ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וּבַעֲבוּר-זֶה אָמַר הַכָּתוּב [שם י, יב]: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְיָ אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת-יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ; לִשְׁמֹר אֶת-מִצְוֹת יְיָ וְאֶת-חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְטוֹב לָךְ". וּבֵאוּרוֹ עַל זֶה-הַדָּרֶךְ: כִּי מֹשֶׁה הָיָה אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל גֹּדֶל הַפְלָגַת חַסְדֵי ה'. כִּי מִן הַדִּין הָיָה רָאוּי אֶל הָאָדָם לְיִרְאָה אֶת הש"י וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּכָל-לֵב וּבְכָל-נָפֶשׁ, כְּדֵי שֶׁיַּשִּׂיג שְׁלֵמוּתוֹ הַנַּפְשִׁי. וּלְפִי שֶׁזֶּה עִנְיָן קָשֶׁה מְאֹד שֶׁיַּגִּיעַ הָאָדָם אֶל הַמַּדְרֵגָה הָרְאוּיָה מִן הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְהָעֲבוֹדָה בְּכָל-לֵב וּבְכָל-נֶפֶשׁ, הֵקֵל עָלָיו הש"י — כִּי תַחַת כָּל-זֶה צִוָּהוּ לִשְׁמֹר חֻקּוֹת ה' וּמִצְווֹתָיו בִּלְבַד, וּבָזֶה תֻשַּׂג הַתְּכוּנָה הַמַּגַּעַת לוֹ מִצַּד-הָעֲבוֹדָה בְּכָל-לֵב וּבְכָל-נָפֶשׁ. וְיִהְיֶה פֵרוּשׁ הַפָּסוּק כֵּן: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, הִסְתַּכֵּל גֹּדֶל הַפְלָגַת חַסְדֵי ה' — מַה הוּא שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ? כִּי אֵינוֹ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם תַּחַת יִרְאַת הש"י וְתַחַת לֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ וְתַחַת עֲבוֹד אוֹתוֹ בְכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ שֶׁהָיִיתָ מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת, אֵינוֹ שׁוֹאֵל כִּי אִם "לִשְׁמֹר אֶת-מִצְוֹת ה' וְאֶת-חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְטוֹב לָךְ", כְּלוֹמַר: וְכָל-זֶה לְטוֹב לָךְ. כִּי בְאֶמְצָעוּת שְׁמִירַת מִצְווֹת הַתּוֹרָה יֻשַּׂג הַתַּכְלִית הָאֱנוֹשִׁי, שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיַּשִּׂיגֵהוּ הָאָדָם בְּעָמָל גָּדוֹל וּבְטֹרַח מֻפְלָג בְּאֶמְצָעוּת הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְהָעֲבוֹדָה אֶל הש"י בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ.
