ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אגרת השמד
וְקִדּוּשׁ הַשֵּׁם הוּא הֵפֶךְ חִלּוּל הַשֵּׁם. וְזֶה, שֶׁהָאָדָם כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה מִצְוָה מִן הַמִּצְווֹת, וְלֹא יְעָרֵב עִמָּהּ כַּוָּנָה מִן הַכַּוָּנוֹת, אֶלָּא מִצְוַת ה' וַעֲבוֹדָתוֹ לְבַד - הִנֵּה הוּא קִדֵּשׁ הַשֵּׁם, וְאִם עָשָׂה בְּקָהָל - קִדֵּשׁ הַשֵּׁם בְּרַבִּים. וּכְמוֹ כֵן אִם נִשְׁמְעוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת - קִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם. וְכֵן אִם הִתְנַהֵג הֶחָכָם מִנְהָג יָפֶה - הִנֵּה קִדֵּשׁ אֵת הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ*: "בִּזְמָן שֶׁאָדָם" וְכוּ' עַד "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מט, ג). וְּכמוֹ כֵן אָדָם גָּדוֹל כְּשֶׁיִּמְנַע עַצְמוֹ מֵעִנְיָנִים מְכֹעָרִים אֵצֶל בְּנֵי אָדָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם בְּעֵינָיו מְכֹעָרִים - וַדַּאי זֶה קִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ" (משלי ד, כד).
גודל העוון בחילול השם
וְחִלּוּל הַשֵּׁם הוּא עָווֹן גָּדוֹל, שׁוֹגֵג יֵעָנֵשׁ כְּמֵזִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל: "אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם" (אבות ד, ד). וְכֹל הָעֲווֹנוֹת יַאֲרִיךְ* ה' עֲלֵיהֶם, חוּץ מֵחִלּוּל הַשֵּׁם שֶׁאֵין מַאֲרִיכִין לוֹ, וְכָךְ אָמְרוּ: "אֵין מַקִּיפִין לְחִלּוּל הַשֵּׁם, מַאי אֵין מַקִּיפִין - אֵין עוֹשִׂין לוֹ כְּחֶנְוָנִי הַמַּקִּיף" (קידושין מ ע"א), כְּלוֹמַר שֶׁיִּפָּרְעוּ מִמֶּנּוּ מִיָּד. וְכֹל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ - הַקב"ה נִפְרָע מִמֶּנּוּ בַּגָּלוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: "כֹּל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ בַּגָּלוּי" (אבות ד, ד). וְהֶעָווֹן הַזֶּה גָּדוֹל יוֹתֵר מִכֹּל הָעֲווֹנוֹת, שֶׁאֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים וּתְשׁוּבָה וְיִסּוּרִין מְכַפְּרִין, אֶלָּא כֻּלָּן תּוֹלִין וּמִיתָה מְכַפֶּרֶת, וְכָךְ אָמְרוּ ז"ל: "כֹּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין כֹּחַ בַּתְּשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בַּיִּסּוּרִין לְמָרֵק, אֶלָּא כֻּלָּן תּוֹלִין וּמִיתָה מְמָרֶקֶת*, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם יְכֻפָּר הֶעָווֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן' (ישעיה כב, יד)" (יומא פו ע"א). וְכֹל זֶה כְּשֶׁיִּהְיֶה מְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בִּרְצוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר.
גודל המצווה בקידוש השם
וּכְמוֹ שֶׁחִלּוּל הַשֵּׁם הוּא עָווֹן גָּדוֹל - כָּךְ קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה, וְגוֹמְלִין לוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה הַרְבֵּה מְאֹד. וְכֹל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל חַיָּב בִּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל בְּסִפְרָא: "'אֲנִי ה' (אשר הוצאתי) [מְקַדִּשְׁכֶם הַמּוֹצִיא] אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה'' - עַל מְנָת כָּךְ הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם שֶׁתְּקַדְּשׁוּ אֶת שְׁמִי בָּרַבִּים" (ספרא לויקרא כב, לג). וְאָמְרוּ בְּפֶרֶק 'בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה': "בָּעוּ מִנֵּיהּ* מֵרַ' אַמִּי: בֶּן נֹחַ* מְצֻוֶּה עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם אוֹ לֹא?" (סנהדרין עד ע"ב) - שְׁמַע מִנַּהּ* יִשְׂרָאֵל לֹא צָרִיךְ בַּעְיָא דִּמְצֻוֶּה הוּא עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, דִּכְתִיב: "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב).
___________________________________
שֶׁאָמְרוּ – חז"ל במסכת יומא פו. יַאֲרִיךְ – מאריך את הזמן עד שייענש האדם. מְמָרֶקֶת – מנקה. בָּעוּ מִנֵּיהּ – שאלו ממנו. בֶּן נֹחַ – גוי. שְׁמַע מִנַּהּ וכו' – שומעים מן השאלה שברור שישראל מצֻווה.
