ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
החיסרון בשלמות הדעות
הַדָּת הַנִּמּוּסִית תִּקְצַר* מִן הָאֱלֹהִית בְּפָנִים רַבִּים: הָאֶחָד הוּא מַה שֶּׁאָמַרְנוּ, כִּי הַנִּמּוּסִית תְּתַקֵּן פְּעֻלּוֹת הָאֲנָשִׁים בְּאֹפֶן שֶׁיְּתֻקַּן הַקִּבּוּץ הַמְּדִינִי, אֲבָל לֹא תַסְפִּיק לָתֵת שְׁלֵמוּת בַּדֵּעוֹת, כְּמוֹ שֶׁנְּבָאֵר בְּמַה שֶּׁיָּבוֹא*, כְּדֵי שֶׁתִּשָּׁאֵר הַנֶּפֶשׁ אַחַר הַמָּוֶת, וְלָזֶה* לֹא תוּכַל* לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ הַחַיִּים אֲשֶׁר לֻקֳחָה מִשָּׁם, לְפִי שֶׁהִיא לֹא תַקִּיף אֶלָּא בַנָּאֶה וּבַמְגֻנֶּה בִּלְבָד. וְהַדָּת הָאֱלֹהִית תַּסְפִּיק לָזֶה, לְפִי שֶׁהִיא תִכְלֹל הַשְּׁנֵי-חֲלָקִים שֶׁהַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי תָלוּי בָּהֶם, וְהֵם: הַמִּדּוֹת וְהַדֵּעוֹת; כִּי הִיא תַקִּיף* בַּנָּאֶה וּבַמְגֻנֶּה, וְתַבְחִין בֵּין הָאֱמֶת וְהַשֶּׁקֶר שֶׁהֵן הַדֵּעוֹת. וְלָזֶה מַה שֶּׁתֵּאֵר אוֹתָהּ דָּוִד בְּשֶׁהִיא שְׁלֵמָה וְאָמַר [תהלים יט, ח]: "תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ" — כְּלוֹמַר: הַדָּת הַנִּמּוּסִית אֵינָהּ שְׁלֵמָה, לְפִי שֶׁהִיא לֹא תַקִּיף בַּדֵּעוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת; אֲבָל הַדָּת הָאֱלֹהִית הִיא תְמִימָה, לְפִי שֶׁהִיא תִכְלֹל שְׁלֵמוּת הַמִּדּוֹת וּשְׁלֵמוּת הַדֵּעוֹת, שֶׁהֵם הַשְּׁנֵי-חֲלָקִים שֶׁשְּׁלֵמוּת הַנֶּפֶשׁ תָּלוּי בָּהֶם, וְלָזֶה הִיא מְשִׁיבַת הַנֶּפֶשׁ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלָהּ בַּתְּחִלָּה*.
אי הפרדה בין הנאֶה לַמגונה
עוֹד הַדָּת הַנִּמּוּסִית תִּקְצַר מִן הָאֱלֹהִית, בְּשֶׁהִיא לֹא תוּכַל לְהַפְרִיד הַנָּאֶה מִן הַמְגֻנֶּה בְּכָל הַדְּבָרִים. כִּי כְבָר יִהְיֶה הַדָּבָר נָאֶה אוֹ מְגֻנֶּה אֶצְלֵנוּ, וְלֹא יִהְיֶה נָאֶה אוֹ מְגֻנֶּה בְּעַצְמוֹ*. כִּי כְמוֹ שֶׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּוָּלֵד הָאָדָם בִּתְחִלַּת עִנְיָנוֹ שָׁלֵם בְּכָל הַמְּלָאכוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת, אַף אִם יִהְיֶה מוּכָן בְּטִבְעוֹ* אֶל קְצָתָן, כֵּן אִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּוָּלֵד הָאָדָם שָׁלֵם בְּכָל הַמַּעֲלוֹת וְהַשְּׁלֵמֻיּוֹת וְלֹא חָסֵר בְּכָל הַפְּחִיתֻיּוֹת וְהַחֶסְרוֹנוֹת, אֲבָל* כְּבָר יִהְיֶה מוּכָן אֶל מוּל מַעֲלָה-מָה* אוֹ שְׁלֵמוּת-מָה יוֹתֵר מִזּוּלָתוֹ. וְאוּלָם שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן אֶל כָּל הַמַּעֲלוֹת, אִי-אֶפְשָׁר.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
19 - מאמר ראשון פרק ז' חלק א'
20 - מאמר ראשון פרק ח' חלק א'
21 - מאמר ראשון פרק ח' חלק ב'
טען עוד
טעותו של אפלטון
