ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
נִמְצָא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שָׁלֹשׁ מַחְלֹקוֹת. כֵּיצַד? הַגַּע עַצְמְךָ שֶׁרְאוּבֵן זֶה בֻּרְסִי*, וְעָנִי, וּמֵתוּ בָּנָיו בְּחַיָּיו; וְשִׁמְעוֹן בַּסָּם*, וְעָשִׁיר, וַהֲרֵי בָּנָיו לְפָנָיו. יֹאמַר הַפִילוֹסוֹף: כֹּל זֶה קֶרִי, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִהְיֶה רְאוּבֵן בַּסָּם וְעָשִׁיר וְיִהְיוּ לוֹ בָּנִים, וְאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲנִי שִׁמְעוֹן וְיַחְזֹר בֻּרְסִי וְיָמוּתוּ בָּנָיו, וְכֹל זֶה קֶרִי* בָּעוֹלָם, וְאֵין שָׁם טֶבַע בָּעוֹלָם וְלֹא כֹּחַ מִכּוֹכָב שֶׁגָּרַם לְזֶה הָאִישׁ שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ אוֹ לֹא יִהְיֶה כָּךְ. אֵלּוּ דִּבְרֵי הַפִילוֹסוֹפִים. וְהַדָּבָר הַשֵּׁנִי - דִּבְרֵי בַּעֲלֵי גְּזֵרַת הַכּוֹכָבִים שֶׁשְּׁמַעְתֶּם דִּבְרֵיהֶם וּפָשְׁטוּ הַבְלֵיהֶם אֶצְלְכֶם, שֶׁהֵם אוֹמְרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה דָּבָר זֶה בָּעוֹלָם, וּלְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה רְאוּבֵן אֶלָּא בֻּרְסִי וְעָנִי וְאֵין לוֹ בֵּן, שֶׁכֵּן נָתַן כֹּחַ הַגַּלְגַּל בְּעֵת לֵדָתוֹ.
הטעם לכך שהדעות שקר בעבורנו
וְאֵלּוּ שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁקֶר הֵם אֶצְלֵנוּ. דִּבְרֵי הָאִצְטַגְנִינִין* שֶׁקֶר מִפְּנֵי הַדַּעַת, שֶׁכֹּל אוֹתָן הַהֲבָלִים שֶׁאָמְרוּ כְּבָר בִּטְּלָה אוֹתָן הַדַּעַת בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת. וְגַם הֵם שֶׁקֶר אֶצְלֵנוּ מִפְּנֵי קַבָּלַת הַדָּת*, שֶׁאִלּוּ הָיָה הַדָּבָר כֵּן - וּמַה הוֹעִילָה הַתּוֹרָה, הַמִּצְוָה וְהַתַּלְמוּד? זֶה הָאִישׁ, וְכֵן כֹּל אִישׁ וָאִישׁ, אֵין בְּיָדוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת כְּלוּם מִדַּעְתּוֹ, וַהֲרֵי דָּבָר אַחֵר* מוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ עַל כָּרְחוֹ לִהְיוֹת כָּךְ וְשֶׁלֹּא לִהְיוֹת כָּךְ, וּמַה הוֹעִיל הַצִּוּוּי וְהַתַּלְמוּד? נִמְצָא אֵלּוּ הַטִּפְּשִׁים מְבַטְּלִין דָּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, יָתֵר עַל* שֶׁהַדַּעַת מְבַטֶּלֶת דִּבְרֵיהֶן, בְּכֹל אוֹתָן הָרְאָיוֹת שֶׁאוֹמְרִים הַפִילוֹסוֹפִים לְבַטֵּל דִּבְרֵי הַכַּשְׂדִּים וְהַכַּלְדִּים וְחִבּוּרֵיהֶם. וְגַם דִּבְרֵי הַפִילוֹסוֹפִים שֶׁאוֹמְרִין שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ קֶרִי - שֶׁקֶר הֵן אֶצְלֵנוּ, מִפְּנֵי קַבָּלַת הַדָּת.
