ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
האם לחקור באמונה?
וְרָאוּי שֶׁנָּעִיר בְּכָאן עַל סָפֵק אֶחָד, אֶפְשָׁר שֶׁיְּסֻפַּק עַל הָאֱמוּנָה הַנּוֹפֶלֶת בַּדָּתוֹת, וְהוּא זֶה: אִם הַבַּעַל-דָּת, מִצַּד-הֱיוֹתוֹ בַעַל-דָּת, רַשַּׁאי אוֹ מְחֻיָּב לַחְקֹר עַל עִקָּרֵי דָתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ אִם הֵם אֲמִתִּיִּים וּמַסְכִּימִים לְמַה שֶּׁהִנַּחְנוּ מֵעִקָּרֵי הַדָּת הָאֱלֹהִית אִם לָאו, וְאִם הוּא רַשַּׁאי לַחְקֹר: הַאִם הָרְשׁוּת נְתוּנָה בְיָדוֹ לִבְחֹר הַדָּת שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ יוֹתֵר אֲמִתִּית מִזּוּלָתָהּ, אִם לָאו? וְהִנֵּה יִתְחַיְּבוּ לִשְׁנֵי חֶלְקֵי הַסּוֹתֵר* הַרְחָקוֹת עֲצוּמוֹת.
אם מותר לחקור – יש ספק באמונה
רִאשׁוֹנָה — שֶׁאִם נֹאמַר שֶׁהַבַּעַל-דָּת מְחֻיָּב לַחְקֹר עַל עִקָּרֵי דָתוֹ אוֹ רַשַּׁאי לְהַבְחִין בֵּין עִקָּרֵי דָתוֹ וּבֵין עִקָּרֵי דָת אַחֶרֶת, יִתְחַיֵּב שֶׁלֹּא יִהְיֶה שׁוּם-בַּעַל-דָּת קַיָּם בֶּאֱמוּנָתוֹ, וְלֹא יִהְיֶה, אִם-כֵּן, רָאוּי לְקַבֵּל שָׂכָר עַל הָאֱמוּנָה אִם לֹא יִהְיֶה קַיָּם בָּהּ וּבִלְתִּי-מְסֻפָּק בָּהּ כְּלָל; אַחַר שֶׁלֹּא תִקָּרֵא "אֱמוּנָה" אֶלָּא כְשֶׁלֹּא תְשַׁעֵר הַנֶּפֶשׁ בִּסְתִירָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ [פי"ט], וְאִם יַחְקֹר הֲרֵי-זֶה מַרְאֶה שֶׁהוּא מְסֻפָּק בָּהּ. וְאִם נַנִּיחַ שֶׁהוּא רַשַּׁאי לַחְקֹר, הִנֵּה כְּשֶׁחָקַר וְהִבְחִין בֵּין עִקָּרֵי דָתוֹ וְעִקָּרֵי דָת אַחֶרֶת וּמָצָא עִקָּרֵי הַדָּת הָאַחֶרֶת יוֹתֵר אֲמִתִּיִּים, הַאִם הוּא רַשַּׁאי לְהָמִיר דָּתוֹ בְּזוּלָתָהּ? וְאִם הוּא רַשַּׁאי, יִתְחַיֵּב שֶׁלֹּא יִהְיֶה שׁוּם-בַּעַל-דָּת מַצְלִיחַ וְלֹא נוֹשָׁע בֶּאֱמוּנָתוֹ; וְזֶה — כִּי כְשֶׁיַבְחִין בֵּין עִקָּרֵי דָתוֹ וְעִקָּרֵי הַדָּת הָאַחֶרֶת וְיִמְצָאֵם יוֹתֵר אֲמִתִּיִּים מֵעִקָּרֵי דָתוֹ וְיָמִיר דָּתוֹ בַּדָּת הָאַחֶרֶת, עֲדַיִן אִי-אֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת קַיָּם בֶּאֱמוּנַת הַדָּת הַהִיא הָאַחֶרֶת אֲשֶׁר בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ*, כִּי אֶפְשָׁר, כְּשֶׁיַּחְקֹר וְיַבְחִין בֵּין אוֹתָהּ הַדָּת הַשֵּׁנִית וּבֵין דָּת שְׁלִישִׁית אַחֶרֶת, שֶׁיִּמְצָא עִקָּרֶיהָ יוֹתֵר אֲמִתִּיִּים וְיִצְטָרֵךְ לְהָמִיר הַשֵּׁנִית בַּשְּׁלִישִׁית. וְכֵן עַל זֶה-הַדָּרֶךְ: הַשְּׁלִישִׁית בָּרְבִיעִית, וְהָרְבִיעִית בַּחֲמִישִׁית, וְכֵן לְבִלְתִּי-תַכְלִית*. וְלֹא יִהְיֶה, אִם-כֵּן, שׁוּם-בַּעַל-דָּת קַיָּם בֶּאֱמוּנָתוֹ עַד שֶׁתִּשְׁלַם חֲקִירָתוֹ בְּכָל הַדָּתוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְיִבְחַר אַחַת מֵהֶן עַל כֻּלָּן. וְאוּלַי תִּהְיֶה דָת אַחֶרֶת בְּקַצְווֹת הַיִּשּׁוּב אֲשֶׁר לֹא תִוָּדַע אֵלָיו, וְהִיא תִהְיֶה הַיּוֹתֵר-אֲמִתִּית מִכֻּלָּן. וְלֹא יִהְיֶה, לְפִי-זֶה, שׁוּם-בַּעַל-דָּת נוֹשָׁע בֶּאֱמוּנָתוֹ, אַחֲרֵי שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת מַאֲמִין אֱמוּנָה שְׁלֵמָה עַד יַחְקֹר עַל כָּל הַדָּתוֹת, וְאִי-אֶפְשָׁר לוֹ לַחְקֹר עַל כֻּלָּן, כְּמוֹ שֶׁאָמָרְנוּ. וְלָזֶה יִתְחַיֵּב שֶׁלֹּא יִהְיֶה שׁוּם-בַּעַל-דָּת רַשַּׁאי לַחְקֹר עַל עִקָּרֵי דָתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִין אֱמוּנָה בִלְתִּי-מְסֻפָּקֶת.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
41 - מאמר שלישי פרק כ"ד חלק ב'
42 - מאמר שלישי פרק כ"ד חלק א'
43 - מאמר שלישי פרק כ"א חלק ד'
טען עוד
אם אסור לחקור – או שכל הדתות טובות או שאין אפשרות להעניש
וְאִם נֹאמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַבַּעַל-דָּת רַשַּׁאי לַחְקֹר עַל עִקָּרֵי דָתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ, יִתְחַיֵּב מִזֶּה אֶחָד מִשְּׁנֵי דְבָרִים: אִם שֶׁיִּהְיוּ כָל הַדָּתוֹת מְבִיאוֹת אֶל הַהַצְלָחָה הָאֱנוֹשִׁית וְלֹא יִהְיֶה יִתְרוֹן לְאַחַת מֵהֶן עַל הָאַחֶרֶת בַּשָּׂכָר וְהָעֹנֶשׁ, אַחַר שֶׁאֵין שׁוּם-בַּעַל-דָּת יָכוֹל לַחְקֹר עַל עִקָּרֵי דָתוֹ וְלֹא לְהָמִיר אוֹתָהּ בְּזוּלָתָהּ. וְזֶה מְגֻנֶּה מְאֹד שֶׁיִּהְיוּ הַדָּתוֹת שֶׁהֵן חוֹלְקוֹת הָאֱמֶת וְהַשֶּׁקֶר בַּחִיּוּב וְהַשְּׁלִילָה, כַּשִּׁלּוּשׁ* וְהַיִּחוּד*, מְבִיאוֹת אֶל הַהַצְלָחָה בְּשִוּוּי*! וְאִם נֹאמַר שֶׁלֹּא יָבִיאוּ שְׁתֵּיהֶן אֶל הַהַצְלָחָה אֶלָּא הָאַחַת מֵהֶן בִּלְבַד, יִתְחַיֵּב שֶׁקֶר עָצוּם, וְהוּא: שֶׁיִּהְיֶה הָאֵל מְעַוֵּת מִשְׁפָּט — לְהַעֲנִישׁ בַּעֲלֵי הַדָּת הַמְזֻיֶּפֶת הַמִּתְדַּמָּה בֵאלֹהִית, עִם שֶׁאֵין רְשׁוּת בְּיַד הַמַּאֲמִין בָּהּ לָזוּז הֵימֶנָּה וְלֹא לְהָמִיר אוֹתָהּ בְּזוּלָתָהּ וְלֹא לְסַפֵּק בָּהּ כְּלָל — "חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל" [איוב לד, י]. וְזֶהוּ הַסָּפֵק שֶׁיְּסֻפַּק בְּכָל הַדָּתוֹת הַנִּקְרָאוֹת "אֱלֹהִיּוֹת", וְרָאוּי שֶׁנִּשְׁתַּדֵּל בְּהַתָּרָתוֹ.
____________________________________
לִשְׁנֵי חֶלְקֵי הַסּוֹתֵר – הבדלים גדולים יש בין שני הצדדים של החקירה והספק. בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ – בחר בה שהיא תהא אמונתו הקבועה. לְבִלְתִּי-תַכְלִית – בלי סוף. כַּשִּׁלּוּשׁ – הנצרות המאמינה בריבוי באלוהות. וְהַיִּחוּד – יהדות המאמינה בה' אחד. בְּשִוּוּי – בשווה.
