ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר העיקרים
וּלְשׁוֹן "הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל*" יוֹרֶה שֶׁאֵין פֵּרוּשׁ "פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ" [מלכים ב ב,ט] כְּמוֹ "יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם" [דברים כא,יז] הָאָמוּר בִּבְכוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ קְצָת הַמְפָרְשִׁים* [רד"ק בשם אביו, רלב"ג], שֶׁאִם כֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר לוֹ "הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל" [מלכים ב ב,י], שֶׁהֲרֵי אֱלִישָׁע הָיָה רָאוּי לִנְבוּאָה מֵעַצְמוֹ יוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי הַנְּבִיאִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם שִׁמְּשׁוּ אֶת אֵלִיָּהוּ קֹדֶם אֱלִישָׁע וְהָיוּ מְכִינִים עַצְמָן לִנְבוּאָה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לְאֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל: "וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ" [מלכים א יט,טז], וְלָמָּה הִקְשָׁה לִשְׁאֹל כְּשֶׁיִּהְיֶה הוּא הַבְּכוֹר בְּכָל בְּנֵי הַנְּבִיאִים לָקַחַת פִּי שְׁנַיִם כְּאַחַד מֵהֶם, אֲבָל הָאֱמֶת הוּא שֶׁשָּׁאַל לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחַ אֵלִיָּהוּ בְּמַה שֶּׁהָיָה קֹדֶם הַלְּקִיחָה, וְכֵן הָיָה לוֹ, שֶׁנִּסֵּי אֵלִיָּהוּ הָיוּ שְׁמוֹנָה וְנִסֵּי אֱלִישָׁע שִׁשָּׁה עָשָׂר.
אליהו היה עם אלישע אחרי הלקיחה
וְכֵן הִסְכִּימוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בָּזֶה בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן מִמַּסֶּכֶת חֻלִּין [ז:], וְכֵן יֵרָאֶה מִלְּשׁוֹן הַכָּתוּב שֶׁאֵלִיָּהוּ הָיָה נִרְאֶה לֶאֱלִישָׁע אַחַר הַלְּקִיחָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהָיָה נִרְאֶה לִקְצָת הַחֲסִידִים מֵחַכְמֵי הַתַּלְמוּד, אָמַר הַכָּתוּב: "וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיָּשָׁב וַיַּעֲמֹד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן וַיֹּאמֶר אַיֵּה ה' אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ אַף הוּא וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע", שֶׁאַחַר שֶׁכָּתַב וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע וְלֹא כָּתַב* וַיַּעֲבֹר בִּלְבַד, נִרְאֶה שֶׁהַמַּכֶּה לֹא הָיָה אֱלִישָׁע לְבַדּוֹ אֶלָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה עִמּוֹ שֶׁנִּרְאָה לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְעָלָיו נֶאֱמַר אַף הוּא וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם.
אחר הלקיחה אליהו היה נמצא בין האנשים
וְכֵן מָצָאתִי כָּתוּב בְּשֵׁם קְדוּמֵי הַמְפָרְשִׁים שֶׁאֵלִיָּהוּ נִרְאָה לֶאֱלִישָׁע בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְאָז נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע וְנִתְקַיֵּם בּוֹ שֶׁהָיָה לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ, לְפִי שֶׁרָאָה אוֹתוֹ אַחַר שֶׁלֻּקַּח מֵעִמּוֹ, וְכֵן מָצִינוּ שֶׁאַחַר הַלְּקִיחָה כָּתוּב עַל יְהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה: "וַיָּבֹא אֵלָיו מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא" [דברי הימים ב כא, יב], שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהָיָה אָז נִמְצָא בֵּין הָאֲנָשִׁים וּמְתַקֵּן מַעֲשֵׂיהֶם.
____________________________________
הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל – כך אמר אליהו לאלישע על בקשתו. כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ קְצָת הַמְפָרְשִׁים – לפי פירוש זה אלישע קיבל פי שנים משאר בני הנביאים. וְלֹא כָּתַב וכו' – בפסוק "ויעבור אלישע" המילה אלישע מיותרת, ונועדה להדגיש שאליהו היה עמו.
