ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר העיקרים
וְאִם כֵּן הַתְּפִלָּה הִיא כְּמוֹ הַצֳּרִי* הַכּוֹלֵל שֶׁהוּא מוֹעִיל לְכָל הֶחֳלָיִים וּלְכָל הָאֲרָסִים הֵן חַם וְהֵן קַר, לֹא כִּשְׁאָר מִינֵי הַתְּרִיַּא"ק* שֶׁהֵם מוֹעִילִים לָחֳלָאִים פְּרָטִיִּים בִּלְבַד, יֵשׁ מֵהֶם לְאֶרֶס חַם וְיֵשׁ מֵהֶם לְאֶרֶס קַר בִּלְבַד, וְלֹא נִמְצָא אֶחָד מֵהֶם מוֹעִיל לַסַּם הַחַם וְהַקַּר וְלָחֳלָיִים הֶפְכִּיִּים אֶלָּא הַתְּרִיַּא"ק הַגָּדוֹל בִּלְבַד. וְכֵן הַתְּפִלָּה תּוֹעִיל לְכָל הַדְּבָרִים וַאֲפִלּוּ לִדְבָרִים הֶפְכִּיִּים, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה אָמַר בִּתְפִלָּתוֹ: "זְכֹר לְאַבְרָהָם" וגו' [שמות לב, יג], וְאָסָף אָמַר: "אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנוֹת רִאשׁוֹנִים" וגו' [תהלים עט, ח], נִמְצָא שֶׁתּוֹעִיל אֶל הַזְּכִירָה וְאֶל הַשִּׁכְחָה, וְלֹא נִמְצָא מִצְוָה שֶׁתּוֹעִיל לְכָל הַדְּבָרִים אֶלָּא הַתְּפִלָּה, וְלָזֶה מַה שֶּׁבֵּאֲרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה [בבא קמא צב:] שֶׁמַּה שֶּׁנִּזְכַּר בַּכָּתוּב: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם" וגו' [שמות כג, כה], שֶׁהָעֲבוֹדָה הַהִיא אֵינָהּ עֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהִיא בְּמָקוֹם מְיֻחָד אֲבָל* הִיא* עֲבוֹדָה שֶׁהִיא בְּכָל מָקוֹם, וְאִי אֶפְשָׁר גַּם כֵּן שֶׁתִּהְיֶה כַּעֲבוֹדַת הָעֶבֶד לָאָדוֹן, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ מִצְטָרֵךְ אֶל עֲבוֹדַת זוּלָתוֹ, וְלָזֶה תִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת בְּהֶכְרֵחַ* שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מַזְכִּיר שְׁבָחָיו שֶׁל מָקוֹם וּמַכִּיר שֶׁהַכֹּל בָּא מֵאִתּוֹ וּמְבַקֵּשׁ צְרָכָיו מִמֶּנּוּ בִּהְיוֹתוֹ מִתְחַנֵּן לְפָנָיו וּמוֹדֶה שֶׁאֵין לוֹ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ מִבַּלְעָדָיו, וְזוֹ הִיא הָעֲבוֹדָה אֵלָיו.
תועלת "ועבדתם את ה' אלוהיכם"
וּלְפִי שֶׁמָּצְאוּ בַּפָּסוּק הַהוּא וּבַבָּא אַחֲרָיו אַרְבָּעָה דְבָרִים כּוֹלְלִים מֻשָּׂגִים עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה, וְלֹא נִמְצָא זוּלָתָהּ מִן הַמִּצְווֹת וּמִן הָעֲבוֹדוֹת שֶׁתּוֹעִיל לְכָךְ, לְפִיכָךְ בֵּאֲרוּ שֶׁהָעֲבוֹדָה הַזֹּאת הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא הָעֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב, שֶׁאֲנַחְנוּ נִמְצָא שֶׁנֶּאֱמַר בַּעֲבוֹדָה הַזֹּאת: "וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ" וגו' [שמות כג, כה], וְנִמְצָא בִּימֵי דָּוִד שֶׁהוֹעִילָה לָרָעָב כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וְכֵן "וַהֲסִירוֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ" בְּחִזְקִיָּה, וְ"לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ" בְּחַנָּה, וְ"אֶת מִסְפָּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא" בְּחִזְקִיָּהוּ וּבְיִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל*, "אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ" וגו' בְּחִזְקִיָּה עִם סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמַחֲנֵהוּ. וְנִמְצָא גַּם כֵּן תּוֹעִיל הַתְּפִלָּה לְכָל הַצָּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה מִתְּפִלַּת שְׁלֹמֹה: "דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה, רָעָב כִּי יִהְיֶה, שִׁדָּפוֹן אַרְבֶּה וְיֵרָקוֹן כָּל נֶגַע וְכָל מַחֲלָה" [מלכים א ח, לז]. וְתוֹעִיל גַּם כֵּן לְהִנָּצֵל מִצָּרָה וּמֵהַגָּלוּת, נֶאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם: "וְיִצְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים" וגו' [שמות ב, כג], "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם" וגו' [שמות ב, כד], וְכֵן דָּנִיֵּאל וְעֶזְרָא בִּתְפִלָּתָם עָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת.
