בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • ארץ ישראל בהלכה ובאגדה
קטגוריה משנית
  • משפחה חברה ומדינה
  • גבולות הארץ
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שמחה בת חנה

undefined
16 דק' קריאה 47 דק' צפיה
בספר אגרות הראי"ה של מרן הרב קוק זצ"ל - יש כמה אגרות העוסקות בצורך להתיישב בדרום הארץ, ברפיח, בקסטינה וכד'.

אגרת רנ"ז, יפו, י"ד טבת תר"עין [מקור 1]:
לכבוד כבוד ידידי הרה"ח איש רב פעלים מו"ה משה יואל סאלאמאן נ"י.
שלום וברכה.
אמצא נכון להודיע לכ"ת, שמר מאניסעוויץ מביאליסטאק, שבא בלוית מר שץ מלודז, ע"ד קנית חבל אדמה באר"י, מטעם אגודה גדולה, בעלת רכוש הגון, נוטה עתה, על פי צרוף הסכמתי, לרפיח, שתחת יד בריטניה, על יד אלעריש. וכאשר נודעתי שכבודו יודע את הענין לפרטיו, אציע בזה לכ"ת שימהר לבא במוקדם האפשרי, לקחת דברים בזה עם מ. הנ"ל. אולי ד' אתנו ויתבסס בזה ענין גאולה נכבדה לחלק חשוב מאה"ק.
איני צריך לזרז למזורז שכמותו שי', ועכ"פ אם לא יוכל לבא אותו יום, ימהר כפי האפשרות להודיעני בטובו את דעתו על כללות זה הענין ביחס לאגודה הביליסטקית.
בכבוד רב וברכה נאמנה, ידידו דוש"ת, הק' אברהם יצחק ה"ק.
המכתב מדווח על יהודי מביאליסטוק, שהגיע לארץ בלוית יהודי מלודז' - לצורך קניית אדמה בא"י. הם נשלחו על ידי אגודה גדולה בעלת רכוש רב.
הם נוטים לקנות אדמה ברפיח על ידי אל עריש, והוא מבקש שהנמען יבוא בדחיפות להיפגש עם המשלחת הזאת - אולי עי"ז יתקיים "ענין גאולה נכבדה לחלק חשוב מארץ הקודש".

באגרת רפד' [מקור 2] מעודד הרב קוק זצ"ל קניית אדמות בסביבת כל המושבות:
"וע"ד הצורך להתרחב, זה יש בכל מושבה כמעט, שכל מה שיגדל גבול ישראל, הישוב מתגדל וחשיבותו ובטחונו עולה. וחבלי אדמה יש לקנות במסיבי כל המושבות כמעט, ביחוד סביב פתח תקוה, רחובות, עקרון, וכיו"ב בגליל. גם כעת נמצאת אגודה, שיש בה הרבה יראים וחרדים, שמבקשים לקנות חבל אדמה גדול בגבול רפאח, או רפיה".

(עיין גם באגרות הראיה א, חלק ה"נוספות" (עמוד שפב') תקנות ביסוד הישוב ברפיח! הרב עודד התיישבות גם בעבר הירדן וברמת הגולן, כמובא לקמן בשיעורים על עבר הירדן ועל גבול צפון.),

"והיא תחת ממשלת בריטניה כעת, מנחל מצרים ולפנים, וכשר הדבר להתחבר עמהם."

(ואגב, בהמשך האגרת, רבנו, הרב קוק זצ"ל, מדווח על מחירי ההתישבות ברפיח, ועוד).
הוא גם מדווח כאן על הרצון להתיישב בסביבת רפיח, ומדגיש, שרפיח נמצאת "מנחל מצרים ולפנים". כלומר היא נמצאת צפונה לואדי אל עריש - כדברי הכפתור ופרח שהבאנו בשיעור 3. או, שכוונת רבנו היא לנילוס, שהרי מרן הרב צבי יהודה כתב, שהנילוס הוא נהר מצרים (על פי הגר"א ועוד), וסביר להניח שדיבר בענין עם אביו.
המשך האיגרת:
"ויסוד קולוניא של ה' או יוד' אנשים, כמובן אי אפשר כי אם סמוך למושבה. וקוסטינה היא באמת מוכשרת לזה. גם אנשי קוסטינה הם אנשים פשוטים שומרי דת תוה"ק, ונכון להתחבר אליהם להגדיל את הישוב עמם יחד."

הוא קורא להקים יישוב של חמישה עד עשרה אנשים - ולהצמיד אותו ליישוב קיים, כדי לחזק את היישוב. כאן מדובר על קסטינה ואולי זוהי קרית מלאכי של היום, שהפכה לעיר ואם בישראל! הדבר מזכיר בהחלט את ההתיישבות של היום על גבעות הסמוכות ליישובים קיימים.