תירוץ הקושיה שיראה אינה דבר קל
וְהָבֵן זֶה-הַפֵּרוּשׁ בְּזֶה-הַפָּסוּק, כִּי הוּא מֻפְלָג מְאֹד, תּוּסַר בּוֹ הַקֻּשְׁיָא שֶׁהִקְשׁוּ עָלָיו, כְּשֶׁאָמְרוּ: אָטוּ יִרְאָה* מִלְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא? וְתֵרְצוּ: אִין, לְגַבֵּי מֹשֶׁה מִלְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא [ברכות לג:]. וְאֵין תֵּרוּץ זֶה מַסְפִּיק, כִּי יֵשׁ לְבַעַל-הַדִּין* לַחֲלֹק וְלוֹמַר שֶׁאֵין רָאוּי שֶׁיֹּאמַר הֶעָשִׁיר הַמֻּפְלָג לְעָנִי שֶׁאֵין לוֹ כְלוּם: מָה אֲנִי שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם אֶלֶף זְהוּבִים — לְפִי שֶׁאֶלֶף זְהוּבִים לְעָנִי דָּבָר גָּדוֹל הוּא וּקְשֵׁה-הַהַשָּׂגָה, וְאֵין הֶעָשִׁיר מְדַבֵּר בָּזֶה נְכוֹנָה. וּלְפִי דַרְכֵּנוּ מִתְפָּרֵשׁ יָפֶה, כִּי אֵין הש"י מְבַקֵּשׁ דָּבָר שֶׁהוּא קְשֵׁה-הַהַשָּׂגָה אֶלָּא קִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה. כִּי תְכוּנַת הַיִּרְאָה, שֶׁעַל-יָדֶיהָ יֻשַּׂג הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי, תִּמָּשֵׁךְ אֶל קִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
117 - לימוד שבועי באמונה יד-כ תשרי תשע"ו
118 - מאמר שלישי פרק ל"א חלק ג'
119 - מאמר שלישי פרק ל"ב חלק א'
טען עוד
וְכֵן בֵּאֵר דָּוִד ע"ה וְאָמַר [תהלים קיא, י]: "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ, שֵׂכֶל טוֹב לְכָל-עֹשֵׂיהֶם" — רָצָה לוֹמַר כִּי מִבְחַר וְעִקַּר הַחָכְמָה הִיא לְהַשִּׂיג יִרְאַת יְיָ; כִּי "רֵאשִׁית" — כְּמוֹ "וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ" [עמוס ו, ו]. וּבֵאֲרוּ רז"ל [ראה ברכות יז.] וְאָמְרוּ: לְלוֹמְדֵיהֶם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא לְעוֹשֵׂיהֶם וכו' — לוֹמַר כִּי מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת מֵבִיא אֶל הַתַּכְלִית הַמֻּשָּׂג מִצַּד-הַהַשְׂכָּלָה, שֶׁהַכֹּל מוֹדִים עָלָיו שֶׁהוּא עִקַּר תַּכְלִית הָאָדָם. וְכֵן נִמְצָא אִיּוֹב [כח, כח] אוֹמֵר: "הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה", כְּלוֹמַר: תַּכְלִית הַחָכְמָה — לְהַשִּׂיג יִרְאַת ה'. וְלִהְיוֹת הַתְּכוּנָה הַזֹּאת תַּכְלִית כָּל הַתְּכוּנוֹת הַנִּקְנוֹת מֵהַתּוֹרָה בְּאֶמְצָעוּת עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת, רָאוּי שֶׁנַּאֲרִיךְ בָּהּ לְפָרֵשׁ עִנְיָנָהּ בַּפֶּרֶק הַבָּא אַחַר-זֶה.
____________________________________
אָטוּ יִרְאָה וכו' – על הפסוק "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה'" מקשה הגמרא: וכי יראת ה' דבר קטן הוא? ומתרצת: כן, ביחס למשה רבינו דבר קטן הוא. לְבַעַל־הַדִּין – לרוצה לחלוק ולהקשות.
ביאורים
יראת ה' היא תכונה קשה מאוד להשגה. לא ניתן לירוא מדבר אם לא מכירים אותו. אם-כן, כדי לירוא מה' צריך, קודם כל, להכירו. והרי ה' הוא מעל לכל שכל ודמיון ואם-כן כיצד ניתן להכירו? בנוסף לכך, הכרה זו אינה תלויה בידיעה טכנית גרידא. כדי לקנותה האדם צריך לעבור שינוי נפשי עמוק בכל אישיותו. בשביל משה רבנו זוהי אולי מדרגה קלה להשגה, אך מה אנשים כמונו שעבורם זו מדרגת חיים קשה מאוד להשגה, יכולים לעשות? לשם כך נתן לנו ה' את מצוות התורה. פעמים רבות אנשים מרגישים קושי בקיום המצוות וכל פרטיהן. הם מרגישים כי המצוות והפרטים הקטנים מצמצמים את האהבה, האידיאלים והדבקות בה'. רבי יוסף אלבו אומר שזה בדיוק להפך. המצוות עוזרות לנו להשיג את מדרגת הדבקות הגבוהה הזו ביתר קלות. הרבה יותר קל לקיים דברים מעשיים ומוגדרים מאשר לעבור שינוי נפשי עמוק בכל האישיות. אמנם, איננו מבינים כיצד המצוות ומעשים 'טכניים' שכאלה גורמים להשגת היראה המבוקשת. הסיבה לכך היא שאיננו תמיד מודעים לעצמנו , ואיננו מעריכים מספיק את הכוחות העצומים הגנוזים בנפש שלנו. ממילא, איננו יודעים כיצד ניתן לעזור לעצמנו להשיג את מדרגת הדבקות המבוקשת. אנו מקיימים את מצוותיו של הקב"ה, כיוון שאנו מאמינים שהוא מכיר כל חלק בנימי נפשנו, ורק הוא יודע מהן הדרכים שיעזרו לנו להתעלות.