אין מקרה אבל יכול להיות אחרת
וְדֶרֶךְ הָאֱמֶת, שֶׁעָלֶיהָ אָנוּ סוֹמְכִין וּבָהּ הוֹלְכִין, הִיא, שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין שֶׁזֶּה רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן - אֵין שָׁם דָּבָר שֶׁמּוֹשֵׁךְ זֶה לִהְיוֹת בַּסָּם וְעָשִׁיר וְזֶה לִהְיוֹת בֻּרְסִי וְעָנִי, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה הַדָּבָר וְיִהְיֶה הֵפֶךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַפִילוֹסוֹף, אֲבָל הַפִילוֹסוֹף אוֹמֵר שֶׁזֶּה קֶרִי, וְאָנוּ אוֹמְרִין שֶׁאֵינוֹ קֶרִי, אֶלָּא דָּבָר זֶה תָּלוּי בִּרְצוֹן מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, וְכֹל זֶה דִּין וּמִשְׁפָּט. וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים סוֹף חָכְמָתוֹ שֶׁל הַקב"ה, וְלֵידַע בְּאֵי זֶה דִּין וּמִשְׁפָּט גָּזַר עַל זֶה לִהְיוֹת כָּךְ וְעַל זֶה לִהְיוֹת כָּךְ, כִּי לֹא כִּדְרָכֵינוּ דְּרָכָיו וְלֹא כְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ מַחְשְׁבוֹתָיו. אֲבָל חַיָּבִים אָנוּ לִקְבֹּעַ בְּדַעְתֵּנוּ, שֶׁאִם יֶחְטָא שִׁמְעוֹן - יִלְקֶה, וְיֵעָנִי, וְיָמוּתוּ בָּנָיו, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְאִם שָׁב רְאוּבֵן, וְתִקֵּן דְּרָכָיו וְחִפֵּשׂ בְמַעֲשָׂיו וְהָלַךְ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה - יַעֲשִׁיר, וְיַצְלִיחַ בְּכֹל דְּרָכָיו, וְיִרְאֶה זֶרַע וְיַאֲרִיךְ יָמִים. וְזוֹ הִיא עִקַּר הַדָּת. וְאַל יֹאמַר אָדָם: וַהֲרֵי רַבִּים עָשׂוּ כֵּן* וְלֹא הִצְלִיחוּ? - אֵין זוֹ רְאָיָה, הָיָה לָהֶן עָווֹן הַגּוֹרֵם, אוֹ יִסּוּרִין לִנְחֹל* דָּבָר שֶׁהוּא טוֹב מִזֶּה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר - אֵין דַּעְתֵּנוּ מַשֶּׂגֶת דִּינֵי הַקב"ה בִּבְנֵי אָדָם הֵיאַךְ הֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
אין לבטל ראיות מפני מאמרי יחידים
וּדְאָתִינַן עֲלַהּ מֵעִקָּרָא הִיא*, שֶׁכֹּל דִּבְרֵי הַחוֹזִין בַּכּוֹכָבִים שֶׁקֶר הֵן אֵצֶל כֹּל בַּעֲלֵי מַדָּע. וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתְּחַפְּשׂוּ וְתִמְצְאוּ דִּבְרֵי יְחִידִים מִן הַחֲכָמִים בַּתַּלְמוּד וּבַמִּדְרָשׁוֹת, שֶׁדִּבְרֵיהֶם מַרְאִין שֶׁבִּשְׁעַת תּוֹלַדְתּוֹ* שֶׁל אָדָם יִגְרְמוּ לוֹ הַכּוֹכָבִים כָּךְ וָכָךְ. אַל יִקְשֶׁה זֶה בְּעֵינֵיכֶם, שֶׁאֵין הַדֶּרֶךְ שֶׁיַּנִּיחַ אָדָם הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה וִיהַדֵּר אַפִּירְכֵי וְאַשִּׁנּוּיֵי*, וְכֵן אֵין רָאוּי לְאָדָם לְהַנִּיחַ דְּבָרִים שֶׁל דַּעַת, וְשֶׁכְּבָר נִתְאַמְּתוּ בִּרְאָיוֹת, וִינַעֵר כַּפָּיו מֵהֶן, וְיִתָּלֶה בְּדִבְרֵי יָחִיד מִן הַחֲכָמִים, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁנִּתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ דָּבָר, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתָן הַדְּבָרִים רֶמֶז, אוֹ אֲמָרָן לְפִי שָׁעָה וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ לְפָנָיו. הֲלֹא תֵּדְעוּ שֶׁהֲרֵי כַּמָּה פְּסוּקִים מִן הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אֵינָן כִּפְשָׁטָן, וּלְפִי שֶׁנּוֹדַע בִּרְאָיוֹת שֶׁל דַּעַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר כִּפְשׁוּטוֹ - תִּרְגְּמוֹ הַמְתַרְגֵּם תַּרְגּוּם שֶׁהַדַּעַת סוֹבֶלֶת. וּלְעוֹלָם אַל יַשְׁלִיךְ אָדָם דַּעְתּוֹ אַחֲרָיו*, שֶׁהָעֵינַיִם לְפָנִים* הֵן וְלֹא לְאָחוֹר. וּכְבָר הִגַּדְתִּי לָכֶם אֶת כֹּל לִבִּי בְּדָבָר זֶה.
___________________________________
בֻּרְסִי – מעבד עורות (עבודה עם ריחות מאוסים). בַּסָּם – מוכר בשמים. הָאִצְטַגְנִינִין – החוזים בכוכבים. הַדָּת – התורה. דָּבָר אַחֵר – המזל. יָתֵר עַל – מלבד. עָשׂוּ כֵּן – עסקו בתורה ובמצוות. לִנְחֹל וכו' – לזכות בשכר בעולם הבא. וּדְאָתִינַן וכו' – מה שבאנו מתחילה לעסוק בו. שֶׁבִּשְׁעַת תּוֹלַדְתּוֹ – זמן לידת האדם. וִיהַדֵּר אַפִּירְכֵי וְאַשִּׁנּוּיֵי – יחזר אחר קושיות ותירוצים. אַל יַשְׁלִיךְ אָדָם דַּעְתּוֹ אַחֲרָיו – יאמין בדברים המנוגדים לשכל. שֶׁהָעֵינַיִם לְפָנִים – כלומר: כשם שעצימת העיניים מלראות את אשר לפניו מפילה את האדם במכשולים גשמיים, כן עצימת עין השכל מפילה את האדם במכשולים רוחניים (הרב שילת).
