ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם

בית מדרש פרשת השבוע חומש ויקרא צו Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ניסן תשע"ה

וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל

וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם (הרבה בנים) מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?

פרשיות קרבנות היחיד והציבור ממשיכות ללוות אותנו גם בפרשת צו.
שבת זו מכונה גם "שבת הגדול" ורבים ההסברים הקושרים בין כינוי זה, לבין מצוות הקרבת קרבן הפסח.
קולמוסים רבים נשתברו בניסיונות להוכיח אם פרשיות המשכן והקרבנות הם תוצאה של חטא העגל, או שהם היו חלק בלתי נפרד מההוויה הרוחנית שלנו, גם ללא הנפילה הגדולה.
לגבי קרבן פסח, לית מאן דפליג, כי נצטווינו עליו ללא כל קשר לאירועים שלאחר מתן תורה.
קרבן הפסח וברית המילה הן שתי המצוות שעליהן מביא המדרש את קריאתו של הנביא:
"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (יחזקאל ט"ז ו).
וז"ל: "בב' דמים ניצולו ישראל ממצרים: בדם פסח ובדם מילה, שנא' 'ואומר לך בדמיך חיי' (שמות רבה (וילנא) פרשת בא פרשה יז).
קרבן הפסח הוא גם הקורבן היחיד "של היחיד" שאינו מוקרב כתוצאה מאירוע חיובי או שלילי. נזכיר כי ברית המילה וגם קרבן הפסח הם שתי מצוות העשה היחידות, שאי קיומן ב"שב ואל תעשה", מחייב את העונש הכבד - "כרת".
נעיין שוב בפרשיית הבן הרשע המקשה על מצווה זו:
"וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (שמות י"ב כו-כז).
כבר הסברנו בעבר כי שאלה זו מערערת על הצורך והעניין לחדש את הברית עם הקב"ה. הורים יהודיים כורתים ברית עם הקב"ה לגדל את בנם כבן ברית, עם הגיעו לגיל שמונה ימים. כאשר הבן מגיע למצוות הוא מחדש את הברית-ה"חוזה" עם הקב"ה כעבדו, ובכך הופך הוא לבן חורין.
הרשע - גם הוא "בן"- המערער על כך, הוא בעצם כופר המוציא את עצמו מן הכלל.
נפנה את תשומת ליבם של הקוראים לכך כי החכם, התם וזה שאינו שואל, מופיעים בלשון יחיד ואילו בענין הבן הרשע נוקט הכתוב לשון רבים - "בְּנֵיכֶם". זוהי הפעם היחידה שהתורה נוקטת לשון רבים בעניין ארבעת הבנים.
ננסה לבאר את משמעותה של עובדה זו.
ל"אתרוגים", יש נטייה להתבדל ולא להיות אגודים עם שאר שלשת המינים: הלולב, ההדס וכמובן הערבה. נדון אותם לכף זכות ונסביר כי מטרתם להגן על עצמם, על בני משפחותיהם ועל החברה ה"אידאליסטית" שלהם מפני השפעות מקלקלות. כך הם רוצים להבטיח את המשך קיומו של עם ישראל ברמה רוחנית גבוהה. הם עושים זאת לשם שמים.
התורה ובעקבות זאת חז"ל, מסמנים להם כי לפחות בליל הסדר עליהם "לחשב מסלול מחדש". רוב רובו של העם איננו "אתרוגים" ומצוות קרבן פסח איננה כלולה בסדר היום של ה"ערבות". התורה מוסרת לנו במפורש כי מדובר ב"רבים"! חכמים, שכללו את ה"רבים" בין ארבעת הבנים המסובים עמנו בליל הסדר, מדריכים אותנו: אל תנתקו את הקשר עמם, נהלו איתם שיג ושיח, הקשיבו למה שמטריד אותם והיו רגישים לבעיותיהם, הזמינו גם אותם לשולחן החג ומיצאו את הדרך לשתף אותם בסיפור הגאולה ממצרים.


דווקא בימים אלה, ערב פסח של אחרי הבחירות,
נזכור כי אף אחד איננו רשאי לומר שהוא מייצג את דעת הרוב,
נזכור כי לרבים יש שאלות קשות הזקוקות למענה.
הבה נתאחד, בסדר הקרוב, בלי להסתיר את השונות.



חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il