ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
[תרגום ר"ש אבן תיבון]
פתיחה
(פתיחה עברית) מִנִּי אֲנִי מֹשֶׁה בְּרַ' מַיְמוּן הַדַּיָּן בְּרַ' יוֹסֵף הֶחָכָם בְּרַ' יִצְחָק הָרַב בְּרַ' עוֹבַדְיָהוּ הַדַּיָּן זצ"ל.
"חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ" (ישעיה לה, ג).
לכג"ק מָרָנָא וְרַבָּנָא* יַעֲקֹב הֶחָכָם הַנֶּחְמָד הַיָּקָר הַנִּכְבָּד ש"צ בֶּן כג"ק מָרָנָא וְרַבָּנָא נְתַנְאֵל בֶּן פַיּוּמִי רי"ת, וְלִכְלַל כֹּל אַחֵינוּ אַלּוּפֵינוּ, כֹּל תַּלְמִידֵי הַקְּהִילּוֹת אֲשֶׁר בְּתֵימָן, יִשְׁמְרֵם צוּרָם וְיָגֵן בַּעֲדָם, אָמֵן נֵצַח סֶלָה.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
8 - חלק ו'
9 - איגרת תימן חלק א'
10 - איגרת תימן חלק ב'
טען עוד
שבח יהודי תימן
עַל שָׁרְשֵׁי הָאֱמֶת יָעִידוּ גִּזְעֵיהֶם, וְעַל טוּב הַמַּעְיָנוֹת יַסְהִידוּ* נוֹבְעֵיהֶם, אָמְנָם כִּי מִשֹּׁרֶשׁ הָאֱמֶת וְהַצְּדָקָה פָּרַח נֵצֶר נֶאֱמָן, וּמִמַּעְיַן הַחֶסֶד נַחַל גָּדוֹל נִמְשַׁךְ בְּאֶרֶץ תֵּימָן, לְהַשְׁקוֹת בּוֹ כֹל גַּנִּים, לְהַפְרִיחַ הַנִּצָּנִים. וְהִנֵּה הוּא לְאִטּוֹ נִדְבַּר*, לְכֹל עָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר, וּבוֹ מָצְאוּ סִפְקָם וְדַיָּם, כֹּל עוֹבְרֵי דֶּרֶךְ וְאִיֵּי הַיָּם. לָכֵן הֶעֱבִירוּ קוֹל בִּסְפָרַד וּבִסְפַרְוַיִם, מִקְּצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם, הוֹי כֹּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם. וְהַסּוֹחֲרִים וְכֹל הַכְּנַעֲנִים, כֻּלָּם יַחַד לְשׁוֹאֲלֵיהֶם עוֹנִים, כִּי מָצְאוּ מַטָּע יָפֶה נַעֲמָן, וּמִרְעֶה טוֹב כֹּל רָזֶה בּוֹ יִשְׁמַן, וְרוֹעֵיהֶם בּוֹ רוֹעֶה נֶאֱמָן, יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָן. וְכִי הֵם מָעוֹז* לַדָּל נוֹתְנֵי לַחְמוֹ, מִסְעָד לֶעָשִׁיר מַקְדִּימֵי שְׁלוֹמוֹ, הֲלִיכוֹת שְׁבָא קִוּוּ לָמוֹ. וְיָדָם לְכֹל עוֹבְרֵי דֶּרֶךְ מְתוּחָה, וּבֵיתָם פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְעִמָּם מָצְאוּ הַכֹּל מְנוּחָה, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. וְכֹל הַיּוֹם הוֹגִים בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ הוֹרָה רַב אַשֵּׁי, רוֹדְפֵי הַצֶּדֶק, מְחַזְּקֵי הַבֶּדֶק, מַעֲמִידֵי עִקָּרֵי הַתּוֹרָה עַל תִּלָּם, מְקַבְּצִים לִפְזוּרֵי עַם ה' בְּמִלּוּלָם, מְקַיְּמֵי כֹּל הַמִּצְווֹת בְּדִקְדּוּקֵיהֶן בְּמַקְהֵלוֹתָם, אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחוֹבוֹתָם. בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית מְקַיְּמֵי תּוֹרָה שׁוֹמְרֵי חֻקִּים, בָּאִיִּים הָרְחוֹקִים, כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחָנוּ בְּטוּבוּ וּבְחַסְדּוֹ, עַל יְדֵי יְשַׁעְיָהוּ עַבְדּוֹ, וְאַתֶּם הָאוֹת, כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְנוּ: "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירוֹת שָׁמַעְנוּ" (ישעיה כד, טז). יִסְעַדְכֶם* ה' לְהָקִים דָּת וְחֻקָּה, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, לִשְׁמֹר מִצְוָתוֹ וְדָתוֹ, וְלֶאֱחֹז בִּבְרִיתוֹ, אָמֵן נֵצַח סֶלָה.
