^ 1.ודלא כפי שכתב בספר נחלה לישראל לרבי ישראל משה חזן שרק חקיקה דתית נאסרה, שכן היא מייקרת שם הע"ז, אך חוק אזרחי של ערכאות נוכרים מותרת. והאו"ת הגדיר שכל שבכלל האיסור כל שדן בפני שכל אנושי. וכן סבר בשו"ת שמו משה לר"מ פרדו סי' ט. וכן נראה שהבין בשו"ת יכין בועז בח"ב סי' ט שגם פנייה לדון אצל דיין ישמעאלי בכלל האיסור, אף שאינו עובד ע"ז.
^ 2.הנתיה"מ בסי' כו סק"ג ובחידושים סק"ח והערוך השולחן סעי' ה הצריכו שבי"ד יברר את מהות התביעה, ולא יאפשרו לתבוע בערכאות אא"כ ברור החיוב. אך המהר"י בן לב ח"ג שאלה מח כתב בשיטת הרמב"ם שבי"ד יכול ליתן רשות לתבוע בערכאות, אף שלא התברר להם מהות התביעה, ודי בידיעתם שלא רצה לדון בבי"ד של ישראל. וכ"כ האמרי בינה וכן נקט האמרי בינה בסי' כו 'והנה בנתיבות', ודחה את דעת הנתיבות. הן מסברה דלא שבקת חיי, וארץ ניתנה ביד רשע. והן מצד המנהג: 'דסוגיא דעלמא אזלי בתר איפכא, ונותנים בכל בי"ד רשות ללכת לערכאות'. וכן סבר הגר"י מקוטנא בישועות ישראל סי' כו.
^ 3.ראה רמב"ם בהל' סנהדרין פכ"ה ה"ה ששליח בי"ד נאמן כשניים לנידוי, אך לא לממון. ברש"י בב"ק בדף קיב: בד"ה 'מהימנינן ליה'. מבואר בטעם נאמנותו: 'דלא משקרי בבי דינא'. וכסף הקודשים בסי' כו כתב שאם היה שליח בי"ד ממונה ע"י הקהל, לכו"ע היה נאמן.
^ 4.בספר מאזניים למשפט סי' יא סעי' א דייק מלשון מרן השו"ע שרק אם מבקשים לנדותו דרוש להזמינו ג' פעמים, ויסרב לכך. אך להכיר בו שאינו צאית דינא, די בפעם אחת שסרב לבוא לדין, בלא התנצלות הולמת.