בית המדרש

לחץ להקדשת שיעור זה
י"ב שבט התשע"ו

אגרת תחיית המתים חלק ד'

undefined

בשביל הנשמה

י"ב שבט התשע"ו
4 דק' קריאה
בעולם הבא אין גופים
וּבֵאַרְנוּ גַּם כֵּן שֶׁבָּעוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ מְצִיאוּת גּוּפוֹת*, אַחַר שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאֵין בּוֹ לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה וְלֹא מִשְׁגָּל, מִן הַשֶּׁקֶר* שֶׁיִּהְיוּ לוֹ הַכֵּלִים* לְבַטָּלָה, חָלִילָה לְהַשֵּׁם מִפֹּעַל הַבַּטָּלָה. כִּי כְּשֶׁיִּהְיֶה לָאָדָם פֶּה וְאִצְטוֹמְכָא* וְכָבֵד וּכְלֵי הַמִּשְׁגָּל, וְהוּא לֹא יֹאכַל וְלֹא יִשְׁתֶּה וְלֹא יוֹלִיד, יִהְיֶה אִם כֵּן מְצִיאוּתָם בַּטָּלָה גְּמוּרָה.
וְאֵין רָאוּי שֶׁיַּחֲלֹק אָדָם עַל הַפְּנִינִים הָאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם רְאָיוֹת שִׂכְלִיּוֹת בִּפְשׁוּטֵי דְרָשׁוֹת*, שֶׁרָאוּי לְאָמְרָן בִּפְנֵי הַנָּשִׁים בְּבֵית הָאֵבֶל. וּכְבָר סָתַר מִי שֶׁסָּתַר דַּעְתֵּנוּ זֶה, בְּאָמְרוֹ הִנֵּה מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם עָמְדוּ זְמַן בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְהֵם גּוּפוֹת, כֵּן יִהְיוּ בְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא.
לֹא אֲלֵיכֶם כָּל עוֹבְרֵי דֶּרֶךְ הַבִּיטוּ וּרְאוּ! מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, כְּלֵיהֶם לֹא הָיוּ לְבַטָּלָה, שֶׁשְּׁנֵיהֶם הָיוּ אֲנָשִׁים מִבְּנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, אָכְלוּ וְשָׁתוּ בָּהֶם לִפְנֵי הַמּוֹפֵת* וְאַחֲרָיו, וְאֵיךְ יַקִּישׁוּ מִזֶּה לַמְּצִיאוּת הַנִּמְשֶׁכֶת* אֲשֶׁר אֵין תַּכְלִית לָהּ, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ" - אֵיךְ יִהְיוּ בּוֹ כֵּלִים לַגּוּף לְבַטָּלָה?!
וּכְבָר נוֹדַע שֶׁהַגּוּף בִּכְלָלוֹ אָמְנָם הוּא כְּלִי לַנֶּפֶשׁ, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כָּל הַפְּעֻלּוֹת אֲשֶׁר אֵין פְּעֻלָּה אַחַת מֵהֶן נִמְצֵאת לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִלּוּ לֹא יָדְעוּ גֹּדֶל הַגְּנוּת הַמְחֻיָּב לְמִי שֶׁיְּיַחֵס לַשֵּׁם פֹּעַל הַבַּטָּלָה, וְהַמְצִיא כֵּלִים שֶׁיְּבֻקַּשׁ מֵהֶם תַּכְלִית לְלֹא תַכְלִית*.

ההמון חושב שלה' יש גוף כי רק לגוף יש קיום
וְאָמְנָם יְחַיֵּב זֶה* כֻּלּוֹ מַה שֶּׁיַּעֲלֶה בְּדִמְיוֹן הֶהָמוֹן, אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ שֶׁיֵּשׁ מְצִיאוּת חָזָק רַק לַגּוּף. וּמַה שֶּׁאֵינוֹ גּוּף, אֲבָל הוּא בַּגּוּף, רָצָה לוֹמַר כְּמִקְרִים, הוּא גַּם כֵּן נִמְצָא אֶצְלָם, אֲבָל אֵין חֶזְקָתוֹ בִּמְצִיאוּתוֹ כְּחֹזֶק הַגּוּף. וְאוּלָם מַה שֶּׁאֵינוֹ גּוּף וְלֹא מִקְרֶה בַּגּוּף, אֵינוֹ נִמְצָא אֵצֶל הַסְּכָלִים, אֲשֶׁר הֵם בְּלֹא סָפֵק, אַף עַל פִּי שֶׁהִזְקִינוּ*, גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדַיִם. וּמִפְּנֵי זֶה יַאֲמִינוּ רֻבָּם שֶׁהַשֵּׁם גּוּף אֶצְלָם, שֶׁאִם לֹא יִהְיֶה גּוּף אֵינוֹ נִמְצָא.

