בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שמות
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שמחה בת חנה

undefined
8 דק' קריאה
החומש השני נקרא ספר שמות, וכן הפרשה הראשונה שבספר. והנה הרמב"ן קרא לספר זה על פי תוכנו ספר הגלות והגאולה, וצריך להבין כיצד זה רמוז בשם הספר "שמות".

וז"ל רמב"ן (שמות הקדמה)
"השלים הכתוב ספר בראשית, שהוא ספר היצירה בחדוש העולם ויצירת כל נוצר, ובמקרי האבות שהם כענין יצירה לזרעם 1 , מפני שכל מקריהם ציורי דברים לרמוז ולהודיע כל עתיד לבא להם. ואחרי שהשלים היצירה התחיל ספר אחר בענין המעשה הבא מן הרמזים ההם. ונתיחד ספר 'ואלה שמות' בענין הגלות הראשון הנגזר בפי' ובגאולה ממנו. ולכן חזר והתחיל בשמות יורדי מצרים ומספרם אף על פי שכבר נכתב זה בעבור כי ירידתם שם הוא ראשית הגלות כי מאז הוחל.

הרמב"ן קורא לספר שמות ספר הגלות והגאולה. הנה הגלות מפורשת בו בעיקר בפרשת שמות, הגאולה של יציאת מצרים אף היא נזכרת בפרשיות הבאות, אולם עדין הגאולה השלמה לכאורה חסרה בו, מפני שעדין לא נכנסו לארץ ישראל, ונשארו נודדים במדבר. הרמב"ן עומד על כך בהמשך דבריו:
"והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים, אף על פי שיצאו מבית עבדים, עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם 2 , אז שבו אל מעלות אבותם, שהיה סוד אלוק עלי אהליהם והם הם המרכבה, ואז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד".

תשובת הרמב"ן היא, שמעמד הר סיני והשראת שכינה ביניהם במשכן, הופכת אותם לגאולים. וצריך להבין, האם אפשר לומר שישראל גאולים בלא ארץ ישראל?

נראה להסביר זאת על פי הגמ' (מגילה דף יד עמוד א), שמסבירה מדוע לא אומרים הלל בפורים? מפני שאין אומרים הלל על נס שבחוץ לארץ, ושואלת הגמ'
"יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ, היכי אמרינן שירה (הלל)? - כדתניא: עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה. משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה".

נראה לבאר זאת, שעד שלא נכנסו לארץ, היה שייך השראת שכינה גם בחו"ל, כפי שראינו שישראל זכו לקבל תורה בסיני לפני כניסתם לארץ, והרי זו דרגה של גילוי שכינה בדרגה הגבוהה ביותר שלא היתה כמותה. אבל כל זאת היה קודם כניסתם לארץ, אבל לאחר שנכנסו לארץ, אין יותר נבואה בחו"ל, וזה מראה שאין השכינה שורה עליהם רק בארץ ישראל. ומאותה הסיבה, עד שלא נכנסו לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה, וכן בהשראת השכינה עליהם במדבר במשכן נמצאו גאולים.

ממוצא הדברים אנו לומדים, שהגלות מאופיינת בהסתר פנים של הקב"ה, וזה גורם להם להיות נבוכים במדבר בהרגשה של גלות, והגאולה מאופיינת בגילוי פנים של הקב"ה ובהשראת השכינה.

לאחר ההגדרה הנ"ל נראה להתבונן בענין "השמות" שהתורה רואה לנכון להזכיר בתחילת ספר שמות, שכל הספר נקרא על שם זה "שמות".

הגמ' (ברכות דף ז עמוד ב) אומרת
"מנא לן דשמא גרים? - אמר רבי אליעזר דאמר קרא: (תהלים מו) "לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ", אל תקרי שמות אלא שמות".

"שמא גרים" מפני שהשם הוא המהות של האדם ולכן השם גורם שאלו יהיו כוחותיו ותכונותיו ומפעליו. והנה כשחז"ל אומרים "אל תקרי" אין כוונתם לעקור את הכתיב אלא להוסיף משמעות נוספת הרמוזה באותה מילה, וכאן יש לנו מילה שיש לה משמעויות הופכיות, הכתיב הוא "שמות" מלשון שממה ללא תוכן ותכלית, ולעומת זאת "שמות" או "שם" משמעותו תכלית מכוונת, כמו "לשמה" "לשם מצווה" "לשם פסח". כך נראה לפרש את השם "שמאי" מלשון "שומא", ששמאי הזקן היה נוהג לשום את מעשיו ומכוון לשמה, וכבר מיום ראשון היה מתכונן לשבת.

