ישיבה
בית המדרש
נִמְצָא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שָׁלֹשׁ מַחְלֹקוֹת. כֵּיצַד? הַגַּע עַצְמְךָ שֶׁרְאוּבֵן זֶה בֻּרְסִי*, וְעָנִי, וּמֵתוּ בָּנָיו בְּחַיָּיו; וְשִׁמְעוֹן בַּסָּם*, וְעָשִׁיר, וַהֲרֵי בָּנָיו לְפָנָיו. יֹאמַר הַפִילוֹסוֹף: כֹּל זֶה קֶרִי, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִהְיֶה רְאוּבֵן בַּסָּם וְעָשִׁיר וְיִהְיוּ לוֹ בָּנִים, וְאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲנִי שִׁמְעוֹן וְיַחְזֹר בֻּרְסִי וְיָמוּתוּ בָּנָיו, וְכֹל זֶה קֶרִי* בָּעוֹלָם, וְאֵין שָׁם טֶבַע בָּעוֹלָם וְלֹא כֹּחַ מִכּוֹכָב שֶׁגָּרַם לְזֶה הָאִישׁ שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ אוֹ לֹא יִהְיֶה כָּךְ. אֵלּוּ דִּבְרֵי הַפִילוֹסוֹפִים. וְהַדָּבָר הַשֵּׁנִי - דִּבְרֵי בַּעֲלֵי גְּזֵרַת הַכּוֹכָבִים שֶׁשְּׁמַעְתֶּם דִּבְרֵיהֶם וּפָשְׁטוּ הַבְלֵיהֶם אֶצְלְכֶם, שֶׁהֵם אוֹמְרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה דָּבָר זֶה בָּעוֹלָם, וּלְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה רְאוּבֵן אֶלָּא בֻּרְסִי וְעָנִי וְאֵין לוֹ בֵּן, שֶׁכֵּן נָתַן כֹּחַ הַגַּלְגַּל בְּעֵת לֵדָתוֹ.
הטעם לכך שהדעות שקר בעבורנו
וְאֵלּוּ שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁקֶר הֵם אֶצְלֵנוּ. דִּבְרֵי הָאִצְטַגְנִינִין* שֶׁקֶר מִפְּנֵי הַדַּעַת, שֶׁכֹּל אוֹתָן הַהֲבָלִים שֶׁאָמְרוּ כְּבָר בִּטְּלָה אוֹתָן הַדַּעַת בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת. וְגַם הֵם שֶׁקֶר אֶצְלֵנוּ מִפְּנֵי קַבָּלַת הַדָּת*, שֶׁאִלּוּ הָיָה הַדָּבָר כֵּן - וּמַה הוֹעִילָה הַתּוֹרָה, הַמִּצְוָה וְהַתַּלְמוּד? זֶה הָאִישׁ, וְכֵן כֹּל אִישׁ וָאִישׁ, אֵין בְּיָדוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת כְּלוּם מִדַּעְתּוֹ, וַהֲרֵי דָּבָר אַחֵר* מוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ עַל כָּרְחוֹ לִהְיוֹת כָּךְ וְשֶׁלֹּא לִהְיוֹת כָּךְ, וּמַה הוֹעִיל הַצִּוּוּי וְהַתַּלְמוּד? נִמְצָא אֵלּוּ הַטִּפְּשִׁים מְבַטְּלִין דָּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, יָתֵר עַל* שֶׁהַדַּעַת מְבַטֶּלֶת דִּבְרֵיהֶן, בְּכֹל אוֹתָן הָרְאָיוֹת שֶׁאוֹמְרִים הַפִילוֹסוֹפִים לְבַטֵּל דִּבְרֵי הַכַּשְׂדִּים וְהַכַּלְדִּים וְחִבּוּרֵיהֶם. וְגַם דִּבְרֵי הַפִילוֹסוֹפִים שֶׁאוֹמְרִין שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ קֶרִי - שֶׁקֶר הֵן אֶצְלֵנוּ, מִפְּנֵי קַבָּלַת הַדָּת.
