בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ויגש
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

השמחה בפגישת יעקב ויוסף

חז"ל אמרו שיעקב לא נשק ליוסף בפגישתם כדי לקיים מצוות קריאת שמע בזמנה. מה פשר התזמון הזה, שנפגשו בדיוק בזמן ק"ש? ויתרה מזאת, אם היה זה בדיוק זמן ק"ש, מדוע יוסף לא קרא את שמע יחד עמו? ועוד, מנין שקרא קריאת שמע ולא התפלל?

undefined

הרב דוד דב לבנון

תשנ"ג
5 דק' קריאה
בפרשה זו מתואר המפגש נורא ההוד, שהיה בין יעקב ובין יוסף בנו, אחרי כ"ב שנה של פרידה ביניהם, שבהם יעקב מאן להתנחם על בנו, ואמר "כי ארד אל בני אבל שאולה", קשה לתאר את גלי השמחה ששטפו את יעקב אבינו בראותו את יוסף בנו האהוב, כשהוא שלם בגופו שלם בצדקותו, ועוד משנה למלך מצרים, והבין שאלקים חשבה לטובה להיות להם לפליטה גדולה. ומה היתה תגובתו בראותו את בנו, נאמר: "ויאסור יוסף מרכבתו וגו' וירא אליו ויפול על צואריו" (מ"ו כ"ט) ופירש רש"י "אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו: שהיה קורא את שמע".

מדוע לא נשק יעקב ליוסף? האם זה כדי לקיים ק"ש בזמנה, מה פשר התזמון הזה, שנפגשו בדיוק בזמן ק"ש? ויתרה מזאת, אם היה זה בדיוק זמן ק"ש, מדוע יוסף לא קרא את שמע יחד עמו? ועוד מנין שקרא קריאת שמע ולא התפלל?

המהר"ל ב"גור אריה" מתרץ תרוץ מחשבתי עמוק:
"לפי שכאשר בא יעקב וראה את יוסף בנו מלך בא בלבו אהבתו ויראתו של הקב"ה, איך מידותיו הם טובות ושלימות ומשלם שכר טוב ליראיו, וזהו מידת החסידים אשר יקרה להם טוב מתדבקים אל הקב"ה על הטובות והאמת שעשה עמהם, וזהו קריאת שמע שבו נזכר ייחוד מלכות שמים ואהבתו וכו'"

מעיר על כך הרב קנייבסקי זצ"ל ב"ברכת פרץ", שדברי המהר"ל אינם תואמים את ההלכה, שחתן פטור מקריאת שמע, לפי שאינו יכול לכוון, ואצל הצדיקים אדרבה, בזמן רום פסגת השמחה, אז מכוון יותר ויותר בקריאת שמע לפי שזה משתלב אצלו ביחוד ה' ואהבתו. ולפי זה מבואר מדוע רבן גמליאל נהג אחרת כמבואר במשנה בברכות:
"מעשה ברבן גמליאל שקרא לילה ראשון שנשא, אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבנו שחתן פטור מקריאת שמע בלילה ראשונה? אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת".

ולכאורה עבר על ההלכה של עוסק במצוה פטור מן המצוה אלא צריך לומר, שאצלו לא הייתה כלל התנגשות בין שתי המצוות, אדרבה אחת השלימה את השניה ולא בטלה אותה, ולכן אמר: איני שומע לכם לבטל ממני, שאצלי ההימנעות מקריאת שאצלי ההימנעות מקריאת שמע היא בטול וצער, ונשאר החיוב לקרוא שמע.

אמרנו שיעקב " נזכר ייחוד מלכות שמים ואהבתו", היחוד נמצא בפסוק "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", ואהבת ה' בפסוק " ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך", והנה האהבה שהיתה ליעקב כאן כלפי המקום היא מובנת, הרי הוא חש באהבה של המקום אליו, שהחזיר לו את בנו האהוב האבוד, וכמים פנים אל פנים זרמו רשפי האהבה בהשתוקקות כלפי מעלה, אבל צריך להבין מה הביא אותו לראות את יחוד ה' באירוע זה?

ונראה לבאר משמעות "ה' אחד" ע"פ הגמ' בפסחים (נ.) "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", אטו האידנא לאו אחד הוא? אמר ר' אחא בר חנינא: לא כעולם הזה עולם הבא, העולם הזה על בשורות טובות אומר: "הטוב והמטיב" על בשורות רעות אומר: "דיין האמת", לעולם הבא כולו הטוב והמטיב, ושמו אחד: מאי אחד? אטו האידנא לאו אחד הוא? אמר רב נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה עולם הבא, עולם הזה נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באלף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו נקרא ביו"ד ה"א ונכתב ביו"ד ה"א, נראה שיש קשר בין המאמרים הללו המסבירים את "ה' אחד ושמו אחד", והיינו שלעתיד לבוא יתברר שהכל היה לטובה, ולכן יברכו רק "הטוב והמטיב". וזו גם הסיבה שבעולם הזה אין אנו יכולים לפרש את ה' המפורש, שהוא שם של רחמים. שמידה זו אינה גלויה דיה, אבל לעתיד לבוא כשיתברר איך הכל לטובה, יהיה ה' ניכר בשמו הכתוב, ויהיה ניתן לקוראו ככתיבתו.

