ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- צו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב נתנאל והרבנית רחל בן חיים
המדרש 2 עומד על כך שמפורטים בפסוק ארבעה סוגי קרבנות: עולה (מנחה היא סוג של עולה), חטאת, אשם, (מילואים הם קורבנות שהקריבו בזמן הקמת המשכן, ויש בהם מכל הסוגים המפורטים, ואינם סוג בפני עצמו), ושלמים. כידוע "אחרון אחרון חביב" 3 . מהי החביבות המיוחדת בשלמים?
נוסיף שבתוך סוג קרבן השלמים ישנו קרבן התודה, וגם עליו נאמר לשון מיוחדת "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי" 4 . ובפרק התהילים שם נאמר שה' ימאס בכל סוגי הקרבנות מלבד תודה. וכך אמרו חז"ל במדרש 5 : "לעתיד לבוא, כל הקרבנות בטילים וקרבן תודה אינו בטל. כל התפילות בטילות, ההודאה אינה בטילה, הדא הוא דכתיב: "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת כִּי טוֹב ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה' 6 ".
מהי המעלה המיוחדת בקרבן זה?
שכל הקרבנות באים על חטא (גם עולה בא לכפר על חטא דק יותר, על הרהור עבירה או ביטול מצוות עשה וסוגי לאו שאין עליהם חטאת 7 ). כיוון שאדם חטא והתרחק מה' הוא חייב לדאוג לחזק שוב את הקשר על הקב"ה, ומביא קרבן. אבל קרבן השלמים בא מנדבה. אדם רוצה להודות לה' על טובה שזכה - הוא מביא קרבן שלמים. גם מעשר בהמה הוא מסוג קרבן השלמים, והוא אותו עניין. אדם רוצה להודות לה' על הריבוי והשפע בעדרו - הוא מביא קרבן.
לכן לעתיד לבוא, כשיבטל יצר הרע 8 ולא יהיו חטאים - לא יהיה צורך בכל הקרבנות, ורק קרבן תודה ישאר.
עניין זה ידוע, שאנשים בדרך כלל מרגישים צורך לפנות לקב"ה רק בעת צרה, אך לא זוכרים להודות לה' על הטובה. וגם אצל הצדיקים, מגיעים רבים לברך ברכה להתפלל שיוושעו מצרה, רפואה, זיווג ושלום בית, והצדיקים רק שומעים את הצרות ולא מספרים להם על הישועות.
מסופר על עשיר אחד שרצה לקנות בניין רב קומות ולהשקיע בו. לקח אותו הקבלן להראות לו את הנוף מראש המגדל, איך אפשר לראות משם את כל העיר. בעוד הם עומדים על הגג, נשבה רוח חזקה וסגרה את דלת הגג. ומשום שעוד לא סיימו את בניית המגדל - עוד לא היתה מותקנת ידית בדלת ולא היה ניתן לפותחה.
החלו השניים לצעוק לעזרה, אך איש לא שמע אותם, מרוב גובה המגדל. חשב העשיר מה יעשו, ולפתע נזכר שבכיסו מעטפה ובה שטרות כסף, שתכנן לשלם בהם לקבלן. לקח שטר של 100$ וזרק לרחוב, בתקווה שאדם יראה את השטר וישים לב מי זרק אותו. אבל עבר אדם, ראה את השטר, הכניס לכיסו והמשיך בדרכו. וכך קרה שטר אחר שטר, עד שאזלו כל השטרות במעטפה.
עכשיו אמר הקבלן לעשיר: "תראה איך נינצל". לקח הקבלן מאבני החצץ שהיו מונחים על הגג לעשיית מלט והחל לזרוק על אנשים ברחוב. הרימו האנשים את ראשם לראות מי זורק עליהם אבנים, הזמינו משטרה וכך חולצו העשיר והקבלן.
כשהתלוננו עליהם האנשים על שזרקו עליהם חצץ אמר להם העשיר: "אם הייתם מרימים את הראש כשקיבלתם שטרות כסף, לא היינו צריכים לזרוק עליכם אבנים".
כך כלפי הקב"ה. אם אדם יודה לה' כל ימי חייו על כל הטובות שה' עושה עימו "בְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם" 9 , אין ה' זקוק להביא לו צרות.
נראה שכך יש לבאר את הפסוק בתהילים: "פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי: לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה" 10 . בזכות מה ה' פותח ומסיר את היסורים? בזכות שאדם אומר תודה.
ובאמת יש המון מה להודות לה' אם רק יפתח האדם את עיניו ויראה. לכן צריך להתרגל שפניית האדם לא תהיה רק לכפרה על חטאים או לתפילה להיוושע מצרות, אלא יתרגל תמיד קודם להודות.
"צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו" 11 .
מהו לשון "צו"? אומר רש"י 12 : "אין צו אלא זירוז". מידת הזריזות היא המפתח ל-49 שערי קדושה, כמו שהמידה ההפוכה, העצלות, היא מפתח ל-49 שערי טומאה, ח"ו. הזריזות מביאה את האדם לכל המידות הטובות.
