ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
עניין היראה
עִנְיַן הַיִּרְאָה בְּכָל דָּבָר, הוּא: הִסּוֹג הַנֶּפֶשׁ אָחוֹר וְהִתְקַבֵּץ כֹּחוֹתֶיהָ אֵלֶיהָ כְּשֶׁתְּשַׁעֵר אֵיזֶה-דָבָר מַחֲרִידָהּ. וְזֶה עַל-שְׁנֵי פָנִים: אִם שֶׁתְּשַׁעֵר אֵיזֶה-דָבָר מַזִּיק, וְתֶחֱרַד מִמֶּנּוּ מִיִּרְאַת הַהֶזֵּק שֶׁתְּשַׁעֵר שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעַ מִמֶּנּוּ; וְאִם שֶׁתְּשַׁעֵר אֵיזֶה-דָבָר גָּדוֹל וְרָם וְנִשָּׂא וְגָבֹהַּ מְאֹד, וְתֶחֱרַד מִמֶּנּוּ, כְּשֶׁתִּתְבּוֹנֵן דַּלּוּת וְשִׁפְלוּת עֶרְכָּהּ בְּעֵרֶךְ* אֶל הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַהוּא, אַף אִם לֹא תְשַׁעֵר שֶׁיַּגִּיעָהּ נֶזֶק מִן הַדָּבָר הַהוּא וְלֹא תִירָא מִמֶּנּוּ.
יראת העונש
וּכְשֶׁאָדָם מְקַיֵּם הַמִּצְווֹת בַּעֲבוּר-הַיִּרְאָה שֶׁהִיא עַל-הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן, כְּלוֹמַר: מִיִּרְאַת הָעֹנֶשׁ אוֹ מֵאַהֲבַת הַשָּׂכָר — יִקָּרֵא בִלְשׁוֹן רז"ל "עוֹבֵד שֶׁלֹּא-לִשְׁמָהּ". אָמְרוּ רז"ל בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה פֶּרֶק נוֹטֵל [כב:]: שִׁבְעָה פְרוּשִׁין* הֵם וכו', כְּלוֹמַר שֶׁהֵם שֶׁלֹּא-לִשְׁמָהּ; וּמָנוּ בִכְלָלָם: פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה, פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה. וְאָמְרִי לֵהּ רַבָּנַן לַתַּנָּא: לֹא תִתְנֵי* פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה, פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה — דַּאֲמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא-לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא-לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. וּפֵרַשׁ רַשִׁ"י זַ"ל: מֵאַהֲבָה וּמִיִּרְאָה — מֵאַהֲבַת שָׂכָר וּמִיִּרְאַת עֹנֶשׁ. הֲרֵי מְבֹאָר שֶׁהָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת לְאַהֲבַת שָׂכָר וּלְיִרְאַת עֹנֶשׁ, נִקְרָא "עוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא-לִשְׁמָהּ".
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
119 - מאמר שלישי פרק ל"א חלק ג'
120 - מאמר שלישי פרק ל"ב חלק א'
121 - מאמר שלישי פרק ל"ב חלק ב'
טען עוד
יראת הרוממות
וְאוּלָם הַמְקַיֵּם הַמִּצְווֹת לְיִרְאַת ה' וְאַהֲבָתוֹ וִהְיוֹתוֹ נִכְנָע לְמִצְווֹתָיו, הוּא שֶׁקְּרָאוּהוּ רז"ל [סנהדרין צט:] "עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ" — רָצוּ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם הַמִּצְווֹת לְיִרְאַת הָעֹנֶשׁ וְאַהֲבַת הַשָּׂכָר, אֶלָּא מֵאֲשֶׁר* יְצַיֵּר בִּלְבָבוֹ רוֹמְמוּת ה' וּמַעֲלָתוֹ, וּבַעֲבוּר-זֶה הוּא נִכְנָע לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, שֶׁהוּא הַיִּרְאָה עַל-הַדֶּרֶךְ הַשֵּׁנִי שֶׁאָמָרְנוּ. וְהִיא הַיִּרְאָה הָאֲמִתִּית שֶׁנִּשְׁתַּבַּח בָּהּ אַבְרָהָם-אָבִינוּ ע"ה, שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ [בראשית כב, יב]: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה"; וְהִיא הַתְּכוּנָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאָדָם מַגִּיעַ אֵלֶיהָ בְּאֶמְצָעוּת מִצְווֹת הַתּוֹרָה. כִּי כְשֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם וְיַשְׂכִּיל וְיֵדַע שֶׁהש"י מַשְׁקִיף עַל נִסְתָּרוֹ וְעַל נִגְלֵהוּ, וְיַבְחִין פְּחִיתוּתוֹ וְדַלּוּת שִׂכְלוֹ וְגֹדֶל רוֹמְמוּת ה' וּמַעֲלָתוֹ, יֶחֱרַד מִפָּנָיו חֲרָדָה גְדוֹלָה וְיֵבוֹשׁ מִלַּעֲבֹר עַל מִצְווֹתָיו וְשֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ אָדָם מֵעֲשׂוֹת דָּבָר בִּלְתִּי-הָגוּן לִפְנֵי שַׂר נִכְבָּד, זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים וַחֲכַם חֲרָשִׁים, מֻסְכָּם בִּשְׁלֵמוּת הַחָכְמָה וְהַמִּדּוֹת וְהַמַּעֲלָה; כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁיְּשַׁעֵר הָאָדָם שֶׁלֹּא יַגִּיעֶנּוּ נֶזֶק בְּעָבְרוֹ עַל מִצְוָתוֹ, הִנֵּה הוּא, בְּלִי-סָפֵק, יֵבוֹשׁ וְיִכָּלֵם וְיֶחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה עַד-מְאֹד מִלַּמְרוֹת עֵינֵי כְבוֹדוֹ לְפָנָיו.