והנה בענין שלנו חשב יעקב, שנגזרה הגזרה הקשה על יוסף "טרוף טורף יוסף", ונעלם ממנו מידת טובו יתברך, אבל אחרי שחזר ופגשו וראה אותו בצידקתו ובשלמותו, ואיך שנעשה משנה למלך במצרים, ועוד שעל ידי זה יהיה לו לפליטה גדולה הכיר בטוב שברע, התברר לו שהכל היה מאת ה' לטובה, והיה יכול לומר "ה' אלקינו ה' אחד", שהוא אחד ושמו אחד. ולפי זה מובן מדוע יוסף לא קרא את שמע, מפני שהוא לא הרגיש בהסתר הפנים כל כך כיעקב, הוא ידע שניצל וה' עמו, וראה בכל דרכיו את התגשמות החלום, ולכן לא הרגיש בצורך ל"יחד" שמו יתברך על הרע והטוב.

נראה להוסיף משמעות נוספת על פי מה ששנו ללמוד ממקום אחר שנקראה הקריאה הזאת"שמע ישראל" , כאשר:
"בקש יעקב לגלות לבניו את קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במיטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשיו, אמרו לו בניו: שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (פסחים נ"ו.).

היינו, שאם יש פסול במיטתו של יעקב, הרי זה נראה כאילו חסר באחדות ה', "כשם שאין בלבך אלא אחד שהרי אתה אחד כך אין בלבנו אלא אחד", (במדרש נאמר בסגנון אחר "שמא לבכם חלוק על המקום" - קשה לומר שחשדם בכפירה במקום, אלא שאם יש עדין מחלוקת ביניהם הרי זה כאילו חלוקים על המקום), שאנו מאוחדים באמונת ה' כאיש אחד. וכך מסביר הריטב"א (יבמות י"ד.) את הקשר בין "בנים אתם לה' אלקיכם" - להמשך הפסוק "לא תתגודדו- לא תעשו אגודות אגודות" שבא לומר "כיון שאתם בני אב אחד וא-ל אחד, ראוי לכם שלא תעשו אגודות אגודות וכאילו יש כאן שתי תורות ושני אלוהות".

וכן כאן כאשר באו וספרו לו שטרוף טורף יוסף התהלך יעקב אבינו בדאגה כזאת "ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה" פירש רש"י על פי מדרשו גיהנם, סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה אם לא ימות אחד מבני בחיי מובטח אני שאיני רואה פני גהנום" (בר"ר ל"ז ל"ה). דהיינו שאם יש פירוד בכנסת ישראל, ומחמת זה נחסר אחד מהם, הרי זה כאילו הוא "מפריד אלוף" - אלופו של עולם, ולכן הסתלקה ממנו שכינה במשך כל השנים הללו שלא נודע בהם גורלו של יוסף, וכשנודע לו ש"עוד יוסף חי" -"ותחי רוח יעקב אביהם" , וכשראה את יוסף בנו פנים אל פנים שלם בצדקתו קרא עליו "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד".

בגמ' (ברכות ט"ז.) מובא מעשה שיש בו רמז, שהרעיון הנ"ל מעורר את הלב להתבונן בו. וזה תוכנו: רבי אמי ורבי אסי קשרו חופה לר' אלעזר, אמר להם: עד שתגמרו אלך ואשמע דבר תורה בבית המדרש, ואבוא ואומר לכם. הלך ומצא תנא (מתורגמן) שלמד לפני ר' יוחנן ואמר: קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה באמצע הפרק יחזור לראש... בין כתיבה לכתיבה יחזור לכתיבה ראשונה. אמר לו ר' יוחנן: לא שנו אלא שלא פתח ב" למען ירבו ימיכם" אבל פתח ב"למען ירבו ימיכם סירכיה נקיט ואזיל". בא ואמר להם אמרו לו אילו לא באנו אלא לשמוע דבר זה דיינו. ע"כ תוכן הדברים.

צריך להסביר מדוע דרכי ההשגחה כוונו שר' אלעזר החתן ישמע את רבנן דבי מדרשא עוסקים בהלכות קריאת שמע? ובמיוחד באפשרות שאפשר לטעות במקום שעומד בו אם גמר פרק ראשון או שני?

נראה משום שחתן באמת פטור מקריאת שמע כפי שמבואר במשנה שם ש"העוסק במצוה פטור ממצוה", והחתן טרוד בטרדה דמצוה וקשה לו לכוון וגם יכול לטעות במקום שעומד בו, (יותר לעומק אפשר לומר שהחתן עומד בפרשת דרכים ביום חתונתו אם לבחור בדרך של פרשה ראשונה שמדברת על אהבת ה' בכל מאודך בחינת רשב"י, או בדרך פרשה שניה של קריאת שמע המדברת על "ואספת דגניך" הנהג בהם מנהג דרך ארץ בחינת רשב"ג), וחתן כר' אלעזר שטרדת החתן לא הפריעה לו ללכת ולעסוק בתורה באותה שעה, הראו לו משמים שהוא חתן שיכול לעסוק בקריאת שמע, ואדרבה בשעת חדוה יכול יותר ליחד את ה' והתגבר באהבתו לו יתברך, וזה מראה שהוא כבר אוחז ב"למען ירבו ימיכם" שמקדים ומחשיך לבי כנישתא בהתמדה שכזאת וראוי להאריך ימים, הוא בודאי לא יתבלבל בקריאת שמע "וסרכא נקיט ואזיל" תמיד באהבת ה' ויראתו, בכל דרכיו ובודאי ביתו יהיה מושתת על הנהגה זו.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il