ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

צו שבת הגדול התשע"ז מדברי הרב אליהו זצוק"ל

בית מדרש פרשת השבוע חומש ויקרא צו Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ניסן תשע"ז

צו שבת הגדול התשע"ז מדברי הרב אליהו זצוק"ל


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

" הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ... וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה... אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד
חזרה התורה והזכירה פעמים רבות את האש היוקדת במזבח. ולא עוד, אלא החמירה בכיבויה. וכל מה שנעשה בבית המקדש ובמשכן רומז לאדם.
אסור לאדם להתקרר בעשיית המצוות. חייב הוא לעשותן ביקידת אש, בחום ובהתלהבות. כך הוא עומד נגד היצר הרע, שמדרכו היא לקרר את האדם בקיום המצוות.
דוגמה לדבר: כשאדם אוכל מצה בלילה הראשון של חג הפסח יש לו שמחה גדולה; אבל ביום שביעי של פסח, בסוף החג, כבר אין הוא מרגיש שמחה מיוחדת. על כן באה התורה ואומרת לאדם: גם מצוות שאתה רגיל לעשותן עליך להקפיד שהאש לא תכבה. את המצוה תקיים באותה ההתלהבות ובאותו החשק, כאילו זו הפעם הראשונה. הדגש כאן הוא על ההתמדה: "אש תמיד תוקד על המזבח". גם אם התגבר האדם כארי וקם יום אחד מוקדם להתפלל, אל יקרר את עצמו: עליו להתמיד בכך, מתוך חשק והתלהבות, ולקום בכל יום ויום מוקדם לתפילה.
רמז נוסף אנו שומעים בהוראת התורה על אש התמיד. הקרבן והמזבח מכפרים על חטאי האדם ועל עוונותיו. שמא יאמר האדם: אחטא, אביא קרבן ויתכפר לי. על כך משיבה התורה: חלילה! אדם שמביא קרבן צריך כל הזמן לראות לנגד עיניו את חטאו, בבחינת (שם נ"א, ה'): "וחטאתי נגדי תמיד". אם יראה את אש העבירה מולו – "אש תמיד תוקד" – הוא יצטער מאוד על שגגתו, והדבר יועיל לו שלא ייכשל יותר.

ליל הסדר
א. מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר: "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" \שמות יג ג - כמו שנאמר: "זכור את יום השבת" - שמות כ ח\, ומנין שבליל חמשה עשר? תלמוד לומר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה", בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ואף על פי שאין לו בן. אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח. \רמב"ם, הלכות חמץ ומצה ז א\. ולכן הבן שואל "מה נשתנה" וגם החכמים הגדולים שואלים כן.
ב. מצווה להודיע לבנים על יציאת מצרים ואפילו לא שאלו, שנאמר: "והגדת לבנך" - לפי דעתו של בן אביו מלמדו. כיצד אם היה קטן או טיפש - אומר לו: "בני! כולנו היינו עבדים, כמו שפחה זו, או כמו עבד זה במצרים, ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאנו לחירות. ואם היה הבן גדול וחכם - מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו על ידי משה רבינו הכל לפי דעתו של בן". \רמב"ם הלכות חמץ ומצה ז ב\.
ג. מצווה לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה הרי זה משובח. ומזכירים יציאת מצרים בכל יום שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" \דברים טז ג\ אך מצווה מיוחדת יש לספר לבנים ולעצמו על יציאת מצרים ביום היציאה בשעה שהמצה מונחת לפניך שנאמר: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". \שמות יג ח\.
ד. טוב לכווין בכל מעשינו בלילה הזה לקיים מצוות הבורא. שכל מצווה שיש בה כוונה יתירה הרי היא משובחת ביותר. ומה טוב לומר: "לשם יחוד" לפני שתיית ארבע כוסות וסיפור יציאת מצרים ואכילת מצה ומרור על פי ספר "לשון חכמים".
ו. ימדוד בערב החג כמה הוא שיעור רביעית \ליין\, וכמה הוא שיעור כזית. \למצה ומרור\. ויקנה מבעוד מועד חסה נקייה מתולעים של "גוש קטיף" ולא יחכה לקנות בערב החג שמא לא ישאר לו. ואם אין לו חסה נקיה מתולעים - יקנה חסה רגילה ויבדוק ויאכל את הקלח בלבד.
