בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • תולדות
לחץ להקדשת שיעור זה

הבן של...

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

תשע"ו
3 דק' קריאה
רבי מנדלי מקוצק גדל במשפחה של 'מתנגדים', אך בחר בצעירותו בדרך החסידות. מספרים, שאביו שאל אותו – מדוע אינך ממשיך בדרכי, הדרך העוברת במסורת במשפחתנו?
ענה רבי מנדלי בחריפותו האופיינית – כתוב בפסוק – זה קלי ואנווהו, אלוקי אבי וארוממנהו', הקדים הפסוק את – 'קלי' ל'אלוקי אבי'. לכל אדם יש את המפגש המיוחד שלו עם אלוקיו, ויש את המפגש אותו הוא מקבל מאבותיו. הפסוק הקדים את 'קלי' ל'אלוקי אבי', ללמדנו שקודם האדם צריך לפגוש את ה' בדרכו המיוחדת ורק אחר כך בדרך של אבותיו.
סיפור זה נוגע באחד משורשי חיפוש הדרך של הילדים והנערים המתבגרים. הקב"ה שלח כל אדם לשליחות מיוחדת בעולם, והוא היחידי בעולם שיכול למלא שליחות זו. לפיכך, מחפש כל אדם משחר נעוריו את שליחותו המיוחדת. חיפוש זה מתרחש בעיקר בגיל ההתבגרות, עת המתבגר צועד מעולם הילדות בו הוא חוסה בצל הוריו אל עולם הבגרות בו יפלס את דרכו הייחודית בעולם.
חיפוש זה קיים בכל תחומי החיים – בחירת מקצוע, תכונות נפש דומיננטיות, דרך תורנית ועוד. המתבגר מתלבט תדיר בשאלה – היכן להמשיך את הוריו והיכן לבור לו דרך חדשה. התלבטות זו, קשה במיוחד לאלו הגדלים בביתם של 'אנשים גדולים'. לכל מקום שאליו יפנה הנער הוא יתוייג כ'בן של..'. יתר על כן, כל מה שיעשה המתבגר, הרי הוריו כבר עשו לפניו, ואולי אף טוב ממנו, והוא חש ש'לא השאירו לו מקום להתגדר בו'. וכך נדחף המתבגר, לעיתים, לזריקת דרכם של הוריו, ופנייה לדרך חדשה בה יוכל לחדש בעולם.
בעיה זו עמדה בפניו של יצחק אבינו (כמובן, לפי מדרגתו הגבוהה, הגדולה לאין שיעור ממדרגתנו הקטנה). יצחק גדל בביתו של "האדם הגדול בענקים", אברהם. פשט הפסוק הראשון בפרשתנו מבטא בעיה זו במלוא חריפותה.
"אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". המילה – 'תולדות' מהווה הקדמה לכך, שהולכים לספר את סיפור חייו של האדם. 'תולדות נח' – "נח, איש צדיק תמים", וכדומה. והנה אצל יצחק, תולדותיו הם – "אברהם הוליד את יצחק". כל מהותו ותולדות חייו הם העובדה שנולד לאברהם. הפסוק גם מתחיל באות ו', "ואלה", ו' זו מבטאת שפרשה זו היא המשך לפרשות הקודמות, עניינו של יצחק להמשיך את אברהם, אם כן – מה יחדש בעולם?
קושי זה בא לידי ביטוי בעניינים רבים המלווים את יצחק, הבולט שבהם הוא אולי הסיפור על חתונתו של יצחק. יצחק (גבר בן 40!) זוכה שאביו ימצא לו את הכלה. העבד, הנשלח אל המשימה מקבל הנחיה למצוא אישה "לבני ליצחק". קודם לבנו של אברהם ורק אחר כך ליצחק. ואכן, המבחן המרכזי שעושה אליעזר לרבקה נוגע למידת החסד, האופיינית לאברהם, ולא למידת הגבורה האופיינית ליצחק.
ובכל זאת, יצחק יכול ללמד את כל ה'בנים של' בפרט והנוער המתבגר בכלל, איך מפלסים דרך מיוחדת בעולם. אט אט, בצניעות ובשקט, פורחת ועולה דרך מיוחדת בעבודת ה', מפגש ייחודי של 'אלוקי יצחק'. יצחק ממשיך את אביו, אבל מגלה עומק חדש בדרכו של אביו. דווקא ההמשכיות, הפטורה מהצורך להתחיל התחלות חדשות, פנויה ליצירת עומק.
עניין זה נרמז בחושים המלווים את אברהם ויצחק. אברהם מידתו – מידת הראיה. השורש ר.א.ה גנוז בשמו, וגם להר המוריה הוא קורא 'ה' יראה', כנגד הראיה. לעומתו, יצחק יוצא לשוח בשדה. השיחה, הדיבור, נוגעת לשמיעה. הראיה מפגישה את האדם באופן מהיר עם הצד החיצוני של האדם, ואילו השמיעה מפגישה את האדם עם עומקם של הדברים.
בפרשיית הברכות, כהו עיניו של יצחק, והסתלקה ממנו הראיה. אולם, ככל אדם עיוור, מתחדדים שאר חושיו, והוא עומד על הדברים על ידי בחינתם לעומק בשאר החושים – שמיעה (קול יעקב), ריח ומישוש. העומק כה ברור לו עד שהוא אומר – 'ראה, ריח בני'. הריח יצר תודעה ברורה כראיה.
ואכן לעתיד לבוא, מספרת הגמרא (שבת פט:) שבשעה שיאמר ה' שישראל חטאו, יצחק יהיה היחידי מכל האבות שילמד עליהם זכות ויפטרם מן הדין, כי העומק מתגלה רק בסוף.
אם ברצוננו שילדינו ימשיכו בדרכנו, עלינו לסייע להם למצוא את העומק המיוחד והמחודש שלהם. שנזכה...
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il