ישיבה
בית המדרש
אֲבָל 'שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מִמִּצְרַיִם', אוֹ 'שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ', אִם רָצִיתָ לְשַׁנּוֹת וְלוֹמַר 'שֶׁהוֹצֵאתָ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם' וְ'שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל', - אֱמֹר, וְאִם לֹא שִׁנִּיתָ כְּלוּם - אֵין בְּכָךְ הֶפְסֵד, מֵאַחַר שֶׁנִּכְנַסְתָּ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה וְנִלְוֵיתָ עַל ה' אֵין כָּאן הֶפְרֵשׁ בֵּינֵינוּ וּבֵינְךָ, וְכֹל הַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּאִלּוּ לָנוּ וּלְךָ נַעֲשׂוּ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בִּישַׁעְיָה: "וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל ה' לֵאמֹר הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי ה' מֵעַל עַמּוֹ" (ישעיה נו, ג) - אֵין שָׁם הֶפְרֵשׁ כְּלָל בֵּינֵינוּ וּבֵינְךָ לְכֹל דָּבָר. וּוַדַּאי יֵשׁ לְךָ לְבָרֵךְ 'אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ' וַ'אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ' וַ'אֲשֶׁר הִבְדִּילָנוּ', שֶׁכְּבָר בָּחַר בְּךָ הַקב"ה, וְהִבְדִּילְךָ מִן הָאֻמּוֹת, וְנָתַן לְךָ הַתּוֹרָה, שֶׁהַתּוֹרָה לָנוּ וְלַגֵּרִים נִתְּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר, חֻקַּת עוֹלָם לְדוֹרוֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה'. תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אֶתְּכֶם" (במדבר טו, טו-טז).
ראיה מביכורים
וְדַע, כִּי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם רֻבָּן עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיו בְּמִצְרַיִם, נִתְעָרְבוּ בַּגּוֹיִם וְלָמְדוּ מִמַּעֲשֵׂיהֶם, עַד שֶׁשָּׁלַח הַקב"ה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְרַבָּן שֶׁלְּכֹל הַנְּבִיאִים, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הָעַמִּים, וְהִכְנִיסָנוּ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, לָנוּ וּלְכֹל הַגֵּרִים, וְשָׂם לְכֻלָּנוּ חֻקָּה אַחַת. וְאַל יְהִי יִחוּסְךָ קַל בְּעֵינֶיךָ, אִם אָנוּ מִתְיַחֲסִים אֶל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב - אַתָּה מִתְיַחֵס לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. וְכֵן מְפֹרָשׁ בִּישַׁעְיָה: "זֶה יֹאמַר לה' אָנִי, וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב" (ישעיה מד, ה) - הַגֵּר יֹאמַר לַה' אָנִי, וְהַיִּשְׂרָאֵלִי יִקְרָא בְּשֵׁם יַעֲקֹב. גם אבותינו עבדו עבודה זרה
וְכֹל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לְךָ בְּעִנְיַן הַבְּרָכוֹת שֶׁלֹּא תְּשַׁנֶּה דָּבָר - רְאָיָה לָזֶה מִמַּסֶּכֶת בִּכּוּרִים. תַּמָּן תָּנֵינַן*: "הַגֵּר מֵבִיא* וְאֵינוֹ קוֹרֵא*, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר: 'אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ' (דבים כו, ג). כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵל בִּפְנֵי עַצְמוֹ אוֹמַר: 'אֱלֹהֵי אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל', וּכְשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר: 'אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם'" (ביכורים א, ד). זֶהוּ סְתָם מִשְׁנָה*, וְהִיא לְרַ' מֵאִיר, וְאֵינָה הֲלָכָה, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁנִּתְפָּרֵשׁ בַּיְרוּשַׁלְמִי. תַּמָּן אָמְרִינַן: "תְּנֵי בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה: גֵּר עַצְמוֹ מֵבִיא וְקוֹרֵא. מַאי טַעְמֵיהּ - 'כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ', לְשֶׁעָבַר הָיִיתָ אָב לַאֲרָם, מִכָּאן וָאֵילָךְ אַתָּה אָב לְכֹל הַבְּרִיּוֹת. ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲמַר: הֲלָכָה כְּרַ' יְהוּדָה. אֲתָא עוּבְדָא קָמֵיהּ* דְּרַ' אַבָּהוּ וְהוֹרָה כְּרַ' יְהוּדָה" (ירושלמי ביכורים פ"א ה"ד). הִנֵּה נִתְבָּרֵר לְךָ שֶׁיֵּשׁ לְךָ לוֹמַר 'אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתֵינוּ', וְשֶׁאַבְרָהָם אָב לָנוּ וּלְכֹל הַצַּדִּיקִים הַנִּלְוִים עַל ה' לְהַלֵּךְ בִּדְרָכָיו. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַבְּרָכוֹת וְהַתְּפִלּוֹת שֶׁלֹּא תְּשַׁנֶּה כְּלוּם.
