ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

נס וטבע בכלל ובפרט ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש ויקרא בחוקותי Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אייר תשע"ה

נס וטבע בכלל ובפרט


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

הגבול בין נס לטבע
פרשת בחוקותי היא הפרשה שחותמת את ספר ויקרא. הפרשה פותחת בברכה שעתידה לבוא על שומרי מצוות ה', וכך נאמר:
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם: וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם: וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ: וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם: אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" 1 .
אלה הם הייעודים הגשמיים המובטחים להולכים בדרך ה', ומיד לאחר מכן ישנה רשימת עונשים שעתידים לבוא על מי שסוטה מן הדרך ואוטם אוזנו מלשמוע את דבר ה'.
מי שמתבונן ברשימת הברכות מזהה שני סוגים של ברכות: יש ברכות שנראות שייכות למהלך הטבעי של החיים ויש ברכות שנראות מאוד אלוקיות שמימיות. בהתחלה באות ברכת הגשם וברכת הארץ, השייכות לכאורה להתנהלות הטבעית של החיים, כשהגשמים באים בעתם הארץ נותנת את יבולה ועצי השדה נותנים פריים.
למעשה הגשם איננו דבר טבעי, מי שמסתכל בששת ימי הבריאה לא רואה את הגשם ברשימת הנבראים, להיפך, נאמר: "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ" 2 , אם כן הקב"ה יצר את הגשם אחרי שנברא העולם.
יתכן לומר שכשם שהעולם נברא בדין ומאוחר יותר הצטרפה מידת הרחמים, "בתחילה עלה במחשבה לבראתו במידת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מידת רחמים ושתפה למידת הדין" 3 , כך גם הגשם. כלומר יכול להיות שמצד הטבע לא היה אמור להיות גשם, והקב"ה ראה שהעולם לא מסוגל להתקיים בלי גשם אז הוא דאג שיהיה גשם.
גם ברכת הביטחון, "וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד", איננה בהכרח טבעית, כל מי שיושב בארץ ישראל יודע את זה...

ברכות לרבים לעומת ברכות ליחידים

סוגיית הגבול בין נס לטבע דורשת התבוננות, וכך כותב הרמב"ן 4 :
"והנה הברכות האלה כפי פשוטן 5 , עם היותן רבות כלליות בענין המטר השובע והשלום ופריה ורביה, אינן כמו הברכות שברך כבר בקצרה 'וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך' (שמות כג, כה), כי שם יבטיח במאכל ובמשתה, ושיהיה לברכה עד שלא יארע שום חולי בגופינו, ועל כן יהיו כלי הזרע שלמים ובריאים ונוליד כהוגן ונחיה ימים מלאים, כמו שאמר: 'לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא' (שם פסוק כו), וכן אמר תחילה 'כי אני ה' רופאך' (שם טו, כו)".
הרמב"ן מבחין בין הברכות שבפתח פרשתנו, ברכות כלליות האמורות לרבים, לבין הברכות שבספר שמות בסוף פרשת משפטים האמורות ליחידים.
"והטעם בזה, כי הברכות אף על פי שהם נסים, הם מן הנסים הנסתרים שכל התורה מלאה מהם כאשר פירשתי (בראשית יז, א). והם אפילו ליחיד העובד, כי כאשר יהיה האיש החסיד שומר כל מצוות ה' אלקיו, ישמרהו האל מן החולי והעקרות והשכול וימלא ימיו בטובה.
אבל אלו הברכות שבפרשה הזאת הן כלליות בעם, והן בהיות כל עמנו כולם צדיקים, ולכך יזכיר תמיד בכאן הארץ, 'ונתנה הארץ', 'לבטח בארצכם', 'שלום בארץ', 'מן הארץ', 'לא תעבור בארצכם'.
וכבר בארנו כי כל אלה הברכות כולם נסים, אין בטבע שיבואו גשמים ויהיה השלום לנו מן האויבים ויבא מורך בליבם לנוס מאה מפני חמשה בעשותנו החוקים והמצוות, ולא שיהיה הכל היפך מפני זרענו השנה השביעית.
ואף על פי שהם נסים נסתרים, שעולם כמנהגו נוהג עמהם, אבל הם מתפרסמים מצד היותם תמיד לעולם בכל הארץ. כי אם הצדיק האחד יחיה, ויסיר ה' מחלה מקרבו, וימלא ימיו, יקרה גם זה בקצת רשעים. אבל שתהיה ארץ אחת כולה, ועם אחד תמיד, ברדת הגשם בעתו, ושובע, ושלוה, ושלום, ובריאות, וגבורה, ושברון האויבים, בענין שאין כמוהו בכל העולם, יוודע לכל כי מאת ה' היתה זאת. ועל כן אמר 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' (דברים כח, י)".
אמנם הברכות האמורות בתורה, בין ליחיד בין לרבים, כולן ניסים, כי לפי דרך הטבע לא יעלה על הדעת שאדם יתברך או יתקלל בהתאם להקפדתו על שמירת התורה. אבל מדובר בניסים נסתרים, כי סוף סוף אין בהם שינוי ממנהגו של עולם, ולא ניכר שמדובר בשכר או בעונש, כי סוף סוף יש רשע וטוב לו ויש צדיק ורע לו.
שונה הוא מעמדן של הברכות שבפרשתנו, מכיון שהן כלליות ונתונות לאומה כולה. עובדה זו מקנה להן מעמד של ניסים גלויים ומפורסמים, מפני שאין זה מנהגו של עולם שארץ אחת או אומה אחת תתברך או תתקלל כאחת, ואם בכל זאת נמצאת אומה כזו שמתברכת לפי מעשיה, ברור לכולם שיד ה' בדבר.
הגשם למשל, אמנם הוא תוצאה של התאדות נוזלים שיוצרים עננים, כך מסבירים המדענים, אבל למעשה אנחנו רואים שיש שנים גשומות יותר ויש שנים גשומות פחות, כלומר הטבעיות של הגשם איננה דומה לזו השמש והירח שיש להם תנועה קבועה.

