ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְכֵן נִמְצָא, גַּם-כֵּן, כִּי יַפְלִיג הַכָּתוּב בְּאַהֲבַת הש"י אֶת יִשְׂרָאֵל כְּאָב לַבֵּן מִכָּל צַד שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה הָאַהֲבָה בֵינֵיהֶם. כִּי בַעֲבוּר שֶׁמִּדֶּרֶךְ הָאָב לֶאֱהֹב בְּנוֹ הַבְּכוֹר, כִּי הוּא רֵאשִׁית אוֹנוֹ, אָמַר הַכָּתוּב: "כִּי-הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא" [ירמיהו לא, ח]; "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" [שמות ד, כב]. וְכֵן בַּעֲבוּר שֶׁלִּפְעָמִים יֶאֱהַב הָאָדָם אֶת הַבֵּן מִצַּד-הַשֵּׁרוּת שֶׁהוּא מְשָׁרֵת לְפָנָיו כְּנַעַר, אָמַר הַכָּתוּב [הושע יא, א]: "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ". וְגַם לְפִי שֶׁלִּפְעָמִים שֶׁתִּהְיֶה אַהֲבַת הָאָב אֶת הַבֵּן מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ, שֶׁהוּא בֵן יַקִּיר לוֹ, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא יֶלֶד קָטָן, שֶׁהוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ, אָמַר הַכָּתוּב [ירמיהו לא, יט]: "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים" — שֶׁנַּפְשִׁי קְשׁוּרָה בְאַהֲבָתוֹ כְּאָב בְּבֵן יַקִּיר לוֹ אוֹ בְיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעָיו, עַד שֶׁ"מִּדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד", כְּמוֹ שֶׁמִּדֶּרֶךְ הָאוֹהֵב שֶׁהוּא מִתְעַנֵּג בִּזְכִירַת אֲהוּבוֹ תָּמִיד, וְעַל-כֵּן יַחֲזֹר לִזְכֹּר אוֹתוֹ כְּשֶׁמְּדַבֵּר בּוֹ. וְגַם לְגֹדֶל חֲשִׁיבוּתוֹ בְּעֵינַי וְאַהֲבָתִי אוֹתוֹ "הָמוּ מֵעַי לוֹ" וְנִכְמְרוּ רַחֲמַי עָלָיו כְּאָדָם הַמִּתְפַּעֵל מִצַּעַר בְּנוֹ הֶחָבִיב לוֹ; וְעַל-כֵּן רָאוּי לִי לְרַחֵם עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁיְּרַחֵם הָאָב עַל יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעָיו אוֹ עַל הַבֵּן הֶחָבִיב לוֹ. וְזֶהוּ — "רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם-יְיָ".
אהבת ה' מישראל מכל הצדדים
וּלְפִי שֶׁלֹּא נִמְצָא רַחֲמֵי שׁוּם-נִמְצָא* עַל זוּלָתוֹ יוֹתֵר מֵרַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן, נִזְכֹּר תָּמִיד בִּתְפִלּוֹתֵינוּ: "אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, יֶהֶמוּ-נָא רַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ" [ראה תענית כה:] — כִּי נֹאמַר "אָבִינוּ", לְבַקֵּשׁ עַל הַכְמָרַת הָרַחֲמִים כְּאָב עַל הַבֵּן; וְנֹאמַר "מַלְכֵּנוּ", לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ יְכֹלֶת לְהוֹשִׁיעֵנוּ כְּמֶלֶךְ אֶת עֲבָדָיו. אבינו מלכנו
וְנִתְבָּאֵר בְּכָל-זֶה כִּי אַהֲבַת הש"י אֶת יִשְׂרָאֵל הִיא אַהֲבָה יַחֲסִית, כְּמֶלֶךְ אֶת עֲבָדָיו וּכְאָב לַבָּנִים וּכְבַעַל לָאִשָּׁה. וּלְהוֹרוֹת שֶׁאַהֲבָה זוֹ — עִנְיָן שִׂכְלִי וְקַיָּם בִּלְתִּי-מִשְׁתַּנֶּה, אָמַר הַכָּתוּב [ירמיהו לא, ב]: "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ". וְנִתְבָּאֵר גַּם-כֵּן שֶׁאַהֲבַת הָאָדָם אֶת ה', אַף-עַל-פִּי שֶׁהִיא מִזֶּה-הַסּוּג הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהִיא אַהֲבָה יַחֲסִית, אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה מִכָּל הַפָּנִים, רְצוֹנִי לוֹמַר: מִצַּד-הַטּוֹב אוֹ מִצַּד-הַמּוֹעִיל אוֹ מִצַּד-הֶעָרֵב. וּבַעֲבוּר-זֶה יְחֻיַּב הָאָדָם לֶאֱהֹב אֶת הש"י תַּכְלִית-הָאַהֲבָה; וְהָיְתָה הָאַהֲבָה אֶל הש"י תַּכְלִית* כָּל הַתּוֹרָה, לְפִי שֶׁהִיא תַמְשִׁיךְ אַהֲבַת הש"י אֵלָיו עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁכָּתָבְנוּ. וְזֶה מַה שֶּׁרָצִינוּ לְבָאֵר מֵעִנְיַן הָאַהֲבָה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
129 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ה'
130 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ו'
131 - מאמר שלישי פרק י"ח חלק א'
טען עוד
סיום המאמר השלישי
וּבְכָאן נִשְׁלַם הַמַּאֲמָר הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהוּא בְּבֵאוּר הָעִקָּר הַשֵּׁנִי, שֶׁהוּא "תוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם". וְהַשֶּׁבַח לָאֵל, אֲשֶׁר עַד הֵנָּה עֲזָרָנוּ — יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. אָמֵן וְאָמֵן, סֶלָה סֶלָה.