המשך האגרת [מקור 3]:
"הנני מוצא את עצמי מחוייב לעורר את כתה"ר, המתחיל במצוה רבה של אגודת "מוריה", שיותר נכון ליחד את העבודה להחזקת אימוץ דת קודש בישוב החדש באה"ק, שזוהי פעולה מוגבלת ויסודית מאד, ואפשר לגשת אליה בהתחלה גם בכחות בלתי כבירים כ"כ, ועל ידי היסוד העקרי של שתילת עצים החיים במקומו, יוכל הדבר להתרחב בכל פזורי ישראל, כי עצם העסק של עבודת ד' זאת, הוא מרומם את נפש העמלים בו, וממילא יצמח מזה תיקון גדול לחיזוק דת קודש גם כן בכל הגולה כולו. אבל אם תהיה הפרוגרמה בהתחלתה רחבה יותר מדאי לחיזוק הדת בכל העולם, אז אם תהיה הפעולה קטנה בכמותה, יגרום הדבר חלילה חלישות הדעת ורפיון להעסקנים. ובאמת עלינו ללמוד ממעשי המהרסים, שהם פונים בכל כחותיהם לאה"ק, ולמה לא נעשה גם כן אנו קהל עדת שלמי אמוני עם קדוש, להפנות את כל כחותנו לשכלול ובנין אה"ק ע"פ דרך ד', וממילא ירום ונשא וגבה קרן יראת ד' בכל גבול ישראל".

כאן מביע הרב קוק את דעתו ביחס לאגודת מוריה, שלקחה על עצמה לחזק את דת הקודש בכל העולם.

לדעתו אין להתפרס בשלב ראשון באופן כל כך כללי, אלא יש להתרכז בחיזוק הדת ביישובים החדשים בארץ ישראל, ומתוך כך יבוא תיקון גם לגולה, כי העיקר הוא "שתילת עץ החים במקומו" כלומר בארץ ישראל, וזה ניתן לעשות גם בכוחות מצומצמים. אם תהיה התפרסות רחבה מדי, יש חשש של אכזבה וחלישות הדעת.
הרב אומר שיש ללמוד מה"המהרסים" שמפנים את כל כוחותיהם לארץ הקודש (כוונתו אולי למסיונרים או לערבים שמשתדלים להשתלט על אדמות בארץ ישראל). גם עלינו להתרכז בכל הכוח בארץ ישראל, ומתוך כך תבוא השפעה על העולם כולו.

במלחמת ששת הימים זכינו בצורה מופלאה ביותר ובניסים גלויים להכפיל ולשלש את שטח ארץ ישראל. צה"ל כבש את כל חצי האי סיני, את כל יהודה ושומרון, ואת כל רמת הגולן.
היתה התעוררות עצומה בכל חלקי עם ישראל, גם הרחוקים מתורה ומצוות דברו דברי אמונה נוכח המאורע הזה (עיין בספר התקופה הגדולה - "שיחו בכל נפלאותיו").
זכינו לחזור לשכם, ליריחו, לחברון, ולכבוש את לב העולם - הר הבית.

אבל מתוך חולשה של הממשלה שלנו - נמסרו לשלטון הגויים באופן מעשי - חלק מחברון, הר-הבית ועוד.
כשהתחיל משא ומתן עם מלך מצרים הביע מרן הרב צבי יהודה התנגדות עזה לויתור כלשהו על משהו משטחי ארץ ישראל.
לצערנו הסכים ראש הממשלה דאז - מנחם בגין - לפנות את כל חצי האי סיני (עיין לעיל בשיעור מספר 3 - התכתבות בין הרב גורן זצ"ל למנחם בגין, ושם הרב גורן שולל מכל וכל משא- ומתן על כל חבל ימית. גם רבנו, הרב צבי יהודה, כתב כמה וכמה פעמים שכל סיני היא ארץ ישראל, עי' לעיל בשיעור 3.).

כאן נביא חלק מתוך דברי הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בענין זה. כל הפסקאות הן מתוך ספר "להלכות ציבור" הכולל כרוזים וחלק ממכתבי מרן הרב צבי יהודה קוק זצ"ל.

סימן קלח [מקור 4]:
.ב"ה, ראש חדש שבט התשל"ח.
על האמת וה"שלום".
על דברי "שלום" קטיעא של הפקרת סיני ואדמותיו לרשות נכרים, או משהו של יהודה-ושומרון, גולן ובשן, מתוך "סידור" של אנטומיה בעצם חיוניותה של ארץ חיינו נחלת אבותינו אברהם-יצחק-ויעקב, הם דברים בטלים ומבוטלים, ואינם אלא בגידה ומעילה בכל תפקידנו וייעודנו הדורותיים, בשוב ד' שיבת ציון.
ככל דברים בטלים לא יקומו ולא יהיו למפרע ולהבא. גם הדבור וההרהור עליהם איננו אלא חרפת-הדורות. ודבר השם קורא הדורות ומכוננם ומברכם לעולם יעמוד ויתקיים, והארץ הזאת המובטחת לנו, בתמימות שלשלת אבותינו וחיוב מצות שלטוננו עליה, לעולם עומדת ותעמוד ותתקיים באמתת שלמותה ותקומתנו בה, המגולה בממשות כל זה חזון תחייתנו כולה, בהופעת רוחו בתוכנו וכוננות כל בניננו וכינוסנו בשיבת שבותנו וחידוש ימינו כקדם.
בצפיית ראיית הישועה השלמה"