ז. אע"פ שבכל השנה טוב למעט בכלים נאים בגלל חרבן הבית, מכל מקום בליל הפסח טוב להרבות בכלים נאים כפי כוחו. ואפילו הכלים שאין צריכין לסעודה, יסדרם יפה על השלחן לנוי זכר לחירות. \עיין שו"ע תעב סע' ב. כה"ח שם ס"ק י-יא\.
ח. יכין מושבו מבעוד יום במצע נאה כפי יכלתו באופן שיוכל להסב על שמאלו. ואפילו הוא איטר, יסב בשמאל של כל אדם. גם את הקערה יכין מבעוד יום כדי שמיד בבואו מביהכ"נ יוכל לעשות את הסדר בלי עיכוב. \עיין שו"ע תעב סע' א, ב. בא"ח צו כח\.
ט. נשים חייבות בסיפור יציאת מצרים. ואשה שאינה מבינה לשון ההגדה - צריך להסביר לה את יציאת מצרים בלשון שמבינה.

סדר הקערה

י. משחרב ביהמ"ק תקנו חכמים שיהיו על השלחן בשעת אמירת ההגדה שני מיני תבשילין, אחד זכר לקרבן פסח ואחד זכר לקרבן חגיגה שהיו מקריבין בזמן שביהמ"ק היה קיים. ונהגו שאחד מן התבשילין יהיה בשר הזרוע, לזכר שגאלם הקב"ה בזרוע נטויה, ויהיה צלוי, זכר לפסח שהיה צלי אש. והשני יהיה ביצה, משום דביצה בלשון ארמי "ביעא", כלומר "דבעי רחמנא למיפרק יתנא בדרעא מרממא" ועוד טעמים. \עיין שו"ע תעג סע'
יא. בעל הבית יסדר קערה מבעוד יום, וסוד גדול יש בדבר. ולפי סדר האר"י ז"ל מניחים בקערה שלש מצות, את הזרוע "למטה מהם מן הצד" מניחים לצד ימין, ואת הביצה משמאל. המרור לברכה באמצע. חרוסת תחת הזרוע. כרפס תחת הביצה. ומרור ל"כורך" באמצע תחת המרור העליון. אך יש הבדל בין המרור התחתון למרור העליון. התחתון יהיה חסה והעליון יהיה "עולשין הנקרא הינדבה". ואם אין לו "עולשין" מניחין קלח חסה מלמטה ועלי חסה מלמעלה, ומניחים את כל תשעת הדברים בתוך הקערה ופורסים עליהם מפה נאה. \עיין כה"ח תעג ס"ק חן בשם ע"ח ופע"ח\. מחוץ לקערה מניח חומץ או מי מלח או מיץ לימון עם מים.
יג. יש שנהגו לסדר את הקערה לפני הקידוש ויש אחריו, והטוב ביותר להכינה מבעוד יום. \עיין עוי"ח צו י\.
יד. רוב הספרדים והאשכנזים נהגו לא לאכול צלי בליל פסח, ויש שנהגו לא לאכול צלי גם ביום פסח. ולכן יש לצלות את הזרוע לפני יום טוב. ואם שכח - יכול לצלות בליל יום טוב את הזרוע עם הבשר הצלוי בכדי להניחו בקערה וטוב שיאכיל ממנו לקטנים למחרת. \עיין בא"ח צו ל\.
טו. את הביצה השלוקה נוהגים לאכול אחר הקידוש או תוך כדי קריאת ההגדה, ולאמר: "זכר לקרבן חגיגה". ויש נוהגים שרק הבכורות אוכלים אותה. ובכל מקרה ישאירו בקערה ביצה כל זמן ההגדה, בכדי שהקערה תשאר שלמה עד אחרי כורך. \אחרונים\.
טז. אלה שנוהגים לאכול ביצה בתוך הסעודה, אינם מברכים על הביצה לא לפניה ולא לאחריה. ואלה שאוכלים אותה לפני הסעודה מברכים לפני אכילתה "שהכל" ולא אוכלים "כזית" ממנה בכדי לא להכנס לספק אם עליהם לברך ברכה אחרונה. אם אכלו יותר מ"כזית" - לא יברכו ברכה אחרונה. \עיין עוי"ח צו ז ובהערות בהגדת או"ח עמ' לא\.

