בירורים בעניין ברכת התורה | הרה"ג אשר וייס | בית המדרש | אתר ישיבה

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

לימוד יומי מוצ"ש ה' תמוז ה'תשפ"ו

הקדשת הלימוד באתר

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
שבועות
הכנה לחג השבועות

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
תורה ולימודה
מצוות לימוד תורה

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

9 דק' קריאה • 38 דק' צפיה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

מרדכי בן ברוך ז"ל

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

פתיחה
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים" – מאמר זה זכור לנו מליל הסדר, אבל המדרש אומר מאמר נוסף, מוכר פחות: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו קיבל תורה מסיני" 1 . אולי המאמר הזה פחות ידוע כי בעצם בכל יום ויום יהיו בעיניכם כחדשים, לא רק פעם בשנה. קרבים אנו למעמד הר סיני, ואומרים בשם הרבי מקוצק שאמנם מתן תורה היה פעם אחת, אבל קבלת התורה יכולה להיות וצריכה להיות בכל יום ובכל שעה.

האם מי שניעור בלילה מברך ברכות התורה?
מזה כמה מאות שנה נוהגים ישראל להיות נעורים בליל שבועות כל הלילה. מנהג זה הוא מנהג ותיקין שנהגו מאז ומתמיד, והשל"ה תיקן לפני כארבע מאות שנה לומר 'תיקון ליל שבועות'. כמעט בכל מקום נוהגים ישראל להיות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ולהיות נעורים כל הלילה, ואז מתעוררת השאלה האם בבוקר מברכים מברכים ברכת התורה.

שאלה זו נפתחת בדברי השולחן ערוך 2 :
"שינת קבע ביום, על מטתו, הוי הפסק. ויש אומרים דלא הוי הפסק, וכן נהגו".
הדעה הראשונה בשולחן ערוך היא דעת הרא"ש , שהישן שנת קבע על מיטתו ביום חוזר ומברך כשניעור, כי יש כאן הפסק גמור. והדעה השניה היא דעת רבינו תם , שסובר שאין הדבר תלוי בהפסק, אלא זו ברכה שמברכים בכל יום ויום, כמו ברכות השחר שמברכים כל יום. וכבר העיר המגן אברהם שגם דין הניעור בלילה תלוי במחלוקת זו, לפי הרא"ש שההפסק גורם את הברכה אז מי שניעור בלילה לא יברך, ולפי רבינו תם שהיום גורם – מברך, למרות שלא ישן. וכיון שכותב המחבר שנוהגים שהישן שנת קבע בצהרים אינו מברך, היה נגזר מכך שהניעור בלילה - כן יברך, וכן מנהג הספרדים. אולם לדעת רבים מהפוסקים לא יברך מטעם ספק ברכות להקל. ונרחיב מעט בדבר.
נחלקו הפוסקים האם בברכות התורה אומרים את הכלל 'ספק ברכות להקל', והדבר תלוי בשאלה האם חובת ברכות אלו היא מהתורה או מדרבנן, שאם היא מהתורה לא מקלים בספק, וכן דעת הביאור הלכה, ואם היא מדרבנן – מקלים. פוסקים רבים כתבו שהניעור בלילה לא יברך, אבל ישמע מאדם אחר שחייב בברכה ויצא ידי חובה. ובמקום שכולם היו ניעורים ולא ניתן למצוא מי שמברך, נחלקו הפוסקים. לדעת המגן אברהם (וכן כתב המשנה ברורה) יצאו ידי חובה בברכות קריאת שמע, כדברי הגמרא בברכות 3 שמי שלא בירך ברכות התורה ובירך ברכות קריאת שמע – שוב לא יברך ברכות התורה "שכבר נפטר באהבה רבה". אולם רבים מהפוסקים נוקטים שבשעת הדחק כגון זו אפשר לברך בבוקר, וכן פוסק המהר"ם שי"ק.
ר' עקיבא איגר כותב הברקה גאונית ופשוטה, שמי שישן בערב החג אחר הצהרים ולא בירך כשקם בשנתו (כפי שפסק השו"ע שלא יברך), הוא יכול לברך ממה נפשך, לפי שיטת הרא"ש הריהו חייב כבר מאתמול ולפי רבינו תם מהבוקר, שהרי יש כאן גם הפסק וגם יום חדש. זו הלכה פשוטה שלא נראה שיש מי שיפקפק בה.