"שלום קטיעא" - כוונת רבינו, הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, לגמרא במסכת קידושין דף סו:. הגמרא דנה שם בעניין כהן בעל מום שעבד בבית המקדש - שעבודתו פסולה.
והמקור לפסול את העבודה - אמר רב יהודה אמר שמואל - דאמר קרא - לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום - כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. והא שלום כתיב? - אמר רב נחמן וי"ו דשלום קטיעא היא, והסביר המהרש"א שהכתיב הוא שלים - שהוא תרגומו של תמים, ומכאן שכהן בעל מום פסול.
רבינו משתמש בגמרא זו ללמדך ששלום קטוע אינו שלום אמיתי, ורק שלום שהוא תמים ושלם הוא שלום אמיתי. היינו, כאשר כל הארץ, בגבולותיה המפורשים בתורה, נמצאת בשלטון ישראלי מלא - יהיה שלום.

מכתב זה של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל פורסם בעקבות הסכמת מנחם בגין לפנות את כל סיני, כולל מערכת היישובים הפורחים, וכולל העיר ימית תובב"א.
הוא קורא למהלך זה בגידה ומעילה בייעודינו הדורותיים, כלומר, אנחנו בדור של שיבת ציון, בדור של קיבוץ גלויות וחזרה מסיבית לכל חלקי ארצנו, ותפקידנו להשיב לעצמנו את כל הארץ הגזולה ביד זרים, ליישבה, להפריח שממותיה ולא ח"ו לעשות מהלך הפוך.
כאשר א"י חסרה משהו זה כמו מום שפוגע ומפריע לכהן לעבוד בבית המקדש! זה פוגע בקדושת הארץ!

הערה: גם מרן הרב קוק זצ"ל כתב באגרות הראיה - שלא יהיה שלום בכל העולם עד שכל הארץ תחזור בשלימותה לידי עם ישראל!
כמובן מגנה הרב את תכנית ה"אוטונומיה", ומכנה אותה אנטומיה, היינו חיתוך אברים של חיינו ונתינתם לשונאינו.
והארץ - לעולם עומדת ותעמוד ברשותנו באופן מלא. היא מורשה לנו משלשלת אבותינו (שלושת אבותינו אברהם, וצחק ויעקב, שהובטחה להם ולזרעם), והיא מימוש החזון של תחית ישראל וארצו.

כמה ימים אחרי האגרת הנ"ל (4) שוב חוזר רבינו, הרב צבי יהודה, ומשנן את מה שכבר קדם וכתב:
סימן ק"מ [מקור 5]:
"ב"ה, י"א שבט התשל"ח.
ושיננתם!
סיני, וכל אשר לו, היא ארץ ישראל. ואיסור-תורה חמור ומוחלט הוא להפקיר מה-שהוא ממנה לרשות נכרים, חלילה. וה"אוטונומיה" לנכרים תושבים של אדמות יהודה ושומרון, שהן ארץ-ישראל כמו תל-אביב, היא אנטומיה בגופנו בחיוניותנו בארץ-חיינו. ושומר-ישראל יגוננו ויצילנו מכל חרפת-הדורות הזאת של בלבולי-דברי "שלום"-שקר ויבטיחנו במתנת עוזו שלום-אמת הקיים לעד בארצו שעומדת לעולם.
בצפיית ראיית הישועה השלמה
צבי יהודה הכהן קוק"

כאן מפרט רבנו את דעתו ש"סיני וכל אשר לו, כלומר כל סיני והישובים הם ארץ ישראל. האנטומיה (האוטונומיה) לנכרים תושבים - כלומר לא לגרי תושב אמיתיים, אלא לנכרים שיושבים כאן בלי לקבל עליהם את ההלכות של גר תושב כפי שפירטנו בשיעורים הראשונים, וחושבים לתת להם "שלטון עצמי" - זה כמו חיתוך אברים מגופנו. שלום אמת נצחי- יבוא רק מתוך עוז, "ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום."

סימן קפ"ג [מקור 6]:
ב"ה, י"ב תשרי התשל"ט
למעמד הר סיני!
בראשית התגלות דבר ד' אל משה רבנו בהר סיני נאמר לו: "המקום אשר אתה עומד עליו אדמת-קודש הוא". והוא הוא התחילה של כל הארץ, ארץ-אבותינו ארץ-חיינו, הקדושה הנצחית, כברור דברי רבן-של-ישראל רבנו יהודה הלוי זצ"ל, שמכאן מסתיימת מצרים ומתחילה ארץ-ישראל, המאושרים ומקויימים על-ידי רבן-של-ישראל רבנו אליהו זצ"ל מווילנא. ההגדרה הישראלית היסודית של חז"ל היא: ישראל שעמדו על הר-סיני - ואוזניהם ששמעו על הר-סיני, ומי שיש בו עזות-פנים לא עמדו רגלי אבותיו על הר-סיני. ובסדר-ההגדה-של-פסח כולנו אומרים: אילו קרבנו אל הר-סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו. ובסידורי המעלות בקודש של גדולת תורה שבע"פ - שהיא, כבירור דברי רבנו בעל הטורים זצ"ל, חיי-עולם אשר נטעם ד' בתוכנו - נקבע ונחקק: סיני עדיף. ומתוך מעמדו זה של הר-סיני נמשך ונתקים לכולנו כל אמיתיות תוקפה של חירות לוחות תורתנו וחירות לוחות לבבנו החי וקיים לעד-לעולם ולנצח-נצחים.
בצפיית ראיית הישועה השלימה
צבי יהודה הכהן קוק".