בנושא זה של מידות:
בפרשה מוזכר "וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד" 13 . אומר רש"י 14 : "מידו - זו הכתונת". שואל השפתי חכמים 15 : מדוע לא כתוב בפירוש כתונת? ועונה שרש"י מפרש את המילה "מידה" כמותאמת למידתו האישית של כל כהן וכהן. כנראה זו הסיבה שהמילה מידה ניתנה למידות גודל של ביגוד והנעלה. מסתבר שלכל אדם מתאימה מידה אחרת של בגד: לאדם ארוך מתאים בגד ארוך, לאדם קצר מתאימה מידה אחרת.
חכמי המוסר הסבירו שהמידות, דהיינו התכונות של האדם הם "לבושי הנפש". בדיוק כמו הבגד המלביש ועוטף באופן חיצוני את האדם ותפור לפי מידתו, כך המידות הרוחניות וההתנהגות החיצונית שבאה בעקבותיה מייצגות את הצד החיצוני של האדם.
הבגד הוא בעצם כעין תחפושת המכסה על האמת, כמו שההתנהגות של האדם מכסה את פנימיותו את מחשבותיו ורצונותיו היותר פנימיים.
עצם הנשמה היא האדם עצמו, והמידות, התכונות שלו, הם דברים שהוא מלביש על עצמו. את הנשמה אי אפשר לשנות, "נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה 16 ". אך את המידות אפשר לשנות, יכול אדם להיות כועס או רגוע לפי רצונו ועבודתו. כמו שאפשר להחליף בגד, להאריכו ולקצרו.
אכן כך ברא הקב"ה את עולמו, שבו הרוח והאמת נעדרת ועלומה, ואולי זה פרוש לשם "עולם" (שבו הבורא והרוח נסתרים ועלומים, כמו שהנשמה העלומה שלנו מוסתרת בגוף), אולם בעיני הבריות הלבוש והמראה החיצוני הוא הקובע.
כמו שמסופר על אדם שהוזמן לחתונת קרוב משפחתו. מיד עם קבלת ההזמנה שמח שמחה גדולה והחליט להזדרז ולהגיע מהראשונים. אכן, עם סיום עבודתו, בלא להחליף את בגדיו ולהתכונן, להתרחץ ולהסתפר - רץ ישר לאולם השמחות. מראהו החיצוני הטעה את השומר לחשוב שהוא קבצן המחפש לאכול ארוחת ערב. כל הסבריו כי הוא קרוב משפחה וכי החתונה חשובה לו מאוד, לא הועילו.
המלצרים כיוונו אותו לשבת בשולחן הקבצנים בקצה האולם. במהלך הערב כאשר גמלה בליבו החלטה לשוב הביתה, להתלבש בהתאם ולשוב לאולם מלובש, מסודר, מטופח ומבוסם.
אכן הוא חזר לביתו, התלבש בבגדים מכובדים וחזר לאולם. וראה זה פלא, אותו מלצר שלפני שעה קלה הושיבו בשולחן הקבצנים, עכשיו כיבדו והושיבו בשולחן המכובדים - בשולחן של קרובי המשפחה מדרגה ראשונה.
אותו אדם, מיד עם הגיעו לשולחן פשט את חליפתו ומיקטרונו והחל להאכילו במבחר המטעמים שהיו על השולחן. כששאלו אותו המכובדים לפשר מעשיו, אמר להם: "זה בדיוק מה שאתם עושים. אתם מאכילים חליפות ולבושים. הרי לפני כן כשהגעתי בבגדים פשוטים לא התייחסתם אלי ולא נתתם לי לאכול כמו כולם, ועכשיו שהתעטפתי בבגד מכובד יחסכם אלי שונה. בעצם אתם מסתכלים על החיצוניות ולא על הפנימיות, על הבגד ולא על האדם, לכן אני מאכיל את הבגד, שהרי בפני עצמי כנראה לא מגיע לי אוכל, רק לחליפה מגיע".
מאחר שאנשים מסתכלים על הבגד החיצוני, נאמר בגמרא 17 שהבגד נקרא "מכבדותיו של האדם" .
נמצאנו למדים שהבגד מייצג את האדם בפני החברה באופן חיצוני. גם בהלכה 18 מצאנו התייחסות לכך שאפוטרופוס של יתומים רשאי להשתמש בכספי היתומים כדי לקנות לו בגדים מכובדים. הסיבה לכך היא שזה נחשב למענם ולטובתם של היתומים, כדי לייצגם כלפי חוץ בצורה מכובדת.
מספרים אודות רגישותו של אדמו"ר אחד ללבושם של העניים והעשרים בעירו, שמיד לאחר שנתמנה האדמו"ר בעירו פגש ברחוב עני תלמיד חכם לבוש בלויי סחבות. פשט הרב את מעילו החדש והמהודר והלביש בו את אותו עני, ובמקומו לבש הצדיק את מעילו הישן והבלה של העני.