אם-כן, אנו למדים שגם אנשים כמונו שאינם מסוגלים להכיר את הקב"ה באמצעות שכלם, יכולים להתקרב לה' ולהכירו. זה פירוש הפסוק: "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם " – תכלית החכמה היא להגיע ליראת ה'. כיצד עושים זאת? ע"י עשיית המצוות שמקבעות בקרבנו את ה'שכל' וההכרה לפני מי אנו עומדים. כך זיכה הבורא גם את האדם הפשוט להגיע אל פסגת המדרגות על ידי קיום המצוות. דרך זו מחליפה את דרך השגת התכלית של יראת ה' על ידי הדרך השכלית, הדורשת גם שינוי נפשי עמוק, שהיא דרך קשה מאוד ואינה מתאימה לכל אדם.
הרחבות
• היראה – החכמה האמיתית
"הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה", כְּלוֹמַר: תַּכְלִית הַחָכְמָה — לְהַשִּׂיג יִרְאַת ה'. על פסוק זה אומר הרמח"ל: "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: ""הן" אחת, שכן בלשון יְוָנִי קורין ל"אחת" הן" [שבת לא:]. הרי שהיראה היא חכמה והיא לבדה חכמה, וודאי שאין נקרא חכמה מה שאין בו עיון" [מסילת ישרים, הקדמה].
את דברי הרמח"ל, שרק היראה היא החכמה האמיתית, הסביר הרב קוק : "כל הלימודים, כשאחד מעיין בהם, ותוצאות העיונים ימסור לחברו בקיצור, מקבל חברו את החכמה כמו מי שהגה בעיונו זמן רב. כמו עניני הלכה, שבמקום שנפל ספק מצד סתירת סוגיות או קושיות הנופלות בדברי התלמוד והפוסקים, צריך שקידה ועיון להעמיד דבר על בוריו, אבל אחרי הבירור, כשיאמר אותו לאיזה אדם בקיצור, ידע השומע אותו כמו מי שהגה ועיין וחידש בעצמו. מה-שאין-כן יראת ה', שאף על פי שלמוד היראה שוה לשאר לימודים, בסידור כללים וחוקים, המודיעים לנו גדולת יוצרנו יתברך ויתרומם, וישנם מקומות וענינים הדורשים ליבון ובירור, מכל מקום, גם אחרי הבירור, כשיאמר קיצור הדברים למי שלא ירד לעומק הענינים, לא יבין" [מוסר אביך א, ב]. יראת שמים איננה רק תוכן לימודי, היא זקוקה גם לעצם הלימוד והעמל על מנת שיכיר הלומד את רוממות הדברים ועומקם. ולכן מחויב שלימוד זה יבוא אחרי עיון והעמקה.
איך ללמוד אמונה?
איך מותר להכין קפה בשבת?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
חידוש כוחות העולם
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
ברוך שעשה לי נס במקום הזה
מה הם קטניות ומי הם אוכלי קטניות?
אוצרות בלב הים
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך ללמוד גמרא?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