הסיבה
יז. בין איש ובין אשה חייבים לאכול ולשתות בליל הסדר את ארבעת כוסות יין ואת ארבעת המצות, ויש לאוכלן בהסיבה כדרך בני חורין.
יח. הסיבה היא לצד שמאל וגם איטר יסב על צד שמאל, ואם הסב בצד ימין צריך לחזור ולאכול או לשתות. \עיין שו"ע תעב סע' ג. כה"ח שם
קדש כה. כשחוזר מבית הכנסת לביתו יבוא לביתו בשמחה ובמאור פנים יברך את בני הבית: "תזכו לשנים רבות נעימות וטובות" או "פסח כשר ושמח" ואחר כך יתחיל לשיר "קדש ורחץ וכו'". \עיין סוד ישרים א, סי' ו\.
כו. לפני כל קטע מכריז עליו עורך הסדר, למשל: לפני קריאת ההגדה אומר: "מגיד" וכך על זה הסדר. וטוב לחזור מפעם לפעם על כל סדר ה"סדר" מההתחלה "קדש ורחץ" וכו' כי במילים של "קדש ורחץ" נרמזו דברים עצומים. \וראה במפרשים כמה וכמה פירושים וסודות נאמרו על זה. ובאמירת "קדש ורחץ" אנו מכוונים על דעתם. לצאת ידי חובה. ומכיון שהם יוצאים בברכתו ידי חובה יענו רק "אמן" ולא "ברוך הוא וברוך שמו" ואם ענו "ברוך הוא וברוך שמו" - יצאו ידי חובה.
לא. כמה ישתה? - צריך לשתות לכתחילה את כל הכוס בפעם אחת או בשתים ושלוש לגימות, ואם שתה רוב - יצא ידי חובה. ועל כל פנים לא פחות מרוב רביעית. \כ45- גרם\. ואם הכוס גדולה - ישתה רוב כוס \בא"ח צו כט\. ולא יברך אחריו ברכה אחרונה, אף אם שתה רביעית.
לב. מי שקשה לו לשתות יין, וקשה לו לשתות רוב של כוס גדולה. יקח כוס בינונית שמכילה רביעית יין ממש. \אחרונים\.
לג. לא ישתה את היין בזמן מרובה. ואם שהה יותר מזמן השתייה הרגיל - יחזור וישתה. \אחרונים\.
לד. לדעת הר"ח פלאג'י טוב לשתות מכוס הקידוש רביעית יין ולא טעימה בלבד בכדי שיהיה קידוש במקום סעודה. \הגדת הר"ח פלאג'י\.
לח. מי שאינו שותה יין כל השנה מפני שמזיק לו צריך לדחוק את עצמו לשתות ארבע כוסות בליל הסדר. וכך סיפרו רז"ל על ר' יהודה ב"ר אילעאי שהיה שותה ארבע כוסות של פסח, והיה קשה לו כל כך עד שהיה צריך לחגור צדעיו. \צדדי ראשו\ עד שבועות. ומכל מקום יכול למוזגו במים כדלהלן, או לשתות מיץ ענבים או יין צמוקין. ואם מכיר בעצמו וחושש שהיין יגרום לו שיתנמנם או יישן בעת קריאת ההגדה כדאי שישתה כוס ראשונה של מיץ ענבים. \שו"ע תעב סע' י. כה"ח שם\.
מג. מזיגה במים - יש למזוג את היין ולהוסיף שלוש טיפות מים לפחות לכל כוס וכוס. ויכול להוסיף יותר מים עד שיהא פחות מחצי מים ויותר מחצי יין ובלבד שהיין מספיק חזק ונשאר בו טעם יין. \עיין שו"ע תעב סע' ט. כה"ח שם ס"ק חן, נט. בא"ח צו כח\ והפוסקים כרמ"א סוברים שגם אם יש עשרים אחוז יין אפשר לברך "הגפן" ובלבד שנשאר בו טעם יין.
מה. יין אדום - טוב להדר לכתחילה לקדש ולשתות כל ארבע כוסות ביין שצבעו אדום, ומי שקשה לו יוצא במיץ ענבים אדום ואין זה מעכב. ואם יש יין אדום טעים וטוב כמו הלבן, וגם הוא כשר כמו הלבן, מצווה בו יותר מבלבן, שנאמר: "אל תרא יין כי יתאדם", משמע שחשיבותו של יין הוא כשהוא אדום. \עיין שו"ע תעב סע' יא\.