תוכן הפיסקה:
הגילוי הראשון של נבואה למשה רבינו במעמד הסנה - היה בהר סיני.
וד' פקד עליו - של נעלך וכו' - המקום אשר אתה עומד עליו - אדמת קודש הוא.

וכבר כתב ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר שני, יד) שנבואה יכולה לשרות רק בארץ ישראל (או בעבור ארץ ישראל) ונבואת משה אהרן ומרים בפארן, ומתן תורה בסיני - הכל היה בארץ ישראל!
אם כן סיני - זו ההתחלה של ארץ ישראל. והדברים מתאשרים על ידי הגר"א (בפירוש ליהושע טו, ד) - שנחל מצרים זה הנילוס, (וסיני - זה השטח הצמוד לנילוס -בתוך ארץ ישראל!).

המושג סיני משמש בחז"ל להגדרות יסודיות של עם ישראל:
-ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן (מסכת שבת קמו: ועוד)
כלומר בחטא עץ הדעת נפגם צלם אלוקים של אדם. וכאשר עמדו לפני הר סיני - ופסקה זוהמתם - התגלו בהם הסימנים המיוחדים של האומה, רחמנים ביישנים וגומלי חסדים (מס' יבמות עט.).
ותכונת "ביישנים" נלמדת מהפסוק (שנאמר בהקשר למעמד הר סיני) "...בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ, יז').
והסביר האור החיים: "כי בעקירת הזוהמה מהם הנה קנתה היראה שהיא שכינתו יתברך, מקום להיות בתמידות על פניהם, כי צלם אלקי אשר יצר ד' את האדם בצלמו, חזר לקדמותו..."
והגמרא בנדרים כ. - "תניא, בעבור תהיה יראתו על פניכם, זו בושה. לבלתי תחטאו - מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא.
מכאן אמרו, סימן יפה באדם שהוא ביישן.
אחרים אומרים, כל אדם שמתבייש לא במהרה הוא חוטא. ומי שאין לו בושת פנים, בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני".
בהר סיני נצטוו ישראל לא להיות משועבדים. לכן עבד עברי שרוצה להמשיך להיות עבד ומסרב להשתחרר - נרצע באזנו (שמות כא, ו').
והסביר רבן יוחנן בן זכאי (מסכת קידושין כב:) "מה נשתנה אוזן מכל אברים שבגוף, אמר הקב"ה, אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו - תרצע!"
ובהגדה של פסח "אילו קרבנו אל הר סיני ולא נתן לנו את התורה, דיינו". כי עוד לפני מתן תורה התגלו הסגולות המיוחדות הללו של ישראל! וסגולות אלו יש להן ערך בפני עצמן גם בלי מתן תורה, וזה הפירוש קרבנו לפני הר סיני.

המושג "סיני" מבטא בדברי חז"ל גם תורה שבעל פה.
במסכת ברכות (דף סד.) נקרא רב יוסף - "סיני" (והסביר רש"י שהיה בקי בהרבה ברייתות, ורבה נקרא עוקר הרים (מחודד ומפלפל); והגמרא מסיקה שסיני עדיף, וצריך למנותו ראש ישיבה, אם כן המושג סיני - נוגע גם לתורה שבע"פ. ותורה שבע"פ נקראת "חיי עולם נטע בתוכנו" (כך כתב הטור אורח חיים קלט). ומביא את הפסוק בקהלת (יב, א') - "דברי חכמים כדרבנות, וכמשמרות נטועים בעלי אסופות, נתנו מרועה אחד". וברש"י שם: "דברי חכמים שעשו סייג לתורה... כדרבנות..." מכונים את האדם לדרכי חיים... ורועה אחד נתן - משה מפי הגבורה.
ובספר שמות לב, טז: (והלוחות - מעשה אלקים המה, והמכתב - מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות".
ובמשנה באבות ו: "אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה". והסביר המדרש שמואל שם - ש"הוא בן חורין מהמאורעות הרעות ומקרי הזמן..." ובתפארת ישראל שם - "... אינו משועבד להגופניות, וזאת החירות..." כלומר לימוד התורה הוא דביקות מעל לזמן ולמקום, גם לימוד תורה שבכתב (לוחות תורתנו) וגם לימוד תורה שבעל פה - "לוחות לבבנו" (על פי הפסוק במשלי ג, ג - כתבם על לוח לבך" שהכונה לתורה) - והכל מתוך המשך מעמד הר סיני שחי וקיים לעד - לעולם ולנצח נצחים.
(עי' גם בספרו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל אור לנתיבתי, פרק ט).

