ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְלִהְיוֹת שְׁנֵי דְבָרִים הַלָּלוּ הֶכְרֵחִיִּים לִמְצִיאוּת הַתּוֹרָה: הָאֶחָד — מִצַּד-ה' הַפּוֹעֵל, לְהוֹרוֹת שֶׁאֵין שָׁם שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת* כְּמוֹ שֶׁהָיוּ הַמִּינִים אוֹמְרִים שֶׁאֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֵינוֹ אֱלֹהֵי הָאָרֶץ, אֲבָל הַכֹּל אֶחָד; שֶׁזֹּאת הִיא אֱמוּנַת הַיִּחוּד* שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְפַרְסֵם בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר [בראשית כד, ג]: "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּייָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ". וְהַשֵּׁנִי — מִצַּד-הָאָדָם, לְהוֹרוֹת שֶׁיְּדִיעַת ה' הַכְּלָלִית וְהַפְּרָטִית נִתְחַבְּרוּ יַחַד בִּיצִירַת הָאָדָם, וְעַל-כֵּן יִהְיֶה רָאוּי לְשָׂכָר וּלְעֹנֶשׁ מִצַּד שֶׁה' יוֹדֵעַ אוֹתוֹ יְדִיעָה פְרָטִית מִצַּד-הֱיוֹתוֹ בְצֶלֶם אֱלֹהִים. וְהוּא שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְפַרְסֵם גַּם-כֵּן וְאוֹמֵר [שם, ז]: "יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי" וגו', כְּלוֹמַר: שֶׁעִם-הֱיוֹתוֹ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, יָדַע אוֹתִי יְדִיעָה פְרָטִית וְדִבֶּר לִי וְנִשְׁבַּע לִי. וּבַעֲבוּר-זֶה כָּתַב: "נַעֲשֶׂה אָדָם", וְאָמְרוּ רז"ל שֶׁאָמַר לוֹ הקב"ה לְמֹשֶׁה: כְּתֹב, וְהָרוֹצֶה לִטְעוֹת — יִטְעֶה; כְּלוֹמַר: כִּי הַתּוֹעֶלֶת הַנִּמְשָׁךְ מִזֶּה-הַלָּשׁוֹן הוּא גָדוֹל וְהֶכְרֵחִי לַתּוֹרָה, לְהוֹרוֹת כִּי הַפּוֹעֵל הַפְּרָטִים הָעֶלְיוֹנִים* וְהַיּוֹדֵעַ אוֹתָם, הוּא בְעַצְמוֹ הַפּוֹעֵל הַכְּלָלִים הַתַּחְתּוֹנִים וְהַיּוֹדֵעַ אוֹתָם, וְשֶׁאֵין-שָׁם שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת וְלֹא שְׁתֵּי יְדִיעוֹת מִתְחַלְּפוֹת*, אֲבָל* בִּידִיעָה אַחַת יֵדַע הַכֹּל.
ביאור דברי חז"ל "בדעתו נמלך"
וְאֶל-זֶה רָמַז רַבִּי אָמֵי שֶׁאָמַר בִּבְרֵאשִׁית-רַבָּה [ח, ג]: "נַעֲשֶׂה אָדָם" — בְּמִי נִמְלַךְ? אָמַר רַבִּי אָמֵי: בְּדַעְתּוֹ נִמְלָךְ. כְּלוֹמַר: שֶׁלֹּא נִמְלַךְ בְּזוּלָתוֹ, חָלִילָה, אֲבָל בִּידִיעָתוֹ הַכְּלָלִית וְהַפְּרָטִית נִמְלַךְ, לַעֲשׂוֹת נִמְצָא אֶחָד שֶׁיִּתְבָּאֵר בּוֹ שֶׁהַכֹּל יְדִיעָה אֶחָת. וְזֶה — בְּשֶׁיִּתְאַחֲדוּ בוֹ הַשְּׁתֵי-יְדִיעוֹת: הַכְּלָלִית וְהַפְּרָטִית; וְהוּא הָאָדָם. כִּי מִצַּד-הֱיוֹתוֹ בְצֶלֶם אֱלֹהִים כָּעֶלְיוֹנִים — יוֹרֶה שֶׁהַיְדִיעָה הַפְּרָטִית דְּבֵקָה בוֹ; וּמִצַּד-הֱיוֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה — יוֹרֶה שֶׁהַיְדִיעָה הַמִּינִית דְּבֵקָה בוֹ גַּם-כֵּן. וְיוֹרֶה זֶה עַל הַיִּחוּד הַגָּמוּר, וְעַל שֶׁהָאָדָם רָאוּי לְשָׂכָר-וּלְעֹנֶשׁ פְּרָטִי מִצַּד-הֱיוֹתוֹ בִדְמוּת אֱלֹהִים. וְלִרְמֹז עַל-זֶה הוּא שֶׁנִּכְתַּב בְּזֶה-הַכָּתוּב [בראשית ה, א], שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ: "בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ".