___________________________________
תַּמָּן תָּנֵינַן – שם שנינו. מֵבִיא – (ביכורים). וְאֵינוֹ קוֹרֵא – אינו אומר את פסוקי התורה שמביא הביכורים נצטווה לאומרם. סְתָם מִשְׁנָה – משנה שלא נזכר בה שם התנא מיוחסת בדרך כלל לר' מאיר. אֲתָא עוּבְדָא קָמֵיהּ וכו' – בא מעשה (בגֵר שהסתפק כיצד להתפלל) לפני ר' אבהו.
ביאורים
הרמב"ם ממשיך לעסוק כאן בשאלה הלכתית בהלכות תפילה, שגם היא שאלה מהותית הנוגעת ליחס הנכון לגר שהתגייר. כל אדם שעובר תהליך של גיור, מנסה לברר את מקומו החדש ואת מידת שייכותו לעם ישראל והפיכתו לחלק ממנו. הרמב"ם ממשיך כאן לברר את עניין הנוסח שבו מתפלל הגר. קודם לכן הוא עסק בעובדה שהגר נחשב כבנו של אברהם אבינו, וכעת פונה להסביר שגם כאשר הגר מדבר על הניסים שנעשו לאבותינו, הוא יכול לכלול את עצמו בעם ישראל. חיבורו של הגר לעם ישראל אינו מקביל להצטרפות רגילה לקבוצה חדשה. כאשר אדם זוכה לעבור את תהליך הגיור, מתרחש בו שינוי מהותי כה גדול, עד שהוא הופך להיות חלק בלתי נפרד מעם ישראל. בכוחה של אחדות זאת להפוך את הגר להיות כאילו הוא אדם חדש לחלוטין, ובדומה לביטויַם של חז"ל שנאמר בעניין אחר: "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" [יבמות צז:]. חז"ל מלמדים אותנו עד כמה גיורו של הגר מביא אותו למציאות חדשה לחלוטין, ומעתה הוא כאילו נולד מחדש בתוך עם ישראל.
מכאן עובר הרמב"ם להרגשה של הגר. לכל אדם לא קל להרגיש נטע זר בקבוצה שהצטרף אליה, וכך גם עלול להרגיש מי שבא מבחוץ והצטרף של עם ישראל, עד כדי כך שצריך ציווי מיוחד על יחס נכון לגר: "וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" [שמות כג, ט]. הוא אומר שהגר יכול להרגיש 'בחברה טובה', מכיוון שגם עם ישראל היה מעורב בין הגויים, והקב"ה בעצמו הוציאם משם ולקחם להיות עַמו. כך גם הגר, אף שהגיע מבין האומות, כעת הוא התנתק מהם ובא לחסות תחת כנפי השכינה. גם בעניין ייחוסו של הגר בפסוק בספר ישעיהו, על פי הסברו של הרמב"ם, אנו רואים שבניגוד לעם ישראל המתייחסים לאבותיהם, הגר מתייחס לקב"ה בעצמו. ממילא לא רק שהגר לא צריך לחוש רגשי נחיתות בעניין ייחוסו, אלא להפך, מבחינה מסוימת יש לו יתרון על עם ישראל.
הוא מסיים בראיה הלכתית לדבריו, שלמרות שיש בדבר מחלוקת בין התנאים, מבואר בדברי הירושלמי שלהלכה נפסק שנוסח התפילה של הגר אינו מוכרח להיות שונה משל כל יהודי.
הרחבות
נוסח תפילת הגר
וְכֹל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לְךָ בְּעִנְיַן הַבְּרָכוֹת שֶׁלֹּא תְּשַׁנֶּה דָּבָר. הרמב"ם סובר שאין הגר משנה מנוסח התפילה, ויכול לומר "אלוהי אבותינו" אף על פי שאין אברהם יצחק ויעקב אבותיו הביולוגים. הטור מביא בזה מחלוקת ראשונים, מהו נוסח התפילה של הגר: "ו רבינו תם לא היה מניח לגר גמור לברך ברכת המזון (– אין גר יכול לברך בקול ולהוציא אדם אחר שאינו גר ידי חובה בברכת המזון) שאינו יכול לומר 'שהנחלת לאבותינו'... ורבי יצחק כתב שיכול לברך שיכול לומר לאבותינו דכתיב 'אב המון גוים נתתיך' [בראשית יז, ה], ודרשינן (– ולמדנו משם) מתחילה אב לארם מכאן ואילך לכל העולם" [טור, אורח חיים קצט]. מחלוקת זו מבוססת על דברי התלמוד הירושלמי: "וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלוהי אבות ישראל וכשהוא בבית הכנסת אומר אלוהי אבותיכם ואם היתה אמו מישראל אומר אלוהי אבותינו... תני בשם רבי יהודה גר עצמו מביא וקורא מה טעם כי 'אב המון גוים נתתיך' [בראשית יז, ה], לשעבר היית אב לארם ועכשיו מכאן ואילך אתה אב לכל הגוים. רבי יהושע בן לוי אמר הלכה כרבי יהודה" [ביכורים א, ד]. כדברי הרמב"ם פסק גם השולחן ערוך, שגר אומר "אלוהינו ואלוהי אבותינו" [אורח חיים קצט, ד].
לעילוי נשמת אילה בת חנא מנחם ע"ה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
