ישיבה
בית המדרש
וְכַאֲשֶׁר נֶחְלַצְנוּ לָזֶה, רָאִינוּ שֶׁאֵינוֹ מִן הַדִּין* לָדוּן לְמַה שֶּׁנִּרְצֶה, רְצוֹנִי לוֹמַר לְבָאֵר וּלְקָרֵב סְעִיפֵי הַדָּת וּלְהַנִּיחַ שָׁרָשָׁיו* נֶעֱזָבִים שֶׁלֹּא אֲבָאֲרֵם וְלֹא אֵישִׁיר אֶל אֲמִתָּתָם. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁכְּבָר פָּגַשְׁנוּ אָדָם שֶׁהָיָה נֶחְשָׁב שֶׁהָיָה מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, וְחַי הַשֵּׁם יוֹדֵעַ הָיָה דֶּרֶךְ מַשָּׂא וּמַתָּן בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה לְפִי מַחֲשַׁבְתּוֹ מִנְּעוּרָיו, וְהוּא הָיָה מְסֻפָּק אִם הַשֵּׁם גֶּשֶׁם, בַּעַל עַיִן יָד וְרֶגֶל בְּנֵי מֵעַיִם, כְּמוֹ שֶׁבָּא בַּפְּסוּקִים, אוֹ אֵינוֹ גּוּף. אָמְנָם אֲחֵרִים שֶׁפָּגַשְׁתִּי מֵאַנְשֵׁי קְצָת אֲרָצוֹת, פָּסְקוּ לְגַמְרֵי שֶׁהוּא גּוּף, וְהֶחֱזִיקוּ לְכוֹפֵר מִי שֶׁהָיָה מַאֲמִין חִלּוּפוֹ, וּקְרָאוּהוּ מִין וְאֶפִּיקוֹרוֹס. וְהֵבִינוּ דְּרָשׁוֹת רַבּוֹת עַל פְּשׁוּטֵיהֶן. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שָׁמַעְתִּי עַל קְצָת אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא רָאִיתִי.
וְכַאֲשֶׁר יָדַעְתִּי בְּאֵלּוּ הָאוֹבְדִים לְגַמְרֵי שֶׁהֵם מֻקְצִים, וְחוֹשְׁבִים שֶׁהֵם חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, וְהֵם הֵם הַסְּכָלִים שֶׁבִּבְנֵי אָדָם וְיוֹתֵר תּוֹעֵי דֶּרֶךְ מֵהַבְּהֵמָה. וּכְבָר נִתְמַלֵּא מֹחָם מִשִּׁגְעוֹנוֹת הַנָּשִׁים הַזְּקֵנוֹת, וְדִמְיוֹנָם הַנִּפְסָדוֹת כַּנְּעָרִים וְכַנָּשִׁים, רָאִינוּ שֶׁצָּרִיךְ לָנוּ לְבָאֵר בְּחִבּוּרֵינוּ הַתַּלְמוּדִיִּים* עִקָּרִים תּוֹרִיִּים עַל צַד הַסִּפּוּר לֹא עַל צַד הָבִיא רְאָיָה. כִּי הֲבָאַת הָרְאָיָה עַל הַשֳּׁרָשִׁים הָהֵם צָרִיךְ לִמְהִירוּת בְּחָכְמוֹת רַבּוֹת, לֹא יֵדְעוּ הַתַּלְמוּדִיִּים* דָּבָר מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמוֹרֵה הַנְּבוֹכִים. וּבָחַרְנוּ לִהְיוֹת הָאֲמִתּוֹת מְקֻבָּלוֹת אֵצֶל הֶהָמוֹן לְפָחוֹת.
