עיקרי ההלכות
א.אסור לאכול שום, בצל וביצה קלופים שעבר עליהם לילה שלם, מאחר ושורה עליהם רוח רעה.
ב.אם נשאר מעט שערות בראש הבצל או השום, או מעט מן הקליפה- מותרים באכילה.
ג.היו מעורבים במאכל (כגון סלט) או מתובלים בשמן או חומץ- מותרים באכילה.
א. בצל, שום וביצה קלופה
שני מיני מאכלי סכנה נאסרו. יש מאכלים שסכנתם פיזית (כמו משקים מגולים), ויש שסכנתם 'סגולית', כלומר, הסכנה נובעת מעולם הרוח ולא מעולם החומר.
בתלמוד מובא שעל שלשה מאכלים כאלו הזהיר רבי שמעון בר יוחאי "שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו" ואלו הם: "האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה", ובתנאי שעבר עליהם לילה.
הגמרא מסבירה שהסכנה במאכלים אלו היא מפני ששורה עליהם רוח רעה.
הרמב"ם, טור והשו"ע לא הזכירו איסור זה. יש שביארו שהסיבה שלא הביאו זאת היא משום שבירושלמי משמע שיש חולקים על דברי רשב"י.
למרות זאת, פוסקים רבים כתבו להקפיד שלא לאוכלם, וכן המנהג למעשה 1 .

ב. אופנים בהם מותרים בצל שום וביצה קלופים
בגמרא מובאים שני אופנים בהם לא שורה רוח רעה על בצל, שום וביצה: "ולא אמרן אלא דלא שייר בהן עיקרן או קליפתן, אבל שייר בהן עיקרן או קליפתן לית לן בה".
קליפתן: אפילו נשאר קצת מהקליפה, כל שאינו קלוף לגמרי אין שורה עליו רוח רעה. עיקרן הוא ה'זקן' שבראש השום והבצל.
בפוסקים מובאים עוד אופנים בהם אין חשש של רוח רעה:
1.כאשר הם מעורבים עם מאכל אחר, כגון סלט, מרק וכדומה.
2. לשפוך עליהם שמן או מלח.
3. אם לא עבר לילה שלם אלא רק חלק מהלילה 2 .