האם מי שאינו נוהג לברך בעצמו יכול לצאת ידי חובה ממי שנוהג לברך?
במהלך השיעור התעורר דיון בין הרב לשומעים, האם אשכנזי יכול לצאת ידי חובה מספרדי שנוהג לברך אם ניעור כל הלילה. מצד אחד יש מקום לומר שאין זה פיתרון טוב, כי הרי לשיטת מי שאינו מברך – גם הספרדי אינו צריך לברך, וממילא מה שהוא מברך אינו ברכה של מצוה (ואף שגם מי שיצא ידי חובת ברכה יכול להוציא אחרים, הברכה צריכה להיות ברכה של מצוה, ואם לשיטת השומע הברכה אינה כדין - אין הוא יכול לצאת על ידי המברך). ודאי שמי שמברך יש לו על מי לסמוך, אבל לא ברור שאפשר לצאת ידי חובה על ידי זה, הרי על הצד שהשומע פטור גם המברך פטור. אולם ניתן לומר שאפשר לצאת ידי חובה באופן זה, כי גם לשיטת מי שאינו מברך יתכן שהוא עצמו חייב והוא רק חושש לספק ברכות, והספרדי אינו חושש לכך. וכן נראה 4 .

ראיה ממשה רבינו?
בשו"ת 'השיב משה' (חי לפני מאה שנה והיה מגדולי וגאוני ישראל, ממנהיגי החסידות בדורו) כתב 5 שיש לו ראיה לשיטת רבינו תם שברכות התורה תלויות בימים, וכתב על ראיה זו "וזה לדעתי ראיה חלוטה גמורה ופסוקה שאין להרהר אחריה". וראייתו ממשה רבינו, שממנו למדנו ברכות התורה כדברי הגמרא בברכות 6 : אמר רב יהודה מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו", והיינו שכאשר משה רבינו בא ללמוד תורה הוא בירך ברכות התורה יחד עם כל ישראל. והנה אומרת הגמרא 7 שדוד המלך מעולם לא ישן שינת קבע, ומניח בעל ה'השיב משה' הנחה שהיא נכונה ומקובלת לחלוטין, שמשה רבינו הריהו כולל את כל המעלות שמצאנו בגדולי האומה, שהרי הוא אב האומה, ואין מידת חסידות שהיתה נעדרת ממשה רבינו. וכיון שכך ברור שגם משה לא ישן שנת קבע מעולם, וכיצד הוא בירך את ברכות התורה אחרי שכבר בירך פעם אחת, לפי הרא"ש שאין מברכים אלא לאחר הפסק? מכאן כותב ה'השיב משה' ראיה לשיטת רבינו תם שאין הברכה תלויה בהפסק, אלא בימים.
ואני אומר על כך, שאם מי האחרונים כותב שיש "ראיה ברורה וחלוטה שאין להרהר אחריה" – ודאי שיש להרהר אחריה, כי לא יתכן שמי מהאחרונים ידחה שיטת ראשונים מכל וכל.
ועוד, לדעתי אפילו תחילת ראיה אין כאן, ומצוה להרהר אחרי ראיה זו. רש"י על הגמרא פירש כך את הלימוד ממשה רבינו:
"כשבא משה לפתוח בדברי שירה אמר להם לישראל אני אברך תחלה, ואתם ענו אחרי אמן, כי שם ה' אקרא בברכה, אתם - הבו גודל לאלהינו באמן, הכי מפרשי לה במסכת יומא (לז ע"א)".

מבואר מדברי רש"י שמשה רבינו לא בירך בשביל עצמו, אלא כדי להוציא אחרים ידי חובה, והדבר אפשרי שהרי גם מי שכבר בירך יכול להוציא אחרים. זו התשובה הפשוטה ביותר לראיית ה'השיב משה'.
וניתן לפקפק פקפוקים נוספים בראיה זו: הרבה פוסקים אומרים שבשבת דוד המלך כן ישן. ואני גם מרגיש שאולי הסיבה שדוד המלך לא ישן שינת קבע היא ששינה היא אחד מששים במיתה, ובשינה יש רוח טומאה ששורה על האדם, אבל משה רבינו – דוקא בגלל שהיה משה רבינו – לא היה צריך לחשוש לכך. כעין זה אנו מוצאים ביחס לשינה בראש השנה, שאומרת הגמרא שאין לישן בראש השנה כי מי שישן בראש השנה מזלו רדום, ורבים שואלים מהאר"י שכן ישן, והתשובה לכך היא שאין ללמוד ממנו, שכן הוא תיקן תיקונים גדולים בשנתו 8 .

