ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
-ז- 169 וְכֵיוָן שֶׁהִקְדַּמְתִּי אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲנִי רוֹאֶה לִסְמֹךְ לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַדִּבּוּר בְּבִטּוּל הַתּוֹרוֹת* כִּי זֶה מְקוֹמוֹ, וְאֹמַר כְּבָר קִבְּלוּ בְּנִי יִשְׂרָאֵל קַבָּלָה גְּמוּרָה שֶׁמִּצְווֹת הַתּוֹרָה אָמְרוּ לָהֶם הַנְּבִיאִים עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יְבֻטְּלוּ, וְאָמְרוּ שֶׁשָּׁמְעוּ זֶה בְּמַאֲמָר מְפֹרָשׁ, יִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ כָּל מְחַשֵּׁב וְכָל סְבָרָא. 170 וְאַחַר כֵּן הִתְבּוֹנַנְתִּי בַּסְּפָרִים, וּמָצָאתִי מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּהֶם מוֹרֶה עַל זֶה, תְּחִלָּה שֶׁרֹב הַמִּצְווֹת כָּתוּב בָּהֶן לְדוֹרוֹתֵיכֶם. וְעוֹד מַה שֶּׁאָמְרָה (דברים לג, ד) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. וְעוֹד כִּי אֻמָּתֵנוּ אֵינֶנָּה אֻמָּה כִּי אִם* בְּתוֹרוֹתֶיהָ, וְכֵיוָן שֶׁאָמַר הַבּוֹרֵא שֶׁהָאֻמָּה תַּעֲמֹד* כָּל עֲמִידַת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁתַּעֲמֹד תּוֹרוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְהוּא אָמְרוֹ (ירמיה לא, לה) כֹּה אָמַר ה' נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים וְגוֹמֵר אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם ה' גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל וגו'. 171 וְרָאִיתִי בְּאַחֲרִית הַנְּבוּאוֹת, מַזְהִיר עַל שְׁמִירַת תּוֹרַת מֹשֶׁה עַד יוֹם דִּין וּשְׁלִיחוּת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא קֹדֶם, הוּא אָמְרוֹ (מלאכי ג, כב) זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים. (שם ג, כג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.
כל הדברים הנראים כביטול של התורה באמת אינם ביטול
172 וְרָאִיתִי אֲנָשִׁים מֵאֻמָּתֵנוּ שֶׁמְּבִיאִים רְאָיָה לִדְחוֹת בִּטּוּל הַתּוֹרָה מִדֶּרֶךְ הַכְּלָל*, וְאוֹמְרִים לֹא תִמָּלֵט הַתּוֹרָה כְּשֶׁמְּצַוֶּה בָּהּ הַבּוֹרֵא מֵאֶחָד מֵאַרְבָּעָה עִנְיָנִים. אִם שֶׁיְּפָרֵשׁ בָּהּ שֶׁהִיא עוֹלָמִית, וְזֶה לֹא יִתָּכֵן לְבַטְּלָהּ. 173 אוֹ שֶׁיְּשִׂימָהּ בְּחֵלֶק מֵהַזְּמַן, כְּאִלּוּ אָמַר עֲשׂוּ זֶה מֵאָה שָׁנָה, וּבִטּוּלוֹ פָּחוֹת מִמֵּאָה שָׁנָה לֹא יִתָּכֵן, וְאַחַר הַמֵּאָה כְּבָר נִשְׁלַם וְלֹא יִפֹּל* עָלָיו בִּטּוּל. 174 אוֹ שֶׁתִּהְיֶה נִסְמָךְ* אֶל מָקוֹם, כְּאִלּוּ אָמַר עֲשׂוּ זֶה בְּמִצְרַיִם, וּבְמִצְרַיִם לֹא יִתָּכֵן לְבַטְּלוֹ, וְאִם יְצֻוֶּה בְּזוּלָתוֹ* בְּזוּלַת מִצְרַיִם* אֵין בִּטּוּל. 175 אוֹ שֶׁיִּהְיֶה מְעֻלָּל בְּעִלָּה*, כְּאִלּוּ אָמַר עֲשׂוּ זֶה בַּעֲבוּר שֶׁמֵּימֵי הַיְאוֹר נִגָּרִים, וְקֹדֶם שֶׁיַּעַמְדוּ מֵימֵי הַיְאוֹר לֹא יִתָּכֵן לְבַטְּלוֹ, וְאִם יְצַוֶּה בְּזוּלָתוֹ אַחַר עֲמִידַת הַמַּיִם אֵינֶנּוּ בִּטּוּל. 176 וְכַאֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם*, וְהִנֵּה הֵנָּה חֵלֶק חֲמִישִׁי הוּא הַתּוֹרָה אֲשֶׁר הֻגְבַּל לָהּ זְמַן, וְלֹא יָסוּרוּ בְּנֵי אָדָם מֵעֲשׂוֹתָהּ עַד אֲשֶׁר יְצֻוּוּ בְּזוּלָתָהּ, אוֹמְרִים* וְזֶה גַּם כֵּן אִלּוּ הָיֹה הָיָה בְּחֵלֶק מֵהַזְּמַן, כִּי הַמִּדָּה תִּהְיֶה יְדוּעָה אִם אֵצֶל הָאֱלֹהִים עַל אֲמִתָּתָהּ אוֹ אֵצֶל בְּנֵי אָדָם אֶל עֵת הַצִּוּוּי הַשֵּׁנִי, וְעַל שְׁנֵי הָעִנְיָנִים יַחְדָּו יְבַטֵּל הַבִּטּוּל בְּמִצְרַיִם, וְיִהְיֶה זְמַן הַתּוֹרָה חֶלְקִי בַּשֵּׂכֶל מִתְּחִלַּת הַצִּוּוּי בָּהּ. וּקְצָתָם אוֹמֵר, זֶה הַחֵלֶק הַחֲמִישִׁי לֹא יִתָּכֵן, כִּי הַתּוֹרָה הַכְּלָלִיִּית וְהַחֶלְקִיִּית לֹא הָיוּ כִּי אִם שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר דָּבָר סְתָם.