המדינה הזאת היא נס ופלא
כשכל העולם רואה שיש מדינה אחת, שהיא 'יסוד כיסא ה' בעולם' והחוק האלקי הוא זה ששולט בה, אז העולם מבין שהמדינה הזאת היא נס ופלא.
בשבעים השנה האחרונות אנו יכולים לראות כיצד העולם עומד ומשתאה אל מול הישגיה המופלאים של מדינת ישראל. מדובר במדינה שלפי תנאי הפתיחה העלובים שלה נועדה לכישלון חרוץ, והנה היא הולכת ומתפתחת. אמנם יש עוד הרבה מה לתקן, אבל אי אפשר להתכחש לתנופה האדירה שבה אנו מצויים. מי צבר יותר פרסי נובל למיליון נפש מכל אומה אחרת בעולם? היש עוד אומה בעלת מגוון כל כך עצום של עדות המנוגדות באופיין ובתרבותן שהצליחה להקים חברה אחת, תוך שנים ספורות? איזו מדינה הצליחה בפרק הזמן הקצר הזה להגיע להישגים צבאיים, סוציאליים, כלכליים, מדעיים וחקלאיים מהמתקדמים בעולם כשם שהגיעה מדינת ישראל למרות הבעיות האובייקטיביות העצומות המלוות אותה, וכל זאת בכמות של אנשים המקבילה לכמות האוכלוסייה בעיר אחת בארצות אחרות?
יש עַם כזה, אומר הרמב"ן, שהכול מתנהל אצלו לפי סדר אלקי, סדר של ניסים נסתרים. מדינת ישראל זה נס נסתר, זו תופעה פלאית שבתרבויות העמים יצטרכו ללמוד אותה במשך שנים רבות. יוצאים אנשים ממבואותיה האפלים של השואה הארורה ומעפילים לארץ ישראל ומקימים בה מדינה בעזרת כמה פרימוסים ודוידקות. יש מישהו שיכול לתת הסבר רציונאלי לתופעה הפלאית הזו?! רק עיור וסומא לא רואה את יד ה' שמתגלה כאן.
אנו מתקרבים ליום ירושלים. נאמר בספר תהלים: "יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" 6 . רבנו הרב צבי יהודה היה רגיל לומר, שהיכולת לראות את טוּבה של ירושלים בכל רגע ורגע מהחיים, זו ברכה עצומה.
אומות העולם עומדות נפעמות אל מול ההתפתחות הישראלית, "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" 7 , הן רואות כיצד ריבונו של עולם מלווה את האומה הישראלית, והן מתמלאות ביראה של רוממות.
סדר חיים שכולו אלקי
ממשיך הרמב"ן ומבאר, שכשעם ישראל מנהל את מערכות החיים שלו לפי הקוד האתי האלקי, הוא זוכה לברכה אלקית, וזו לשונו:
"והכלל, כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם, ולא בארצם, לא בכללם, ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם, עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר: 'כי אני ה' רופאך' (שמות טו כו).
וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה, גם כי יקרם עוון שיחלו, לא ידרשו ברופאים רק בנביאים, כענין חזקיהו בחלותו (מלכים ב' כ, ב-ג). ואמר הכתוב: 'גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים' (דברי הימים ב' טז, יב), ואילו היה דבר הרופאים נהוג בהם, מה טעם שיזכיר הרופאים, אין האשם רק בעבור שלא דרש השם. אבל הוא כאשר יאמר אדם, לא אכל פלוני מצה בחג המצות כי אם חמץ. אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים. ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם, אחר שהבטיח 'וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך', והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו".
המצב הנורמלי הוא שאדם חולה הולך לנביא ולא לרופא, והנביא נותן לו מרשם ומדריך אותו כיצד לנהוג כדי להבריא. הנביא אומר לו: עליך ללמוד פעמיים ביום 'שער הביטחון' של בעל 'חובות הלבבות' במשך עשרה ימים, ובעזרת ה' הדלקת תחלוף. יהודי נורמלי הולך לנביא כדי לבדוק איזה כישלון רוחני גרם למחלתו, זהו סדר החיים הנורמלי שאליו אנו מייחלים, סדר חיים שכולו אלקי.