ברכת התורה – ברכת המצוות או ברכת השבח?
הויכוח היסודי שלי עם בעל ה'השיב משה' אינו רק ביחס לראיה עצמה, אלא גם בכך שלדעתי מן התורה כולם מודים שיש לברך כל אימת שלומד. בספר 'ישועת יעקב' כותב המחבר ששורש מחלוקת הרא"ש ורבינו תם היא מהי מהות ברכת התורה, האם היא ברכת המצות, כמו שמברכים על טלית ותפילין, או שהיא ברכת השבח - הלל והודאה על שבחר בנו מכל העמים. הרא"ש נוקט שמדובר בברכה על המצווה, ולכן כמו בכל שאר הברכות - כאשר יש הפסק חוזר ומברך, ורבינו תם סובר שזו ברכת השבח, כמו ברכות השחר, ואז אין הברכה תלויה בהפסקות. אבל לי נראה שמהתורה למדנו ברכות התורה ממשה רבינו, והגדרת המצוה היא כמו אצל משה רבינו– לברך על התלמוד. מחלוקת הראשונים היא מהי תקנת אנשי כנסת הגדולה, שבאו לתקן מטבע ודפוס לכל הברכות והתפילות. לדעת רבינו תם, כיון שאדם מצווה ללמוד כל היום – כדברי הפסוק "והגית בו יומם ולילה" - ממילא ברכה זו פוטרת מבוקר עד בוקר, אבל לדעת הרא"ש השאירו את הברכה על מתכונתה שמברך על תלמודו. ולשיטתי אין להוכיח שנחלקו הראשונים בשורש הברכה ובהגדרתה הבסיסית, האם היא ברכת המצוות או ברכת השבח.
ולפי דברי, אין להביא כלל ראיה למחלוקת הראשונים ממשה רבינו, כי בזמנו, לפני תקנת אנשי כנסת הגדולה, ודאי שהמצוה היתה לברך על התלמוד.

ולגוף השאלה מהי הגדרת ברכת התורה, האם היא דומה לברכת המצוות או ברכת השבח, לדעתי נחלקו בדבר השולחן ערוך והגר"א. השולחן ערוך 9 פסק שנשים מברכות ברכות התורה, ואילו הגר"א חולק עליו, על פי הגמרא 10 "ולמדתם אותם את בניכם - ולא בנותיכם"! מהו הסבר המחלוקת? הגר"א נקט שברכת התורה היא ברכת המצוות, ולכן מי שפטור מן המצוה אינו מברך, בפרט לשיטת השולחן ערוך עצמו שנשים אינן מברכות על מצוות שהן פטורות מהן, כמו מצוות עשה שהזמן גרמן. אבל השולחן ערוך סבר שברכת התורה היא ברכת השבח – הודאה על כך שאנו לומדים תורה ושבח שה' בחר בנו מכל עם, וכיון שגם נשים צריכות ללמוד הלכות ובודאי הלכות שמיוחדות להן, וכפי שמביא הבית יוסף בשם האגור, על כן למרות שנשים פטורות ממצוות תלמוד תורה מצד עצמה, מכל מקום הן לומדות תורה כדי לדעת את ההלכות וכל מי שעוסק בתורה – מברך. לסיכום, הגדרת הברכה מן התורה היא לברך על התלמוד, והשאלה היא האם הברכה היא על מצות התלמוד, כדעת הגר"א, או על עצם התלמוד, כדעת השולחן ערוך, אולם ודאי שמן התורה אין הברכה קשורה ליום. גם ברכת השחר אינן מן התורה, ואם כן על סמך מה נאמר שמן התורה מברכים ברכת התורה כל יום ויום?

