בית המדרש

לחץ להקדשת שיעור זה
כ"ח טבת התשע"ו

איגרת תשובות אל ר' עובדיה הגר חלק ג'

undefined

בשביל הנשמה

כ"ח טבת התשע"ו
5 דק' קריאה
השאלה השנייה
(ב) שאלה שניה - בְּעִנְיַן "הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם" (ברכות לג ע"ב).

היחס בין 'הכל בידי שמים' לבין הבחירה החופשית
תשובה - כֹּל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ אַתָּה, כִּי כֹּל מַעֲשֵׂה בְּנֵי הָאָדָם אֵינוֹ בִּגְזֵרָה* מִלִּפְנֵי הַבּוֹרֵא - הוּא הָאֱמֶת שֶׁאֵין בּוֹ דֹּפִי, וּלְפִיכָךְ* נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר אִם הָלַךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה, וְנִפְרָעִין מִמֶּנּוּ אִם הָלַךְ בְּדֶרֶךְ רָעָה. וְכֹל מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם בִּכְלַל יִרְאַת ה'* הִיא, וְסוֹף כֹּל דָּבָר וְדָבָר מִמַּעֲשֵׂה בְּנֵי הָאָדָם בָּא לִידֵי מִצְוָה אוֹ לִידֵי עֲבֵרָה. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חז"ל: "הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם" - בְּמִנְהָגוֹ שֶׁלָּעוֹלָם* וְתוֹלַדְתּוֹ וְטִבְעוֹ, כְּגוֹן מִינֵי אִילָנוֹת וְחַיּוֹת וּנְפָשׁוֹת וּמַדָּעוֹת וְגַלְגָּלִים וּמַלְאָכִים, הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם. וּכְבָר הִרְחַבְנוּ בְּעִנְיָן זֶה בְּפֵרוּשׁ אָבוֹת, וְהֵבֵאנוּ רְאָיוֹת, וְכֵן בִּתְחִלַּת הַחִבּוּר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר חִבַּרְנוּ לְכֹל הַמִּצְווֹת. וְכֹל הַמַּנִּיחַ דְּבָרִים שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁהֵן בְּנוּיִין עַל יְסוֹדֵי עוֹלָם, וְהוֹלֵךְ וּמְחַפֵּשׂ בְּהַגָּדָה אוֹ בְּמִדְרָשׁ אוֹ בְּדִבְרֵי אֶחָד מִן הַגְּאוֹנִים ז"ל, עַד שֶׁיִּמְצָא מִלָּה אַחַת עַל פְּשָׁטָהּ*, יָשִׁיב* בָּהּ עַל דְּבָרֵינוּ שֶׁהֵן דִּבְרֵי דַּעַת וּתְבוּנָה - אֵינוֹ אֶלָּא מְאַבֵּד עַצְמוֹ לְדַעַת, וְדַי לוֹ* מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה בְּנַפְשׁוֹ.

