ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְיִהְיֶה מִנְיַן הָעִקָּרִים וְהַשָּׁרָשִׁים לַדָּת הָאֱלֹהִית בִּכְלָל, לְפִי דֶרֶךְ זֶה — אַחַד-עָשָׂר: "מְצִיאוּת ה'" וְהָאַרְבָּעָה-שָׁרָשִׁים הַנִּמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ, שֶׁהֵם: הָאַחְדוּת; וְשֶׁאֵינוֹ גוּף וְלֹא כֹחַ-בְּגוּף; וְשֶׁאֵין לוֹ הִתָּלוּת בַּזְּמָן; וְשֶׁהוּא מְסֻלָּק מִן הַחֶסְרוֹנוֹת. וְכֵן "תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם" וְהַשְּׁלֹשָׁה-שָׁרָשִׁים הַנִּתְלִים בּוֹ, שֶׁהֵם: יְדִיעַת ה', וְהַנְּבוּאָה, וּשְׁלִיחוּת הַשָּׁלִיחַ. וְ"הַשָּׂכָר וְהָעֹנֶשׁ" וְהַשֹּׁרֶשׁ הַנִּתְלֶה בוֹ, שֶׁהוּא: הַהַשְׁגָּחָה. וְאִם נִמְנֶה הַיְדִיעָה וְהַהַשְׁגָּחָה עִקָּר אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁכְּלָלָם הָרַמְבַּ"ם זַ"ל בְּעִקָּר אֶחָד, יִהְיֶה מִנְיַן הָעִקָּרִים וְהַשָּׁרָשִׁים עֲשָׂרָה וְלֹא יוֹתֵר.
שורשים אינם עיקרים
וְהוּא מְבֹאָר שֶׁאֵין רָאוּי לִקְרֹאתָם כֻּלָּם עִקָּרִים, לְפִי שֶׁאֵין הֶכְרֵחִיּוּתָם לְתוֹרָה אֱלֹהִית בְּשָׁוֶה. כִּי מִי שֶׁיַּאֲמִין הַשְּׁנִיּוּת*, אוֹ שֶׁהוּא גוּף אוֹ כֹחַ-בְּגוּף, אוֹ שֶׁיֶּשׁ-לוֹ הִתָּלוּת בַּזְּמָן — לֹא תִפֹּל הַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית בִּכְלָלָהּ בָּזֶה; אֶלָּא מִצַּד שֶׁהֵם נִתְלִים בְּעִקַּר "מְצִיאוּת ה'", וְהַכּוֹפֵר בְּאֶחָד מֵהֶם כַּכּוֹפֵר בָּעִקָּר, אַחַר שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין הָעִקָּר כְּמוֹ שֶׁרָאוּי. וְלָזֶה לֹא שַׂמְנוּ אוֹתָם כֻּלָּם עִקָּרִים בְּשָׁוֶה כְּמוֹ שֶׁשָׂמָם הָרַמְבַּ"ם זַ"ל.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
44 - מאמר ראשון פרק ט"ו חלק ב'
45 - מאמר ראשון פרק ט"ו חלק ג'
46 - מאמר ראשון פרק ט"ז חלק א'
טען עוד
וְלֹא מָנִינוּ "נְבוּאַת מֹשֶׁה" וְלֹא "שֶׁלֹּא תְנֻסַּח הַתּוֹרָה"* עִקָּרִים וְלֹא שָׁרָשִׁים, לְפִי שֶׁאֵלּוּ אֵינָם עִקָּרִים וְלֹא שָׁרָשִׁים מִתְחַיְּבִים לַדָּת הָאֱלֹהִית בְּהֶכְרֵחַ, אֲבָל הֵם עֲנָפִים וֶאֱמוּנוֹת נִמְשָׁכוֹת לִשְׁלִיחוּת הַשָּׁלִיחַ. וְאִם הָיוּ עִקָּרִים אוֹ שָׁרָשִׁים, הִנֵּה הֵם עִקָּרִים מְיֻחָדִים לְתוֹרַת מֹשֶׁה וְלֹא לַדָּת הָאֱלֹהִית בִּכְלָל, כְּמוֹ שֶׁ"בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ" וּ"תְחִיַּת