ברכה לכותב המכתב
וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֵלֵינוּ כְּתָבְךָ, יְדִידֵנוּ יַקִּירֵנוּ, לְמִצְרַיִם, נָעֲמוּ לְשָׁמְעוֹ כֹּל אָזְנַיִם, וְתַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְהוּא הֵעִיד בְּפָנֵינוּ עָלֶיךָ כִּי מִמְּשָׁרְתֵי ה' אַתָּה הַיּוֹשְׁבִים בְּחֶבְלו*, הַחוֹנִים עַל דִּגְלוֹ, וּמֵרוֹדְפֵי הַתּוֹרָה וְאוֹהֲבֵי דָּתוֹתֶיהָ, הַשּׁוֹקְדִים עַל דַּלְתוֹתֶיהָ. יִפְתַּח ה' לְךָ מַצְפּוּנֶיהָ, וִימַלֵּא בִּטְנְךָ מִצְּפוּנֶיהָ, וְיִהְיוּ דְּבָרֶיהָ נֵר לְרַגְלֶיךָ, וְאוֹר לִנְתִיבוֹתֶיךָ.
השבח לרמב"ם
וְזֶה אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, יְדִידֵנוּ, בִּכְתָבְךָ, כִּי שָׁמַעְתָּ מִקְצָת אַחֵינוּ אַנְשֵׁי גְּאֻלָּתֵנוּ, יִשְׁמְרֵם צוּרָם, שֶׁהֵם מְהַלְּלִים אוֹתִי מֵרַבִּים* וּמְשַׁנְּנִים, וְעוֹרְכִים* אוֹתִי לִגְאוֹנִים אֵיתָנִים - לְפִי אַהֲבָתָם סִפְּרוּ, וּבְחַסְדָּם וְטוּבָם דִּבְּרוּ וְחִבְּרוּ. וְדָבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו מִמֶּנִּי שִׁמְעוּ, וְאֶל אַחֵר אַל תִּשְׁעוּ: אֲנִי קָטָן מִקְּטַנֵּי חַכְמֵי סְפָרַד, אֲשֶׁר עֶדְיָם* בַּגָּלוּת הוּרַד, וְתָמִיד אֶשְׁקֹד בְּמִשְׁמְרוֹתַי, וְלֹא הִשַּׂגְתִּי חָכְמוֹת אֲבוֹתַי, כִּי יָמִים רָעִים וְקָשִׁים פָּגַעְנוּ, וּבְשַׁלְוָה לֹא הִתְלוֹנַנּוּ*, יָגַעְנוּ וְלֹא הוּנַח לָנוּ, וְאֵיךְ תִּתְבָּרֵר הֲלָכָה, לְגוֹלֶה מֵעִיר לְעִיר וּמִמַּמְלָכָה אֶל מַמְלָכָה? אֲבָל רַצְתִּי אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים בְּכֹל שְׁבִילִים, וָאֲלַקְּטָה בַּשִּׁבֳּלִים, אֲקַבֵּץ הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת, וּבַצְּנוּמוּת הַדַּקּוֹת לֹא אֶבְעַט*, וְזֶה שִׁבְתִּי הַבַּיִת מְעַט. וְלוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ, וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, וְלֹא הַשַּׂגְתִּי אֶת הַמְעַט אֲשֶׁר אֶצְבֹּר, וּמִמֶּנּוּ תָּמִיד אֶשְׁבֹּר. וְעַל אוֹדוֹת יְדִידֵינוּ תַּלְמִידֵנוּ ר' שְׁלֹמֹה סְגַן הַכֹּהֲנִים הֶחָכָם הַנָּבוֹן, אֲשֶׁר אָמַרְתָּ בִּכְתָבְךָ כִּי הוּא מַרְחִיב פִּיהוּ בְּמַהֲלָלֵינוּ וּמַאֲרִיךְ לְשׁוֹנוֹ בִּשְׁבָחֵינוּ - לְשׁוֹן הֲבַאי דִּבֶּר כְּפִי תְּשׁוּקָתוֹ, וְהִגְדִּיל לְסַפֵּר בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ, יִשְׁמְרוֹ צוּרוֹ וִיהִי כְּגֶפֶן פּוֹרֵחַ, וְיַחְזִירֵהוּ אֵלֵינוּ בְּשָׁלוֹם שָׂמֵחַ.
התשובה בלשון קֵדר
וּשְׁאָר עִנְיְנֵי כְּתָבְךָ אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ לַהֲשִׁיבְךָ עֲלֵיהֶם, רָאִיתִי לְהָשִׁיב הַתְּשׁוּבָה בִּלְשׁוֹן קֵדָר וְנִיבוֹ*, לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בּוֹ, מִכֹּל הָאֲנָשִׁים וְהַטַּף וְהַנָּשִׁים. כִּי תְּשׁוּבַת עִנְיָנָיו יַחַד, רְאוּיָה לַעֲמֹד עָלֶיהָ כֹּל קְהִילּוֹתֵיכֶם כְּאֶחָד.