סימן ריח [מקור 7]:
"ב"ה, ט"ו סיון התשמ"א.
לכבוד
ראש ממשלתנו מר מנחם בגין שליט"א.
נרעשתי ונזדעזעתי לשמוע על העובדה של עקירת יישובים מארץ-חיינו כדי למסרם לרשות נכרים המצרית, וגם עקירתו של חבל סיני ומסירתו לרשות נכרים, נגד ההוראה המפורשת מאת רבן של ישראל הגאון זצ"ל בספר יהושע ט"ו, כי הנחל היה הולך ממצרים עד ארץ-ישראל הוא הנילוס.
בצפיית הבירור לישועה המהירה
צבי יהודה הכהן קוק".

הרב צבי יהודה מביע הזדעזעות כפולה - מעקירת ישובים (בהסכמת בגין לעקור את ישובי ארץ ישראל בחבל סיני), וגם על עקירת חבל סיני ומסירתו לגוים.
הוא מציין את דברי הגר"א, שאותם איזכר גם קודם (בכרוז 6), שנחל מצרים הוא הנילוס.
כלומר - מכיון שהגבול הוא הנילוס, הנמצא למעלה ממאה ק"מ דרומה לחבל ימית - ברור שחבל ימית הוא ארץ ישראל (כמובן גם לפי מי שסובר שנחל מצרים הוא ואדי אל-עריש - חבל ימית ארץ ישראל, בהיותו צפונה לואדי זה).

ככל שהתקרב מועד הפינוי של ימית ובנותיה - גברה ההתנגדות בציבור, וקמה תנועה למניעת הנסיגה בסיני. הרב צבי יהודה זצ"ל תמך והמריץ מאד את ההתנגדות, ובין השאר כתב [מקור 8]:
" סימן רכט
ב"ה,
שלום רב, באין מכשול ועיכוב,
לאחינו המתאמצים לסידור ההתישבות בימית.
חִזקו ואִמצו חַזקו ואַמצו בהתאמצותכם להתאחזות בנחלת אבותינו מאז מקדם להמשכה בכל הדורות כמצווה עלינו במצות התורה באו ורשו אותה וירשתם אותה וישבתם בה, ומכאן ההמשך והדוגמא להמשך מצות העליה לארצנו הקדושה בכל תקפה וריבויה, גדלה ותפארתה בכל בית ישראל המתחזקים ועולים ציונה בע"ה.
נאמנכם בלב ונפש המצפה לישועת אמת השלמה
צבי יהודה הכהן קוק
בהחלטת רבן של ישראל הגר"א מווילנא כי סיני היא ארץ-ישראל!"

"בכל הדורות" מתכון לדברי הרמב"ן בהוספה ד' לספר המצוות - שכיבוש הארץ, ההתישבות בארץ והפרחת השממה - זו מצות עשה בכל הדורות.
"תקפה וריבויה" מתכון כנראה לומר, שכשם שיש מצות עליה לארץ ישראל, וזו מצוה המוטלת על כל בית ישראל - שיש מצות עליה ישראל, וזו מצוה המוטלת עיל כל בית ישראל - יש מצוה להתישב ולהאיחז בכל חלקי ארץ ישראל. כלומר, המצוה לא מסתיימת בעליה לארץ, אלא נמשכת במאמצים התקיפים של חיזוק להרחבת ההתישבות, כפי שעושים האנשים המתישבים בימית ובסיני, וכפי שעושה התנועה למניעת הנסיגה בסיני.

סימן רל
"ב"ה,
הוראת הגר"א רבן-של-ישראל יהושע טו, י.
הנחל היה הולך ממצרים עד ארץ-ישראל והוא נילוס.
צבי יהודה הכהן קוק"

תיאור המאבק על ימית תובב"א
העיר ימית נוסדה על ידי ממשלת ישראל.
העיר תוכננה באופן נפלא גם מבחינת יפיה, וגם מבחינת איכות החיים המעולים שבה. המתיישבים הפכו את המדבר השומם לישוב ירוק פורח, עם חוף יפהפה שאין כמוהו בכל הארץ.
בהתחלה לא היה אפילו מנין יום יום, אבל לאט לאט נוצרה בעיר גם קהילה דתית בהנהגתו של רב העיר, הרב ישראל אריאל שליט"א.
נבנו בה בתי כנסת, בתי ספר ומקוה טהרה, ולימים נוסדה בה גם ישיבת הסדר גדולה.
כמו כן נוסדו ישובים נוספים בסביבתה, והיתה התפתחות מהירה גם במספר המתיישבים.
איש לא האמין שיבוא ראש ממשלה שיסכים לפנות את כל המפעל הזה, שהושקעו בו אהבת ארץ ישראל, תכנון מדהים של עיר יפה, ומשאבים גדולים.
אבל האסון קרה, ונחתם "הסכם" עם מצרים על מסירת סיני בשלבים, ועל פינוי ההתישבות.
לפתע התפרסו בעיר עורכי דין שהציעו את שירותם בעזרה לתושבים העומדים להתפנות. הם התחרו ביניהם בהצעות כספיות גבוהות למי שיתפנה מרצון ומיד, והדבר יצר אוירה בלתי נסבלת של עיר גוועת ומיובשת.