לרוחני יש קיום יותר מדבר גופני
וְאָמְנָם הַנִּקְרָאִים חֲכָמִים בֶּאֱמֶת, לֹא עַל דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה*, הִנֵּה הִתְבָּאֵר אֶצְלָם שֶׁכָּל נִבְדָּל מִן הַחֹמֶר* הוּא יוֹתֵר חֲזַק הַמְּצִיאוּת מִבַּעַל הַחֹמֶר. וְאֵין רָאוּי לוֹמַר יוֹתֵר חָזָק, אֲבָל* מְצִיאוּת הַנִּבְדָּל יוֹתֵר אֲמִתִּי, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יַשִּׂיגֵהוּ* אֶחָד מֵאוֹפַנֵּי הַשִּׁנּוּי. וְהֵם אֲשֶׁר הִתְבָּאֵר אֶצְלָם בְּמוֹפֵת שֶׁהַשֵּׁם אֵינוֹ גּוּף. וּמִפְּנֵי זֶה מַדְרֵגַת מְצִיאוּתוֹ יִתְעַלֶּה בְּתַכְלִית הַחִזּוּק. וְכֵן כָּל נִבְרָא נִבְדָּל, רוֹצֶה לוֹמַר הַמַּלְאָכִים וְהַשֵּׂכֶל, הוּא בִּמְצִיאוּתוֹ חָזָק מְאֹד, קַיָּם יוֹתֵר מִכָּל גּוּף. וּמִפְּנֵי זֶה נַאֲמִין אֲנַחְנוּ שֶׁהַמַּלְאָכִים אֵינָם גּוּפוֹת, וְשֶׁבְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא נְפָשׁוֹת נִבְדָּלוֹת, רוֹצֶה לוֹמַר דֵּעוֹת. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ רְאָיוֹת מִן הַתּוֹרָה עַל זֶה בְּמַאֲמָרֵנוּ הַמְכֻנֶּה "מוֹרֵה הַנְּבוֹכִים".
___________________________________
מְצִיאוּת גּוּפוֹת – חיים גופניים גשמיים. מִן הַשֶּׁקֶר – לא ייתכן. הַכֵּלִים – אֵברי הגוף. וְאִצְטוֹמְכָא – קיבה. בִּפְשׁוּטֵי דְרָשׁוֹת – ישנם דברי אגדה בחז"ל שלפי פשטות לשונם נראה שיש גוף בעולם הבא. הַמּוֹפֵת – הנס. לַמְּצִיאוּת הַנִּמְשֶׁכֶת וכו' – למציאות קבועה ונצחית. לְלֹא תַכְלִית – ללא מטרה ומשמעות. יְחַיֵּב זֶה – מה שמכריח וגורם לטעות שיש גוף בעולם הבא. אַף עַל פִּי שֶׁהִזְקִינוּ וכו' – למרות שהם מבוגרים בגילם, מחשבתם כשל תינוקות. הַעֲבָרָה – משל ומליצה. נִבְדָּל מִן הַחֹמֶר – מציאות רוחנית. אֲבָל – אלא. שֶׁלֹּא יַשִּׂיגֵהוּ – לא חלים בו.