________________________
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
33 - מאמר שלישי חלק י"א
34 - מאמר שלישי חלק י"ב
35 - מאמר שלישי חלק י"ג
טען עוד
ביאורים
169 -ז - נצחיות התורה
בפרק זה יתברר שהתורה נצחית ולא יכולה להתבטל ולבוא תורה אחרת במקומה, כמו שטוענים הנוצרים והמוסלמים שהתורה ניתנה רק לזמן קצוב, ואחר כך היא התחלפה הבתורה אחרת.
בני ישראל קיבלו במסורת שמצוות התורה קיימות לעד, ואינן יכולות להתבטל. כמו כן, המצוות הכתובות בתורה אינן משל, כמו שטענו הנוצרים או פילון האלכסנדרוני.
פילון טען שהרבה דברים בתורה הם רק משל, למשל אברהם סימל את ההסתכלות והעיון, יצחק את אהבת הטבע ויעקב סימל את המעשים. השמים מסמלים את השכל והארץ היא סמל לחושים. העולם נברא בששה ימים מפני שזהו מספר המתחלק לכמה חלקים. בייחוד חביב מספר "שבעה" על פילון. הוא מביא כמה דוגמאות להוכיח את חשיבות המספר שבעה. יש שבעה איברים חיצוניים באדם, כמו הראש, העין וכו'. יש שבעה מזלות, שבעה חדשים ללידת ילד (ילד הנולד לשבעה חדשים הוא בר קיימא). כתשובה לדבריו נצטווינו לעשות את המצוות בדיוק כמו שהן כתובות, למשל, נצטווינו להניח תפילין באופן ממשי על היד והראש, ולא יתכן שדברים אלו הם משל לרעיון מסוים.
170 ניתן להוכיח שהתורה נצחית מהפסוקים עצמם - נאמר בתורה פעמים רבות: "לדורותיכם", "חקת עולם", "ברית עולם", וכן נאמר (דברים לג, ד): "תורה ציווה לנו משה מורשה". ועוד, שהאומה אינה עומדת אלא בזכות תורותיה, ומכיון שהבורא הבטיח לנו שהאומה תעמוד לנצח, כמו שנאמר (ירמיה לא, לד-לה): "כה אמר ה' נתן שמש לאור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור לילה רגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו, אם ימשו החוקים האלה מלפני נאום ה' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים", ברור שגם התורה צריכה להיות נצחית.
171 גם מלאכי, הנביא האחרון, תלה את נצחיות התורה בביאת המשיח - "זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים, הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא" (מלאכי ג, כב-כג). על כן אנו חייבים לומר שהתורה תישמר עד ביאת המשיח.
172 ישנם חכמים מעמֵנו הרוצים להוכיח שלא יכול להיות שהתורה תתבטל, בגלל שנתינת התורה יכולה להיות בארבעה אופנים, ובכל ארבעת האופנים האלו לא יתכן שהיא תתבטל.
אופן ראשון – כאשר הבורא פירש בנתינת התורה שהיא נצחית לדורות עולם, ואז לא יתכן שהיא תתבטל.
173 אופן שני - כשהבורא נתן את התורה לזמן קצוב, למשל למאה שנה. אם כך היה, אזי בתוך אותן מאה שנים לא יתכן שהתורה תתבטל, שהרי כך הבטיח ה', ולאחר אותן מאה שנים – אין הדבר נחשב לביטול, מפני שכבר הגיע הזמן שתוקפה של התורה פג.
174 אופן שלישי – כאשר הבורא הגביל את התורה רק למקום מסוים, כגון לארץ מצרים. במצב כזה, במצרים עצמה לא יתכן שהתורה תתבטל שהרי כך הבטיח ה', ומחוץ למצרים התורה אינה מתבטלת שהרי שם היא מעולם לא היתה תקפה.
175 אופן רביעי – כאשר הבורא תלה את התורה במשהו אחר, למשל אם אמר: קַיימו את התורה כל עוד מי הנילוס זורמים. כאשר זה המצב, כל עוד זורמים המים - אי אפשר לתורה להתבטל, וכשהם יפסיקו לזרום - התורה ממילא כבר לא קיימת.
אם כן ראינו שלא יתכן שהתורה תתבטל בשום מצב.
176 יש הטוענים שישנה עוד אפשרות נוספת, שאם היא מתקיימת ביטול התורה הוא אפשרי - הקדוש ברוך הוא ציווה לקיים את התורה כל הזמן, עד שהוא יצווה לקיים תורה אחרת. אולם גם באופן זה לא יכול להיות ביטול, מפני שקיים זמן כל-שהוא בעתיד שבו התורה צריכה להתבטל, זמן שידוע לקדוש ברוך הוא מראש ולעם מזמן שצווה בתורה החדשה, ואם כן, התורה הישנה לא הייתה נצחית אלא זמנית. השימוש במילה 'ביטול' מתאים רק כלפי דבר שאמור היה להיות נצחי ובטלו אותו, אך לטענתם התורה ניתנה מראש באופן זמני, ואם כן המושג 'ביטול' אינו שייך לכאן.
לעילוי נשמת שמונת הההרוגים בפיגוע במרכז הרב הי"ד
לעילוי נשמת אימנו רות בת שרה ברכץ ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