ואז קמה התנועה למניעת הנסיגה בסיני.
כתב הרב צבי יהודה זצ"ל [מקור ב1]:
"הממשלה הזאת... אמנם יכולה לשלוח ולהכריח כמה מאחינו, חיילינו היקרים - שהם בוכים ומתמרמרים על כך, להתגבר עלינו ולהכניע אותנו, אבל את לבנו ואת בריאות הכרתנו הישראלית לא תוכל לעקור, על אף ועל חמת כל התאכזרותה הזאת עלינו נגביר ונאדיר, נרבה ונעצם תקפה של תודעתנו הישראלית הנאמנה ושל המשך פעלינו בתוכה בכל שלימותה של ארצנו."

[מקור ב2-7]:
2.בעיר ימית תובב"א ובישובים סביבה התרכזו אלפי אנשים בחודשים האחרונים לפני הריסתה ומסירתה לנכרים, האנשים באו מכל קצוי הארץ, משפחות שלימות ובני נוער רבים, אנשים שזנחו - למשך זמן - את חבריהם וסביבתם, עזבו עבודה ופרנסה (מהם שהפסידו פרנסתם) ותנאים טובים בביתם במרכז הארץ, והמירום בחיים בתנאים - לא תנאים. הם נענו לקריאה של התנועה לעצירת הנסיגה ועברו להתיישב בימית ובישובים סביבה ולהצטרף לתושבים המקומיים שנאחזו בכל כוחם במקום נפלא זה שבנו וחיו ופיתחוהו (באישור הממשלה ובשליחותה!) קרוב לעשר שנים.

3.ימית בימיה האחרונים היתה כולה עיר האמונה והבטחון, מספיק היה רק להסתובב בין התושבים כדי לחוש זאת. היו שסברו כי יתכן וניתן יהיה לבטל החלטות הממשלה בענין גירוש חבל ימית והעברתו לזרים, אם בגלל שהממשלה "תתפקח" ברגע האחרון, אם בגלל שהממשלה תראה עד כמה אכן ישנם אזרחים אוהבי ארץ ישראל המעונינים ותומכים בהחזקת החבל, שיעמדו מאחוריה אם תחליט להשאר בחבל ימית. והיתה תקוה שתיוצר תנועת התיישבות גדולה מכל חלקי ארץ ישראל ושהממשלה תירתע ממאבק מול אלפי אנשים ציונים אמיתיים (זכורה, למשל, עצרת בת שלושים אלף המשתתפים בכותל המערבי). הצבור שם פעל מתוך אמונה עמוקה כי אפילו חרב חדה מונחת על צוארו אל יתיאש מן הרחמים שמא ברגע האחרון ורחמו מן השמים. (כפי שקרה במותו של סאדת, זו היתה הזדמות לבטל או לדחות את ביצוע הגזירה). בכל מקרה הרגישו כולם שיש לקיים מצות ישוב הארץ עד הרגע האחרון שהדבר ניתן.

4. חשבנו כולנו שמעשים חיוביים של בנין התישבות וחיים רגילים ותוססים ללא דאגת ה"פינוי" יפיחו מחדש רוח אמונה ורוח ציונות טובה בקרב חלקים טובים של הצבור ויהווה בסיס ומנוף לפעילות הסברה עניפה ורחבה כדי שהעם יתעורר ויתעשת מסמאות העין שהממשלה הטילה בדבריה כאילו מסירת חבל ימית יביא שלום על ישראל.

5.בתחילת ההתארגנות הסופית בחבל היו ויכוחים והתלבטויות, כיצד להיאבק אם וכאשר תבוא עת רעה, מה המותר ומה האסור, בהתנגדות ובמאבק עם השלטון ועם חיילים. (זכורה למשל אסיפת נשים שכונסה על ידי גברת העוסקת בענייני חינוך ומושכת בעט סופר "לתדרך את הנשים בעת פינוי" - תדריך המנוגד לדעת הרבנים בעיר) אולם מתוך כל הבירורים וחילופי הדיעות צמחה בסופו של דבר מנהיגות לעיר ולתושביה ביזמת המטה לעצירת הנסיגה, מנהיגות מוכרת על רוב רובה של האוכלוסיה. מנהיגות זו פעלה בתיאום מלא עם קבוצת רבנים שהיו הגוף המנחה בימית.

6. בעיר פעלו ישיבות שלימות (ישיבת ימית, קרית ארבע, קדומים) וישיבות שבאו בחלקן (מרכז הרב, ישיבה לצעירים ועוד.) בני ישיבות רבים, משפחות מהערים, מן ההתישבות העובדת ומן ההתנחלויות. רובם הגדול והמכריע היו אנשים דתיים, אך רבים היו אנשים לא דתיים.