ביאורים
תפקיד מיוחד הוטל על עם ישראל – להיות אלה שמופקדים על השראת השכינה וגילויה בארץ. העולם נברא בידי הבורא כעולם גשמי , שבו העולם הרוחני הקדוש אינו מתגלה כשלעצמו, כל עוד לא נעשים בו מעשים מיוחדים לצורך כך. תפקידם של עם ישראל הוא לגרום לגילוי הקודש בעולם הזה. דבר זה הם עושים הן בעצם לימוד התורה וקיום מצוותיה, והן בהפצת שם ה' בעולם, וגרימה ליותר ויותר נבראים לדעת ולאהוב את הבורא. זו הדרך להביא את העולם לייעודו עד ש"ידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו" [תפילות הימים הנוראים].
ממילא ענייני קידוש השם וחילול השם בעולם נוגעים בתפקיד המרכזי של עם ישראל, וכל אחד ואחד מצֻווה על קידוש השם. זו הסיבה שהקב"ה מייחס לעניין זה חשיבות עליונה מאוד, הן לחומרת עונשו של מחלל השם, והקושי לכפר על מעשיו, והן על גדולתו של מקדש שם שמים.
כיצד, אם-כן, יוכל האדם להיות ממקדשי השם? על האדם להרגיל את עצמו להרבות בקיום התורה והמצוות, ולעשות זאת אך ורק לשם שמים. אפילו מצוה שאדם מקיים בינו לבין בוראו ואיש אינו רואהו, מרבה את קידוש השם בעולם, ומוסיפה קדושה במציאות. ואם בני האדם שמים לב להקפדתו לקיים את המצוות, יהיה קידוש השם גדול יותר – קידוש השם ברבים . נוסף לזה, אדם שהוא ירא ה' ומוכר כתלמיד חכם – אם ינהג באופן נעלה – יקפיד על הנהגות מוסריות תקינות ויברח מדבר שיש בו כיעור כלשהו או אינו ישר, יזכה לקדש את השם בעיני הבריות. דרך הנהגתו של התלמיד-חכם תביא את בני האדם להתרשם מגדלות הבורא וההולכים בדרכיו, ולרצות לדבוק בו. המחשבה התמידית על החובה לקדש שם שמים מלבד התביעה לעומק אמונה ואמִתיות שהיא מוסיפה לעבודת השם של היהודי, היא מובילה אותו גם להתבונן בהשפעות ה'חינוכיות' של מעשיו על הסובבים אותו.
הרחבות
עבודת ה' בכוונה שלמה
וְלֹא יְעָרֵב עִמָּהּ כַּוָּנָה מִן הַכַּוָּנוֹת, אֶלָּא מִצְוַת ה' וַעֲבוֹדָתוֹ לְבַד. במקום אחר מרחיב הרמב"ם בעניין הכוונה הרצויה בעבודת ה', וכותב שהעבודה השלמה היא העבודה מאהבה. ומהי העבודה מאהבה? על כך הוא כותב: "שלא ישים תכלית החכמה לא שיגדלוהו בני אדם ולא שירוויח ממון... ולא תהיה אצלו תכלית החכמה אלא ידיעתה בלבד , וכן אין תכלית האמת אלא שידע שהיא אמת. והמצוות אמת ולפיכך תכליתן – קיומן" [פירוש המשנה, הקדמה לפרק חלק]. לפי הרמב"ם, האדם שעובד את ה' מאהבה מקיים את המצוה כיוון שזו האמת, ולא בשביל שיחשב לאדם המקפיד במצוות. בהמשך דבריו הוא כותב שקשה מאוד לעבוד כך ולכן התירו להמון העם לעבוד אף 'שלא לשמה', שמתוך כך יבואו לעבודה לשמה.
וכאן מופיעה השאלה הגדולה: כיצד נוכל לעבוד את ה' לשמה? מה יגרום לאדם לעשות האמת מפני שהיא אמת? הייתכן לאדם לעשות דבר שאינו מקבל ממנו שום תועלת?
הרב קוק מבאר זאת על פי משל: אדם אחד צפה שבמדינה מסוימת תתרחש רעידת אדמה בעוד מספר ימים. הוא הזהיר את כולם מפני העתיד להתרחש ואנשים קיבלו את עצתו והתרחקו ממקום הסכנה. ואכן לאחר כמה ימים התרחשה רעידת אדמה, ואלפי בני אדם ניצלו בזכות אותו אדם. באו לאותו אדם ונתנו לו פרס כספי גדול על תושייתו וחכמתו. אם אותו אדם ישמח על קבלת הפרס יותר מעל עצם ההצלה – ודאי נחשבהו לאדם פחות ומגונה. שהרי עצם ההצלה היא ודאי דבר נפלא ומשמח. כך גם בעבודת ה', כשהאדם מבין את גודל האמת בתורה ובמצוות ואת גדולתו של הבורא יתברך – מיד ירצה לעובדו מאהבה בלא שום סיבה חיצונית אחרת (מוסר אביך ב, ד, עיין שם שמרחיב עוד בזה, וראה גם בתוספת עומק באגרות הראי"ה א, מד).
לרפואת ג'וסלין שמחה בת מסעודה דורה דיה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