אמר לו שמשו: "לא יפה לצאת בלבוש כזה לרחובה של עיר!". החזיר לו הרב הצדיק: "לא יפה?! למי? הרי עני שפל רוח יהנה אם אני אלבש את מעילו, שהרי צרת רבים חצי נחמה, וכשיראה עוד יהודי לובש סחבות יתעודד.
אלא מה, בשביל העשיר המתהדר בלבושו שהוא יתבייש בי?! מן הראוי שהוא יתבייש! גם אני מתבייש בו!".
ספור נוסף ממחיש את היחס של גדולי ישראל למעמד החומרי החיצוני:
מספרים כאשר הגיעו רבי זוסיא ורבי אלימלך ללודמיר, ותהום כל העיר לקראתם. עשיר העיר לא הרפה מהם. אכסניה מכובדת הכין בביתו. אולם האחים הקדושים עשו את דרכם ליהודי עני ומכניס אורחים, שאירח אותם בשעה שערכו גלות ואיש לא הכירם. לאחר שהרבה העשיר בהפצרות, ענו לו האחים: "הלא יש לנו אכסניה בלודמיר מימים עברו, ומאי שנא השתא? בנו לא חל כל שינוי מאז, ולמה נשנה את האכסניה?! אלא מה? מקודם הלכנו ברגל, ועתה אנו נוסעים במרכבה רתומה לסוסים. השינוי חל איפוא בסוסים. רצונך הטרח וכבד את הסוסים...".
ראש ושורש המידות הטובות היא הענווה.
"רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'" 19 וישנו פסוק נוסף "עֵקֶב עֲנָוָה - יִרְאַת ה'" 20 . אמרו חז"ל: "מה שעשת חכמה עטרה לראשה עשתה ענווה עקב לסוליתה" 21 .
מידת הענווה שונה אצל כל אדם ותפורה לפי מידתו, לכן בגדי הכהן נקראים "מידו בד", שהם משל למידות הנפש המותאמים לפי מעלתו הרוחנית של האדם, שדרכם הוא ניתפס בחברה.
כך אמר רבי אליעזר הגר מויזניץ זצ"ל: יש לך אנשים שמתהדרים בלבושם, מתפארים בדירותיהם ובכליהם הנאים, מעמידים פני עשירים ושועים. כשהם נתבעים לצדקה מענה בפיהם: "אני עני ואביון, וכל אלה שאתה רואה אינם שלי! לוויתי לשם העמדת פנים, כדי להשיא את ילדי בקלות. כדי להשפיע על החברה". דברי העשיר נשמעים, ונשאלת השאלה: "מדוע, כמו שהם מתהדרים בגינוני עשירים, אין הם מתהדרים מעט בצדקה?! ירבו לפזר לצדקה מכספם וכך יחשבום לעשירים!". שאלה זו אינה חדשה כבר שאלה ירמיהו הנביא באומרו: "שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה בְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי" 22 . פירוש: במרמה אתם יושבים, בדירות של מרמה, בכלים של מרמה, מרמים את כל העולם שאתם עשירים. אולם גם מתוך מרמה זו אתם ממאנים לדעת אותי - לפזר צדקה במרמה ולעשות מצוות במרמה...
יהי רצון שנזכה לכך שהמידות הנפש שלנו יתאימו למידותנו הרוחניות, כמו שבגדינו החיצונים לא יבגדו וישקפו נאמנה את גודל הנשמה, הרצון והכוונה שבנפשנו.
^ 1.ויקרא ז', ט"ז
^ 2.מדרש ויקרא רבה ט', א'
^ 3.מדרש בראשית רבה ע"ח, ב'
^ 4.תהילים נ', כ"ג
^ 5.מדרש ויקרא רבה ט', ז'
^ 6.ירמיה ל"ג, י"א
^ 7.יומא לו. ותלמוד ירושלמי יומא ח', ז' ומדרש ויקרא רבה ז', ג'
^ 8.סוכה נב.
^ 9.מתוך ברכת ההודאה בשמונה עשרה.
^ 10.תהילים קט"ז, ט"ז-י"ז
^ 11.ויקרא ו', ב'
^ 12.פירוש רש"י עה"ת ויקרא ו', ב'
^ 13.ויקרא ו', ג'
^ 14.פירוש רש"י עה"ת ויקרא ו', ג'
^ 15.שפתי חכמים ויקרא ו', ג'
^ 16.מתוך תפילת "א-לוקי נשמה".
^ 17.שבת קיג:
^ 18.שו"ע חושן משפט ר"צ, ד'
^ 19.תהילים קי"א, י'
^ 20.משלי כ"ב, ד'
^ 21.תלמוד ירושלמי שבת א', ג' (דף נ')
^ 22.ירמיהו ט', ה'
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך ללמוד אמונה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
איך עושים קידוש?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
לאן שבים ולמה מתוודים?
רמב"ם וכוזרי
אנחנו קודש למענך
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