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
36 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ו'
37 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ז'
38 - מאמר ראשון פרק י"ב חלק א'
טען עוד
ביאורים
בדבריו כאן מסכם רבי יוסף אלבו את חשיבות הדגשת שני צדדי שליטת הבורא בהם עסקנו: א. מצד מעלתו הפרטית של האדם בהיותו צלם אלוהים. ב. מצד היותו שייך למדרגת הבריאה הכללית. שני צדדים אלה באים לידי ביטוי בשניים מתוך שלושת העיקרים שעליהם עמדנו; א. מצד פעולת ה' בהיותו בורא העולם כולו על כל מרכיביו. ב. בהיותו מתייחס ומשגיח באופן פרטי על כל מי שנברא בצלם אלוהים.
אותו ממד אלוהי שקיים באדם גורר אחריו יחס של שכר ועונש, יחס אישי-פרטי. פעולת הבורא הכוללת את הבריאה כולה היא אמונת הייחוד שאותה הפיץ אברהם אבינו בין בני האדם. ייחוד זה כולל הן את צד בריאת הממד הארצי והן את הצד הרוחני האישי. צד הבריאה הינו העיקר הראשון – היות הבורא פועל ובורא כל, והעיקר השני בהיות הבורא מתייחס בצורה אישית לכל מי שנברא בצלם אלוהים. שני סוגי השגחה אלו באים "לְהוֹרוֹת כִּי הַפּוֹעֵל הַפְּרָטִים הָעֶלְיוֹנִים וְהַיּוֹדֵעַ אוֹתָם, הוּא בְעַצְמוֹ הַפּוֹעֵל הַכְּלָלִים הַתַּחְתּוֹנִים וְהַיּוֹדֵעַ אוֹתָם, וְשֶׁאֵין־שָׁם שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת וְלֹא שְׁתֵּי יְדִיעוֹת מִתְחַלְּפוֹת, אֲבָל בִּידִיעָה אַחַת יֵדַע הַכֹּל". באדם מתגלים אפוא שני סוגי ההשגחה של הבורא, ובכך הינו עדות חיה לייחוד ה'. כהשלמה לדבריו מביא רבי יוסף אלבו את לשון מדרש רבה, שבו מתפרש הפסוק 'נעשה אדם': "בְּמִי נִמְלַךְ? אָמַר רַבִּי אָמֵי: בְּדַעְתּוֹ נִמְלָךְ". ההימלכות בדעתו פירושה בדעתו הרחבה והמקיפה הכוללת הן את ההשגחה על הפרט והן את ההשגחה על הכלל. כביכול נמלך בשני סוגי הידיעה שאיתם הוא מנהיג את העולם. בכך מהווה מימרת רבי אמי ביאור והסבר ללשון הפסוק, לשון שהעלתה לנו את השאלה לה נדרשנו.
הרחבות
• אלוהי השמים ואלוהי הארץ
אֱמוּנַת הַיִּחוּד שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְפַרְסֵם בָּעוֹלָם. משמעות אחרת לפעולתו של אברהם, שנרמזת בפסוק "אלהי השמים ואלהי הארץ", כתב רש"י : "אמר לו (אברהם לאליעזר) עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ" [בראשית כד, ז]. אברהם פרסם את שם ה' בעולם, ובכך נעשה ה' לאלוהי הארץ ולא רק אלוהי השמים. את החידוש בפעולתו של אברהם שבזכותה נעשה ה' לאלוהי הארץ, מה שלא פעלו צדיקים אחרים שקדמו לאברהם, הסביר הרב שאול ישראלי : "ההבדל בינם לבין אברהם הוא בזה, שאצלם אלוהים אלהי השמים בעיקר. לדעתם, לאמונה בייחוד ה' לא הייתה, כנראה, שום השפעה על התנהגות בני אדם... לעומתם, על אברהם נאמר: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו... לעשות צדקה ומשפט" [בראשית יח, יט]. בבית מדרשו... נתחדש כי האמונה בייחוד ה' מחייבת גם את האדם אשר בארץ... שם למדו לא רק שיש אלהים ממעל, כי אם גם שהוא בארץ מתחת, שגם כל העניינים הארציים צריכים להיות נחתכים לפי הרעיונות הנאצלים על אלוהים" [שיח שאול על התורה, עמ' נח-נט]. אברהם לימד את העולם שהאמונה בה' אינה רק רעיון נאצל, אלא יש לה השפעה על אורח החיים בארץ.
לעילוי נשמת זאב בן רחביה יצחק שטריגלר ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