אין מקרה אבל יכול להיות אחרת
וְדֶרֶךְ הָאֱמֶת, שֶׁעָלֶיהָ אָנוּ סוֹמְכִין וּבָהּ הוֹלְכִין, הִיא, שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין שֶׁזֶּה רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן - אֵין שָׁם דָּבָר שֶׁמּוֹשֵׁךְ זֶה לִהְיוֹת בַּסָּם וְעָשִׁיר וְזֶה לִהְיוֹת בֻּרְסִי וְעָנִי, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה הַדָּבָר וְיִהְיֶה הֵפֶךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַפִילוֹסוֹף, אֲבָל הַפִילוֹסוֹף אוֹמֵר שֶׁזֶּה קֶרִי, וְאָנוּ אוֹמְרִין שֶׁאֵינוֹ קֶרִי, אֶלָּא דָּבָר זֶה תָּלוּי בִּרְצוֹן מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, וְכֹל זֶה דִּין וּמִשְׁפָּט. וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים סוֹף חָכְמָתוֹ שֶׁל הַקב"ה, וְלֵידַע בְּאֵי זֶה דִּין וּמִשְׁפָּט גָּזַר עַל זֶה לִהְיוֹת כָּךְ וְעַל זֶה לִהְיוֹת כָּךְ, כִּי לֹא כִּדְרָכֵינוּ דְּרָכָיו וְלֹא כְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ מַחְשְׁבוֹתָיו. אֲבָל חַיָּבִים אָנוּ לִקְבֹּעַ בְּדַעְתֵּנוּ, שֶׁאִם יֶחְטָא שִׁמְעוֹן - יִלְקֶה, וְיֵעָנִי, וְיָמוּתוּ בָּנָיו, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְאִם שָׁב רְאוּבֵן, וְתִקֵּן דְּרָכָיו וְחִפֵּשׂ בְמַעֲשָׂיו וְהָלַךְ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה - יַעֲשִׁיר, וְיַצְלִיחַ בְּכֹל דְּרָכָיו, וְיִרְאֶה זֶרַע וְיַאֲרִיךְ יָמִים. וְזוֹ הִיא עִקַּר הַדָּת. וְאַל יֹאמַר אָדָם: וַהֲרֵי רַבִּים עָשׂוּ כֵּן* וְלֹא הִצְלִיחוּ? - אֵין זוֹ רְאָיָה, הָיָה לָהֶן עָווֹן הַגּוֹרֵם, אוֹ יִסּוּרִין לִנְחֹל* דָּבָר שֶׁהוּא טוֹב מִזֶּה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר - אֵין דַּעְתֵּנוּ מַשֶּׂגֶת דִּינֵי הַקב"ה בִּבְנֵי אָדָם הֵיאַךְ הֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
אין לבטל ראיות מפני מאמרי יחידים
וּדְאָתִינַן עֲלַהּ מֵעִקָּרָא הִיא*, שֶׁכֹּל דִּבְרֵי הַחוֹזִין בַּכּוֹכָבִים שֶׁקֶר הֵן אֵצֶל כֹּל בַּעֲלֵי מַדָּע. וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתְּחַפְּשׂוּ וְתִמְצְאוּ דִּבְרֵי יְחִידִים מִן הַחֲכָמִים בַּתַּלְמוּד וּבַמִּדְרָשׁוֹת, שֶׁדִּבְרֵיהֶם מַרְאִין שֶׁבִּשְׁעַת תּוֹלַדְתּוֹ* שֶׁל אָדָם יִגְרְמוּ לוֹ הַכּוֹכָבִים כָּךְ וָכָךְ. אַל יִקְשֶׁה זֶה בְּעֵינֵיכֶם, שֶׁאֵין הַדֶּרֶךְ שֶׁיַּנִּיחַ אָדָם הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה וִיהַדֵּר אַפִּירְכֵי וְאַשִּׁנּוּיֵי*, וְכֵן אֵין רָאוּי לְאָדָם לְהַנִּיחַ דְּבָרִים שֶׁל דַּעַת, וְשֶׁכְּבָר נִתְאַמְּתוּ בִּרְאָיוֹת, וִינַעֵר כַּפָּיו מֵהֶן, וְיִתָּלֶה בְּדִבְרֵי יָחִיד מִן הַחֲכָמִים, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁנִּתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ דָּבָר, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתָן הַדְּבָרִים רֶמֶז, אוֹ אֲמָרָן לְפִי שָׁעָה וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ לְפָנָיו. הֲלֹא תֵּדְעוּ שֶׁהֲרֵי כַּמָּה פְּסוּקִים מִן הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אֵינָן כִּפְשָׁטָן, וּלְפִי שֶׁנּוֹדַע בִּרְאָיוֹת שֶׁל דַּעַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר כִּפְשׁוּטוֹ - תִּרְגְּמוֹ הַמְתַרְגֵּם תַּרְגּוּם שֶׁהַדַּעַת סוֹבֶלֶת. וּלְעוֹלָם אַל יַשְׁלִיךְ אָדָם דַּעְתּוֹ אַחֲרָיו*, שֶׁהָעֵינַיִם לְפָנִים* הֵן וְלֹא לְאָחוֹר. וּכְבָר הִגַּדְתִּי לָכֶם אֶת כֹּל לִבִּי בְּדָבָר זֶה.