הנס מלמד שהטבע הוא אלקי
דברי הרמב"ן היסודיים הללו משמשים בסיס לדבריו החשובים של רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק 8 בעל ה"משך חכמה" 9 , שכתב:
"הענין, דההנהגה הנסיית היא אינה תכליתית, שהשם ברא העולם שתתנהג באופן הטבעי, אשר היא בת אלקים וכל תכיל. שמדתה יכול להיות באופן ברכה נפרצה ואושר מרובה עד בלי די. רק באופן שאם יכיר האדם כי היא איננה רק השגחה פרטית על כל פרט, והטבע הוא רק נסים רצופים, אשר מתרגל עין הרואה, וכאשר ילך האדם בדרכי השם במישור, גם באופן טבעי יוכל להתברך".
המציאות האידיאלית היא המציאות הטבעית, כי הטבע כולו הוא ניסי, אלא שהתרגלנו אליו, ולכן איננו מצליחים לזהות את הניסיות שבו. נראה לנו שלנשום זה דבר טבעי, אבל מספיק לבקר בבית חולים ולראות אנשים שמחוברים ל"ע לחמצן, כדי להבין שהדבר הטריוויאלי הזה שנקרא 'נשימה' הוא נס אלקי שמלווה אותנו בכל עת ובכל שעה, "על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא. מאי טעמא? 'כל הנשמה תהלל י-ה' (תהלים קנ, ו) - כל הנשימה תהלל י-ה" 10 . אם היינו מתבוננים על המציאות כפי שהיא באמת, היינו מודים שוב ושוב, על כל נשימה ונשימה.
נשווה בנפשנו שבא לפנינו אחד מאנשי דור המדבר ורואה אותנו אוכלים פרוסת לחם. הוא מתבונן ושואל: סליחה אדוני, מה אתה אוכל? ממה זה עשוי? זה לחם, נשיב לו, כדי להכין לחם צריך לקחת זרעים של חיטה ולזרוע אותם באדמה. הזרע זקוק למי הגשמים ולאט לאט הוא נובט, משריש שורשים ומצמיח תבואה. לשמע הדברים בוודאי יגחך בן דור המדבר ויאמר: אוכל זה דבר שיורד משמים, זה לא דבר שיוצא מן הארץ. פעם ראשונה שאני רואה אוכל שיוצא מן הארץ, איזה נס מופלא!
"ובזה נתברכו ישראל 'אם בחוקותי תלכו', אז גם חוקות שמים וארץ ילכו במישור, כי כל דרכי הטבע, לפי מה שסדרה אותם החכמה האלקית, מכוונות ומוגבלות לדרכי התורה והמצוה. ולמען שלא יטעה האדם וישכח בורא ומסדד ומשגיח מהטבע, ויחשוב לרוב הרגלו כי הטבע היא בעצמה, להפרידה מיוצרה - לכן יש נסים, אבל אינם תכליתיים, והנסים הוא רק להעיר לבות בני אדם על מפעלות הבורא ב"ה בטבע, כי היא ידו והשגחתו הטהורה".
למה יש ניסים? כדי שלא נתבלבל, שלא נחשוב שהטבע הוא טבע, שנבין שהטבע הוא בעצם הנהגה אלקית. כלומר הקב"ה משנה לפעמים את הטבע כדי להראות לנו שיש מי ששולט על הטבע, הנס הוא רק המשרת של הטבע, הוא נועד להראות שגם הטבע הוא בעצם אלקי.

