ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- שמות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
שתי נשים יהודיות הינן בבחינת 'האבות המייסדים' של החוצפה היהודית. אם נרצה נוכל גם לומר שהן מתוות הדרך של ההיסטוריה הארוכה שעתידה לעמן, דרך של סרבנות עיקשת וגאה, גם מול שליטי הגדולות שבאימפריות: 'וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדת אֶת הָאֱלקִים וְלא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים'. נכון, התנאים קשים: המקום אינו מקומן, השלטון אינו בידן, כּח, שררה או צבא אינם לרשותן ובכל זאת, 'לא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים'.
זהו ה'נרטיב' היהודי, סיפור הרקע ההיסטורי, המפעם בעורקיהן של מרים ושבעת בניה מול הקיסר, של יהודית באוהל הולופרניס בנס חנוכה, של נשות שפיירא במסעי הצלב ועד ימינו אלו כשנשים ואנשים עבריים מוצאים עצמם לא יכולים לעקם את דרכיהם ואת הליכות ישראל ההיסטוריות בשל נסיבות זמניות עקומות. 'וגם נצח ישראל לא ישקר'.
שורשי החוצפה הקדוֹשה
'אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, חוּצְפָּא - מַלְכוּתָא בְּלָא תָּאגָא הִיא' (מסכת סנהדרין דף ק"ה) פירוש הדברים הוא שכח הפעולה העזה יונק את הגושפנקא שלו מן הכתר שעל ראש המלך. לעומת הכח הלגיטימי הזה, החוצפה גרועה מפני שהיא מתחזה לְעושה את דבר המלך, אלא שאין מלך על גבי האדם עז הנפש. והבירור הוא עדִין. על פי רוב אין חצוף או עז פנים פועל בשם ה'. אך 'ישראל עזין שבאומות' כשהם מכוונים דעתם לכתר מלכות ה' בעולמו מקבלים לחוצפה היהודית תוקף ומזרימים תעצומות לעזות דקדושה. זהו הכח שעמד לישראל בגלויות מול איתני העולם ורשעי האומות - 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו'.
כך גם שפרה ופועה. הן רואות את ברכת ה'. מי כמותן יודעים את שטף ברכת החיים של בני ישראל ש'פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאד מְאד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אתָם'. ברכות ה' לאבות המתקיימות מול עיני הבנים, מעצימות, מגבשות ומחזקות את תודעת הצדק האלוקי המתגלה דרכנו. לכן אך טבעי הוא שהעוז מתגבר מול כל החולשות של החול, בין של ישראל ובין של גויים. ברכת ה' המתרחשת עלינו היא הכתר המונח על ראשנו, ומכוחו אין פה חוצפה נטולת תוקף אלוקי.
לכן גם במצבים של ריקנות יהודים מנטל החול החינוכי-תרבותי-רוחני, מצב של 'אָכֵן חָצִיר הָעָם' בכל אופן הנאמנים לדבר ה' המתגלה עלינו יודעים: 'יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם'.
גם ה'?
בהמשך הפרשה מתגלות עוד וריאציות רבות של חוצפה יהודית, לעיתים אף מתובלת בהומור של חלשים הבזים למציאות הקשה בה הם חיים ואף 'לשים' אותה לכיוון הרצוי להם. אֵם משה, לא די לה שהיא 'עבריינית' בכך שאינה משליכה את בנה ליאור, היא אף טומנת אותו במסתרי הסוּף להשגחה. כשמתגלה הדבר ובת המלך רואה את הילד, הנשים היהודיות הגולות הללו מסובבות את הענינים כך שלא רק שהילד לא יומת, לא רק שיגדל בארמון המלך, לא רק שאמו שלו תניק אותו, אלא היא אף תקבל שכר על כך מקופת מצרים.
התנהגות גאה זו שה' כתר לה ממשיכה כשמשה יוצא מארמון המלך שגידלו. למרות המחוייבות המוסרית, הוא אינו חש שהוא חייב משהו לממלכתיות המצרית ברגע שהוא רואה עוול שנעשה לאיש יהודי, על אף שעוול זה נעשה על ידי 'נציג החוק': 'ויך את המצרי'. במה הרגו? ר' אביתר אמר הכהו באגרוף וי"א מגריפה של טיט נטל והוציא את מוחו!' (שמות רבה, כאן)
אבל האם גם הקב"ה עצמו אינו מתנהג ב'תקינות פוליטית', ב'נימוסים ראויים'? פשט הכתוב, עליו עמלו מפרשים להסבירו הוא, שכבר במעמד הסנה ה' שולח את משה 'לעבוד' על המצרים ולאמר להם שישראל ייצאו 'רק' לשלושה ימים'. אחד המפרשים אף מצדיק את הדבר בחינניות שובבה כשהוא אומר שנכון הדבר, שהרי גם מסע בן ארבעים שנה מתחיל בשלושה ימים...
תורת חיים
ההתנהלות עם החיים ובתוכם אינה באה במקום קיום הייעוד היהודי. אדרבא, החיים הם המצע לתוכו מושרש ומואר אור ה'. לכן איסור לשכוח את יעודנו גם כשהחיים אינם מתנהלים בנתיבות עדינות ונועם אלא כשהם דורשים מעט עוז או קצת חוצפה. מדינת ישראל וקורותיה הינם ההוכחה לכך שגם כשנוקטים בחוצפה יהודית מופלגת מול העולם כולו – האומות יעברו לדום! כך במאבק בבריטים, כך בהכרזת הקמת המדינה, כך בחטיפת הספינות משרבורג, בפעולות חיסול או חילוץ נועזות בעורף אוייב, בתקיפת הכור בעיראק ועוד ועוד.
רק חיבור מתמיד לתורה ולמצווה, לתפילה ולתיקון המידות יכולים להוליד רוח גאה, עמוד שדרה מפלדה, שיכל היה לכל רוחות הגלות, שהוביל את ספינת ישראל אל חופי הארץ הטובה, שהביא לזרוע את שטחי ארץ התנ"ך בהתיישבות חסינה המנגנת קול תורה, שמול מלחמות ואינתיפאדות – מוסיפה לפרות ולרבות ולהתעצם במאד מאד.
לציבור כזה איש לא יוכל. החוצפה הקדושה ועוז הרוח יעמדו לו לרווח והצלה - כי ה' דיבר טוב על עמו,
ובמקום להיות 'חציר יבש' נקיים את המשך הנבואה של ישעיהו בפרק מ':
'עַל הַר גָּבהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם... כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ... הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן שׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתּהוּ עָשָׂה. נתֵן לַיָּעֵף כּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה. וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ. וְקוֵֹי ה' יַחֲלִיפוּ כחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלא יִיעָפוּ'
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
השלמת התמונה
אנחנו קודש למענך
איך עושים קידוש?
ללמוד להתייחס
איפה מדליקים נרות חנוכה בבניין?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רמב"ם וכוזרי
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
