ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש בהעלותך

בהעלותך תשע"ה

262
מוקדש לרפואת
מיכאל חי בן מזל טוב
לחץ להקדשת שיעור זה
בלי שום התראה מכה אסון בבני ישראל בדרכם לארץ המובטחת. משה מכריז בתעוזה "נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם". השבטים נמנו ונספרו, קיבלו דגלים ומקומות בצעדה הגדולה, ומלווה אותם במסעם המשכן שנמצא בקרבם. הכול מוכן לכאורה לקראת הכניסה המוצלחת של בני ישראל לארץ.
אך אחד המאפיינים של טבע האדם הוא הנטייה לבטל את הדברים והטובים והיתרונות שמהם אנחנו נהנים, ולהעדיף להתלונן ולהתאונן בקול רם על מה שנדמה לנו שחסר. המרדף הזה אחר שלמות בחיי האדם דומה לשתיית מי מלח בניסיון להרוות את הצימאון.
אנחנו קוראים בפרשת השבוע שיתרו נוטש את בני ישראל במדבר כדי לחזור לביתו במדיין שבה, לפי רש"י, הוא משוכנע שהוא יצליח לגייר את החברה הפגאנית ולשכנע אותה להאמין באל אחד. היעדרו פוגע בבני ישראל שחונים במדבר, וכפי שעולה מסיפורים מאוחרים יותר בתנ"ך, ניסיונות הגיור שלו עולים רובם בתוהו.
על אף שבני ישראל מקבלים את מזונם בכל יום - מן שיורד מן השמים - הם מתלוננים על התפריט בכפיות טובה ודורשים בשר ומאכלים אחרים. נמאס להם מן הצורך לאכול היישר מידיו של האל, כביכול. כל הקיטורים והתלונות שלהם הביאו להם בסופו של דבר רק מגיפה, ייאוש ואסון.
הנביא ירמיהו אומר בעצם שהתלונות של בני האדם אינן מוצדקות בעיני הקב"ה. התלמוד מנסח זאת באמירה שאדם צריך להיות אסיר תודה על עצם זה שהוא חי ומתפקד. אך לעתים קרובות אנחנו רואים בחיים דבר מובן מאליו ולא מעריכים מספיק את המתנה הזאת, הבסיסית והנדיבה מכולן.
זה חלק מטבע האדם לרדוף עושר על חשבון בריאות, להשיג כוח ופרסום על חשבון המשפחה וההרמוניה, לבקש תענוגות זמניים על חשבון שכר וערכי נצח. הסיפור של דור המדבר מדגים לנו איך חלק מהעם היהודי מעדיף ארוחת בשר על פני כניסה לארץ ישראל. זה הפזמון החוזר של בני ישראל במדבר – יהיה לנו טוב יותר אם נחזור למצרים ולא נתמודד עם האתגרים שעומדים לפנינו בהקמת מדינת הלאום של עם ישראל בארץ ישראל.
לצערנו הרב, הגישה הזאת מוצאת לה הד גם בעולם היהודי של ימינו. לא משנה כמה המדינה היהודית עשירה ומצליחה עכשיו ותהיה כזו בעתיד, תמיד יהיו כאלה שיתאוו לעוד, שירצו דברים אחרים, טובים יותר. התאווה הזאת מולידה רגשות של חתרנות וחוסר סיפוק מהדברים הטובים שכבר יש לנו. פרשת השבוע באה להזכיר לנו את הנטייה הבסיסית שיש לבני האדם וללמד אותנו להיות מודעים לקיומה כדי שנוכל להתגבר עליה ולהגיע למטרות ראויות ומשמעותיות בחיים.
הרב דב בערל וויין
רב בית הכנסת הנשיא בי-ם. לשעבר ראש ארגון ה-OU, ראש ישיבת שערי תורה ורב בית הכנסת "בית תורה" במונסי, ניו-יורק.
עוד בנושא בהעלותך

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. שאל שאלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il