מחלוקת עזה בקהילת לונדון
בהקשר זה ישנה תשובה נפלאה שמובאת בשו"ת "חכם צבי" 11 . רבי צבי הירש אשכנזי 12 היה אחד מגדולי חכמי האחרונים, והוא נשאל שאלה מרתקת.
בקהילת לונדון כִּהֵן באותה תקופה כרב רבי דוד ניטו 13 . בחורף התס"ד פרצה בקהילת לונדון מחלוקת עזה בעקבות דרשה שמסר רבי דוד בבית הכנסת. בדרשתו טען הרב כי הטבע הוא גילוי האלקים בעולם. בקהילה פרצה סערה, ומתנגדיו האשימו אותו בדברי כפירה. המחלוקת באה לסיומה רק לאחר כשנתיים, כאשר הועברה להכרעת בית הדין האשכנזי בהמבורג, בראשות רבי צבי הירש אשכנזי, ה"חכם צבי", שהכריע לטובתו של רבי דוד וטיהר אותו מכל אשמה‏‏. וכה דברי בעל שו"ת חכם צבי 14 :
"תשובה: רואה אני את דברי החכם המרומם ונעלה נר"ו, שהן דברי הכוזרי במאמר ראשון סימן ט"ו וט"ז, ומפרשו מוהר"י מוסקאטו אחרי הצעות רבות כתב וזו לשונו: והוא יתברך יקרא טבע באמת כמוזכר שמה להיותו טובע בחותמו כל מטבעות היצורים, וזו היא דעת המאושרים באומרם שהקב"ה יושב וזן 'מקרני ראמים ועד ביצי כינים' וכו'. עיין שם. ואפריון נמטייה להחכם הדורש השם ישמרהו, שעם היותו (כאשר שמענו) יודע דעת הפיליסופים האומרים בטבע, מאס ברע ובחר בטוב טעם ודעת קדושים דברי חסידי עמנו ז"ל האומרים הכל בהשגחה מאתו יתברך, ואני שמעתי ולא אבין תלונות העוררין עליו".
כשאדם מתבונן על נפלאות הבריאה, עליו להתבונן גם על 'מי' שמנהיג את הטבע, 'אלהים' בגימטריא זה 'הטבע', הטבע הוא גילוי של האלקות בעולם. כלומר לא מי שחושב שאלקים מנותק מהטבע הוא המאמין, להיפך, האלקים זה הטבע, כל מה שאנו רואים במציאות הטבעית, שייך להתגלות ההנהגה האלקית.

מי שאמר לשמן וידלוק
האלקות לא משועבדת לתנאים פיזיקליים, אדרבה התנאים הפיזיקליים משועבדים לאלקות, "מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק" 15 , תכונת הטבע של החומץ הפוכה מתכונת הטבע של השמן, אם כן בעיניים אנושיות לא יעלה על הדעת שהחומץ ידלוק, אבל האומר האלקי איננו כפוף לעיניים האנושיות, באומר האלקי מונח הטבע של כל דבר בבריאה, לכן אם תבוא אמירה אלקית שתצווה על החומץ לדלוק, יקום החומץ וידלוק 16 .

חוקי הטבע מכוונים אל הסדר האלקי
נשוב לדברי בעל ה"משך חכמה":
"לכן: 'הקורא הלל בכל יום' (שבת קיח ע"ב) - שמורה שראוי להודות רק להנך פעולות של דרך נס, אבל מפעלות הטבע אין צריכים להיווצר אחרי שבראן - 'הרי זה מחרף ומגדף'". אבל 'כל האומר תהלה לדוד בכל יום' - שזה מדבר על מפעלות סדור הטבעי אשר בכל יום, כמבואר - 'מובטח שהוא בן העולם הבא' (ברכות ד ע"ב)".
מי שנזכר להודות רק כשקורא לו נס, אומר ה"משך חכמה", הוא נחשב מחרף ומגדף, כי הוא לא מאמין שגם הטבע מאתו יתברך. זה שאנו זוכים מדי בוקר לאכול ארוחת בוקר ומדי ערב לאכול ארוחת ערב, זה לא טבע, זה נס, זה חלק מההשגחה האלקית.
אם כן פסוקי הברכות הפותחות את פרשתנו, "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ...", מדברים על הניסים הנסתרים שבטבע, לאמור: מי שמקיים את מצוות התורה מגלה עד כמה חוקי הטבע מכוונים אל הסדר האלקי שקיים במציאות. ניתן היה לחשוב שהנס מהווה יציאה מן הסדר, אך למעשה גם לניסים יש סדר, כפי שכותב המהר"ל מפראג 17 בהקדמתו לספרו "גבורות ה'" 18 .
ונתתי משכני בתוככם
עד עכשיו דיברנו על ייעודים שנראים שייכים לטבע - על הארץ ועל גידוליה, על המלחמות ועל השלום וכו', והנה בפסוקים י"א-י"ב מופיעה ברכה יוצאת דופן:
"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם".
הפסוק הראשון מבין השניים מבואר בתרגום אונקלוס כך:
"ואתין משכני ביניכון ולא ירחיק מימרי יתכון".
כלומר אתן את משכני ביניכם, ולא ארחיק מכם את הדיבור האלקי. יש כאן הבטחה עתידית על בנין המשכן, וברור שלא מדובר על המשכן שהיה במדבר, כי המשכן כבר הוקם בשלב זה 19 , לכן בתרגום יונתן התרגום הוא שונה, וזו לשונו:
"וְאֶתֵּן שְׁכִינַת יְקָרִי בֵּינֵיכוֹן וְלָא יְרַחֵק מֵימְרִי יַתְכוֹן".
כלומר אתן את שכינת כבודי ביניכם.
רש"י 20 לעומת זאת מבאר שמדובר בבית המקדש:
"ונתתי משכני - זה בית המקדש".