ביאורים
אלישע הנביא קיבל לידיו תפקיד גדול וקשה. להיות נביאו, ובמידה מסויימת מנהיגו הרוחני, של הדור שאחרי אליהו הנביא. עם ישראל באותה תקופה היה מצוי בתקופה קשה מבחינה רוחנית. יצר העבודה הזרה היה עז, והעם התדרדר ונפל ברשתו פעם אחר פעם.
ברגעיו האחרונים של אליהו בעולם הזה, לפני עלייתו בסערה השמימה, ביקש ממנו אלישע הנביא לזכות ל'פי שניים' ברוחו. אלישע זקוק לכוח רוחני רב, וליכולת לעשות מופתים רבים אפילו יותר מאליהו רבו, כדי להתמודד עם הסחף הרוחני הקשה.
רבי יוסף אלבו הסביר לעיל שכוחו של המברך הוא ביצירת כלי אצל המתברך לקבלת השפע מלמעלה. לפי זה הוא כתב שאליהו יכול לתת יותר ממה שנמצא ברוחו בעולם הזה רק בעת שנלקח מן העולם. כך הוא מסביר את דברי אליהו הנביא לאלישע, שאם יזכה לראותו נלקח ממנו יקבל 'פי שנים' ברוחו כבקשתו. הוא אומר שדבר זה התקיים בסיפור שמסופר בפסוקים בהמשך: מיד לאחר עלייתו של אליהו השמימה, אלישע היכה את מי הירדן ועבר באמצע. רבי יוסף אלבו מסביר שבאותה שעה נראה אליהו לאלישע, וזכה ל'פי שנים' ברוחו.
הוא מוסיף שאליהו הנביא המשיך להיות נוכח ולהתגלות ולפעול בעולם הזה גם לאחר הסתלקותו, וכפי שמצינו בספר דברי הימים, שהוא התגלה באמצעות מכתב שנשלח ממנו ליהורם מלך יהודה, שמלך לאחר הסתלקותו.
הרחבות
• גדול שימושה
נִרְאֶה שֶׁהַמַּכֶּה לֹא הָיָה אֱלִישָׁע לְבַדּוֹ אֶלָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה עִמּוֹ שֶׁנִּרְאָה לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. על חשיבות הקשר בין התלמיד לבין רבו כתב הרב אביהוא שוורץ בשם הרב צבי יהודה קוק : "התלמיד בדרך כלל, מתעניין בַּדעת עצמה ובתורה עצמה ולא באישיות... בתלמוד הירושלמי, אנו מקבלים הוראת קודש מיוחדת: "גידול אומר: כל האומר שמועה משם אומרה, יראה בעצמו כאילו בעל השמועה עומד לפניו, מה טעמא? בצלם יתהלך איש" [קידושין א, ז]. כאן מלמדים אותנו חכמים, שאדרבה, צריך התלמיד, לקשר את השמועה עם הדמות המיוחדת של אומרה, ועד כדי כך, עד שכאילו בעל השמועה עומד לפניו" [בדרך התורה הגואלת, עמוד קפב].
את המושג 'שימוש תלמידי חכמים' היה הרב צבי יהודה חוזר ומשנן לתלמידיו: ""גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה, שנאמר: "פֹּה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו" [מלכים ב, ג, יא] – למד לא נאמר אלא יצק" [ברכות ז:]. לימוד הוא דבר פרטי, כגון בירור הלכה או אמרה מסוימת. לעומת זאת, שימוש הוא עניין כללי שיש לו שני מובנים: א. התפתחות השכל והידע, בירור טעמים וסברות. ב. לא פחות מזה, שייכות אישית, התדבקות וקשר פסיכולוגי-נפשי" [שיחות הרצי"ה, תלמוד תורה, עמודים 193-195]. במהלך לימוד התורה אנו לא רק רוכשים ידע, אלא גם יוצרים חיבור נפשי עם מעבירי השמועה. בכך אנו מהווים חלק מהמהלך הארוך של מסירת התורה שהתחיל בהר סיני, ונמשך דרך כל גדולי ישראל בכל הדורות עד ימינו אנו.
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
האם מותר לפנות למקובלים?
איך עושים קידוש?
אנחנו קודש למענך
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
