ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
קיבוץ בעלי החיים לעומת קיבוץ בני האדם
כָּל הַבַּעֲלֵי-חַיִּים, חֲיוֹתָם וְהִתְקַיְּמָם הוּא עַל שְׁלֹשָׁה פָנִים*: יֵשׁ מֵהֶם שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לָהֶם לִחְיוֹת וּלְהִתְקַיֵּם יַחַד — כַּחַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת, שֶׁהַקִּבּוּץ וְהַהִתְחַבְּרוּת רַע וּמַזִּיק לָהֶן, כִּי אִם יִתְקַבְּצוּ הַרְבֵּה מֵהֶן אֶל מָקוֹם אֶחָד יַהַרְגוּ אֵלּוּ לָאֵלּוּ עַל הַטָּרֶף. וְיֵשׁ מֵהֶם הֶפֶךְ-אֵלּוּ, וְהֵם בַּעֲלֵי-חַיִּים שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לָהֶם לִחְיוֹת וּלְהִתְקַיֵּם בְּזוּלַת-חֶבְרָה וְקִבּוּץ, וְשֶׁהַהִתְחַבְּרוּת הֶכְרֵחִי לָהֶם בְּקִיּוּם מְצִיאוּתָם, כְּמוֹ מִין הָאָדָם. כִּי לְדַקּוּתוֹ* וְשִׁוּוּי מִזְגּוֹ*, יִתְפַּעֵל* מִן הַקֹּר וּמִן הַחֹם וּמִכָּל אֶחָד מִן הַהֲפָכִים, וְלָזֶה יִצְטָרֵךְ אֶל מַלְבּוּשִׁים לְהָגֵן עָלָיו מִן הַחֹם וּמִן הַקֹּר, וְאֶל מְזוֹנוֹת מְתֻקָּנִים תִּקּוּן יָפֶה שֶׁיֵּאוֹתוּ לְמִזְגּוֹ — מַה שֶּׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁלַם-זֶה אִם לֹא בְקִבּוּץ וְהִתְחַבְּרוּת הַרְבֵּה מִן הָאֲנָשִׁים, יַעְזְרוּ אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ: אֶחָד יִתְפֹּר וְאֶחָד יֶאֱרֹג וְאֶחָד יַעֲשֶׂה מַחַט, וְכֵן כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה; עַד שֶׁיִּמְצָא כָל אֶחָד מִן הָאֲנָשִׁים הַמִּצְטָרֵךְ לוֹ לְצֹרֶךְ חֲיוֹתוֹ וְהִתְקַיְּמוֹ מִמְּזוֹנוֹת וּמַלְבּוּשִׁים. וְיֵשׁ מִן הַבַּעֲלֵי-חַיִּים מִינִים אֲחֵרִים, כְּאִלּוּ הֵם מְמֻצָּעִים בֵּין שְׁנֵי אֵלֶּה-הַקְּצָווֹת; כִּי הֵם, אֵין הַקִּבּוּץ וְהַחֶבְרָה מַזִּיק לָהֶם בִּמְצִיאוּתָם כַּאֲשֶׁר הוּא לַחַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת וְהָעוֹפוֹת הַדּוֹרְסִים, וְלֹא הֶכְרֵחִי לָהֶם כַּאֲשֶׁר הוּא לְמִין הָאָדָם. וְאוּלָם יִמָּצֵא לָהֶם הַקִּבּוּץ וְהַהִתְחַבְּרוּת עַל-צַד הַיּוֹתֵר-טוֹב — כְּהַרְבֵּה מִן הַחַיּוֹת הָרוֹעוֹת וְהָעוֹפוֹת שֶׁאֵינָם דּוֹרְסִים, שֶׁהֵם מִשְׁתַּתְּפִים, וְהוֹלְכִים אֲגֻדּוֹת-אֲגֻדּוֹת יַחַד, עַל-צַד הַצֶּוֶת וְהַהֲנָאָה, לֹא זוּלַת-זֶה, כִּי אֵין זֶה הֶכְרֵחִי לָהֶם בִּמְצִיאוּתָם וְקִיּוּמָם כַּאֲשֶׁר הוּא לְמִין הָאָדָם.