מתי לא מואס ה' בישראל?
בהמשך מבאר רש"י:
"ולא תגעל נפשי - אין רוחי קצה בכם".
כלומר הקב"ה לא ימאס בישראל אם ישמרו מצוותיו ויעשו רצונו. הרמב"ן מקשה על דברי רש"י: מה התחדש כאן בפסוק - מדוע ימאס אותנו ה' כשנקיים את מצוותיו?! וכי זה שְׂכרנו על קיום מצוות ה', שלא ימאס אותנו?
ובלשונו:
"ולא ידעתי מה הטעם בזה שיאמר הקדוש ברוך הוא כי בשמרנו כל המצוות ועשותנו רצונו לא ימאס אותנו בגעול נפשו, והן בעברנו על בריתו ועשותנו נאצות גדולות אמר: 'לא מאסתים ולא געלתים' (להלן פסוק מד)".
הלוא גם כשישראל עוברים חלילה על ברית ה' ועושים נאצות גדולות הכתוב אומר "לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים" 21 , אז מה החידוש בכך שה' לא מואס בנו כשאנו מקיימים את מצוותיו?
הרמב"ן מביא מקור נוסף המעיד על כך שאפילו בשעה שישראל סוטים מן הדרך אין הקב"ה מואס בהם:
"ואמר הנביא בשעת הקללה 'המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך' (ירמיה יד, יט)".
ישראל חוטאים וירמיה הנביא פונה אל ה' בשאלה ותמיהה: האם מאסת את יהודה?! האם בציון געלה נפשך?! הלוא ברור שדבר כזה לא יתכן, ברור שריבונו של עולם לא מואס בעמו אפילו בשעה שחוטאים.