התפילה מועילה לכל האנשים
נִמְצָא אִם כֵּן שֶׁהַתְּפִלָּה הִיא כְּמוֹ הַצֳּרִי הַכּוֹלֵל כָּל מִינֵי הַתַּחֲלוּאִים וּמוֹעִיל לְכָל הַגּוּפִים, וְעַל כֵּן תּוֹעִיל לְכָל מִינֵי הָאֲנָשִׁים, אָמַר שְׁלֹמֹה: "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וגו' וּבָא וְהִתְפַּלֵּל" וגו' [מלכים א ח, מא-מג]. וְתוֹעִיל גַּם כֵּן אֲפִלּוּ לִרְשָׁעִים גְּמוּרִים, כְּמוֹ שֶׁנִּזְכַּר בְּפֶרֶק שִׁשָּׁה עָשָׂר מִזֶּה הַמַּאֲמָר מֵעִנְיַן תְּפִלַּת מְנַשֶּׁה:
____________________________________
הַצֳּרִי – התרופה. הַתְּרִיַּא"ק – מין ממיני התרופות. אֲבָל – אלא. הִיא – התפילה. תִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת בְּהֶכְרֵחַ – מוכרחים להסביר שהעבודה המדוברת היא התפילה. וּבְיִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל – גזירת הכליה על ישראל התבטלה באמצעות התפילה.
ביאורים
התפילה מועילה לכל תחומי החיים. תמיד קיימת האפשרות להתפלל על כל דבר שמבקש לִבנו. לעִתים אנו מתפללים שהקב"ה ימחל וישכח לנו עוונות, ולעִתים אנו מתפללים שהקב"ה יזכור לנו ברית אבות. אין בתפילה קיבעון, אלא יש בה דינמיות שמשתנה לפי נושא התפילה.
רעיון זה מלמד אותנו שהתפילה מבטאת את הקשר שלנו לה'. לדוגמה, כאשר אדם מקבל מכה ברגל – אם יחשוב לעצמו שאין זה אלא מקרה, יש לו שתי אפשרויות: או להתעצבן מכך או להתעלם ולהמשיך כרגיל. אך אם ישים לִבו לכך שיש בזה קריאה אלוהית אליו, או אז יפנה עיניו לשמים וישאל: מדוע זה קרה לי? כעת המכה ברגל קיבלה משמעות, היא הפכה להיות פוטנציאל לקשר בין האדם לה'. בין אם בתפילה ובין אם בשאלה – נוצר קשר חדש. לכן השכר על התפילה לא ממוקד וספציפי כמו שאר המצוות, אלא שכר הכולל את כל המעלות הטובות.
"וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ: לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא". בעקבות העבודה שנעבוד את ה' נזכה לברכה בפרנסה, לבריאות, לפריון ולאריכות ימים.
איזו עבודה אפשר לעבוד לה'? הביטוי 'עבודה' כלפי הקב"ה לכאורה אינו שייך, שהרי מעסיק צריך פועלים, אך הקב"ה אינו זקוק לנו. נראה שהביטוי של עבודה לה' כוונתו היא להיות תלוי בה', כמו עובד ומעביד. בתפילה אנחנו מודים: "על ניסך שבכל יום עמנו", על ניסים שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם. אנחנו פונים לקב"ה שימלא משאלות לִבנו לטובה. בכך אנחנו מבטאים את התלות הגמורה שלנו בה' בכל דבר ודבר.
"איזו היא עבודה שבלב, הוי אומר זו תפילה". עבודת התפילה מכוונת כנגד הלב, החשוב שבאיברים. ללב אין תפקיד עצמי אלא תפקיד כללי, הוא מזרים דם לכל איבר ולכל תא בגוף בכל רגע. התפקיד הכללי מזכיר לנו את מנצח התזמורת: אין לו כלי נגינה ביד, אך בכל זאת ההרמוניה של המוזיקה תלויה בו. כך גם בתפילה יש היכולת לסייע ולרומם את כל רובדי החיים, ולכן מדמה רבי יוסף אלבו את התפילה לתרופה הגדולה שמרפאת את כל החוליים. התפילה שייכת לכל בני האדם, בכל המקומות בכל המצבים ובכל הזמנים.
הרחבות
• התפשטות הגשמיות
לְפִיכָךְ בֵּאֲרוּ שֶׁהָעֲבוֹדָה הַזֹּאת הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא הָעֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב. התפילה אינה "צפצוף הזרזיר והתוכי" [כוזרי ב, כד], אלא 'עבודה שבלב'. השולחן ערוך כותב כי בתפילה על האדם לבוא אל התפשטות הגשמיות [אורח חיים צט], כלומר שכחה מצרכיו הגופניים. מקור דבריו ברבנו יונה , המלמד כיצד יש לעמוד בתפילה: "צריך שיתן עיניו למטה וליבו למעלה, כלומר שיחשוב בליבו כאילו עומד בשמים ויסיר מליבו כל תענוגי העולם הזה וכל הנאות הגוף, וכענין שאמרו הקדמונים כשתרצה לכוין פשוט גופך מעל נשמתך . ולאחר שיגיע לזו המחשבה יחשוב גם כן כאילו הוא עומד בבית המקדש שהוא למטה, מפני שעל ידי זה תהיה תפילתו רצויה יותר לפני המקום" [פירוש על פסקי הרי"ף, ברכות כב:].
נוסח התפילה שלנו הפונה ישירות אל הקב"ה מלמד אותנו על הצורך של התפילה לנבוע ממקום פנימי, מהלב. אדם השוכח מכל צרכיו הגשמיים מתעלה מעל עצמו ונוגע בלבו, היינו ברצונו.
ר' צדוק מבאר כי מדרגה זו קרובה לנבואה, ולמרות שהנבואה בטלה ישנה אפשרות לזכות בכוח התורה למדרגה זו. כמו שאמרו בגמרא שהנבואה לא ניטלה מהחכמים [בבא בתרא יב.]. ומסיים דבריו כי עיקר הדבקות בה' היא בכוח הדבקות בתורה [צדקת הצדיק רי].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