ביאורים
בעולמנו, כל אדם חי עם מוסכמות מסוימות, הן כאלה שקיבל מהוריו, והן כאלה שרכש בצעירותו. ישנן מוסכמות בסיסיות שאין מקום לחלוק עליהן, כגון דרכי הקיום הבסיסיים של האדם: אוכל, שינה וכדומה, וישנן אחרות שנתונות לדיון, ושאינן נחלת הכלל כולו, כמו מנהגים ונימוסים מסוימים, או אמונות שונות.
רבי יוסף אלבו מציב לפנינו שאלה יסודית. האם כל אדם ששייך לדת מסוימת, יכול או אפילו חייב לבדוק את אמיתותם של עיקרי הדת שלו? האם על כל אחד לברר האם דתו מתאימה לעיקרים הנצרכים לדת כדי שתחשב כדת אלוהית וממילא לבדוק את הדתות האחרות ואמיתותן ביחס לדת שלו, או שעליו להישאר באמונה התמימה בדת שכעת הוא חלק ממנה?
הוא מסביר שבשאלה זו קיים מלכוד: אם נלך בדרך המתירה או המחייבת את חקירת הדתות האחרות נמצא שיש בכוחו של כל אדם לברר האם האמונה בה הוא מחזיק היא אמיתית ונכונה, ואם-כן יש פגם וחיסרון באמונה שלו, שהרי היא זקוקה למבחן. נוסף על כך, גם אם האדם חקר וגילה שדת אחרת אמיתית יותר ועבר להיות שייך אליה, עדיין אמונתו חסרה, שהרי ייתכן שישנה דת אחרת אמיתית יותר שקיימת במקום אחר, והוא טרם הספיק לבודקה או שכלל לא שמע על קיומה.
מצד שני, אם נלך בדרך האוסרת לחקור דתות אחרות, ייתכן שאדם יהיה שייך לדת שכולה טעות, ולא תהיה לו כל דרך להכיר בטעותו ולהחליפה באחרת. מסקנה זו ביחס לדרך השנייה מביאה אותנו לאחת משתי האפשרויות: האפשרות הראשונה היא שהמחזיק בדתו יקבל שכר כאילו היא אמיתית ולא יענש על כך שהחזיק בדת שאינה אמיתית. דבר זה אינו מסתדר עם ההיגיון, שהרי לא ייתכן להשלים עם זה שאנו מתייחסים בשווה לאלו שהלכו בדרך האמת עם אלו שהלכו בדרך שקרית הסותרת את דרך האמת. האפשרות השנייה היא שהאדם לא יקבל שכר על מאמציו ללכת לפי ציווי הדת השקרית, ויענש על שהלך כנגד האמת, אולם אז הדבר לא צודק, שהרי לא ייתכן למנוע שכר ולהעניש אדם שלא הייתה לו כל אפשרות אחרת.
הרחבות
• אמונה וחקירה
הַאִם הָרְשׁוּת נְתוּנָה בְיָדוֹ לִבְחֹר הַדָּת שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ יוֹתֵר אֲמִתִּית. רבי יוסף אלבו מציג פה ספק גדול (אותו הוא יפשוט בהמשך): אם לאחר החקירה, דת או תפיסה מסוימת נראית לי עדיפה – האם מותר לי להאמין בה? ואם לא – אולי עדיף בכלל להאמין באמונה פשוטה?
גם רבנו סעדיה גאון דן ביחס בין החקירה לאמונה הפשוטה: "ואם יאמר אומר איך נשים עלינו לדין העיון בידיעות ודקדוקים עד אשר נאמין אותם כפי מה שיתבררו במלאכת השיעור ויתיישבו, והעם מרחיקים המלאכה הזאת עד שהם אומרים שהעיון בה מביא הכפירה ומביא אל האפיקורסות ? נאמר כי זה אינו אלא אצל עמי הארץ שבהם... ואם יאמר אומר הנה חכמי ישראל הזהירו מזה... כאומרם "כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה? מה למטה? מה לפנים? מה לאחור?" [חגיגה יא:]. נאמר ונעזר באלהים, כי העיון האמתי לא יתכן שימנעוהו ממנו, ויוצרנו כבר ציווה בו עִם ההגדה הנאמנת (במקביל לאמונה במסורת)..." [האמונות והדעות, הקדמה]. לפי הרס"ג לא ייתכן שריבונו של עולם ימנע מאיתנו להבין את עולמו בעזרת השכל, לכן עלינו לחקור ולהבין עד היכן שהוא מגיע. יחד עם זאת, עלינו להכיר במגבלות השכל ובחלקיות ההבנה שלו. מתוך תפיסה כזו ניתן לחקור ויחד עם זאת לשמור על האמונה והמסורת.
האם מותר לפנות למקובלים?
איך ללמוד גמרא?
איך ללמוד אמונה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך מותר להכין קפה בשבת?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך עושים קידוש?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