ה' דואג שהנשמה תישאר בגוף
שאלה זו מביאה את הרמב"ן לגלות סוד מסתרי תורה, וזו תשובתו:
"אבל הענין סוד מסתרי התורה, אמר שיתן משכנו בתוכנו והנפש אשר ממנה יבא המשכן לא תגעיל אותנו ככלי שמגעילין אותו ברותחין, אבל בכל עת יהיו בגדינו לבנים וחדשים, כי הגעילה פליטה כדברי רש"י...".
כיוון שאין לנו יד ורגל בסתרי התורה, כדי להבין ולו במעט את סודו של הרמב"ן, נתבונן בדברי קודשו של ה"שם משמואל" 22 , רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב 23 , שהביא את דברי הרמב"ן וכתב:
"ואף שדבריו הם סתרי התורה, כמו שכתב בעצמו, וחוצפה היא לפני אנשים כמוני לפרש דבריו, כי אין לנו עסק בנסתרות ואין אתנו יודע אף כטיפה מן הים, מכל מקום כל פטפוטי דאורייתא טבין.
ויש לפרש דבריו גם קרוב לפשוטו, כי ידוע שטבע החלק להשתוקק ולהתדבק אל הכלל שהוא שורשו, כמו האש שמתנענעת למעלה לשורשה ליסוד אש, אלא שנאחזת למטה בפתילה, ומכל מקום כשניתנת אש ממש גדולה ממנה למעלה, אין כוח באחיזתה למטה בפתילה לעצור בעד האש שבפי הנר, ומתנתקת ועולה ומתדבקת באש שלמטה.
וכדמיון זה יש לומר בחלקי הקדושה הנאחזים בתחתונים, כשמתקרבים להם רוב קדושה רוחנית, אין להרכבה והאחיזה שבתחתונים כוח לעצור בעד חלקי הקדושה שלא יעלו ויתדבקו ברוב קדושה.
וכדמיון מחט קטנה הנמשכת אחר אבן השואבת (מגנט) ואין לדבר שהמחט תחובה בו כוח לעצור בעדה.
ועל כן כאשר השכינה שורה בישראל היה חשש שמעט חלקי הקדושה והנשמה הקדושה שיש בכל אחד ואחד מישראל יומשכו אחר כלל הקדושה, והרכבת הגוף לא תעצור כוח לעכב בעדה. וכדמיון נדב ואביהוא שיצאה נפשם באהבה וכמו שפירש אור החיים (ריש פרשת אחרי מות), והוא כדמיון כלי שמגעילין אותו ברותחין, שהרותחין מושכין את הבליעה לחוץ, לזה באה ההבטחה 'ולא תגעל נפשי אתכם', והיינו שהקדושה בישראל תתאחד אתם עד שלא תנתק ההרכבה.
והגם שאפילו אם אין עושין רצונו יתברך שמו באה הבטחה זו, ומכל מקום הבטיח עוד, שאפילו בהיותם עושי רצונו, שחלקי הקדושה מתלהבין מאד לצאת מנרתיקם, וכמו נדב ואביהוא, ואם כן כשעושין רצונו יתברך שמו יש חשש יותר, על כן באה ההבטחה 'ולא תגעל נפשי אתכם'. כן נראה לפרש דברי הרמב"ן ז"ל, ואם שגיתי ה' יכפר בעדי".
הקב"ה נתן בנו נשמה, אבל הנשמה עלולה להיגעל מאתנו, היא עלולה לראות בנו שבעים קילו של גידים בשר ועצמות, מחשבות והרהורים, ולהחליט שהיא מואסת בנו ונפרדת מאתנו, לכן הקב"ה מבטיח שגם אם ישראל יעברו חלילה על ברית ה' ויעשו נאצות גדולות הוא לא ימאס בנו, "לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים" 24 . כך נאמר בפסוק מ"ד, ואצלנו, בפסוק י"א, החידוש הוא, שגם אם הנשמה תבקש להיפרד מהגוף מתוך התלהבות של קדושה ורצון להיות דבקה בה', ה' ידאג שהנשמה תישאר בגוף, "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם".

רופא כל בשר ומפליא לעשות
בברכת 'אשר יצר' אנו אומרים: "רופא כל בשר ומפליא לעשות". מהו הפלא שאליו מכוונת הברכה? מבאר הרמ"א 25 :
"שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו, וקושר דבר רוחני בדבר גשמי , והכל הוא על ידי שהוא רופא כל בשר, כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו".
זה פלא שהנשמה מסוגלת לחיות עם הגוף, זה דבר שהוא מעבר לטבע, כי לנשמה יש שאיפות משלה ולגוף יש שאיפות משלו, וכל אחד דוחף לכיוון שלו. אם בכל זאת הנשמה והגוף מצליחים לחיות בהרמוניה, זה נס ופלא. הרמוניה זו מגיעה לשלמותה במדרגת הקדושה, כשהאדם מרומם את חיי הגוף שלו אל הקודש, אז החיים הטבעיים שלו לא סותרים את עולם הקודש.

ה' שוכן ברוב עם
בדברי הרמב"ן הראשונים שלמדנו ראינו הבחנה בין ברכות המופנות ליחידים לברכות המופנות אל כלל האומה. הבחנה דומה אנו מוצאים אצל הרש"ר הירש 26 בפירושו לתורה, וזו לשונו:
"'ונתתי משכני' וגו' - בספר במדבר (י, לו) נאמר: 'שובה ה' רבבות אלפי ישראל'. אין השכינה שורה עם יחידים מבודדים, אלא עם אלפים הנעשים רבבות; כי ה' שוכן רק ברוב עם השומע בקולו בחירות. וכעין זה אתה מוצא גם כאן: לא נאמר 'ונתתי משכני בתוככם' אלא לאחר (שכתוב) 'והפריתי אתכם והרביתי אתכם'. 'משכני' מבטא את השראת השכינה בארץ, ואני אתן את משכני בתוך כללכם הלאומי".
השכינה איננה שורה על היחיד, אלא על הרבים. צדיקים יחידים ניתן למצוא גם אצל אומות העולם, אבל עַם שלם צדיק, היכן מצינו דבר כזה?! "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" 27 , ריבונו של עולם בחר בנו להיות לו לעם, ומאז הקדושה האלקית מתחילה לשרות על האומה כאומה ולא רק על יחידים ממנה.
"וככל שתרבו, כן 'לא תגעל נפשי אתכם', שהרי חוקותי יהיו המסלול של שאיפותיכם, ומצוותי יאירו את רוחכם, יעדנו את נפשכם ויכוונו את מעשיכם. לפיכך לא תהיה סתירה בין חייכם לבין רצוני - כפי שבא לידי ביטוי במשכני, ונפשי - עצמיותי ורצוני - 'לא תגעל אתכם': לא תמצא בכם דבר המעורר דחייה".