השם הוא מהותו של דבר, וכך אמרו במדרש (במדבר רבה פרשה יט)
"ויחכם מכל האדם, אדם הראשון מה היתה חכמתו? את מוצא כשבקש הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת, אמר להם: (בראשית א) נעשה אדם בצלמנו, אמרו לפניו: (תהלים ח) מה אנוש כי תזכרנו, א"ל: אדם שאני רוצה לבראות חכמתו מרובה משלכם, מה עשה כינס כל בהמה חיה ועוף והעבירן לפניהם, א"ל: מה שמותן של אלו? לא ידעו, כיון שברא אדם, העבירן לפניו אמר לו מה שמותן של אלו, אמר לזה נאה לקרות שור ולזה ארי ולזה סוס ולזה חמור ולזה גמל ולזה נשר, שנאמר (בראשית ב) ויקרא האדם שמות, א"ל: ואתה מה שמך? אמר לו: אדם! למה? שנבראתי מן האדמה. א"ל הקב"ה: אני מה שמי? אמר ליה: ה', למה? שאתה אדון על כל הבריות, היינו דכתיב: אני ה' הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדה"ר".

הרי לנו ששיא חכמתו של אדם הראשון מתבטאת בכך שידע לקרוא שמות לכל הבריאה, ובכך הראה שהוא יודע את מהותם, ואפילו את שמו של הקב"ה ידע, היינו שידע את תכלית הבריאה שברא ה'.

וכך אפשר להסביר את החשיבות שנותן רש"י לשמות בני ישראל
"ואלה שמות בני ישראל - אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן [אחר מיתתן], להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר (ישעיהו מ כו) המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא".

כמו שהכוכבים יש להם שמות לפי פעולתם ברקיע, כך גם כל אחד מישראל.

לפי כל זה אפשר להסביר מדוע התורה כותבת שוב את שמות בני ישראל הבאים מצרימה, לומר לנו שלמרות ירידתם לגלות, שיש בה הסתר פנים, בחינה של שממה, אבל ישראל לא שכחו את שמם, שמורה על תכלית וכוון דרך, שהוא עצמו סממן של גילוי פנים של גאולה.

מדוע נאמר "ואלה שמות" בו"ו החיבור? פירשו במדרש (שמות רבה פרשה א)
"א"ר אבהו כל מקום שנאמר 'אלה' פסל את הראשונים 'ואלה' מוסיף שבח על הראשונים, (שם /בראשית/ ב) 'אלה תולדות השמים והארץ' פסל לתוהו ובוהו, 'ואלה שמות' הוסיף שבח על שבעים נפש שנאמרו למעלה שכולם היו צדיקים".

באו חז"ל ללמדנו, שגם לאחר שירדו לגלות לא שינו את שמות, וניצוץ הגאולה הרמוז בשם נשאר להם, ולכן נאמר "ואלה שמות" מוסיף על הראשונות.

והדברים מפורשים במדרש הבא: (שמות רבה פרשה א)
"ואלה שמות בני ישראל, על שם גאולת ישראל נזכרו כאן, ראובן, שנאמר (שמות ג) ראה ראיתי את עני עמי, שמעון, ע"ש (שם /שמות/ ב) וישמע אלהים את נאקתם, לוי, ע"ש שנתחבר הקדוש ב"ה לצרתם מתוך הסנה, לקיים מה שנאמר (תהלים צא) עמו אנכי בצרה, יהודה, על שם שהודו להקב"ה, יששכר, שנתן להם הקב"ה שכר שעבודם בזת מצרים ובזת הים, לקיים מה שנאמר (בראשית טו) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, זבולן, ע"ש שהשכין הקב"ה שכינתו בקרבם, שנאמר (שמות כה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ואין זבולן אלא בית המקדש שנא' (מלכים א ח) בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים, ובנימין, ע"ש (שמות טו) ימינך ה' נאדרי בכח, דן, ע"ש (בראשית טו) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, נפתלי, ע"ש תורה ומצות שנתן להם הקב"ה שכתוב בהם (תהלים יט) ומתוקים מדבש ונופת צופים, גד, ע"ש המן שהאכילם הקדוש ב"ה שהוא (שמות טז) כזרע גד, אשר, ע"ש שהיו מאשרין אותן כל שומעי גאולתן וגדולתן, דכתיב (מלאכי ג) ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות, יוסף, ע"ש שעתיד הקב"ה להוסיף ולגאול את ישראל ממלכות הרשעה כשם שגאל אותם ממצרים דכתיב (ישעיה יא) והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו וגו' וכל הענין".
הרי לנו שכל העתיד לבוא על ישראל רמוז בשמות השבטים, הגאולה ממצרים, והקמת המשכן, וכל הגאולות הבאות. מפני שהשם הוא המהות וכוון הדרך שלשמה הם נבראו.