מח. שהחיינו - כשמברך "שהחיינו" בקידוש יכוין לפטור את המצה ומרור. וגם אם לא כיוון - לא יברך "שהחיינו" על המצה והמרור. \עיין כה"ח
נב. קליות ואגוזים - מצווה לחלק לתינוקות שקדים ואגוזים וכדומה כדי שיראו שינוי וישאלו, ועל ידי זה יתעוררו לשאול ג"כ על מצה ומרור והסיבה. ומחלקים אותם לאחר הקידוש בכדי שלא יאכלו מהם לפני הקידוש. \עיין שו"ע תעב סע' טז\.
נג. אכילה קלה למתענים - בכור שהתענה בערב פסח, וכן מי שקשה לו להמתין מלאכול עד אחר אמירת כל ההגדה, רשאי לאכול אחר הקידוש מעט אורז או תפוח אדמה וכדו' ועדיף שיאכל פחות מ"כזית". ויקפיד לאכול לפני אכילת הכרפס. ויברך ברכה אחרונה מספק בלי שם ומלכות. \עיין
רחץ נד. לפני שיטול ידיו לטיבול הכרפס טוב לומר בקשה מ"לשון חכמים" א, סי' נא.
נה. יטול ידיו וינגבן לצורך אכילת הכרפס. ויטול בכלי כדרך שהוא נוטל לסעודה שלש פעמים על כל יד, אך לא יברך על הנטילה. \ויכוין שנוטל לשם הכרפס ולא לשם המצה\, וכן נוהגים בכל השנה כשרוצים לאכול אוכל רטוב, נוטלים ידים ולא מברכים. ואף על פי שאינו מברך.
נו. אין לדבר בין הנטילה לאכילת הכרפס. \שו"ע תעג סע' ו. בא"ח צו לא\.
כרפס נז. לצורך טיבול הראשון שהוא כרפס, יקח כרפס ממש רק שינקהו מתולעים. ואם אין לו כרפס יקח ירק שמברכים עליו בורא פרי האדמה. רק שלא יקח ירק שיוצאים בו ידי חובת מרור. \שו"ע תעג סע' ו. בא"ח צו לב\.
נח. את הכרפס יש לבדוק מערב יום טוב. ואם יש כרפס נקי המגודל ללא תולעים, מצווה לקנות כרפס זה אפילו אם מחירו יקר יותר.
נט. חותך בעל הבית מן הכרפס לעצמו ולכל בני ביתו, לכל אחד פחות מ"כזית". טובלין את הכרפס במי מלח, ויש שמטבילים בחומץ או במים עם לימון. ויש מצריכים שיהיה הרוב מים אך לא יטבל במיץ לימון לבדו כיון שעל "טיבול" זה אין חיוב נטילת ידים. \שו"ע תעג סע' ו. כה"ח שם
ס. אם טעה ואכל "כזית" - לא יברך אחריו "בורא נפשות רבות". \שו"ע תעג סע' ו. עוי"ח אות ז-ח-ט. ועיין הערה בהגדת אורח חיים עמ' לא\.
סא. כל אחד מהמסובין יברך על הכרפס "בורא פרי האדמה", ויכוין לפטור בברכה זו גם את המרור שיבוא אחרי כן. \שו"ע תעג סע' ו. כה"ח שם
סב. את הכרפס אין צורך לאכול בהסבה היות והוא מורה על צער השיעבוד, וההסבה היא דרך חירות. \בא"ח צו לב\.
סג. את מי המלח או מיץ הלימון יש להכין מערב יום טוב. מי ששכח - יכול להכינם ביום טוב. ואם חל פסח בשבת ושכח להכינם מערב שבת - יכין מי מלח בשבת בשינוי ממה שרגיל להכין ביום חול, אך לא יכין הרבה. ואין לסחוט לימון בשבת לצורך הכרפס. \כה"ח תעג ס"ק נ\.
יחץ
סד. אחר כך נוטל את המצה האמצעית מהשלוש שלפניו וחולקה לשני חלקים, אחד גדול בצורת ו' ויותר קטן בצורת ד'. את החלק הקטן מחזיר לקערה למקומו בין שתי המצות השלמות. את החלק הגדול מניח ליד מושבו לצורך האפיקומן. ונוהגים לכורכו במפה זכר למה שכתוב "משארתם צררת בשמלתם". ויש שמניחים אותו כרוך על שכמם זכר ליציאת מצרים. ולפי שהאפיקומן הוא במקום הפסח, לכן הוא חשוב ויהיה החלק הגדול.