ללמד תורה למי שאינו מברך
הרבה פעמים עסקתי בשאלה מעניינת ומסקרנת. שאלה זו היא מסוג השאלות שאנחנו יודעים את תשובתן עוד לפני שהשאלה נשאלה, יש שאלות שהלב משיב עליהן עוד לפני שהשכל יכול להסביר את תשובת הלב, אבל לעולם אנחנו איננו פטורים מהבירור השכלי, שנועד לבאר את תשובת הלב. מכל מקום התשובה – של הלב היא.
שאל אותי מישהו: באורחות חיינו ובפרט בארץ קדשינו האהובה והחביבה אנחנו פוגשים ביהודים שלדאבוננו עדיין אינם שומרים תורה ומצוות אף שהם הם אהובים וחביבים, ויש ביניהם גם מעט שכלל אינם מעוניינים לשמוע, וגם אותם יחזירם הקב"ה ברחמיו. מכל מקום כאשר יהודים אלו פוגשים בנו יש להם לפעמים שאלות, או שהם רוצים לשמוע דבר תורה, ונשאלת השאלה - האם מותר ללמד תורה למי שלא בירך ברכת התורה? הרי מבואר בכמה סעיפים בשולחן ערוך שאסור מעיקר הדין לתת פת למי שלא יטול את ידיו 11 ולא יברך 12 , וכתב הרמ"א שדבר זה נחשב 'לפני עיור', ואם כן איך אפשר ללמד מי שלא בירך? (אמנם יש אפשרות להציע לו ללבוש כיפה ולברך, אבל סביר להניח שהצעה זו תגרום לו לוותר לגמרי על הרעיון...) האם עלינו לוותר על לימוד דרכי חיים ותוכחת מוסר משום כך?

נחדד את השאלה. אילו האיסור לתת אוכל היה רק למי שאינו מברך, היה מקום לומר ששם יש איסור בעצם האכילה בלי ברכה, שכן 'אסור לאדם ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה', ואילו כאן אין איסור בעצם הלימוד בלי ברכה אלא רק בהימנעות מלברך, ולכן זה קל יותר, ואין להוכיח משם שגם ללמד תורה למי שאינו מברך יש איסור; אולם כאמור הלכה זו נפסקה גם לגבי מי שלא יטול ידיו, וודאי שהאיסור לאכול בלי נטילת ידים אינו מצד עצם האכילה – אין איסור לאכול פת בלי נטילת ידים – אלא יש מצווה בפני עצמה שמי שאוכל יטול ידיו. אגב, רש"י מפרש שגם בברכת הנהנין כל האיסור ליהנות הוא משום שלא בירך ולא על עצם ההנאה, על דברי הגמרא 13 'כל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה כאילו גזל את המקום' פירש רש"י 'גזל את המקום – את ברכתו' . אמנם המהרש"א מפרש שגזל את ההנאה , אך כאמור לא כך מפרש רש"י.
מכל מקום חוזרת השאלה איך אפשר ללמד תורה למי שאינו מברך? (אמנם, מי שישן שנת קבע בצהרים יכול ללמוד אחר כך למרות שעדיין לא התפלל ערבית, וזאת משום שאין איסור מצד עצם הלימוד, אלא רק מצד ביטול הברכה, אבל אם אי אפשר לברך, בודאי אם חוסר האפשרות הוא מסיבה הלכתית, הרי אנו פטורים מלברך לפי ההלכה).

אין מבטלים עיקר מפני הטפל
אני חושב שתשובת הלב שודאי שעלינו ללמד תורה גם למי שלא בירך. מה ההסבר שהשכל נותן לכך? נשאל שאלה אחרת. כולנו יודעים שמן התורה מצוות נטילת לולב בגבולין היא מהתורה רק ביום הראשון, ובשאר הימים מדרבנן. מה הדין של מי שאינו בקי בברכה, האם לא יטול? כיון שגם מצוות הנטילה וגם מצוות הברכה הן מדרבנן, יש מקום לטעון שעדיף לא ליטול לולב, כי במקרה זה האדם יבטל מצוה דרבנן בשב ואל תעשה, אבל אם הוא יטול ולא יברך - יבטל מצוה דרבנן בקום ועשה. דוגמא נוספת במצוות דאורייתא - מי שיש לו ביכורים להביא לבית המקדש, אך אין הוא יודע את נוסח 'וידוי ביכורים', האם עדיף שלא יביא ביכורים כלל? התשובה לכך פשוטה, והיא מושתתת על שתי הנחות. ראשית, הברכה היא טפלה לעיקר המצוה, מעצם טבעם של הדברים. שנית, לא נבטל את העיקר מפני הטפל. לכן, עדיף ליטול לולב בלי ברכה מאשר לא ליטול לולב, ועדיף להביא ביכורים בלי מקרא ביכורים מאשר לבטל לגמרי את ברכת הביכורים, כי הוידוי טפל לגבי מצוות הביכורים.