בתו של פלוני לפלוני
וְזֶה שֶׁאָמַר לְךָ רַבְּךָ: "בִּתּוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי לִפְלוֹנִי* וּמָמוֹן פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי" (מועד קטן יח ע"ב) - אִם גְּזֵרָה הַשָּׁוָה בַּכֹּל* הִיא, וְהַדְּבָרִים כִּפְשָׁטָן, לָמָּה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה*" "וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ" (דברים כ, ו-ז)? וְכִי יֵשׁ בָּעוֹלָם בַּעַל דֵּעָה, יִסְתַּפֵּק לוֹ דָּבָר זֶה* אַחַר מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה? אֶלָּא כָּךְ רָאוּי לְמִי שֶׁהוּא מֵבִין, וְלִבּוֹ נָכוֹן לְמוּל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת: שֶׁיָּשִׂים עִנְיָן זֶה הַמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה עִקָּר, וִיסוֹד שֶׁלֹּא יֵהָרֵס, וְיָתֵד תְּקוּעָה שֶׁלֹּא תָּמִישׁ, וּכְשֶׁיִּמְצָא פָּסוּק מִדִּבְרֵי הַנְּבִיאִים אוֹ דָּבָר מִדִּבְרֵי חֲכָמִים חוֹלֵק עַל עִקָּר זֶה וְסוֹתֵר עִנְיָן זֶה - יִדְרֹשׁ וִיבַקֵּשׁ בְּעֵין לִבּוֹ, עַד שֶׁיָּבִין דִּבְרֵי הַנָּבִיא אוֹ דִּבְרֵי הֶחָכָם: אִם יֵצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים כָּעִנְיָן הַמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה - הֲרֵי מוּטָב, וְאִם לָאו - יֹאמַר: דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַזֶּה, אוֹ דִּבְרֵי חָכָם זֶה, אֵינִי יוֹדֵעַ דְּבָרִים שֶׁבְּגַוָּן*, וְאֵינָן עַל פְּשׁוּטָן. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חז"ל: "בִּתּוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי לִפְלוֹנִי" - דֶּרֶךְ שָׂכָר אוֹ דֶּרֶךְ פֻּרְעָנוּת הוּא זֶה. שֶׁאִם עָשָׂה זֶה הָאִישׁ אוֹ זֹאת הָאִשָּׁה מִצְוָה שֶׁרָאוּי לִתֵּן שְׂכָרָהּ בָּהֶן זִוּוּג יָפֶה וּמְשֻׁבָּח - הַקב"ה מְזַוְּגָן זֶה לָזֶה. וְכֵן אִם רָאוּי לִפָּרַע מֵהֶן בְּזִוּוּג שֶׁתְּהֵא בּוֹ מִלְחָמָה וּקְטָטָה תָּמִיד - מְזַוְּגָן. וְזֶה כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ: "אֲפִלּוּ מַמְזֵר אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם וּמַמְזֶרֶת אַחַת בְּסוֹף הָעוֹלָם הַקב"ה מְבִיאָן וּמְזַוְּגָן זֶה לָזֶה" (ירושלמי קידושין פ"ג הי"ד; בראשית רבה סה, ב). וְאֵין דָּבָר זֶה שָׁוֶה בַּכֹּל, אֶלָּא לְאֵלּוּ שֶׁנִתְחַיְּבוּ אוֹ שֶׁזָּכוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּישַׁר בְּעֵינֵי הָאֳלֹהִים.
וְכֹל אֵלּוּ הַדְּבָרִים בְּנוּיִים עַל מַה שֶּׁפֵּרַשְׁנוּ בְּאָבוֹת, כְּמוֹ שֶׁהֵבַנְתָּ. וְחָכָם גָּדוֹל אַתָּה, וְלֵב מֵבִין יֵשׁ לְךָ, שֶׁהִכַּרְתָּ הַדְּבָרִים, וְיָדַעְתָּ דֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה.
___________________________________
אֵינוֹ בִּגְזֵרָה – לא נקבע מאת הבורא, אלא מסור לבחירתו החופשית של האדם. וּלְפִיכָךְ – מכיוון שזה תלוי בבחירתו. בִּכְלַל יִרְאַת ה' – שעליה אמרו חז"ל שאינה בידי שמים. בְּמִנְהָגוֹ שֶׁלָּעוֹלָם – חוקי הטבע. עַל פְּשָׁטָהּ – שפירוש המילה באופן שטחי סותר לדברי הרמב"ם. יָשִׁיב – יקשה. וְדַי לוֹ – מספיק הוא הנזק שגורם לעצמו. בִּתּוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי לִפְלוֹנִי – מדברי חז"ל אלו משמע שמתחילה נקבע ונגזר מעשה האדם למציאת זיווגו. גְּזֵרָה הַשָּׁוָה בַּכֹּל – שממאמר זה נלמד שכל מעשי האדם נקבעים מראש. יִקָּחֶנָּה – אם נקבע מראש למי מיועדת, כיצד ייתכן שמישהו אחר ייקחנה. דָּבָר זֶה – מציאות הבחירה החופשית. שֶׁבְּגַוָּן – שבתוכָן, משמעות הבנת הדברים.