7. בעיר קוימו חיי קהילה למופת, עשרות רבות של שיעורים מגוונים נאמרו בשבתות ובימי חול, זו היתה עיר של חיים בריאים ושלמים על פי הוראות הלכתיות ואידיאולוגיות של רב העיר ושל צוות רבנים וראשי ישיבות. על אף המצב המתוח והקשיים האוביקטיביים, תפקדה העיר באופן נפלא בגשמיות וברוחניות. חג הפסח היה כולו תורה ויראת שמים בדקדוק קלה כבחמורה, בתנאים לא תנאים. הכל יחד היה קידוש השם גדול מאוד. בעיר קוימו לימודים סדירים של כשש מאות (!) תלמידים בבתי ספר יסודיים, ישיבות תיכוניות ואולפנות.

באחד ממכתביו האחרונים כתב הרב צבי יהודה [מקור ב8-9]:
"לאחינו המתאמצים לסידור ההתישבות בימית, חזקו ואמצו, חזקו ואמצו.. בהתאמצכם להתאחזות בנחלת אבותינו מאז ומקדם... (בהחלטת רבן של ישראל הגר"א מוילנא כי סיני היא ארץ ישראל)"

"ח"י בחודש הרביעי התשמ"א. אל קהל אחב"י למען עצירתה נסיגה מסיני!
בראשית התגלות דבר השם אל משה רבנו: המקום אשר אתה עומד עליו הוא אדמת קודש! והיא האתחלתא של כל ארץ ישראל".

"לנאחזים בימית - לכבוד כל יקירנו המתאמצים למען משמרת שלימותה של ארץ חיינו נחלת אבותינו הקדושה לכל ישראל, הנני אתכם בכל פעלכם למען כל תקפה של שלמות ארץ חיינו לכל מרחבי גבולותיה".
(מכתבו למתישבי חבל ימית מט"ז טבת תשמ"ב כחודשיים לפני עלייתו לגנזי מרומים).

מתוך חוברת "מורשת הצבי" של הרב בדיחי שליט"א [מקור א9]:
"כשבועיים לפני הסתלקותו, באו תלמידים והודיעו לרבנו [הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל] שבהנחיית ראש הממשלה הושמו מחסומים כדי לעכב את אפשרות הכניסה לחבל ימית. רק אז נודע לרבנו ענין המחסומים.
הוא הגיב בחומרה ואמר: "האם הוא בעל הבית על ארץ ישראל?!" התרומם מעט, וכאילו ניסה לנתק את האינפוזיות אליהן היה מחובר, כדי ללכת בעצמו ולעכב את המעשה הנורא הזה, ובתוך כדי כך אמר: "צריך מסירות נפש על כל ד' אמות של ארץ ישראל" (הקלטה של דברי רבנו - בידי הרב ח. שטיינר.)

עיין עוד בספר להלכות ציבור, סימנים: ק"ס, קע"ב, קע"ג, קפ"ו, קפ"ח, רכ"ג ועוד.
מרן הרב צבי יהודה זצ"ל נפטר בי"ד באדר תשמ"ב - ובהלויתו השתתפו עשרות אלפי אנשים ובתוכם גם מתישבי חבל ימית.
והמאבק נמשך.
כשהפינוי הלך וקרב, גבשו הרבנים יחד עם מפקדי העיר - בני קצובר, חנן פורת ואברהם מינץ - הנחיות מדויקות לקראת פינוי אפשרי.
רבנו, מרן הגאון הרב ר' אברהם שפירא שליט"א הגיע לימית, ובביתו של הרב אריאל התכנסה ישיבה של הרבנים בראשותו של רבנו. כמו כן השתתפו ראשי המטה.

בישיבה זו גובש המסמך דלקמן (מתוך בטאון המועצה הדתית בימית) [מקור ב13]:
דעת תורה
"בכנס הרבנים הנמצאים בימית, שהתקיים באור ליום ו', ערב שבת הגדול ט' ניסן התשמ"ב, בהשתתפות הרבנים דלקמן:
משה צבי נריה
אליעזר וולדמן
ישראל אריאל
דני שילה
אלחנן בן נון
יצחק לוי
דב בגון
חיים דרוקמן
דב ליאור
יועזר אריאל
יוסף ארציאלי
יוסף ברמסון
אברהם נחשון
חיים שטיינר
יעקב אריאל
יששכר גואלמן
מאיר (הייטנר) האיתן
יוסף בדיחי
אליעזר רובינשטיין
וראשי המטה: בני קצובר, חנן פורת ואברהם מינץ .