הפרשה עוסקת הרבה בענין השמות, ואף בשמו של משה מושיען של ישראל, שבתיה בת פרעה קראה לו "משה כי מן המים משיתיהו", והנה למשה היו עשר שמות, המפורשים בדברי הימים, ולפי פירוש חז"ל (ויקרא רבה פרשה א)
"י' שמות נקראו לו למשה, ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח, רבי יהודה ברבי אלעאי אמר אף טוביה שמו הה"ד (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא כי טוביה הוא, רבי ישמעאל בר אמי אמר אף שמעיה שמו, אתא ר' יהושע בר נחמיה ופירש הדין קריא (ד"ה =דברי הימים= א כד) ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר וגו' שמעיה ששמע יה תפלתו, בן נתנאל וגו' בן שנתנה לו תורה מיד ליד, הסופר שהיה סופרן של ישראל, הלוי שהיה משבטו של לוי, לפני המלך והשרים, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ובית דינו, וצדוק זה אהרן הכהן, ואחימלך שהיה אחיו של מלך, בן אביתר שויתר הקב"ה על ידיו מעשה העגל, רבי תנחומא בשם ר"י בן קרחה אמר אף לוי היה שמו על עיקר משפחתו (שמות ד) הלא אהרן אחיך הלוי ומשה הרי י', אמר לו הקב"ה למשה: חייך! מכל שמות שנקרא לך איני קורא אותך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה, ותקרא שמו משה, ויקרא אל משה".

מדוע בחרה התורה מכל עשרת השמות של משה לקרוא לו בשם שנתנה לו בתיה? אמרו חז"ל (שמות רבה פרשה א)
"ותקרא שמו משה, מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים, אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה לא נקבע לו שם בכל התורה אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה ואף הקב"ה לא קראהו בשם אחר".

ועדין קשה, לפי מה שנתבאר, שהשם מורה על המהות, מכאן שהשם של משה מלמד על מהותו, ולכאורה שם זה, שנתנה לו בתיה בת פרעה, מתאר את מעשיה שהצילה את משה, "כי מן המים משיתיהו", ולא מתאר את משה עצמו?

נראה לומר, שאם היה שמו צריך לבטא את פעולתה של בתיה, היה צרים להיקרא "משוי", ונקרא "משה" על שם זה שהוא עצמו יושיע את ישראל ממצרים, ויציל אותם ממימי ים סוף. ולפיכך שם זה מלמד לא רק על גמילות חסדים של בתיה, אלא על גמילות חסדים שיעשה משה, ולפיכך הוא חביב מכל השמות שמתארים את מעלתו של משה רבינו.

כמו כן עוסקת הפרשה בשמו של הקב"ה, משה מבקש לדעת את שמו של הקב"ה (שמות פרק ג)
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹקִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם".

מדוע רוצה משה לדעת את שמו של הקב"ה? מפרשים חז"ל (שמות רבה פרשה ג)
"אמר רבי אבא בר ממל אמר ליה הקב"ה למשה שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא, פעמים שאני נקרא באל שד'י, בצב'אות, באלקים, בה', כשאני דן את הבריות אני נקרא אלקים, וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צב'אות, וכשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא אל ש'די, וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא ה', שאין ה' אלא מדת רחמים שנאמר (שמות לד) ה' ה' אל רחום וחנון, הוי אהיה אשר אהיה אני נקרא לפי מעשי",

היינו ששמו מורה על פעולותיו, כיצד יגאל את ישראל.
וכך פירשו חז"ל (ברכות דף ט עמוד ב)
"'אהי'ה אשר אהי'ה'. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור להם לישראל: אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות. אמר לפניו: רבונו של עולם! דיה לצרה בשעתה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך אמור להם אהי'ה שלחני אליכם".

וצריך להבין מדוע לאחר שהקב"ה מגלה לו את שמו הוא עדין ממאן לקבל על עצמו את השליחות? ואומר "וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' "? ואף לאחר שהקב"ה נותן לו אותות להצלחת השליחות משה אומר "וַיֹּאמֶר בִּי ה' שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח"?

נראה שמשה הבין מתוך השם שהקב"ה גילה לו את מה שאמרו חז"ל "אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות", שתהיינה גלויות נוספות, וראה זאת כחסרון שלו שאינו ראוי לגאול את ישראל, ולכן בקש "שלח נא ביד תשלח" ביד גואל טוב יותר.

ברם, הקב"ה רמז לו בדבריו תשובה שספיקותיו, בחזרתו על שמו "אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם", מה משמעות שם זה? ראיתי בשם רבי שמשון מאוסטרופולי שפירש ששם אהי'ה הוא כמו שם הוי'ה, אלא שאנו אומרים שם הוי"ה כלפי הקב"ה שהוא היה הווה ויהיה, והקב"ה אומר על עצמו את אותו הדבר בלשון "אהיה". הבטחה זאת שהקב"ה יהיה עמם בגלות, הוא ניצוץ אור הגאולה בתוך מציאות הגלות. ולכן לאחר שיכירו בכך בזמן יציאת מצרים, הם יוצאים משם לחרות עולם, שאף אם יגלו ידעו ששכינה עמהם. ובאהי'ה ראשון טמון כבר סוד הגאולה השלמה, ואין צורך לומר אהי'ה עמהם בשאר גלויות.




^ 1 הרמב"ן מפרש כאן לשיטתו שמעשה אבות סימן לבנים, ולפי זה כל מעשה האבות הם כיצירה, והם רמזים למעשה הבנים שיבואו אחריהם.
^ 2 הרמב"ן גם כאן לשיטתו, שהמשכן היה המשך של מעמד הר סיני, השראת השכינה בדרך קבע בישראל, עיין בדבריו בהקדמה לפרשת תרומה.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il