סה. אם המצות יבשות או קשות, שאי אפשר לחלקן בצורת ו' וד' יחלקן לשני חלקים לא שווים, גדול וקטן, הגדול לאפיקומן, ואת הקטן יניח בין שתי המצות. וקודם שיחצה המצה טוב לומר בקשה מ"לשון חכמים" א, סי' נא.
סו. יש מקומות שנהגו לקשור על כתפי הילדים חלק מהמצה של האפיקומן או מצה אחרת, ולפני "מה נשתנה" יוצאים הילדים מחוץ לבית וחוזרים הילדים ומראים את עצמם במילים או במלבושים כאילו הם יצאו ממצרים ובאים לירושלים ובזה מראים את עצמם כאילו יצאו ממצרים. ובכדי להשאירם ערים עד סוף הלילה, מחלקים להם מתנות אם הם שומרים על האפיקומן ולא נרדמים. \כה"ח תעג ס"ק קכג\.
מגיד סז. יקרא את ההגדה בקול רם ובשמחה רבה, ויבאר וירחיב הענינים כיד ה' הטובה עליו, ויקיים בכך מצות עשה מן התורה. וצריך לומר בקול רם "בסוד קול ודיבור". \קודם שיתחיל טוב לומר לשון הזוהר מרעיא מהימנא פרשת בא מ ב. כה"ח תעג ס"ק קנב\.
סח. בתחילת "מגיד" מגלים את המצות, ומגביה את המצה האמצעית בידו ואומרים ג' פעמים "הא לחמא עניא די אכלו וכו"', עד "לשנה הבאה בני חורין". \עיין שו"ע תעג סע' ו. כה"ח שם ס"ק קכו, קכט. בא"ח צו לג\. יש אומרים "כהא לחמא עניא" והם לא יאמרו תיבת "די". יש נוהגים לומר "הא" \בצירה\ \כן דעת הבא"ח צו לג\. ויש אומרים "הא" \בפתח\. וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו, העיקר שהילדים והמסובים יבינו את כוונתו. ולכן יש להסביר להם אחר כך את הדברים בשפה ובסגנון שהם מבינים. \שו"ע תעג סע' ו הגה\.
סט. שאלות ותשובות - עושים מעשים מיוחדים ושונים מכל סעודה בכדי שהילד ישאל; למה עושין כך? או, מה נשתנה?
א\ שותים כוס יין בהסיבה. ב\ מחלקים לילדים אגוזים אחרי הקידוש לפני האוכל. ג\ מוציאים את קערת הסדר מלפני עורך הסדר או מהשולחן ומחזירים אותה כשמתחילים "עבדים היינו". ד\ מוזגים את הכוס השני ולא שותים ממנו.
ע. כשהילדים הקטנים שואלים "מה נשתנה?" או כל שאלה אחרת על ליל הסדר - מצווה לענות להם מיד ולא ימתין אחר כך כי זו היא עיקר המצווה.
עא. אם אין ילדים קטנים, ישאלו הבנים או הבנות היותר גדולים. ואם אין בנים תשאל אשתו או שאר המסובים אע"פ שכולם חכמים ונבונים. אם עורך את הסדר לבדו - ישאל את עצמו ויענה. \שו"ע תעג סע' ז\.
עב. יעורר את הילדים לשאול ולספר על ענין יציאת מצרים וכל מה שקודם לה ואחריה. אך יקפיד לא להאריך יותר מדי שלא ירדמו הילדים לפני אכילת המצה והמרור, ושלא יאכל את האפיקומן אחרי חצות.
עג. סיפור ההגדה - "עבדים היינו" זו תחילת ההגדה, וזו התשובה לשאלה "מה נשתנה", והיא מצות "והגדת לבנך". ולכן יספר את ההגדה בנחת וירבה במשלים ובמדרשי חז"ל, במעשים ובסיפורים המושכים את הלב. ויסביר את ההגדה לכל המסובים בסגנון שהם מבינים. וביותר יש להסביר את מאמר רבן גמליאל "כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו לא יצא ידי חובתו. ואלו הן: פסח מצה ומרור". שצריך להסביר להם ולהבין בעצמו את הטעם של פסח מצה ומרור. \עיין שו"ע תעג סע' ו הגה\.