____________________________________
בְּעֵרֶךְ – ביחס. פְרוּשִׁין – המקיימים מצוות ממניעים שליליים. לֹא תִתְנֵי – לא תִשְׁנה ותזכיר בדבריך. מֵאֲשֶׁר – מחמת.
ביאורים
לאחר שלמדנו על גודל מעלת היראה אנו באים לעסוק ב הגדרת היראה.
יראה היא סוג של נסיגה לאחור, היא מצב שבו האדם "מתכווץ" אל מול מציאות אחרת. באופן כללי, יש שני סוגים של יראה. יש יראה של חשש ודאגה עצמית, ויש יראה של חרדת כבוד מפני מעלת הדבר שיראים ממנו. כך גם כלפי ריבונו של עולם יש שני סוגי יראה.
יראה מן הסוג הראשון היא יראת העונש . פחד מן העונש שיגיע בעקבות החטא ובעקבות שיקולים תועלתניים של רווח או הפסד. לעומת זאת, יראה מן הסוג השני אינה מתייחסת לעונש ולשיקולים אישיים. האדם מרגיש שהוא נמצא במעמד גדול ועצום, שהוא עומד כל הזמן בפני מלך מלכי המלכים. במצב כזה הוא רוצה לעשות את רצונו של ה' ומתבייש לפגוע בכבודו, יראה כזו נקראת יראת הרוממות . ביראת העונש האדם עושה מצוות בגלל פחד מעונש ולא בגלל הכרה בגדולתו של הקב"ה . פחד זה אינו נובע מהערכה, אלא הוא תוצר של שיקולים אישיים ותועלתניים. זוהי דרגה חשובה, אך רק כשָלָב אל היעד.
אפילו הצורה האידיאלית של היראה – יראת הרוממות, גורמת לאדם למעט קצת את עצמו. אמנם זה לא בא משיקולים נמוכים כמו ביראת העונש, אך עדיין, יש חרדה ויש נסיגה מסוימת. מדוע זה כה נצרך?
היראה אינה כניעה לשם כניעה. הסתכלות ביישנית זו נועדה להרים את עיני האדם למקום גבוה יותר . יש לאדם כוחות רבים ונפלאים, וחשוב מאוד כי הוא יהיה מודע אליהם. אך עם זאת, הוא צריך להפנים בקרבו שיש עוד מדרגות רבות ונפלאות שהוא לא הגיע אליהן. על ידי ההכרה לפני מי הוא עומד הוא נושא את עיניו למציאות נעלה יותר ורוצה להגיע אליה. היראה נועדה להעמיד את האדם על מקומו, להזכיר לו כי הוא עדיין חסר ולגרום לו לשאת עיניים לשמים, למעלה. האדם השלם חייב לדעת את מקומו. על ידי העמקת התובנה שיש הבדל בין הבורא השלם והמרומם ובין האדם הנברא, האדם מבין את מקומו האמיתי. רק בדרך זו האדם מסוגל לפתוח בפניו עולמות נפלאים ואין סופיים ולהתקרב לאלוהות הנכספת.
הרחבות
• יראת שמים בשמחה
יְצַיֵּר בִּלְבָבוֹ רוֹמְמוּת ה' וּמַעֲלָתוֹ, וּבַעֲבוּר־זֶה הוּא נִכְנָע לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ. הרמ"א מתחיל את הגהותיו על השולחן ערוך בציטוט מדברי הרמב"ם : ""שויתי ה' לנגדי תמיד" [תהילים טז, ח], הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך. כל-שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקדוש ברוך הוא, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'" [ירמיה כג, כד], מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד ה' יתברך ובושתו ממנו תמיד [מורה נבוכים ג, נב]". את חלק אורח חיים מסיים הרמ"א בפסוק "וטוב לב משתה תמיד" [משלי טו, טו].
רבים מגדולי ישראל עמדו על ההשלמה שקיימת בין שני עניינים אלו – יראה ושמחה. במבט ראשון, היראה סותרת את השמחה, שהרי היא מפריעה לספונטניות והזרימה לפרוץ, מהדר גאונו של מלך העולם. אך לכשנעמיק נגלה, כי האדם שהפנים בעצמו את הרוע והכיעור שבחטא, שוב לא יבוא לחטוא, כפי שלאדם הנורמלי אין התמודדות עם הרצון לרצוח. לאחר תהליך זה, שוב ניתן להיות מאושר וזורם, "וטוב לב משתה תמיד" [ברכי יוסף, אורח חיים תרצז, ב, שערי תשובה שם].
לזרע של קימא והצלחה עבור יוחנן אוריאל בן לאה מרלן ורבקה ג'ואן בת ג'וסלין שמחה הי"ו
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך מותר להכין קפה בשבת?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך ללמוד גמרא?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
אנחנו קודש למענך
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
למטר השמיים
למה הכל אסור בתשעה באב?!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