בית המקדש איננו פרטי
בבית ה' אנו פוגשים עוצמה אדירה של גילוי שכינה, כי בית מקדש מייצג את הציבוריות הישראלית בכללה. בבית המקדש יש הופעה של מלכות בית דוד, "אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד" 28 , אסור לאדם לשבת בשטח העזרה, להוציא מלך שהוא משושלת בית דוד. המלכות מייצגת את הצד הלאומי של האומה.
בבית המקדש, בלשכת הגזית, יושבים גם דייני הסנהדרין. דייני הסנהדרין מייצגים את בנין התורה של האומה. ומלבד זאת ישנם ה'אורים ותומים' המייצגים את קומת הנבואה בישראל. את ה'אורים ותומים' היו שואלים בענייני ציבור שחשיבותן ראשונה במעלה, כגון: הוספה על ירושלים ועל העזרות, יציאה למלחמה או חלוקת ארץ ישראל בימי יהושע, "ואין נשאלין אלא למלך ולבית דין ולמי שהצבור צריך בו" 29 .
לאור זאת מובן מדוע בבית המקדש בולטת כל כך המציאות הניסית, "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש..." 30 . בבית המקדש מתברר שהחיים הישראליים הם מעבר לסטנדרטים של הטבע הפרטי, החיים הישראליים שייכים למגמת החיים של האומה והם מתנהלים לפי סדרים אלקיים עליונים.
חז"ל אומרים 31 ש"ירושלים לא נתחלקה לשבטים". מקום המקדש ניתן לכלל ישראל ולא לשבט מסוים, ולכן בעת חלוקת ארץ ישראל לשבטים בתקופת יהושע בן נון לא נתחלקה ירושלים לשבט מסוים, אף שהיתה על הגבול שבין נחלת שבט בנימין לשבט יהודה. ירושלים לא יכולה להשתייך למישהו פרטי, היא שייכת לכלל האומה.

בונים בחול ואחר כך מקדשים
אנחנו נמצאים כעת בימים שבין יום העצמאות ליום ירושלים. רבנו הרב צבי יהודה היה רגיל לומר: "בונים בחול ואחר כך מקדשים" 32 , ביום העצמאות בנינו את הקומה החומרית של מדינת ישראל, עסקנו בבניית הארץ ובביסוס הצד הלאומי של המדינה, וביום ירושלים התחלנו לבנות את קומת הקודש של האומה, את הנשמה. שבוע לפני חג השבועות אנו מתחילים את ספירת המלכות שבספירת העומר, 'חסד שבמלכות', ובחג השבועות נגיע ל'מלכות שבמלכות'. בחג השבועות אנחנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמים שלמה.
מתוך בנין הקודש של האומה, בעזרת ה' נזכה במהרה לכונן את קומת המלכות בישראל ולבנות את בית ה' בהר הקודש בירושלים.