ביאורים
סוגיית הבחירה החופשית של האדם עולה לנגד עינינו פעמים רבות. מצד אחד ריבונו של עולם הוא שמנהיג את העולם, והוא זה שקובע מה יקרה לכל אדם. מצד שני יש לאדם בחירה חופשית והקב"ה אינו מכריח אותו כיצד לנהוג, וממילא מכיוון שהאדם אדון על מעשיו ומחשבותיו, אפשר גם לדרוש ממנו לבחור בטוב ולתת לו תגמול על מעשיו.
חז"ל אמרו שכל הדברים הם בידי שמים, מלבד 'יראת שמים'. הרמב"ם מחדש שכוונת דברי חז"ל לכלול במילים 'יראת שמים' את כל מעשי האדם, שבכולם יש בחירה בין טוב לרע, ומשמים יינתן לאדם שכר או עונש עליהם, ורק הדברים הקשורים לעולם הטבע והנהגתו אינם כלל בידי האדם.
דברי הרמב"ם הללו מתייחסים לדברי רבי עובדיה הגר, ששאל את הרמב"ם בעניין זה בעקבות דיון שהיה לו עם רבו בעניין זה. רבו הביא לו ראיה מדברי חז"ל שלכאורה סותרת את דברי הרמב"ם: "בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני" [מועד קטן יח, ב]. מדברי חז"ל הללו משמע לכאורה שעניין זה של בחירת אישה, אף ששייך להנהגתו של האדם בעולם, הוא מוכתב מלמעלה ואינו נכלל ב'יראת שמים', בשונה מדברי הרמב"ם הללו.
כדי לענות על הדברים, פותח הרמב"ם ביסוד כללי הנוגע ללימוד מקורות התנ"ך וחז"ל. הוא מסביר שכאשר ישנה סתירה לכאורה בין דברי התורה או בין דברים יסודיים בתורה לבין דברי הנביאים או מאמרי חז"ל, נעדיף להסביר לפי דברי התורה או יסודותיה, ולמצוא דרך כיצד ליישב איתם את המקורות האחרים.
בעניין מאמר חז"ל זה, הוא מסביר שכוונתם של חז"ל היא לומר שלפי מעשי האדם נקבע לאיזה זיווג הוא ראוי, ולפי זה מכריזים בשמים למה יזכה. נמצא שהכל תלוי בבחירתו ובמעשיו, ואם יזכה יתחתן עם אישה טובה לו, ואם לא – לא יזכה.

הרחבות
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים
כִּי כֹּל מַעֲשֵׂה בְּנֵי הָאָדָם אֵינוֹ בִּגְזֵרָה מִלִּפְנֵי הַבּוֹרֵא. הרמב"ם בהקדמה למסכת אבות מרחיב יותר: "אבל הלשון הנמצא לחכמים, והוא אומרם: 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' – הרי הוא אמת, ומכוון אל מה שזכרנו, אלא שהרבה יטעו בו בני אדם, ויחשבו בקצת מעשי האדם הבחיריים – שהוא מוכרח עליהם, כגון הזיווג לפלונית, או היות זה הממון בידו. וזה אינו אמת, כי זאת האשה, אם היתה לקיחתה בכתובה וקידושין, והיא מותרת, ונשאה לפריה ורביה – הרי זו מצוה, וה' לא יגזור בעשיית מצוה; ואם היה בנשואיה פגם – הרי היא עבֵרה, וה' לא יגזור בעבֵרה. וכן זה אשר גזל ממון פלוני, או גנבו, או מעל וכחש ונשבע לו בממונו, אם נאמר שה' גזר על זה שיגיע לידו זה הממון ושיצא מיד זה האחר – הנה כבר גזר בעבֵרה" [שמונה פרקים ח]. הרמב"ם מוכיח שמעשיו של האדם תלויים אך ורק בבחירתו, כי אם היה האדם מחויב בעשיית מצוות או בהימנעות מעברות – לא הייתה כל משמעות לענייני השכר והעונש. כשהאדם בוחר מרצונו האם לקיים מצוה או לעבור עבֵרה, הוא בוחר גם בקבלת השכר או בקבלת העונש. ממשיך הרמב"ם: "ואין הדבר כן, אלא כל מעשי האדם הבחיריים – בהם בלא ספק יימצאו המשמעת והמרי... ואם-כן, אומרם 'הכל' – אמנם ירצו בו הדברים הטבעיים, אשר אין לאדם בחירה בהם, כגון היותו ארוך או קצר, או רדת מטר או בצורת, או הפסד אויר או בריאותו, וכיוצא בזה מכל מה שבעולם, חוץ מתנועות האדם ומנוחותיו". הרמב"ם מבאר ש"יראת שמים" היא לא רק האמונה והמחשבה של האדם, אלא גם כל המעשים הבחיריים של האדם, כל הפעולות שהוא בוחר לעשות לפי מחשבתו ורצונו, הן יראת השמים שלו. מה שאינו בידי האדם הוא השליטה על הטבע, מזג האוויר ותכונות האדם המולדות, אך כל מה שנובע ונגרם מבחירת האדם הוא בידיו, ולא גזֵרה משמים.

לעילוי נשמת מלכה פייגא בת הרב אליהו חיים הכהן ושאשא שרה ע"ה
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il