עד. טוב שכולם יאמרו בפיהם "פסח מצה ומרור". וכן "פסח על שום מה וכו'". \משנה, פסחים י ה\.
עה. כשמתחילין "עבדים היינו" מחזירים את הקערה למקומה. \שו"ע תעג סע' ז\.
עו. ראוי שלא להפסיק בדיבור בקריאת ההגדה אלא רק בענינים הקשורים לסיפור ההגדה או לסדר הפסח. \כה"ח תעג ס"ק קלג\.
עח. מצות מגולות - כשאומרים את ההגדה יהיו המצות מגולות. שהרי המצה נקראת לחמא עניא - לחם עוני, דהיינו לחם שעונים עליו תשובות. גם התורה אומרת שצריך לומר לבן השואל "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים וכו'", ודרשו חז"ל "בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך". \כה"ח תעג
עט. כשאומרים "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" מנהג יפה לאחוז חצי המצה הטמונה לאפיקומן להראות שהיא זכר לפסח. \בא"ח צו לג\.
פ. הגבהת היין - כשמגביהים את כוס היין יהיו המצות מכוסות, שאין זה ראוי להגביה את היין ולהניח את המצות שכל הזמן עסקנו בהם. לכן מכסים אותן ורק אחר כך מגביהין את היין. \עיין בא"ח צו לג\
פא. המקומות שבהם מגביהים את היין הם שלושה. א\ "והיא שעמדה" עד "מידם". ב\ דם ואש, ועשר המכות. ג\ מ"לפיכך" עד "גאל ישראל". \עיין
פב. דם ואש - כשאומר "דם ואש ותימרות עשן" "דם צפרדע וכו'" ו"דצ"ך עד"ש באח"ב", שופך עורך הסדר מהיין שבכוסו לתוך כוס פשוטה, שבורה, או כוס פלסטיק, שש עשרה פעמים. \עיין עוי"ח צו אות יד\.
פג. ישפוך את כל היין מהכוס ולא יטיפנו בידו. \ויש נוהגים לעשות כן באצבע\. ואת היין ששפך לכוס הפשוטה ישפוך לכיור או לשירותים, וטוב לזרוק גם את הכוס ששפך אליה את היין. וישטוף את הכוס ששפך ממנה ואחר כך ימלא אותה יין לצורך כוס שנייה. \כה"ח תעג ס"ק קסג, קסה\.
פד. מצה זו - כשמגיע למצה זו, נוטל את המצה העליונה שבקערה ומראה לבני ביתו ואומר "מצה זו וכו'". ויש מגביהים את המצה האמצעית ואין אנו נוהגים כך. וכן ב"מרור זה", מגביה את המרור. אבל כשאומר "פסח שהיו אבותינו אוכלים וכו'", לא יגביה את הזרוע שהוא זכר לפסח, שלא יהא נראה כאילו הקדישו לכך. \שו"ע תעג סע' ז. כה"ח שם ס"ק קנח. בא"ח צו לג\.
פה. כוס שניה - כשאומר "לפיכך" יכסה את המצות ויגביה את הכוס לפחות טפח וכן יעשו כל המסובים. וישארו עם הכוס בידם עד סיום ברכת "גאל ישראל". ואחר כך ישתו את הכוס בהסיבה. אם לא שתו בהסיבה, ישתו פעם נוספת. \שו"ע תעג סע' ז\.
פו. לפני ששותים כוס שנייה טוב לומר "לשם יחוד וכו'". ונוהגים שלא לברך בורא פרי הגפן על כוס שנייה ורביעית, והנוהגים כרמב"ם וכרמ"א מברכים עליהם. \עיין שו"ע תעד. כה"ח שם ס"ק א\. ואחרי שתיית כוס שנייה יש אומרים "אתה גאלת".
. .... רחצה מוציא מצה מרור כורך שולחן עורך צפון ברך הלל נרצה.....

קעא.  אם עשה כל הסדר כתקנו, מובטח לו שרצוי הוא לפני ה' יתברך, ויזכה בעזרת ה' לבנין בית המקדש ולזכות לאכול מהזבחים והפסחים. ויזכה לשנים רבות נעימות וטובות, בגאולה שלמה. אמן. שבת שלום ופסח שמח ומן הסתם גם כשר.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il