ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְכֵן נִמְצָא, גַּם-כֵּן, כִּי יַפְלִיג הַכָּתוּב בְּאַהֲבַת הש"י אֶת יִשְׂרָאֵל כְּאָב לַבֵּן מִכָּל צַד שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה הָאַהֲבָה בֵינֵיהֶם. כִּי בַעֲבוּר שֶׁמִּדֶּרֶךְ הָאָב לֶאֱהֹב בְּנוֹ הַבְּכוֹר, כִּי הוּא רֵאשִׁית אוֹנוֹ, אָמַר הַכָּתוּב: "כִּי-הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא" [ירמיהו לא, ח]; "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" [שמות ד, כב]. וְכֵן בַּעֲבוּר שֶׁלִּפְעָמִים יֶאֱהַב הָאָדָם אֶת הַבֵּן מִצַּד-הַשֵּׁרוּת שֶׁהוּא מְשָׁרֵת לְפָנָיו כְּנַעַר, אָמַר הַכָּתוּב [הושע יא, א]: "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ". וְגַם לְפִי שֶׁלִּפְעָמִים שֶׁתִּהְיֶה אַהֲבַת הָאָב אֶת הַבֵּן מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ, שֶׁהוּא בֵן יַקִּיר לוֹ, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא יֶלֶד קָטָן, שֶׁהוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ, אָמַר הַכָּתוּב [ירמיהו לא, יט]: "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים" — שֶׁנַּפְשִׁי קְשׁוּרָה בְאַהֲבָתוֹ כְּאָב בְּבֵן יַקִּיר לוֹ אוֹ בְיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעָיו, עַד שֶׁ"מִּדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד", כְּמוֹ שֶׁמִּדֶּרֶךְ הָאוֹהֵב שֶׁהוּא מִתְעַנֵּג בִּזְכִירַת אֲהוּבוֹ תָּמִיד, וְעַל-כֵּן יַחֲזֹר לִזְכֹּר אוֹתוֹ כְּשֶׁמְּדַבֵּר בּוֹ. וְגַם לְגֹדֶל חֲשִׁיבוּתוֹ בְּעֵינַי וְאַהֲבָתִי אוֹתוֹ "הָמוּ מֵעַי לוֹ" וְנִכְמְרוּ רַחֲמַי עָלָיו כְּאָדָם הַמִּתְפַּעֵל מִצַּעַר בְּנוֹ הֶחָבִיב לוֹ; וְעַל-כֵּן רָאוּי לִי לְרַחֵם עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁיְּרַחֵם הָאָב עַל יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעָיו אוֹ עַל הַבֵּן הֶחָבִיב לוֹ. וְזֶהוּ — "רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם-יְיָ".
אהבת ה' מישראל מכל הצדדים
וּלְפִי שֶׁלֹּא נִמְצָא רַחֲמֵי שׁוּם-נִמְצָא* עַל זוּלָתוֹ יוֹתֵר מֵרַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן, נִזְכֹּר תָּמִיד בִּתְפִלּוֹתֵינוּ: "אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, יֶהֶמוּ-נָא רַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ" [ראה תענית כה:] — כִּי נֹאמַר "אָבִינוּ", לְבַקֵּשׁ עַל הַכְמָרַת הָרַחֲמִים כְּאָב עַל הַבֵּן; וְנֹאמַר "מַלְכֵּנוּ", לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ יְכֹלֶת לְהוֹשִׁיעֵנוּ כְּמֶלֶךְ אֶת עֲבָדָיו. אבינו מלכנו
וְנִתְבָּאֵר בְּכָל-זֶה כִּי אַהֲבַת הש"י אֶת יִשְׂרָאֵל הִיא אַהֲבָה יַחֲסִית, כְּמֶלֶךְ אֶת עֲבָדָיו וּכְאָב לַבָּנִים וּכְבַעַל לָאִשָּׁה. וּלְהוֹרוֹת שֶׁאַהֲבָה זוֹ — עִנְיָן שִׂכְלִי וְקַיָּם בִּלְתִּי-מִשְׁתַּנֶּה, אָמַר הַכָּתוּב [ירמיהו לא, ב]: "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ". וְנִתְבָּאֵר גַּם-כֵּן שֶׁאַהֲבַת הָאָדָם אֶת ה', אַף-עַל-פִּי שֶׁהִיא מִזֶּה-הַסּוּג הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהִיא אַהֲבָה יַחֲסִית, אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה מִכָּל הַפָּנִים, רְצוֹנִי לוֹמַר: מִצַּד-הַטּוֹב אוֹ מִצַּד-הַמּוֹעִיל אוֹ מִצַּד-הֶעָרֵב. וּבַעֲבוּר-זֶה יְחֻיַּב הָאָדָם לֶאֱהֹב אֶת הש"י תַּכְלִית-הָאַהֲבָה; וְהָיְתָה הָאַהֲבָה אֶל הש"י תַּכְלִית* כָּל הַתּוֹרָה, לְפִי שֶׁהִיא תַמְשִׁיךְ אַהֲבַת הש"י אֵלָיו עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁכָּתָבְנוּ. וְזֶה מַה שֶּׁרָצִינוּ לְבָאֵר מֵעִנְיַן הָאַהֲבָה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
129 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ה'
130 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ו'
131 - מאמר שלישי פרק י"ח חלק א'
טען עוד
סיום המאמר השלישי
וּבְכָאן נִשְׁלַם הַמַּאֲמָר הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהוּא בְּבֵאוּר הָעִקָּר הַשֵּׁנִי, שֶׁהוּא "תוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם". וְהַשֶּׁבַח לָאֵל, אֲשֶׁר עַד הֵנָּה עֲזָרָנוּ — יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. אָמֵן וְאָמֵן, סֶלָה סֶלָה.