עיקרים שראוי להאמין בהם
וְזָכַרְנוּ* בִּפְתִיחַת* חִבּוּר הַמִּשְׁנָה עִקָּרִים רְאוּיִים לְהַאֲמִין בַּנְּבוּאָה וְעִקְּרִי הַקַּבָּלָה* וּמַה שֶּׁיִּתְחַיֵּב* שֶׁיַּאֲמִינֵהוּ כָּל רַבָּן* בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וּבֵאַרְנוּ בְּפֶרֶק חֵלֶק שָׁרָשִׁים נִתְלִים בַּהַתְחָלָה וּבַגְּמוּל, רְצוֹנִי לוֹמַר מַה שֶּׁנִּתְלֶה בַּיִּחוּד* וּבָעוֹלָם הַבָּא, עִם שְׁאָר פִּנּוֹת הַתּוֹרָה. וְכֵן עָשִׂינוּ גַּם כֵּן בְּחִבּוּרֵנוּ הַגָּדוֹל הַמְכֻנֶּה "מִשְׁנֵה תוֹרָה", אֲשֶׁר לֹא יַכִּירוּ מַעֲלָתוֹ אֶלָּא הַמּוֹדִים עַל הָאֱמֶת מֵאַנְשֵׁי הַדָּת וְהַחָכְמָה שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם שֵׂכֶל טוֹב וְהַכָּרָה בְּדִבְרֵי הַחִבּוּר וִידִיעָה בְּפִזּוּר הַדְּבָרִים הָהֵם אֲשֶׁר קִבַּצְתִּים וְאֵיךְ פִּזַּרְתִּים. וְזָכַרְנוּ בּוֹ גַּם כֵּן כָּל הָעִנְיָנִים עִקָּרִים הַתּוֹרִיִּים וְהַתַּלְמוּדִיִּים*, וְכִוַּנּוּ בָּזֶה שֶׁיִּהְיוּ אֵלֶּה הַנִּקְרָאִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, אוֹ חֲכָמִים, אוֹ גְּאוֹנִים, אוֹ כְּמוֹ שֶׁתִּקְרָאֵם, בּוֹנִים אֶת סְעִיפֵיהֶם* עַל שָׁרָשִׁים תַּלְמוּדִיִּים, וְתִהְיֶה תּוֹרָתָם סְדוּרָה עַל פִּיהֶם, וְתַלְמוּדָם בִּמְסִלָּה עוֹלֶה. וְכָל זֶה נִבְנֶה עַל עִקָּרִים תּוֹרִיִּים, וְלֹא יַשְׁלִיכוּ יְדִיעַת הַשֵּׁם אַחֲרֵי גַּוָּם*, אֲבָל יָשִׂימוּ הִשְׁתַּדְּלוּתָם הַגָּדוֹל וּזְרִיזוּתָם עַל מַה שֶּׁיַּשְׁלִימֵם וִיקָרְבֵם אֵצֶל בּוֹרְאָם, לֹא עַל מַה שֶּׁיָּבִיא בָּהֶם הַשְּׁלֵמוּת אֵצֶל הֶהָמוֹן.
___________________________________
שֶׁאֵינוֹ מִן הַדִּין וכו' – שלא ראוי לכתוב רק את פרטי ההלכה. שָׁרָשָׁיו – עיקרי האמונה. בְּחִבּוּרֵינוּ הַתַּלְמוּדִיִּים – ספרינו ההלכתיים. הַתַּלְמוּדִיִּים – אנשי ההלכה. זָכַרְנוּ – הזכרנו, כתבנו. בִּפְתִיחַת וכו' – הקדמת הרמב"ם לפירושו למשנה. הַקַּבָּלָה – מסורת העברת התורה. שֶּׁיִּתְחַיֵּב – שחייב. רַבָּן – המאמין בתורה שבעל פה ואינו מכת הקראים. בַּיִּחוּד – האמונה בה' אחד. עִקָּרִים הַתּוֹרִיִּים וְהַתַּלְמוּדִיִּים – הכוונה לעקרי האמונה וליסודות וכללים הלכתיים. סְעִיפֵיהֶם – ענפיהם, כלומר פרטי ההלכות. אַחֲרֵי גַּוָּם – חוצה להם (למחשבתם).