הצורך בדת טבעית
וְלִהְיוֹת הַקִּבּוּץ וְהַהִתְחַבְּרוּת מִצְטָרֵךְ לְמִין הָאָדָם לְצֹרֶךְ חֲיוֹתוֹ וְהִתְקַיְּמוֹ, הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ הַחֲכָמִים שֶׁהָאָדָם מְדִינִי בְּטֶבַע*; יִרְצוּ בָזֶה: כִּי כִמְעַט שֶׁהוּא הֶכְרֵחִי לָאָדָם מִצַּד-טִבְעוֹ שֶׁיִּהְיֶה דָר בִּמְדִינָה עִם קִבּוּץ רַב מִן הָאֲנָשִׁים, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִמְצֹא הַמִּצְטָרֵךְ לוֹ לְצֹרֶךְ חֲיוֹתוֹ וְהִתְקַיְּמוֹ. וּבַעֲבוּר-זֶה הוּא מְבֹאָר שֶׁרָאוּי שֶׁיִּמָּצֵא לְכָל הַקִּבּוּץ אֲשֶׁר בִּמְדִינָה, אוֹ לִכְלָל הַקִּבּוּץ אֲשֶׁר בְּמָחוֹז אֶחָד אוֹ בְאַקְלִים אֶחָד, אוֹ לִכְלָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בְּכָל הָעוֹלָם, סִדּוּר-מָה*, בּוֹ יִתְנַהֲגוּ לִשְׁמֹר הַיֹּשֶׁר-בְּשִׁלּוּחַ* וּלְהָסִיר הָעָוֶל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקוֹטְטוּ הָאֲנָשִׁים בְּהִתְחַבְּרָם יַחַד מִתּוֹךְ הָעֵסֶק וְהַמַּשָּׂא-וְהַמַּתָּן אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם; וְהַסִּדּוּר הַזֶּה יִכְלֹל עַל הַשְּׁמִירָה מִן הָרְצִיחָה וְהַגְּנֵבָה וְהַגָּזֵל וְדוֹמֵיהֶם, וּבִכְלָל: כָּל מַה שֶּׁיִּשְׁמֹר הַקִּבּוּץ הַמְּדִינִי וִיתַקֵּן אוֹתוֹ אֶל שֶׁיִּחְיוּ הָאֲנָשִׁים בְּאֹפֶן נָאוֹת. וְהַסִּדּוּר הַזֶּה, קְרָאוּהוּ הַחֲכָמִים בְּשֵׁם "דָּת טִבְעִית" — רְצוֹנָם לוֹמַר, שֶׁהִיא מִצְטָרֶכֶת אֶל הָאָדָם מִצַּד-טִבְעוֹ, הֵן שֶׁתִּהְיֶה מְסֻדֶּרֶת מֵחָכָם אוֹ מִנָּבִיא.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
14 - מאמר ראשון פרק ד' חלק ג'
15 - מאמר ראשון פרק ה' חלק א'
16 - מאמר ראשון פרק ו' חלק א'
טען עוד
הצורך בדת נימוסית
וַעֲדַיִן אֵין דָּת זוֹ מַסְפֶּקֶת לְתַקֵּן צָרְכֵי הָאֲנָשִׁים וַחֲיוֹתָם וְהִתְקַיְּמָם זֶה-עִם-זֶה, אִם לֹא יִתּוֹסֵף בָּזֶה אֵיזֶה-סִדּוּר אוֹ הַסְכָּמָה כוֹלֶלֶת עִנְיָנֵי הָאֲנָשִׁים אֵלּוּ-עִם-אֵלּוּ בְּכָל עִסְקֵיהֶם וְהַמַּשָּׂא-וְהַמַּתָּן אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם, כְּדָתֵי קֵסָרֵי רוֹמִי, וְהַנְהָגוֹת הַמְּדִינוֹת, וְהַחֻקִּים אֲשֶׁר יְחוֹקְקוּ בֵינֵיהֶם אַנְשֵׁי מָחוֹז אֶחָד אוֹ מַלְכוּת אַחַת לִשְׁמֹר הַיֹּשֶׁר הַהֶסְכֵּמִי*; וְיִקָּרֵא הַסִּדּוּר הַזֶּה "נִמּוּס" אוֹ "דָּת נִמּוּסִית". וְהַסִּדּוּר אוֹ הַנִּמּוּס הַזֶּה, אִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקַיֵּם אִם לֹא בְהִמָּצֵא אִישׁ אֶחָד, מוֹשֵׁל אוֹ שׁוֹפֵט אוֹ מוֹלֵךְ עַל הַקִּבּוּץ הַהוּא, יַכְרִיחַ הָאֲנָשִׁים עַל הֲסָרַת הָעָוֶל וְקִיּוּם הַנִּמּוּס, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלַם תִּקּוּן הַקִּבּוּץ הַהוּא. וְלָזֶה יִהְיֶה עִנְיַן הֲקָמַת הַמֶּלֶךְ אוֹ הַמַּנְהִיג אוֹ הַשּׁוֹפֵט, כְּאִלּוּ הוּא הֶכְרֵחִי לְקִיּוּם מִין הָאָדָם, אַחַר הֱיוֹת הָאָדָם מְדִינִי בְּטֶבַע [מו"נ ח"א פנ"ג ובח"ב פ"מ], כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
____________________________________
פָנִים – צדדים, אפשרויות. לְדַקּוּתוֹ – עדינותו. וְשִׁוּוּי מִזְגּוֹ – טבעו המאוזן. יִתְפַּעֵל – יושפע. מְדִינִי בְּטֶבַע – בטבעו חברתי, נצרך לחברה. סִדּוּר-מָה – סדר חיים מסוים. בְּשִׁלּוּחַ – בדרך כלל. הַיֹּשֶׁר הַהֶסְכֵּמִי – הנהגות שהחברה מאמצת לעצמה לפי צרכיה במטרה לשמור על הסדר החברתי.