הַמֵּתִים" עִקָּרִים מְיֻחָדִים לְדַת הַנּוֹצְרִים, שֶׁלֹּא יְצֻיַּר מְצִיאוּתָהּ זוּלָתָם. וְאוּלָם "נְבוּאַת מֹשֶׁה" וְ"שֶׁלֹּא תְנֻסַּח הַתּוֹרָה" — כְּבָר יְצֻיַּר מְצִיאוּת תּוֹרַת מֹשֶׁה זוּלָתָם*. וְלָזֶה — הַיּוֹתֵר-רָאוּי שֶׁנֹּאמַר שֶׁהֵם עֲנָפִים וֶאֱמוּנוֹת נִמְשָׁכוֹת לִשְׁלִיחוּת הַשָּׁלִיחַ, לֹא עִקָּרִים בִּפְנֵי-עַצְמָם; כְּמוֹ שֶׁ"תְּחִיַּת הַמֵּתִים" וּ"בִיאַת הַמָּשִׁיחַ" עֲנָפִים מִסְתָּעֲפִים מִן "הַשָּׂכָר וְהָעֹנֶשׁ", לֹא עִקָּרִים אוֹ שָׁרָשִׁים בִּפְנֵי עַצְמָם, לֹא כוֹלְלִים לְתוֹרָה אֱלֹהִית וְלֹא מְיֻחָדִים לְתוֹרַת מֹשֶׁה. גַּם לֹא מָנִינוּ "שֶׁרָאוּי לְעָבְדוֹ וְלֹא לְזוּלָתוֹ", לְפִי שֶׁהִיא מִצְוָה מְיֻחֶדֶת וְאֵין רָאוּי לִמְנוֹתָהּ בָּעִקָּרִים וְלֹא בַשָּׁרָשִׁים, מִן הַטַּעַם שֶׁכָּתַבְנוּ בַּפֶּרֶק הַקּוֹדֵם לָזֶה. וּמָנִינוּ הַיְדִיעָה וְהַהַשְׁגָּחָה שְׁנֵי שָׁרָשִׁים נִבְדָּלִים, לְפִי שֶׁהֵם עִנְיָנִים מִתְחַלְּפִים*, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם זַ"ל בְּסֵפֶר הַמּוֹרֶה וּכְמוֹ שֶׁהִסְכִּימוּ כָּל הָאַחֲרוֹנִים זַ"ל, אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא כְלָלָם בְּעִקָּר אֶחָד. נבואת משה אינה במניין.
הבחירה והתכלית אינן במניין
וְלֹא מָנִינוּ הַבְּחִירָה וְהַתַּכְלִית הַכּוֹלֵל* בִּכְלָל הָעִקָּרִים ולֹא בַשָּׁרָשִׁים, אַף-עַל-פִּי שֶׁהֵם הֶכְרֵחִיִּים לְתוֹרָה אֱלֹהִית, שֶׁלֹּא יְצֻיַּר מְצִיאוּתָהּ זוּלָתָם. כִּי אַחַר שֶׁאֵינָם הֶכְרֵחִיִּים לָהּ בְּמַה שֶּׁהִיא אֱלֹהִית, כְּמוֹ שֶׁקָּדַם [פ"ט], אֵין רָאוּי לִמְנוֹתָם שָׁרָשִׁים אֵלֶיהָ. וְאוּלָם, הַתַּכְלִית הַמְיֻחָד לְתוֹרָה אֱלֹהִית, שֶׁהוּא הַשָּׂכָר-וְהָעֹנֶשׁ הַנַּפְשִׁי*, כְּבָר נִמְנָה בִּכְלָל הָעִקָּרִים, לִהְיוֹתוֹ מִתְחַיֵּב לְתוֹרָה אֱלֹהִית בְּהֶכְרֵחַ. אֲבָל הַבְּחִירָה, אַחַר שֶׁאֵינָהּ מִתְחַיֶּבֶת לָהּ בְּמַה שֶּׁהִיא אֱלֹהִית, לֹא נִמְנֵית בִּכְלָל הָעִקָּרִים וְלֹא בַשָּׁרָשִׁים; וּמִכָּל-מָקוֹם, אַחַר שֶׁהִיא הֶכְרֵחִית לְתוֹרָה אֱלֹהִית וְקוֹדֶמֶת לָהּ בְּהֶכְרֵחַ, נְבָאֵר עִנְיָנָהּ בַּמַּאֲמָר הָרְבִיעִי [פ"ה ופ"ו] בְּעֶזְרַת ה'. וְזֶהוּ מַה שֶּׁרָצִינוּ לְבָאֲרוֹ בְּמִנְיַן הָעִקָּרִים וְהַשָּׁרָשִׁים. וּבָרוּךְ הָעוֹזֵר וְהַגּוֹזֵר, אָמֵן וְאָמֵן.