וְיִתְבָּאֵר מִזֶּה שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְשׁוּם-מְסַדֵּר נִמּוּס אֱנוֹשִׁי שֶׁלֹּא יִטֶּה בְטִבְעוֹ לְצַד אֵיזֶה-פְחִיתוּת*, וְיִשְׁפֹּט עַל הַנָּאֶה שֶׁהוּא מְגֻנֶּה וְעַל הַמְגֻנֶּה שֶׁהוּא נָאֶה, וְלָזֶה לֹא יִהְיֶה עֵדוּתוֹ עַל הַנָּאֶה וְהַמְגֻנֶּה אֱמֶת. הֲלֹא תִרְאֶה כִּי אַפְלָטוֹן טָעָה בָזֶה טָעוּת גְּדוֹלָה וְאָמַר עַל הַמְגֻנֶּה שֶׁהוּא נָאֶה, כִּי אָמַר שֶׁרָאוּי שֶׁיִּהְיוּ הַנָּשִׁים בַּמְּדִינָה מְשֻׁתָּפוֹת לְבַעֲלֵי רָאשִׁיּוּת אֶחָד; כְּאִלּוּ תֹאמַר: נְשֵׁי הַשָּׂרִים מְשֻׁתָּפוֹת לְכָל הַשָּׂרִים וּנְשֵׁי הַסּוֹחֲרִים לְכָל הַסּוֹחֲרִים, וְכֵן נְשֵׁי בְנֵי אֻמָּנוּת אַחַת מְשֻׁתָּפוֹת לְכָל בְּנֵי הָאֻמָּנוּת הַהִיא. וְזֶה דָבָר הִרְחִיקָה אוֹתוֹ הַתּוֹרָה, וַאֲפִלּוּ תוֹרַת בְּנֵי-נֹחַ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לַאֲבִימֶלֶךְ [בראשית כ, ג]: "הִנְּךָ מֵת עַל-הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-לָקַחְתָּ וְהִיא בְּעֻלַת בָּעַל", וְהוּא הִתְנַצֵּל בְּשֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהָיְתָה אֵשֶׁת-אִישׁ. וּכְבָר גִּנָּה אֲרִיסְטוֹ דַּעַת אַפְלָטוֹן בָּזֶה.
אין השכל מספיק
וְזוֹ רְאָיָה שֶׁאֵין שֵׂכֶל שׁוּם-אָדָם מַסְפִּיק לְהַפְרִיד הַנָּאֶה בַאֲמִתּוּת מִן הַמְגֻנֶּה, וְלָזֶה לֹא תִהְיֶה עֵדוּתוֹ עַל הַנָּאֶה וְהַמְגֻנֶּה נֶאֱמָנָה. וְכָל שֶׁכֵּן בַּדֵּעוֹת, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לִהְיוֹת עֵדוּתוֹ בַדְּרוּשִׁים* הָעֲמֻקִּים, כְּמוֹ אִם הָעוֹלָם מְחֻדָּשׁ אוֹ קַדְמוֹן, נֶאֱמָנָה, כִּי אֵין הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי מַסְפִּיק לָדַעַת זֶה בַּאֲמִתּוּת. אֲבָל "עֵדוּת יְיָ נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי" [תהלים יט, ח], כִּי הִיא תָעִיד עַל הָעוֹלָם אִם הוּא מְחֻדָּשׁ אוֹ קַדְמוֹן, וְעַל שְׁאָר הַדְּרוּשִׁים הַנִּכְבָּדִים, וְעַל הַנָּאֶה וְהַמְגֻנֶּה, בַּאֲמִתּוּת.
____________________________________
תִּקְצַר – חסרה. בְּמַה שֶּׁיָּבוֹא – בהמשך דברינו. וְלָזֶה – ולכן. לֹא תוּכַל – הנפש העוסקת רק בדת הנימוסית. תַקִּיף – תעסוק, תכלול. שָׁם אָהֳלָהּ בַּתְּחִלָּה – הנפש תשוב אל המקום שממנה באה אל העולם הזה. בְּעַצְמוֹ – מצד עצמו, אמת אבסולוטית. מוּכָן בְּטִבְעוֹ – יש לו מטבעו הכנה, כישרון, לדבר מסוים. אֲבָל – אלא. מָה – מסוימת. פְחִיתוּת – חיסרון. בַדְּרוּשִׁים – במחקרים.
ביאורים
היתרון של מצוות התורה על מצוות האדם, בא לידי ביטוי בכמה אופנים:
א. תחום העיסוק : המצוות שהטבע האנושי מכיר בהם, אינן מסוגלות להקיף את כל חיי האדם, הכולל חומר ורוח. המצוות הללו מטפלות בהצלחה בגוף האדם ומורות לו כיצד להתנהג ומה לעשות. המוסר האנושי עומד במבחן התוצאה המעשי, כשהוא מחליט מה 'מותר' ו'אסור' החברה מצליחה להתקיים ולשגשג. הכל טוב ויפה כשהוא מדבר אל הגוף, אבל יש לו בעיה לדבר אל הנשמה. הדרכה מעשית נמדדת על פי תוצאות בשטח, אולם הדרכה רוחנית תלויה בהכרת האמת. דווקא החלק הרוחני של חיי האדם, סובל מהזנחה הנובעת מחוסר יכולת להעניק לאדם את הדעה הנכונה בכל עניין. האדם הופך למכונה שיודעת מה לעשות, אבל אין לו השקפת עולם ברורה ויציבה, אלא פתוחה לשינויים ללא גבולות.