___________________________________
בֻּרְסִי – מעבד עורות (עבודה עם ריחות מאוסים). בַּסָּם – מוכר בשמים. הָאִצְטַגְנִינִין – החוזים בכוכבים. הַדָּת – התורה. דָּבָר אַחֵר – המזל. יָתֵר עַל – מלבד. עָשׂוּ כֵּן – עסקו בתורה ובמצוות. לִנְחֹל וכו' – לזכות בשכר בעולם הבא. וּדְאָתִינַן וכו' – מה שבאנו מתחילה לעסוק בו. שֶׁבִּשְׁעַת תּוֹלַדְתּוֹ – זמן לידת האדם. וִיהַדֵּר אַפִּירְכֵי וְאַשִּׁנּוּיֵי – יחזר אחר קושיות ותירוצים. אַל יַשְׁלִיךְ אָדָם דַּעְתּוֹ אַחֲרָיו – יאמין בדברים המנוגדים לשכל. שֶׁהָעֵינַיִם לְפָנִים – כלומר: כשם שעצימת העיניים מלראות את אשר לפניו מפילה את האדם במכשולים גשמיים, כן עצימת עין השכל מפילה את האדם במכשולים רוחניים (הרב שילת).
ביאורים
הרמב"ם הזכיר שלוש קבוצות בעניין ההשגחה. דעת הפילוסופים היא שהשגחת הבורא מתבצעת דרך הכוכבים אך בלי חוקיות מסוימת, שהכל קורה במקרה. בן של מלך יכול להתגלגל ליערות ולהיות עני מרוד, והעני ביותר יכול לפתע למצוא את עצמו על כסא המלוכה. אין הדבר תלוי בדרגתו המוסרית. לפי ההולכים אחר הכוכבים כל המקרים בעולם נקבעו מראש, על פי המזלות, ואין כלל אפשרות לשנות את המזל. לדעתם מי שמזלו בעת הלידה היה להיות עני בהכרח יהיה עני, ומי שנגזר עליו להיות עשיר יהיה עשיר, והמזל קבוע לפי ימים ושעות שונות. שתי שיטות אלה סותרות את מצוות התורה, את הבחירה האנושית, ואת המסורת שבידינו. ההסבר הנכון בעניין ההשגחה הוא שהכל מושגח במשפט מאת ה', ואין הדבר קבוע במזל או קורה במקרה. ר' נחמן מברסלב מספר על בן מלך ובן שפחה שנתחלפו, ובשורש הסיפור עומדת האמונה הישרה בהשגחת ה' המופלאה גם דרך המקרים הרחוקים ביותר.
אמונת ההשגחה משפיעה על חיינו באופן ישיר. מי שמקיים את המצוות יזכה להצלחה, והעובר עברות יענש עליהן. לא תמיד קל לראות את ההשגחה של ה', מפני שישנם שיקולים מערכתיים הכוללים עברות שעליהן אין אנו יודעים, או שכר נעלם שיזכה לו האדם לעולם הבא. אבל מצד עצם האמונה – פשוט ביותר שהשכר הטוב מגיע דווקא לעושי רצונו של ה', גם אם לפעמים קשה להבחין בכך מיד.
בגמרא נזכרות דעות שמהן נראה שיש אמת בגזרת הכוכבים, והרמב"ם מביא כאן כמה טעמים כדי לדחות דעתם. טעמים אלו יכולים לסייע בידינו ללבן מחלוקות נוספות בעניני אמונה והלכה: א. ההלכה כרוב ולא כמיעוט. ב. יותר טוב ללכת אחרי ההגיון מאשר לשמוע לחכם יחיד שלא הוכיח דבריו. ג. ייתכן שדברי אותו החכם הוצאו מהקשרם והובנו שלא כהלכה ולפי כוונתו המקורית של האומר. הרמב"ם נוקט כלל שאין להשליך את ההיגיון אחורה. כשם שהעיניים נמצאות בחזית של האדם כדי לכוונו, כך גם הדעת צריכה להדריך את האדם.
הרחבות
השגחת הקב"ה בעולם
וְכֹל זֶה דִּין וּמִשְׁפָּט. וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים סוֹף חָכְמָתוֹ שֶׁל הַקב"ה... כִּי לֹא כִּדְרָכֵינוּ דְּרָכָיו וְלֹא כְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ מַחְשְׁבוֹתָיו. הרמב"ם מדגיש שיש השגחה בעולם אך אין היא סותרת את בחירתו של האדם ויכולתו להשפיע על המציאות במעשיו.
מפסוקים מסוימים בתורה נראה שהקב"ה אינו משגיח על המתרחש בעולם. כבר בתחילת התורה, כשהקב"ה שואל את האדם "אַיֶכָּה", משתמע שהוא לא ידע היכן הוא. רש"י מתמודד עם השאלה וכותב: "אַיֶכָּה – יודע היה (– הקב"ה) היכן הוא (– אדם הראשון), אלא ליכנס עמו בדברים, שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום. וכן בקין אמר לו 'אי הבל אחיך' [בראשית ד, ט] וכן בבלעם 'מי האנשים האלה עמך' [במדבר כב, ט] ליכנס עמהם בדברים" [בראשית ג, ט]. כלומר, הקב"ה אכן משגיח. לפעמים הוא עושה עצמו כאילו אינו יודע, אך זה נעשה כדי לא להבהיל את החוטא, ובכך לתת לו הזדמנות לשוב בתשובה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