____________________________________
הַשְּׁנִיּוּת – שיש ריבוי אלוהות. שֶׁלֹּא תְנֻסַּח הַתּוֹרָה – שלא תשתנה התורה, האמונה בנצחיות התורה.
זוּלָתָם – מבלעדם. מִתְחַלְּפִים – שונים. וְהַתַּכְלִית הַכּוֹלֵל – תכלית הדת שהיא תיקון החברה.
הַנַּפְשִׁי – לנפש בעולם הבא.
ביאורים
בחיים, חשוב מאוד להבחין בין עיקר לבין טפל. כשאנחנו מצליחים לזהות את הנקודה המכריעה, שהיא זאת שתקבע בסופו של דבר – ניתן לעשות סדר ולהשקיע את מירב המאמצים בנקודת ההכרעה.
רבי יוסף אלבו מונה את מספר העיקרים והשורשים ויוצר סדר בעניינים המשמעותיים באמונה. הוא מבדיל בין עיקר לשורש ולענף (לפי שיטתו שהתבארה לעיל), כדי שנדע לזהות מהי הנקודה המשמעותית ביותר שעליה צריך לעבוד.
מתוך כלל השורשים והענפים (שעל סיכום המספר שלהם יחזור רבי יוסף אלבו בסיום המאמר) נתעכב על ארבעה: האחדות ושלילת ההגשמה; נבואת משה והיות התורה בלתי משתנה:
הבעיה באדם שמאמין שיש שני אלוהים או שאלוהים מוגבל היא הרבה יותר חמורה. הבעיה היא שמציאות ה' אצלו אינה יציבה וחזקה. הוא מצמצם את המציאות האלוהית האין-סופית למימדים אנושיים . האמונה בשני אלוהים יוצרת תחושה שגם לאלוהים יש התמודדויות מול אל אחר או תחושה שהוא שולט רק בחלק מהמציאות ולא בכולה. האמונה באלוהים מוגבל מפחיתה מערכו וממקמת אותו תחת הגבלות הגוף והזמן.
גם אצל אדם שאינו מאמין שהתורה נתנה על ידי משה, או שהיא בת שינוי, הבעיה הרבה יותר חמורה ושורשית. התורה נתפסת אצלו כחוכמה אנושית . הוא אינו מאמין שהתורה ניתנה בשליחות אלוהית, ושכל מילה ממילותיה ניתנה ישירות מהקב"ה בצורה מדויקת לחלוטין.
הרחבות
• בחירה חופשית ואחריות מחייבת
הַבְּחִירָה... הֶכְרֵחִית לְתוֹרָה אֱלֹהִית וְקוֹדֶמֶת לָהּ בְּהֶכְרֵחַ. הרמב"ם התיחס לבחירה החופשית של האדם באמצע הלכות תשובה, כהנחת היסוד המאפשרת לאדם להשתנות מן הקצה אל הקצה: "ודבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה ... שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה, בין טובים בין רעים" [תשובה ה, ג]. לאחר שהוכיח ממקורות רבים את יסוד הבחירה החופשית, מסיים הרמב"ם את הפרק: "נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקדוש ברוך הוא מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה " [ה, ה].
רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק הסביר מדוע הדגיש הרמב"ם בסוף דבריו שידיעתנו על הבחירה אינה נובעת מ'קבלת הדת': "כל יסוד שנכפה על האדם או שבא לו מבחוץ – דרכו לשכוח ולהשכיח אותו. אבל כיוון שאדם קרוב אצל עצמו, הרי אם תיאוריה או חוק כלשהו מתגלים לו לאדם מעצמו – את אלה לא ישכח לעולם. זוהי כוונת הרמב"ם: אסור לך להסיח דעת מיסוד הבחירה, מפני שיסוד זה לא ניתן לך רק בקבלה בלבד, אלא הוא גילוי עצמי שלך, והוא חייב להיות צמוד אליך תמיד, לדעת כי האדם יכול להיות בורא עולמות ומחריבן" [על התשובה עמוד 210].
לרפואת ג'וסלין שמחה בת מסעודה דורה דיה הי"ו
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
למה ללמוד גמרא?
מבוא לסדרת פתחי אמונה
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
"עין במר בוכה ולב שמח"
אנחנו קודש למענך
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