המוסר האנושי מגדיר רק את ה'טוב' וה'רע', אבל המוסר האלוהי מגדיר גם את ה'אמת' וה'שקר'. התורה מדריכה אותנו גם כיצד להתנהג וגם כיצד לחשוב. היא מודיעה לנו, באמצעות המצוות, גם את רצון ה' וגם את חכמתו. התורה מסדרת לאדם את הדעות והמחשבות, ומעצבת לו תפיסה נכונה. היא מעצימה את חיי הרוח של האדם, ובכך מחברת אותו אל הנצח.
ב. הכרת המוסר : המוסר האנושי סובל מנחיתות לעומת המוסר האלוהי ביחס לענייני הדעות, אבל גם בענייני המדות שאותם הוא מתיימר לנהל בביטחון, הוא נאלץ לוותר. האדם הוא מוגבל מעצם בריאתו, וסובל מחוסר איזון. כל אחד מבני האדם שונה ומיוחד בפני עצמו, מה שמורה על חוסר יכולת להקיף ולהכיר את המוסר מכל צדדיו. לכל אחד יש נטיה והשקפה משלו, שבהכרח לא עולה בקנה אחד עם דעותיהם של האחרים. המוסר האנושי הוא בהגדרה יחסי וזמני, ואיננו מסוגל בשום אופן להצביע על הדרכה מדויקת וחד משמעית.
המוסר האלוהי לעומתו, הוא שלם ומאוזן. הוא לא המצאה של אדם כזה או אחר, אלא נובע מהאמת המוחלטת, זו שיצרה את כל בני האדם ומכירה את נפשם לפני ולפנים. כשהתורה נותנת לנו מצוות, היא לא משערת שכך הטוב ביותר לנהוג, אלא יודעת שזהו הטוב המוחלט והמתאים לנפש האדם.
הרחבות
• עדות ה' נאמנה
עֵדוּת יְיָ נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי... כִּי הִיא תָעִיד עַל הָעוֹלָם אִם הוּא מְחֻדָּשׁ אוֹ קַדְמוֹן. רבי יוסף אלבו מסביר שאין שכל האדם יכול להכריע בשאלות הגדולות של העולם: האם הוא מחודש או קדמון, האם מעשה מסוים או מוסרי או לא. רק עדות ה' מסוגלת להכריע בשאלות אלו. עדות זו נמסרה לעם ישראל בלבד, מכוח הקשר שיש לו עם ריבונו של עולם, וזהו יתרונה של הדת האלוהית.
הרד"ק כותב: "והעדות היא מה שהוא עדות בין ישראל לאל. שקיבלו הם אותו לאלהים והוא קבלם לעם סגולה, כמו ארון העדות [שמות כו, לג], אוהל העדות [במדבר יז, כג]. כי המצוות אשר צֻוּוּ ישראל בהן הן עדות , והלוחות שהיו בהם עשרת הדברים, שהם כל התורה כולה, והדברים ההם היו עדות גדולה לישראל בראותם כבודו על הר סיני בקולות ולפידים, והמראה הגדול ההוא הוא עדות להם ולבניהם עד עולם. וכן שמירת השבת והמועדים הם עדות ואות וזכרון, ושמיטה ויובל הכל הוא עדות להם ולבניהם עד עולם...." [תהלים יט, ח]. הרד"ק מציג סוג נוסף של עדות, לעומת רבי יוסף אלבו שמתיחס לעדות בתור דבר ה' דרכו אנו מתוודעים לעולם. לפי הרד"ק, הניסים, כמו גם קיום המצוות, מעידים ומזכירים לנו על הקשר עם הקב"ה.
לעילוי נשמת אמו"ר רבקה בת שמואל גדליהו ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
החופש הגדול חוסן רוחני בימי בין הזמנים
הרב עוסק בחשיבותו המיוחדת של לימוד התורה דווקא בימי בין הזמנים, בהם הלימוד מגיע מתוך בחירה חופשית ומתיקות מיוחדת, המהווה בסיס לחוסן הרוחני של עם ישראל. כמו כן, הרב מדגיש כיצד כוחה של התורה והיראת שמיים משמשים כעוגן חיוני להתמודדות מול אתגרי הרחוב והאווירה המתירנית בתקופה זו.
עקב פרשת עקב – לא תירא מהם
זה הכל בתוכנו בראש שלנו ובהסתכלות שלנו משם הכל מתחיל ולכן השינוי הגדול צריך להתרחש קודם כל בתוכנו ממש בתפיסתנו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב
מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. מה הטעם שבברכות התורה אומר 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ'. והוא שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון אומר ברוך א-לוהינו שאכלנו, מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה
קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.
