ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים מגד ירחים

עלון מס' 198

מצוות התלויות בארץ

מוקדש לעלוי נשמת
דוד דבוש בן רותי
לחץ להקדשת שיעור זה
הַהוֹד וְהֶהָדָר וְהַפְּאֵר הַמְיֻחָד שֶׁיֵּשׁ בַּמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, כְּשֶׁהֵן מִתְקַיְּמוֹת עַכְשָׁו בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל עַל-יָדֵינוּ... מִתְגַּלֶּה הוּא לָנוּ מִתּוֹךְ עז חֶפְצֵנוּ הַפְּנִימִי הַמְפַעֵם בְּקֶרֶב נִשְׁמָתֵנוּ, לְהַעֲמִיד אֶת צִבְיוֹן אֻמָּתֵנוּ עַל אֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ בִּמְלֹא תָּאֳרָהּ (אורות עמ’ נ"ז- נ"ח)


"בשנות הגלות המצוות התלויות בארץ היו תיאורטיות הן היו חלק מהתורה הנלמדת הלכה ולא למעשה. החזרה לארץ ישראל מחייה את המצוות הללו ומעבירות אותן לפסים מעשיים. הרב חש התלהבות יתרה בראותו כיצד מצוות אלו מתחילות להתקיים בארץ, הרב ראה בניצנים אלו סימן לבאות, הן מעידות על רצון פנימי של עם ישראל לממש את מהותו השלמה בחיים בארץ ישראל.
"כְּשֵׁם שֶׁהַמִּצְווֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת בִּכְלָלָן בְּכָל מִלּוּאֵיהֶן הָלְכוּ עִמָּנוּ בַּגּוֹלָה וְשָׁמְרוּ לָנוּ בָּהּ אֶת לֵחַ חַיֵּינוּ וְאֶת חוֹתַם רוּחֵנוּ עַל-פִּי עַצְמוּתֵנוּ הַפְּנִימִית, הֵבִיאוּ אוֹתָנוּ לְאֵלֶּה יְמֵי הַתְחָלַת תְּקוּפַת הַהֶאָרָה לְחַיִּים שֶׁל חֵפֶץ תְּחִיַּת הָאֻמָּה בְּאַרְצֵנוּ, כֵּן יָבִיאוּ אוֹתָנוּ הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ לִידֵי רוֹמְמוּת הַחַיִּים שֶׁעַל-פִּי צוּרָתָם הַשְּׁלֵמָה הֵן נִקְבְּעוּ" .
המצוות בתקופת הגלות שמרו על ייחודו של עם ישראל ומנעו ממנו מלהתבולל בין הגויים, והן הביאו אותנו לשיבת ציון כך מלמד אותנו הרב, המצוות התלויות בארץ יביאו אותנו לחיים נשגבים בארץ ישראל.
הרב מוּדע לעובדה שחלק גדול מהמצוות התלויות בארץ אנו מקיימים כ"זכר" למה שהיה בעבר, כמו הפרשת תרומות ומעשרות שאיננו נותנים בפועל לכוהנים את התרומות וללויים את המעשרות, אבל גם קיום חלקי זה מסמן לנו את המטרה שאליה אנו שואפים, מימוש המצוות במילואן:
"כְּשֶׁאָנוּ מְקַיְּמִים עַתָּה מִצְוַת תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר, גַּם בְּשָׁעָה שֶׁאֵין לָנוּ כָּל הַיְסוֹדוֹת הַמַּמָּשִׁיִּים שֶׁמִּצְווֹת אֵלּוּ בְּנוּיוֹת עֲלֵיהֶן, "לֹא כּהֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ וְלֹא לֵוִי בְּדוּכָנוֹ", הִנֵּה הַחִזָּיוֹן מִתְיַצֵּב לְפָנֵינוּ וְהִנְנוּ מִתְמַלְּאִים רוּחַ שִׁירָה רוֹמֵמָה בִּתְעוּפַת נְשָׁרִים, לְעֻמַּת הָאוֹרָה שֶׁל הַיָּמִים הַמְאֻשָּׁרִים הַמְחַכִּים לְאֻמָּתֵנוּ עַל אַדְמָתֵנוּ הַבְּרוּכָה".
תופעה זו של קיום המצוות בצורה חלקית עקב כך שהאומה אינה נמצאת במצב שלם, קיימת בכלל המצוות:
"בְּמִצְווֹת הַמִּקְדָּשׁ, וְכָל הַתָּלוּי בָּהֶן, וּבְכָל הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ בִּכְלָל, נִכָּר שִׁנּוּי הַצִּבְיוֹן שֶׁל תְּכוּנַת הָאוֹרָה הַרְבֵּה מְאד, וְהֵן אֵינָן בְּמִלּוּאָן גַּם לְפִי תְּכוּנַת הַהֲלָכָה כִּי-אִם כְּשֶׁהָאֻמָּה עוֹמֶדֶת בְּמַצָּבָהּ הַיּוֹתֵר מָלֵא. אֲבָל אֲפִלּוּ בַּמִּצְווֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת כֻּלָּן, וְגַם בְּהַמִּצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְכָל מַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת, הַנִּקְשָׁרוֹת בְּכָל דַּרְכֵי הַדָּת, בְּכֻלָּן הָאוֹר הַמָּלֵא שׁוֹרֶה רַק בַּמַּעֲמָד הַמָּלֵא שֶׁל הָאֻמָּה, וּלְפִי יְרִידָתָהּ כָּךְ הָאוֹר מִתְמַעֵט... אִם יָבוֹא אָדָם לוֹמַר, שֶׁהוּא מוֹצֵא אֶת כָּל מִלּוּי הָאוֹרָה שֶׁל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת מִצַּד מַצַּב הַהוֶה לְבַדּוֹ, אַל תִּשְׁמַע לוֹ: סִימָן הוּא שֶׁלּא חָדַר לְתוֹךְ עמֶק הָעִנְיָן שֶׁל צְפִיַּת יְשׁוּעָה" (אורות עמ’ קסג).
הקדושה של ארץ ישראל אינה תלויה בקיום המצוות בה, קדושתה של הארץ היא עצמית, ומכוח קדושה זו נובעות המצוות התלויות בארץ, ואפילו בזמן שלא ניתן לקיים את המצוות במילואם קיימת השתוקקות מיוחדת לארץ ישראל ואפילו על מנת להיקבר בה. הרב מביא את דברי ה"כפתור ופרח" שכבר עמד על יסוד זה:
בספר "כפתור-ופרח" (פרק י’) האריך בטוב-טעם לבאר, שקדושת ארץ ישראל היא מעלה בפני עצמה חוץ מקדושת המצוות התלויות בארץ, אלא שמצורף לזה היא מעוטרת, מפני יקרת מעלתה ושלמות ישראל התלויה דוקא בה, - במצוות רבות התלויות בארץ. וכתב שם: "וכן יעקב אבינו ויוסף הצדיק ואדוננו משה ע"ה כולם היו משתוקקים להקבר בארץ ישראל בהיותם חוצה לארץ, ואע"פ שעדיין לא נכבשה" (שבת הארץ-מבוא).
הרב בדברים אלו עונה לרידב"ז ששאל כיצד ניתן להפקיע מצוות שביעית על ידי היתר מכירה והרי בכך מפקיעים את קדושת הארץ, עונה הרב שקדושתה של הארץ היא עצמית וגם כשלא ניתן לקיים את המצוות כראוי בגלל שעת הדחק עדיין קדושת הארץ עומדת בעינה. הדבר נוגע למצוות יישוב הארץ שנשארת בעינה בכל מצב.
בחודש שבט אנו נפגשים עם המצוות התלויות בארץ דרך ט"ו בשבט שהוא יום משמעותי במישור ההלכתי למצוות אלו. הרב קורא לעיסוק מיוחד במצוות התלויות בארץ בתקופתינו מעבר לחובה הכללית של לימוד תורה:
"הגיעה השעה לתחיית התורה המכוונת לעומת תחיית הארץ: תלמודן של המצוות התלויות בארץ החל להיות הולך ונחשב, לכל עם ד’ המפנה פניו אל ארצו ברוח ד’ אשר עליו - לחובה קדושה יתר על החובה הכללית המקפת את כל התורה כולה; וביותר החלה חובתו להגלות על יושבי אדמת-הקדש" (הקדמה לשבת הארץ).
הקשר לארץ ישראל מתחזק על ידי עיסוק בתחום חשוב זה דווקא בעולם גלובלי בו קיימת אשליה שניתן לשמור מצוות בכל מקום על פני כדור הארץ, מצוות התלויות בארץ מזכירות לנו את ההבדל המהותי הקיים בין ארץ ישראל לשאר הארצות בקיום המצוות כולם ובחיים הישראליים בכללותם.
עוד בנושא מגד ירחים

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il