^ 1.ויקרא כו, ג-יג.
^ 2.בראשית ב, ה.
^ 3.רש"י בראשית א, א.
^ 4.רמב"ן כו, יא.
^ 5.בהמשך מבאר הרמב"ן, שכך הוא המבט הפשטני, אבל על פי הסוד מדובר בברכות שמים עליונים.
^ 6.תהלים קכח, ה.
^ 7.דברים כח, י.
^ 8. רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (בוטרימוניס, וילנא שבליטא), התר"ג-התרפ"ו - מגדולי רבני מזרח אירופה בתקופה שקדמה לשואה. מחבר "אור שמח" על משנה תורה לרמב"ם. אחרי פטירתו פורסמו חידושיו לתורה בספר "משך חכמה" ("משך" הם ראשי התיבות של שמו), וחידושיו על התלמוד.
^ 9.משך חכמה ויקרא כו, ד.
^ 10.בראשית רבה יד, ט.
^ 11.ראה "מפי כהן" לספר שמות, פרשת כי תשא, שיחה א'.
^ 12. רבי צבי הירש אשכנזי (החכם צבי) (טרביטש שבמוראביה-לבוב שבגליציה) הת"כ-התע"ח - בצעירותו למד במורביה. בשנת התל"ו נשלח לסלוניקי כדי לרכוש גם את דרך הלימוד הספרדית. בשנות שהותו בקהילות הספרדיות השונות, קלט את מנהגיהם ואף זכה בתואר הספרדי "חכם". שימש ברבנות בקהילות ספרדיות, וכן בגרמניה, באמשטרדם, בלונדון ובפולין. מתוך תשובותיו עולים מאורעות חייו ונדודיו הסוערים. בנו ותלמידו היה רבי יעקב אמדן (היעב"ץ).
^ 13. רבי דוד ניטו (ונציה-לונדון), התי"ד-התפ"ח - רב, הוגה ורופא. כיהן כרב ודיין בקהילת ליוורנו ובקהילה הספרדית בלונדון. התחנך בוונציה, ועבר עם משפחתו בנעוריו לרג'יו וממנה לרומא. הוא השתלם באוניברסיטת פדובה ברפואה ובפילוסופיה, ובפדובה השלים את לימודיו וקיבל את סמיכתו לרב. לאחר נישואיו התגורר בליוורנו, בה כיהן כדיין, דרשן, וראש ישיבה, ובשנת התס"א התבקש בידי קהילת לונדון לשמש בה כרב. מחבר הספרים: "מטה דן" (כוזרי שני) - הוכחת אמיתות התורה שבעל פה. עיקרו של הספר נכתב נגד טענות הקראים, "אש דת" ו"ההשגחה האלקית".
^ 14.שו"ת חכם צבי סימן יח. וראה עוד דברי רבי ראובן מרגליות בספרו "תולדות אור החיים" עמ' כב והערה יב שם.
^ 15.תענית כה ע"א.
^ 16.ראה נפש החיים שער ג, פרק יב.
^ 17. רבי יהודה ליווא בן בצלאל (המהר"ל מפראג) (פולין, צ'כיה), הר"פ-השס"ט - מגדולי ישראל הבולטים של תחילת תקופת האחרונים. תלמיד המהרש"ל ורבם של בעל ה"תוספות יום טוב" ורבי דוד גאנז בעל "צמח דוד". מעבר לבקיאותו הרבה בתלמוד, בספרות האגדה ובקבלה, היה גם בקי בפילוסופיה, באסטרונומיה ובשאר המדעים של תקופתו‏‏. תורתו השפיעה רבות הן על תנועת החסידות הן על תנועת ההתנגדות, שקמו למעלה ממאה שנים לאחר מותו. חיבר ספרים רבים בהם הוא פותח צוהר להבנה עמוקה ושיטתית של עולם האגדה והסוד. על מצבתו נכתב: "כל פרד"ס נכנס שלום ועבר, ויחכם מכל דגמר וסבר, ולא הניח דבר...".
^ 18.גבורות ה', הקדמה שניה עמ' יא.
^ 19.ראה רש"י עירובין ב ע"א.
^ 20.רש"י ויקרא כו, יא.
^ 21.ויקרא כו, מד.
^ 22.שם משמואל מועדים סוכות, שנת תרע"ח.
^ 23. רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב (קוצק-סוכטשוב), תרט"ז-תרפ"ו - האדמו"ר השני בחסידות סוכטשוב, בנו היחיד של רבי אברהם בורנשטיין, מייסד חסידות סוכטשוב, ונכדו של הרבי מקוצק. שימש כאדמו"ר נערץ בחייו, ותורותיו המקוריות, בעיקר ספרו "שם משמואל", תופסות מקום מרכזי בארון הספרים החסידי. יחד עם אביו הרביץ תורה בישיבה בסוכטשוב, וכאביו, היה תומך נלהב ביישוב ארץ ישראל. לאחר פטירת אביו, בשנת תר"ע, החל לכהן כאדמו"ר וכראש ישיבה בסוכטשוב.
^ 24.ויקרא כו, מד.
^ 25.רמ"א, שולחן ערוך או"ח ו, א.
^ 26.רש"ר הירש ויקרא כו, יא.
^ 27.ישעיה מג, כא.
^ 28.יומא כה ע"א.
^ 29.יומא פ"ז, מ"ה.
^ 30.אבות פ"ה, מ"ה.
^ 31.ראה יומא יב ע"א.
^ 32.על פי מעילה יד ע"א. ראה מזמור י"ט למדינת ישראל, לנתיבות ישראל ח"ב עמ' קנו.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il