ביאורים
האדם נעלה יותר מבעלי החיים אך ורק מצד מעלתו השכלית. אולם מצד הטבע, ההפך הוא הנכון. האדם סובל מנחיתות ביחס לבעלי החיים, בכל מה שקשור לקיום הפשוט של החיים. רבים מבעלי החיים מסוגלים להסתדר בעולם בכוחות עצמם, לדאוג למזון ולמגורים בלי בקשת עזרה מאחרים. אך האדם לבדו, הוא חסר אונים. כדי לספק לעצמו מזון, הוא נדרש לבצע שרשרת של פעולות מגוונות, החל מחרישה וזריעה, וכלה באפיה ובישול. לשם ביצוע המשימה, הוא מוכרח לייצר כלי עבודה ומלאכה מתאימים, ולהיות מוכשר לשימוש בהם. עומס וטרחה דומים מוטלים עליו גם כדי לספק לעצמו לבוש, מגורים ופרנסה. אין ביכולתו של האדם למלא את כל צרכיו הקיומיים בעצמו, בלי סיוע מהזולת. חיי החברה של האדם הם לא מותרות, אלא תשתית המאפשרת לו את התנאים הבסיסיים הדרושים לו בכדי לחיות. כל אדם הוא מוכשר למקצוע מסוים, וביחד כולם משלימים זה את חסרונותיו של זה.
כדי לאפשר התנהלות תקינה של החברה, יש הכרח לקבוע 'מצוות' המגדירות את ה'מותר' וה'אסור'. אין יכולת לחברה להתקיים, אם כל אחד ממרכיביה יעשה ככל העולה על רוחו. ראשית יש לדאוג לשמירה על גופו וממונו של כל אחד, כדי שיוכל למלא את תפקידו כראוי, זו 'הדת הטבעית'. שנית יש לדאוג למערכת חוקים, שתסדר את התנהלות חיי המסחר, זו 'הדת הנימוסית'. האיסור לגנוב מאחר, או להונות לקוח, הוא דרישה של הטבע. ה'מצוות' הן לא המצאה של התורה, אלא דרישה קיומית של החברה האנושית. בהמשך נראה, את הערך המוסף שהעניקה התורה למערכת ה'מצוות'.
הרחבות
• החיים בחברה
וְהֵם בַּעֲלֵי־חַיִּים... וְשֶׁהַהִתְחַבְּרוּת הֶכְרֵחִי לָהֶם בְּקִיּוּם מְצִיאוּתָם, כְּמוֹ מִין הָאָדָם. רבי יוסף אלבו מבאר שהאדם חי בחברה לשם התועלת העולה מקיבוץ האנשים. לעומת זאת, בבעלי החיים קיימת חלוקה – ישנם כאלו שחיים בחברה, כאדם, וישנם כאלו שחיים בגפם.
הרמב"ם כותב: "כבר נתבאר היטב כי האדם מדיני בטבע , ושטבעו שיהא בתוך חבורה, ואינו כשאר בעלי החיים אשר אין לו הכרח להיות בחבורה" [מורה נבוכים ב, מ]. לפי הרמב"ם האדם אינו מתכנס רק לצורך הרווחים שהוא יכול להפיק מחיי החברה, אלא טבוע בו צורך פנימי לחיות בחברה. לבעלי החיים לעומת זאת, אין הכרח להתכנס, כיוון שאין זה חלק מטבעם.
הרב יוסף קאפח מסביר את דבריו של הרמב"ם: "אותם הבודדים מבעלי החיים אשר חייהם חיי חברה, כגון הדבורים, לא הובאו בחשבון בשל מיעוטם הזעום" [שם בהערה] אכן ישנם בעלי חיים החיים בחברה מטבעם ובזה הם דומים לאדם וכהשוואתו של רבי יוסף אלבו. הסיבה שהרמב"ם לא כתב זאת היא משום שהרמב"ם לא עוסק בפרטים, אלא מבאר את העיקרון הכללי: בבני אדם זהו טבע המגדיר את מהותו של האדם, לעומת זאת בבעלי חיים – ייתכן שיופיע וייתכן שלא, כך שגם אם מצאנו טבע שכזה הוא אינו מגדיר את 'בעלי החיים'.
להצלחת יהודה בן דינה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