____________________________________
שׁוּם־נִמְצָא – אחד מהברואים. תַּכְלִית – מגמת, מטרה.
ביאורים
פסוקים רבים מתארים את אהבת ה' לישראל כאב לבנו. פעם כאהבת הבן הבכור ופעם כאהבת הצעיר. אם-כן, מהי הסיבה שבגללה ה' אוהב אותנו, בזכות מעלת הבן הבכור או בזכות חביבות הבן הצעיר? לאור הדברים שלמדנו התשובה לכך היא שונה. ה' ברא את עם ישראל באופן בו הוא יהיה קשור ודבוק בו. לכן הוא אוהב את ישראל אהבה עצומה. הנביאים מביאים כמשל את האהבה הגדולה ביותר – אהבת האב את בנו. על מנת להראות שזו אהבה שאינה תלויה בדבר, מפרטים הנביאים את כל הסיבות לאהבת האב את בנו. כל הפסוקים מתארים שה' אוהב אותנו, כמו אהבת הבן הבכור וגם כמו חביבות הבן הצעיר, מכיוון שאהבתו כוללת את כל האהבות האלו ועומדת מעליהם. לכן בתפילה אנו מזכירים 'אבינו מלכנו'. 'אבינו' כמו אבא שאוהב אותנו ורוצה לתת לנו, אך לא תמיד יש יכולת בידו. 'מלכנו' כמו מלך שיש בידו לעשות הכל ולתת הכל, אך אין לו אהבה ורצון עזים כשם שיש לאבא. היחס של ה' לישראל כולל גם את מעלת האב האוהב וגם את מעלת המלך היכול.
השלכה נוספת לכך שאהבתו אינה תלויה בדבר היא שזו אהבה נצחית. אם ה' היה אוהב אותנו רק בזכות צדקותינו, אז אם חלילה היינו חוטאים האהבה הייתה מתבטלת. אך כשהאהבה היא חשק, אהבה ללא סיבה, היא לא תיפסק גם אם חלילה נבצע מעשה שלילי, מכל סוג שהוא.
אין ספק שאהבת ה' אלינו גדולה יותר כאשר אנו אוהבים אותו ועושים את רצונו. לנו, יש סיבות רבות לאהוב את ה'. הוא האמת והטוב, הוא מחייה אותנו והוא נותן לנו חיים מלאי טוב ותענוג. התכלית של התורה כולה היא להגיע לאהבת ה' מכל צדדי הנפש. מכל הסיבות האפשריות. ואם נהיה מלאי אהבת ה'– ה' יקרין באור פניו ובאהבתו אלינו, וזו תהיה השלמות הגדולה שאליה אנו מצפים.
הרחבות
• האהבה – תכלית הכל
וְהָיְתָה הָאַהֲבָה אֶל השם יתברך תַּכְלִית כָּל הַתּוֹרָה, לְפִי שֶׁהִיא תַמְשִׁיךְ אַהֲבַת השם יתברך אֵלָיו עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁכָּתָבְנוּ. רבי יוסף אלבו כותב שתכלית התורה היא לאהוב את ה', והתוצאה הסופית של אהבת האדם את ה' היא שהקב"ה אוהב את האדם. מדברים אלו עולה שתכלית התורה היא שהקב"ה יאהב את ברואיו . יסוד דבריו בדברי רבו, רבי חסדאי קרשקש : "התכלית בזאת התורה, והוא התכלית לכלל המציאות, שהתכלית לכל העולם והתורה אחד, הוא הטוב וההטבה – האהבה" [אור ה' ב, ו, א]. מטרת התורה היא גם מגמת כל העולם. מהי מטרה זו? אהבת ה' את הנבראים וההטבה להם.
רבי סעדיה גאון מסביר, בדרך דומה, מדוע נבראו הברואים: "רצה בזה תועלת הברואים , במה שמנהיגם בו ויעבדוהו. וכאשר אמר: 'אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך' [ישעיה מח, יז]" [אמונות ודעות א]. גם הרמח"ל כותב שתכלית הבריאה היא להיטיב לנבראים: "מה שנוכל להשיג בענין זה (תכלית הבריאה) הוא: כי האל יתברך שמו הוא תכלית הטוב ודאי. ואמנם, מחֹק הטוב הוא להטיב, וזה הוא מה שרצה הוא יתברך שמו – לברוא נבראים כדי שיוכל להטיב להם , כי אם אין מקבל הטוב אין הטבה" [דעת תבונות יח], הקב"ה ברא את העולם בשביל להיטיב לנבראים. אך אם-כן למה קבלת הטובה תלויה במעשי האדם? ממשיך הרמח"ל לבאר: "ואמנם, כדי שתהיה ההטבה הטבה שלמה, ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה מקבלים אותה ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא, ולא ישאר להם בושת פנים בקבלם הטוב, כמי שמקבל צדקה מאחר" [שם]. הדרך הטובה ביותר להיטיב לאחר היא כשהוא ירכוש את הטוב בכוחות עצמו ולא יקבל זאת כצדקה. בדרך של קיום המצוות אנו משיגים את הטוב ועל ידי מעשינו מגיעים לשלמות.
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הלכות שטיפת כלים בשבת
"עין במר בוכה ולב שמח"
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
למה יש כיסויים מיוחדים למשכן בזמן מסעות בני ישראל?
מהפרי ועד הגאולה
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך מותר להכין קפה בשבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