על כן, אף על פי שהלימוד והברכה הן שתי מצוות שונות, ברור שברכת התורה טפלה לגבי עצם התלמוד, ואין לבטל תלמוד תורה מפני ברכתה. אם אין בידינו להביא לכך שפלוני יברך ברכת התורה, עדיף ללמדו בלי ברכה.

^ 1 הערת העורך: לשון זו לא מצאתיה מפורשת במדרש אבל מצאתי לשון דומה באוצר המדרשים עמוד תפ"ו "כתיב ביום הזה באו מדבר סיני, ושם הוא אומר ויושע ה' ביום ההוא ללמדך שבכל שנה ושנה חייב אדם לראות את עצמו כאלו עמד על הר סיני, לכך נכתב ביום הזה גבי מתן תורה".
^ 2 אורח חיים סימן מז, סעיף יא.
^ 3 יא ע"ב.
^ 4 הפסקה האחרונה היא תמצות דברי הרב שחשב על הדברים במהלך השיעור. כדאי לשמוע את הדברים שבעל פה.
אין ספק בדבר.
^ 5 סימן ד'.
^ 6 כא ע"א.
^ 7 ברכות ג ע"א.
^ 8 דוד המלך לא היה האחרון שלא ישן שנת קבע, בהקדמת הספר 'בני הגר"א' מתארים בניו את הליכותיו של הגר"א, ומעידים שמעולם לא ישן יותר משעתיים מעת לעת, ומעולם לא ישן שינת קבע – בלילה ישן שלשה חצאי שעה ובצהרים חצי שעה, וגם כשישן "רחושי מרחשן שפוותיה הלכות ואגדות" (היו מרחשות שפתיו הלכות ואגדות). מסופקני אם שינה כזו יכולה להיחשב הפסק, שהרי רחשו שפתיו הלכות ואגדות. האם ניתן להוכיח מכאן שהגר"א פוסק שהיום גורם? איני יודע מנין שבירך, אבל מסתמא בירך, שכן אחרת היו הדברים כתובים ב'מעשה רב'...
^ 9 אורח חיים מז, יד.
^ 10 קידושין כט ע"ב.
^ 11 קסג, ב.
^ 12 קסט, ב.
^ 13 ברכות לה ע"ב.

הרה"ג אשר וייס

ראש בית המדרש 'דרכי תורה' ואב בית דין 'דרכי הוראה'.

56 דק'
שמיטה
קיום מצוות שמיטת קרקעות
האם יש עניין לקנות חלקת אדמה ולהפקירה?
ט' כסלו תשפ"ב
54 דק'
מלחמת "חרבות הברזל"
פדיון שבויים בעת הזאת - מחיר מופקע או הגיוני?
י"ב כסלו תשפ"ד
41 דק'
ערב הלכתי במלואת עשר שנים לפטירת ה"ציץ אליעזר"
פיקוח נפש פרטי וציבורי לאור ההלכה
ד כסלו תשע"ז
53 דק'
ראש השנה
הידור לאחר קיום מצווה
ח' אלול

הכנה לחג השבועות

42 דק'
הכנה לחג השבועות
מתן תורה ואהבת התורה
הרב חיים בן שושן | ד' סיון תשפ"ו
47 דק'
הכנה לחג השבועות
שבועות - על מה החגיגה?
הרב דוד דודקביץ' | ב סיוון התשס"ח
43 דק'
הכנה לחג השבועות
התחדשות והתעלות החומר בחג השבועות
הרב נתנאל איל | ג' סיון תשפ"ג
30 דק'
הכנה לחג השבועות
דיני ברכות בליל שבועות
הרב איתן מינקוב | ב' סיון תשפ"ה

הכנה לחג השבועות

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

42 דק'
חקת
פרשת חוקת – פיתולים אלוקיים
הרב יצחק חי זאגא | תמוז תשפ"ו
42 דק'
חקת
פרשת חוקת – פיתולים אלוקיים
הרב יצחק חי זאגא | תמוז תשפ"ו
5 דק'
נקודה בהלכה – הרב עודד מילר
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הרב עודד מילר | סיון תשפ"א
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יוסף צבי רימון
הרב חגי לונדין
הרה"ג דוב ליאור
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרב יהודה מלמד
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב בני אלון
ר' יעקב כץ (כצל'ה)
הרב משה אליה

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו

עוד שיעורים

אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il