____________________________________
שׁוּם־נִמְצָא – אחד מהברואים. תַּכְלִית – מגמת, מטרה.
ביאורים
פסוקים רבים מתארים את אהבת ה' לישראל כאב לבנו. פעם כאהבת הבן הבכור ופעם כאהבת הצעיר. אם-כן, מהי הסיבה שבגללה ה' אוהב אותנו, בזכות מעלת הבן הבכור או בזכות חביבות הבן הצעיר? לאור הדברים שלמדנו התשובה לכך היא שונה. ה' ברא את עם ישראל באופן בו הוא יהיה קשור ודבוק בו. לכן הוא אוהב את ישראל אהבה עצומה. הנביאים מביאים כמשל את האהבה הגדולה ביותר – אהבת האב את בנו. על מנת להראות שזו אהבה שאינה תלויה בדבר, מפרטים הנביאים את כל הסיבות לאהבת האב את בנו. כל הפסוקים מתארים שה' אוהב אותנו, כמו אהבת הבן הבכור וגם כמו חביבות הבן הצעיר, מכיוון שאהבתו כוללת את כל האהבות האלו ועומדת מעליהם. לכן בתפילה אנו מזכירים 'אבינו מלכנו'. 'אבינו' כמו אבא שאוהב אותנו ורוצה לתת לנו, אך לא תמיד יש יכולת בידו. 'מלכנו' כמו מלך שיש בידו לעשות הכל ולתת הכל, אך אין לו אהבה ורצון עזים כשם שיש לאבא. היחס של ה' לישראל כולל גם את מעלת האב האוהב וגם את מעלת המלך היכול.
השלכה נוספת לכך שאהבתו אינה תלויה בדבר היא שזו אהבה נצחית. אם ה' היה אוהב אותנו רק בזכות צדקותינו, אז אם חלילה היינו חוטאים האהבה הייתה מתבטלת. אך כשהאהבה היא חשק, אהבה ללא סיבה, היא לא תיפסק גם אם חלילה נבצע מעשה שלילי, מכל סוג שהוא.
אין ספק שאהבת ה' אלינו גדולה יותר כאשר אנו אוהבים אותו ועושים את רצונו. לנו, יש סיבות רבות לאהוב את ה'. הוא האמת והטוב, הוא מחייה אותנו והוא נותן לנו חיים מלאי טוב ותענוג. התכלית של התורה כולה היא להגיע לאהבת ה' מכל צדדי הנפש. מכל הסיבות האפשריות. ואם נהיה מלאי אהבת ה'– ה' יקרין באור פניו ובאהבתו אלינו, וזו תהיה השלמות הגדולה שאליה אנו מצפים.
הרחבות
• האהבה – תכלית הכל
וְהָיְתָה הָאַהֲבָה אֶל השם יתברך תַּכְלִית כָּל הַתּוֹרָה, לְפִי שֶׁהִיא תַמְשִׁיךְ אַהֲבַת השם יתברך אֵלָיו עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁכָּתָבְנוּ. רבי יוסף אלבו כותב שתכלית התורה היא לאהוב את ה', והתוצאה הסופית של אהבת האדם את ה' היא שהקב"ה אוהב את האדם. מדברים אלו עולה שתכלית התורה היא שהקב"ה יאהב את ברואיו . יסוד דבריו בדברי רבו, רבי חסדאי קרשקש : "התכלית בזאת התורה, והוא התכלית לכלל המציאות, שהתכלית לכל העולם והתורה אחד, הוא הטוב וההטבה – האהבה" [אור ה' ב, ו, א]. מטרת התורה היא גם מגמת כל העולם. מהי מטרה זו? אהבת ה' את הנבראים וההטבה להם.
רבי סעדיה גאון מסביר, בדרך דומה, מדוע נבראו הברואים: "רצה בזה תועלת הברואים , במה שמנהיגם בו ויעבדוהו. וכאשר אמר: 'אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך' [ישעיה מח, יז]" [אמונות ודעות א]. גם הרמח"ל כותב שתכלית הבריאה היא להיטיב לנבראים: "מה שנוכל להשיג בענין זה (תכלית הבריאה) הוא: כי האל יתברך שמו הוא תכלית הטוב ודאי. ואמנם, מחֹק הטוב הוא להטיב, וזה הוא מה שרצה הוא יתברך שמו – לברוא נבראים כדי שיוכל להטיב להם , כי אם אין מקבל הטוב אין הטבה" [דעת תבונות יח], הקב"ה ברא את העולם בשביל להיטיב לנבראים. אך אם-כן למה קבלת הטובה תלויה במעשי האדם? ממשיך הרמח"ל לבאר: "ואמנם, כדי שתהיה ההטבה הטבה שלמה, ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה מקבלים אותה ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא, ולא ישאר להם בושת פנים בקבלם הטוב, כמי שמקבל צדקה מאחר" [שם]. הדרך הטובה ביותר להיטיב לאחר היא כשהוא ירכוש את הטוב בכוחות עצמו ולא יקבל זאת כצדקה. בדרך של קיום המצוות אנו משיגים את הטוב ועל ידי מעשינו מגיעים לשלמות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