ביאורים
הרמב"ם הזכיר שלוש קבוצות בעניין ההשגחה. דעת הפילוסופים היא שהשגחת הבורא מתבצעת דרך הכוכבים אך בלי חוקיות מסוימת, שהכל קורה במקרה. בן של מלך יכול להתגלגל ליערות ולהיות עני מרוד, והעני ביותר יכול לפתע למצוא את עצמו על כסא המלוכה. אין הדבר תלוי בדרגתו המוסרית. לפי ההולכים אחר הכוכבים כל המקרים בעולם נקבעו מראש, על פי המזלות, ואין כלל אפשרות לשנות את המזל. לדעתם מי שמזלו בעת הלידה היה להיות עני בהכרח יהיה עני, ומי שנגזר עליו להיות עשיר יהיה עשיר, והמזל קבוע לפי ימים ושעות שונות. שתי שיטות אלה סותרות את מצוות התורה, את הבחירה האנושית, ואת המסורת שבידינו. ההסבר הנכון בעניין ההשגחה הוא שהכל מושגח במשפט מאת ה', ואין הדבר קבוע במזל או קורה במקרה. ר' נחמן מברסלב מספר על בן מלך ובן שפחה שנתחלפו, ובשורש הסיפור עומדת האמונה הישרה בהשגחת ה' המופלאה גם דרך המקרים הרחוקים ביותר.
אמונת ההשגחה משפיעה על חיינו באופן ישיר. מי שמקיים את המצוות יזכה להצלחה, והעובר עברות יענש עליהן. לא תמיד קל לראות את ההשגחה של ה', מפני שישנם שיקולים מערכתיים הכוללים עברות שעליהן אין אנו יודעים, או שכר נעלם שיזכה לו האדם לעולם הבא. אבל מצד עצם האמונה – פשוט ביותר שהשכר הטוב מגיע דווקא לעושי רצונו של ה', גם אם לפעמים קשה להבחין בכך מיד.
בגמרא נזכרות דעות שמהן נראה שיש אמת בגזרת הכוכבים, והרמב"ם מביא כאן כמה טעמים כדי לדחות דעתם. טעמים אלו יכולים לסייע בידינו ללבן מחלוקות נוספות בעניני אמונה והלכה: א. ההלכה כרוב ולא כמיעוט. ב. יותר טוב ללכת אחרי ההגיון מאשר לשמוע לחכם יחיד שלא הוכיח דבריו. ג. ייתכן שדברי אותו החכם הוצאו מהקשרם והובנו שלא כהלכה ולפי כוונתו המקורית של האומר. הרמב"ם נוקט כלל שאין להשליך את ההיגיון אחורה. כשם שהעיניים נמצאות בחזית של האדם כדי לכוונו, כך גם הדעת צריכה להדריך את האדם.
הרחבות
השגחת הקב"ה בעולם
וְכֹל זֶה דִּין וּמִשְׁפָּט. וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים סוֹף חָכְמָתוֹ שֶׁל הַקב"ה... כִּי לֹא כִּדְרָכֵינוּ דְּרָכָיו וְלֹא כְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ מַחְשְׁבוֹתָיו. הרמב"ם מדגיש שיש השגחה בעולם אך אין היא סותרת את בחירתו של האדם ויכולתו להשפיע על המציאות במעשיו.
מפסוקים מסוימים בתורה נראה שהקב"ה אינו משגיח על המתרחש בעולם. כבר בתחילת התורה, כשהקב"ה שואל את האדם "אַיֶכָּה", משתמע שהוא לא ידע היכן הוא. רש"י מתמודד עם השאלה וכותב: "אַיֶכָּה – יודע היה (– הקב"ה) היכן הוא (– אדם הראשון), אלא ליכנס עמו בדברים, שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום. וכן בקין אמר לו 'אי הבל אחיך' [בראשית ד, ט] וכן בבלעם 'מי האנשים האלה עמך' [במדבר כב, ט] ליכנס עמהם בדברים" [בראשית ג, ט]. כלומר, הקב"ה אכן משגיח. לפעמים הוא עושה עצמו כאילו אינו יודע, אך זה נעשה כדי לא להבהיל את החוטא, ובכך לתת לו הזדמנות לשוב בתשובה.
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך ללמוד אמונה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
קשה עליי פרידתכם
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
דיני ברכות בתיקון ליל שבועות
ארבע כוסות ושלוש מצות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