___________________________________
מָרָנָא וְרַבָּנָא – מורנו ורבנו. יַסְהִידוּ – יעידו. נִדְבַּר – נמשך. מָעוֹז – מקום חיזוק וביטחון. יִסְעַדְכֶם – יעזורכם. בְּחֶבְלוֹ – בחלקו. מֵרַבִּים – יותר מרבים אחרים. וְעוֹרְכִים – משווים. עֶדְיָם – תכשיטים. הִתְלוֹנַנּוּ – יָשַׁנּוּ. לֹא אֶבְעַט – לא אזלזל בדברים הפחות מובנים. בִּלְשׁוֹן קֵדָר וְנִיבוֹ – בערבית.
הקדמה
יהודי תימן נודעו בהערכתם המיוחדת לרמב"ם. את ספריו הם לומדים בשקיקה, ואת שמו מזכירים בחרדת קודש. חלק מיהודי תימן אף מזכירים את הרמב"ם בקדיש מיוחד שאותו אומרים בזמנים מיוחדים. עבותות האהבה הללו נוצרו בין היתר בגלל איגרתו המפורסמת ליהודי תימן. הימים – ימים קשים ליהודי תימן. צרות רבות עברו על ראשם. ראשית, המלכות גזרה גזֵרות שמד כנגד היהודים, והכריחה אותם להמיר את דתם לדת האיסלם. שנית, לא רק בכוח הזרוע ניסו לאסלמם, אלא אף בראיות ובהוכחות. יהודי מומר 'הוכיח' ליהודים שמוחמד נביאם כתוב בתורה. באותה תקופה החל הייאוש לכרסם בלִבם שמא הגאולה מתעכבת, והם החלו לחשב את הקץ. לאחר שראו שאין הגאולה מגיעה בזמן שקצבו לה, הם הגיעו לייאוש ומשבר גם בעקבות כך. באותה תקופה גם היה משיח שקר אשר הסתובב בתימן, והפיח תקוות שווא בלבבות השבורים. הרמב"ם מנחם את יהודי תימן, ונותן להם כוח להתמודד מול כל אחת מהצרות: מול גזֵרות השמד הוא מברר מהי הסיבה לכך שכל כך רודפים אותנו. הוא קובע בוודאות שלעולם עם ישראל יישאר העם הנבחר ותורת ה' לא תשתנה. את ראיותיו המדומות של המומר הוא מפריך בקלות. הרמב"ם מעדיף שלא להתעסק בחישובי הקץ, אך בסוף מלמד את יהודי תימן את המסורת שיש בידו על זמן חזרת הנבואה. לסיום הרמב"ם מברר להם בצורה חד משמעית שהמשיח שהסתובב בתימן הוא משיח שקר, ושאל יפתו לדבריו הכוזבים. הרמב"ם כתב את האיגרת בערבית, שהייתה השפה המדוברת בקרב יהודי תימן, והשתמש בשפה פשוטה ובהירה כדי שכל היהודים יוכלו לקרוא בה ולהתעודד מתוכנה. ואכן, היא חיזקה רבות את יהודי תימן, והם מוקירים לרמב"ם על כך טובה גדולה.
הרחבות
יהודי תימן
וְכֹל הַיּוֹם הוֹגִים בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ הוֹרָה רַב אַשֵּׁי. הרמב"ם פותח את איגרתו בדברי שבח עצומים ליהודי תימן. מצינו עוד גדולי ישראל אשר התפעלו מיהודי תימן. כשבע מאות שנים מאוחר יותר, הראי"ה קוק כותב עליהם לאביו: "פה במושבה נוסף ברוך ה' דבר לטובה, על ידי הד הקול של קיבוץ גלויות לארץ הקודש שבא לארץ תימן באו רבים מאחינו בני ישראל היושבים שם... והם אנשים מסתפקים במועט מאד, רובם ככולם בני תורה, כמעט שלא נמצא ביניהם עם הארץ כלל, וכולם חרדים ויראי ה' מאד ... והתימנים הללו... מתפללים בכל יום ג' פעמים בציבור בכוונה... ושקדנים בתורה, ביראת שמים תמימה ואין פרץ ומריבות בשכונתם ... כן ירבה וכן יפרוץ ויאספו אספת נדחי צאן פזורה". (אגרות ראיה א ריב)
לרפואת והצלחת רפאל בן שמחה הי"ו
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים
אנחנו קודש למענך
מה המשמעות הנחת תפילין?
האם עדיין צריך לצום בעשרה בטבת?
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מי פה עבריין?
הלכות שטיפת כלים בשבת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