ביאורים
כאשר רוצה אדם לכתוב חיבור, מלמד אותנו הרמב"ם, ראוי שיעסוק ויחבר בעניין הצריך כתיבה, ולא בעניין שהוא רוצה לכתוב עליו. מסיבה זו התעורר הרמב"ם לכתוב על 'שרשי הדת ועיקריה'. הוא חשב לכתוב ספר המבאר את פרטי התורה, אך הבין שאין זה מתקבל על הדעת לבאר את פרטי התורה (עניני ההלכה) ולעזוב את שרשי התורה (יסודות האמונה). הרעיון הזה התחזק אצלו יותר כשפגש באנשים שהיו נחשבים בזמנו לחכמי ישראל, והם חשבו שהקב"ה הוא גוף (חלקם היו מסופקים בכך, וחלקם היו בטוחים במחשבתם זו). דעות כאלו נוגדות כליל את תפיסת התורה, והרמב"ם מכנה אותן 'שיגעון ודמיון נפסד' שמתאימים לנערים ולקטנים. הן נובעות בין השאר מאי-כישרונם השכלי של אותם בני אדם, ולפיכך נצרכת הסברה בדרך של סיפור דברים והצגת העיקרים כמו שהם. אין הם קהל היעד המתאים לשמיעת הוכחות שכליות, כיוון שלא ישכילו להבינם.
חיבוריו של הרמב"ם – ההקדמה למשנה, ההקדמה לפרק חלק וכן פרקי האמונה שב'משנה תורה' – הם בסגנון כזה. הרמב"ם אינו מתעסק שם בראיות ובהוכחות אלא פשוט מביא ומפרט את העיקרים שהוא רוצה שהלומד ידע. הרמב"ם כותב שהוא מצפה מאלו הנקראים תלמידי חכמים שיבנו את עולמם הרוחני על יסודות חזקים שמקורם בדברי חז"ל, ובכך יהיו שלמים ורצויים לפני בוראם, ולא – כפי שקורה רבות – שלמים ורצויים אל ההמון.
הרחבות
הרמב"ם מעמיד הדת
וְכַאֲשֶׁר נֶחְלַצְנוּ לָזֶה... לְבָאֵר וּלְקָרֵב סְעִיפֵי הַדָּת. הרב קוק מבאר את חשיבות חיבוריו של הרמב"ם, אשר העמיק וביאר את יסודות האמונה: "ואני תמה איך נוכל להעלים את עינינו מלהחזיק טובה לרבנו הרמב"ם על עבודתו הגדולה בספר המורה (– נבוכים). להעמיד את יסוד קדושת האמונה על טהרתו ולהרחיק את ההבלים הנוראים של ההגשמה באלהות מעל גבול ישראל. נקל לנו לתאר מה היה גורל האמונה, לולא עבודתו הקדושה הזאת אשר עבד בה במסירות נפש כל כך ואשר סבל עליה סבלות כל כך נוראה, אשר רק נפש קדושה כנפשו הגדולה היתה יכולה לעבור עליה בכל כך דרך נועם ושלום, ומפעלו זה גרם שברוך ה' בכלל תמה ונכרתה אמונת טעות זו מלב האומה כולה, ונקבע יסוד בכל לב בעיקר הדת, להאמין באמונה שלמה שהקב"ה אין לו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל. וה' יודע עד איזה דרגה של הבל והזיה היתה יכולה הטעות של אמונת ההגשמה להגיע לולא בא רבנו להציל את נשמת האמונה ממצולות הטעיה הזאת" [מאמרי הראיה א, לאחדותו של הרמב"ם]. בראי הדורות רואה הרב קוק כמה חשובה היתה מלחמתו של הרמב"ם להעמיק את יסודות האמונה ולהעמיד את הטועים על מקומם. כיום המציאות הכללית היא של אמונה טהורה, בלא כל סיגים ומושגים כמו הגשמת הבורא, וכל זה בזכות המפעל החשוב הזה של הרמב"ם.
לעילוי נשמת אריאל צבי ז"ל בן יוסף יצחק ודליה יבלטו"א שטריגלר
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
