בית המדרש

  • ספריה
  • לזמן הזה - יום ירושלים
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
3 דק' קריאה
אתגרים קשים אך הניצחון מובטח
לפני שלושים ושש שנים, ביום הזה, יום כ"ח באייר זכינו לחזור לירושלים העתיקה ולהר הבית מקום בית מקדשנו.
מדרגות מדרגות בדרך הגאולה, וכך גם סדר התפילה: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב, ותשכון בתוכה כאשר דברת, ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם, וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין". תחילה באה התפילה על הכנת כסא לדוד, ואחר כך באה תפילה בברכה נוספת: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". הגענו לפרק זה של חזרה לירושלים, ושל בנין כסא לדוד. כל המדרגות בדרך הגאולה מובילות אל המגמה העליונה והיא בנין בית המקדש והשראת השכינה בו ובתוכנו, ומכוח הקדושה העליונה העתידה להתגלות מתפתחות ומופיעות כל המדרגות המביאות אליה.
במכילתא דרבי ישמעאל (מסכתא דויהי, פרשה ג) נאמר:
רבי ישמעאל אומר: "מה תצעק אלי" (שמות יד, טו), בזכות ירושלים אני אקרע להם את הים! שנאמר: "עורי עורי לבשי עוזך לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקודש כי לא יוסיף יבוא בך ערל וטמא" (ישעיה נב, א), ואומר: "עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים" (שם נא, ט-י).
כלומר, ישראל צועדים בדרך לירושלים, הדרך ארוכה, עומדים לפני ים סוף, והים מעכב, אך קדושת ירושלים העתידה, שישראל קשורים בה, מנצחת כל מעצור, והיא קורעת את הים. וכך מכוח ירושלים אנו הולכים ומנצחים את כל המכשולים, "'והנצח' - זו ירושלים" (ברכות נח, א).
ככל שמתקרבים יותר אל הגאולה השלמה מתרבים הקשיים. וכך אנו אומרים בהלל: "כל גויים סבבוני בשם ה' כי אמילם" (תהילים קיח, י). בתחילה רק "סבבוני", וה' מכרית אותם – "אמילם" – מלשון ימולל ויבש (רש"י שם). אחר כך מתרבה ההתנגדות "סבוני גם סבבוני" (שם יא), ושוב: "בשם ה' כי אמילם" (שם) - אנו מתגברים עליהם. אחר כך הקושי מגיע לשיאו: "סבוני כדבורים דעכו כאש קוצים בשם ה' כי אמילם" (שם יב). בדרך הגאולה מנצחים במאבק קטן, עולים מדרגה ואז יש מאבק יותר קשה ויותר גדול, ושוב מנצחים ועולים מדרגה ופוגשים בהתנגדות עוד יותר גדולה. אולם הניצחון בטוח, בזכות המגמה העליונה – ירושלים, מנצחים בכל מאבק "'והנצח' זו ירושלים".
בלי תורה אין דבקות בארץ
הולך ומתברר יותר ויותר שבלי אמונה בה' ובתורתו אין גם דבקות בארץ ישראל. התורה והארץ חד הם, ומי שרחוק מתורה מאבד גם את רעיון ארץ ישראל.
חכמים אמרו: "מפני מה זכה עמרי למלכות? מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל" (סנהדרין קב, ב). כלומר מי שבונה את ארץ ישראל זוכה למלכות. אך מה קורה למי שבונה מצד אחד ומחריב מצד שני? - ימים יגידו. אך זה ברור כי מתיישבי יש"ע הבונים את ארץ ישראל במסירות נפש, עתידים להיות המנהיגים של האומה.
עוד אמרו חז"ל (איכה רבה, פתיחתא ב):
תני רבי שמעון בר יוחאי: אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים, שנאמר: "על מה אבדה הארץ וגו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי" (ירמיהו ט, יא-יב). רבי הוה משלח לר' אסי ולר' אמי דיפקון ויתקנון קרייתא דארעא דישראל (רבי היה משלח את ר' אסי ור' אמי שילכו ויתקנו את הערים בארץ ישראל), והוון עלין לקרייתא ואמרין להון: אייתו לן נטורי קרתא, והוון מייתו להון ריש מטרתא וסנטרא (כשנכנסו לעיר אמרו לאנשי העיר: הביאו לנו את שומרי העיר! הביאו לפניהם את הממונים על שמירת העיר והשדות). והוון אמרין להון: אלין נטורי קרתא? אלין חרובי קרתא! אמרו להון: ומאן אינון נטורי קרתא? (אמרו: לא לאלו אנו מתכוונים הם לא השומרים האמתיים. שאלו אותם: ומי השומרים האמתיים) אמרו להם: אלו סופרים ומשנים שהם הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה.
וברוך ה' ביישובי יש"ע מקדישים מאמצים רבים לחינוך הנוער לתורה ולקדושה, והיישובים הולכים ומתחזקים והערים הולכות ומתחזקות ומתבססות. וכאשר אנו שומעים על תכניות של עקירה של ישובים - זאת היא בת קול היוצאת מהר חורב המזרזת אותנו להוסיף עוד תורה ומצוות.
ירושלים היא הלב של הארץ והלב של העם, "יש אבנים שהם לבבות" (הרצי"ה, לנתיבות ישראל א, מהדורת בית אל תשס"ב, עמ' ל), אלו אבני הכותל, אבני הר הבית. הלב הוא מקור החיים ממנו נמשכים החיים אל כל האברים. מירושלים הקדושה, ממקור הקודש שלא זזה ממנו השכינה לעולם, משם אנו שואבים את הכוח העוז והעוצמה לעמוד מול הקשיים החדשים ולנצח אותם.





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il