ביאורים
הרמב"ם טוען שלא ייתכן שהקב"ה ייצור מציאות של דבר אשר אין בו שימוש. לא ייתכן שבעולם הבא יעמוד האדם בגופו, כיוון שאין בעולם הבא שימוש לגוף, ולפיכך ודאי שלא ימשיך להתקיים שם. היו שטענו כנגד הנחה זו, שמשה ואליהו הרי היו בגופם ועמדו בלא אכילה, שתיה ושינה. מוכח, אם-כן, שייתכן שהאדם יעמוד בגופו גם כאשר אין לו שימוש. עונה הרמב"ם – אין בזה ראיה. משה רבנו ואליהו הנביא השתמשו בגופם לפני הנס ואחריו. אחר קבלת הלוחות משה רבנו שב לרוב העניינים הגשמיים (מלבד חיי האישות). החיים בעולם הבא, לעומת זאת, הם חיים נצחיים, ואין מועד נתון שבו יהיה לפתע צורך בגוף.
מדוע ההמון חושב כך? ההמון מייחס מציאות וממשות רק לדבר שאותו אפשר לחוש ולהרגיש. לכן רק לגוף הם מייחסים 'מציאות'. כך גם ביחס למקרים שבגוף – דהיינו לתכונות שלו (כגון חוזק, או חולשה) – מייחסים הם מציאות מסוימת. הם מבינים שהמקרים קיימים. אך מה שאינו מאלו שני הדברים, אינו 'קיים' אצלם. על פי עיקרון זה, גם הא-ל לדעת רבים מהם הוא בעל גוף, ולכן לדעתם גם לצדיקים בעולם הבא יש גוף.
לחכמי האמת הסתכלות שונה לגמרי על העולם. ככל שהנברא הוא יותר נבדל מהחומר, פחות קשור בחומר – אזי הוא יותר נצחי, יותר קיים. החומר משתנה – בריות נולדות, גדלות, מתפתחות, ולבסוף מזקינות ועוברות מן העולם. כן הדין בהרים, יערות, בניינים רבי-קומות ונהרות שוטפים. החומר אמנם נראה חזק, אך שינויים חיצוניים או פנימיים משפיעים ללא הרף על מצבו ועמידותו. המציאות האמִתית – היא של הדבר הנבדל. דבר הנבדל מן החומר – ממילא יש לו קיום, כיוון שהשינויים התכופים בעולם אין בכוחם להשפיע עליו. כזה הוא הקב"ה. הוא נבדל מהחומר תכלית ההבדלות, ולכן נאמר שהוא היה, הווה ויהיה, קדמון וקיים לעד. וכעין זה – המלאכים ובני העולם הבא. הם אינם חומר ולא קשורים בחומר, אלא בריות רוחניות, וזה מה שמאפשר את נצחיות קיומם.

הרחבות
עולם הבא
שֶׁבָּעוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ מְצִיאוּת גּוּפוֹת. הרמב"ם במשנה תורה מרחיב בענייני העולם הבא: "העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת" [הלכות תשובה ג, ב]. העולם הבא הינו עולם הנשמות, אין בו גוף אלא נשמה רוחנית בלבד. הראב"ד משיג עליו וסובר שיש גוף בעולם הבא "כי בגוייתם הן עומדין חיים". הלחם משנה מסביר את המחלוקת ביניהם: הרמב"ם סובר שהעולם הבא ותחיית המתים הם שתי תקופות שונות – תהיה תחיית המתים ולאחריה יהיה העולם הבא, שאז ימותו כל אלה שחזרו לחיים בתחיית המתים. הראב"ד ואחרים חלקו עליו ואמרו שתחיית המתים היא העולם הבא, ובתחיית המתים יעמדו האנשים בגופם הגשמי. אמנם רבי יוסף אלבו כותב: "ועל כן אני אומר כי מה שנזכר במשנת כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא הוא כנוי לשכר הבא לנפש בכלל אחר המות, הן המדרגה הבאה לו לאדם אחר תחית המתים, הן המדרגה הבאה לו מיד אחר המות... והמדרגה הבאה לו לאדם מיד אחר המות תוך י"ב חדש היא הנקראת בלשון רבותינו ז"ל גן עדן... והיא מדרגת שלמות וכבוד... הרי שבארו בפירוש שמדרגת נפשותיהן של צדיקים אחר שנפטרו מהגוף וקודם תחית המתים היא במדרגת מלאכי השרת... ואולם יש בלשון העולם הבא מדרגה אחרת תקרא גם כן העולם הבא סתם, והיא באה לאדם אחר תחית המתים" [ספר העיקרים ד, לא] – ישנם שני עולמות המכונים 'עולם הבא', האחד הוא עולם הנשמות – שבא אחרי המוות, והשני הוא העולם הבא שאחרי תחיית המתים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il