הוחלט לפרסם את הדברים דלקמן:
ניתוק חלק מארץ ישראל ומסירתו לידי זרים - זו עבירה חמורה ביותר, ועקירת ישובים יהודים - גזירה נוראה היא ואין להשלים אתה.
הנסיגה מחבל ימית והריסת ישוביו הפורחים, עלולות לקרב את מלחמת הדמים שאויבינו מכינים אותה ואף מכריזים עליה, ומסכנות חיי חילי צה"ל.
הפקודה להוציא את שטח ימית ממדינת ישראל ולעקור את ישובי החבל - היא איפוא בלתי חוקית ובלתי מוסרית.
הצבור היהודי הגר בימית, יאבק בכל כוחו על אחיזתו באדמת הקדש אדמת ארץ ישראל, יגן על עירו ועל ביתו כהגן כל אדם על מקום הולדתו, ולא יזוז ממקומו בשום פנים.
בדיון שנערך בהשתתפות ראשי המטה האחראי סוכם:
התארגנות ההתנגדות לעקירת המשפחות, תהיה בהתבצרות בדירות המגורים.
הנוער ירוכז בקבוצות וישמע באופן מוחלט להוראות המדריכים. התנגדות הנוער לעקירה תהיה בדירות ובמקלטים.
על הגגות יעלו רק בוגרים (לא צעירים ולא בנות).
אין להשתמש בחומרי התבצרות חריגים (הוראות מפורטות תתפרסמנה על ידי המטה).
בשום פנים אין להשתמש בחומרים דליקים.
הרמת יד והטחת עלבונות-חמורים הם ביותר, ואזרחים וחיילים נקראים להמנע מכגון דא.
בני הנעורים אשר נחלצו ובאו לעזרת ימית, נקראים להשאר במקום (במקרה של בעיות הקשורות בהורים, עליהם לפנות אל רבניהם-מוריהם).
בעמידתנו האיתנה והנחרצת, הננו מחזקים את מדינת ישראל, ושומרים על שלומו של צה"ל ורוחו, וישועת ה' תשגבנו ותאמצנו.

רוב רובה של פעילות מתיישבי העיר וחבל ימית התנהלה על פי ההנחיות הללו. במצבים הקשים ביותר, של לחץ וכפיה ואוירה טעונה חומר נפץ ממש, התנהגו אלפי אנשים בדיוק לפי ההנחיות הנ"ל. כאשר חיילי צה"ל בהמוניהם לוקחים בידם משפחה אחרי משפחה ומעלים אותם לאוטובוסים ובו זמנית הורסים כלי משחית נוראים בית אחר בית גינה אחר גינה, מפעלים חקלאיים ותעשייתיים, בתי כנסיות ובתי מדרשות, בתי ספר ובניני ציבור - וקוברים עיר שלמה חיה ותוססת - והלבבות כולם של מפנים ושל מפונים, של מגרשים ושל מגורשים נקרעים לגזרים. ובתוך זעקות השבר, הויכוחים, הבכיות, האבק, בתוך כדי הפיכת העיר לתל חורבות פעלו הכל, חיילים מצד אחד ואזרחים מן הצד האחר במלוא ההבנה ההדדית. להוציא מקרים בודדים ממש של יחידים (מתוך כחמשת אלפי איש - מתנגדי הנסיגה!)

ויצויין עוד: איש לא נפגע באופן רציני על אף המהומה רבתי, הקצף, הכלובים, האיומים, והגגות. אולי הושלכו בלהט המאבק מספר אבנים על ידי יוצאים מן הכלל. אבל רוב רובו הגדול והמכריע של האנשים וכן של החיילים, התנהגו למופת לאור ההנחיות הנ"ל.

כלי התקשורת כדרכם מזה שנים בארץ לטפטף רעל לתקומתו של העם, הסתובבו בעיר ובסביבותיה כעורבים צמאי דם וסנסציות. גם כאן איבדו את הפרופורציות, צילמו רק מה שרצו ובזויות שישרתו את מגמתם. תיארו בתיאורים חסרי שחר ומנופחי זוועה, והעלימו במכוון את החיים החיוביים של קהילה נפלאה זו ברגעי חייה הקשים ביותר. (זכור תיאור "מפורט" של כל מהלך הפינוי - הגירוש "מפי כתבו של עתון דתי אחד" - שאף כתב אחד שלו לא נראה בכלל בעיר ובסביבותיה בכל אותם ימים...) כך נוצרה תמונה מעוותת של הגירוש אצל מי שלא היה שם בגופו.

את הצבור שמילא את ימית ופעל בתוכה בחודשיה האחרונים יש לפאר, לרומם ולהוסיף בו ומתוכו אומץ! הוא שימש דוגמא להפליא להתנהגות לתפארת במצב נורא - מתוך אמונה שלימה, מתוך אהבת הארץ, ומתוך מסירות נפש על פי דרכה של תורה ובהתאם לכוונו של מרן הרב צבי יהודה זצ"ל ושל תלמידיו.
עיין בדף המקורות - בתמונה [מקור ב11] בה נראה מרן הרב צבי יהודה, נאחז בגדר - בהתנחלות הראשונה בשומרון. (הרב היה אז בן 84!)
כשבאו לפנותו - אמר שיש למסור את הנפש על ארץ ישראל, וגם אם ח"ו יגיע מצב של איום בנשק על המתישבים על מנת לפנותם, יהרג ואל יעבור.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il