ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- ויקרא
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ארבע פרשיות
- זכור
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
בספר החינוך (מצוה קי"ז) מבואר כי השאור הוא סמל הגאווה, שכן הוא מתנפח כמו האדם שמתגאה. הדבש הוא סמל לתאווה. על שניהם אומרת התורה לאדם: אל תכניס תערובת של גאווה או של תאווה בקרבן שאתה מקריב לה'! אמנם בחג השבועות מקריבים את קרבן שתי הלחם שהיו עשויים מחמץ; אבל גם את הקרבן הזה לא היו מעלים על גבי המזבח, אלא משאירים אותו למטה.
כתב הרדב"ז (הראשון, רבו של האר"י בסי' תקע"י): "ואני חיפשתי למצוא טעם מדוע אמרה התורה על חמץ 'בל יראה ובל ימצא', אם נאמר שאיסורו בכרת הרי גם כיפור בכרת". ולבסוף כתב: "וראיתי בזוהר הקדוש שהיצר הרע דומה לשאור ועל כן יש לבערו שלא ישאר כלום".
על האדם לדעת כי יצר הרע דומה בתחילה לזבוב, ואומר לאדם: תעשה כך ואח"כ כך, ולבסוף הוא משתלט על האדם. ועוד, בתחילה יצר הרע עומד בפתח הדלת, וכפי שכתוב (בראשית ד', ז'): "לפתח חטאת רובץ", וכשהוא רואה שלא מגרשים אותו, הוא נכנס פנימה, ואז קשה מאד להוציאו.
בזוהר מובא ששאל ר"א את רשב"י: כיון שחמץ מסמל את היצר הרע, מדוע אין עלינו לבערו כל השנה ולא רק בפסח? ענה לו רשב"י: לכל דבר יש עת וזמן, ודוקא בזמן היציאה של עם ישראל ממצרים שהיא ההכנה לקבלת תורה נאסר השאור, וכפי שכתוב (שמות ג', י"ב): "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה".
"אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם"
- 'אדם' למה נאמר? מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל, שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל" (רש"י בשם מדרש רבה)
חז"ל קישרו את הבאת הקרבן לאדם הראשון. שהרי על עונשו של אדם הראשון – "וקוץ ודרדר תצמיח לך" (בראשית ג', ח"י)
כתב באבות דרבי נתן : "אמר אדם הראשון להקב"ה: אני ובהמתי נאכל באבוס אחד?!". זהו רמז ומוסר השכל גדול מאוד לאדם. האדם הוא נזר הבריאה, תפארת היצירה, כל העולם כולו נברא עבורו, אך ברגע שחטא – ירד ממדרגתו, והוא בבחינת: "אני ובהמתי" – אדם ובהמה.
על כך רמזה תורתנו הקדושה: "אדם כי יקריב מכם קרבן – מן הבהמה, מן הבקר". אם הגיע אדם לידי הקרבת קרבן, סימן הוא שירד למדרגת בהמה, כדברי אדם הראשון: "אני ובהמתי נאכל באבוס אחד?!".
מהי תקנתו? – "יקריב אותו לרצונו לפני ה'". כאשר מחשבתו טהורה בהקריבו את הקרבן לה' דווקא, ו"זבחי אלקים רוח נשברה", הרי הוא עולה ממדרגתו וחוזר למעלתו הראשונה, בחינת אדם הראשון, נזר הבריאה.
פרשת זכור - שלוש מצוות הקשורות במחית עמלק
א מצות עשה "זכור את אשר עשה לך עמלק". לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו - לשון הרמב"ם בפ"ה מהלכות מלכים הלכה ה(. יש אומרים שחיוב לזכור את עמלק "בכל עת ועת, ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו, ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשכח המצוה ולא תחלש שנאתו ותחסר מן הנפשות עם אורך הזמן" )עיין רמב"ם ספר המצוות עשה קפט. וכך כתב ספר החינוך -שנצטוינו לזכור מה שעשה עמלק לישראל שהתחיל להתגרות בם בצאתם ממצרים בטרם נשא גוי וממלכה ידו עליהם, וכענין שכתוב "ראשית גוים - עמלק", ותרגומו, "ריש קרביא דישראל - הוה עמלק"... משרשי המצוה, לתת אל לבנו שכל המיצר לישראל - שנאוי לפני השם ברוך הוא, וכי לפי רעתו וערמת רוב נזקו - תהיה מפלתו ורעתו. כמו שאתה מוצא בעמלק כי מפני שעשה רעה גדולה לישראל שהתחיל הוא להזיקם, ציונו ברוך הוא לאבד זכרם מני ארץ ולשרש אחריו עד כלה". יש אומרים שהקריאה שקוראים ב"שבת זכור" היא חלק ממצוות הזכירה כדלקמן.
ב מצוות עשה על הציבור ועל כל יחיד מישראל: "למחות זרעו של עמלק ולאבד זכרו מן העולם זכר ונקבה גדול וקטן, ועל זה נאמר "תמחה את זכר עמלק". -חינוך תרד
ג מצוות לא תעשה, "שלא נשכח מעשה עמלק שעשה עם אבותינו בצאתם ממצרים... כלומר: לא תשליך שנאתו ולא תסירה מנפשך". וכל זה "כדי שלא ישכח הדבר, פן תחלש איבתו ותחסר מהלבבות באורך הזמנים". )חינוך תרה רמב"ם מצוות לא תעשה נט(.
מיהו עמלק? "
ראשית גוים - עמלק" תואר מפוקפק זה ניתן לעמלק על ידי בלעם הרשע בגלל היותו הראשון שהעז להלחם בעם ישראל אחרי יציאת מצרים באותה שעה היו כל העמים שומעים רוגזים ופוחדים מהניסים וקריעת ים סוף. הם שמעו שבני ישראל מוסרית נפשם על אהבת ה' שקפצו לים סוף בגלל אמונתם בה'. באותה שעה בא עמלק להלחם בישראל להראות לכל הגויים שאפשר להלחם בהם. לא היתה לו שום סיבה, לא לקחו לו שום חלקת קרקע. לא הציקו לו במאומה. הסיבה היחידה שלו היתה להלחם 'שנאת ישראל'. שנאה זו אינה חולפת מהעולם וכל פעם היא לובשת צורות שונות. מצווה ללמוד ולא לשכוח את דרכו של עמלק כי כל תלמידיו שבכל הדורות הולכים בדרכו, כל פעם הם פושטים ולובשים צורה כדרכו של עמלק. "אשר קרך בדרך" שיטה יש לו לעמלק, לקרר אותך. לנצל את חולשתך כשאתה בדרך עייף ויגע. לבא "ברפידים" כשרפו ידיהם של ישראל מן התורה. לתקוף את החלשים בעם ישראל "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך". ללעוג למצוות התורה. הוא לועג למצות ברית מילה, כי זו אחת המצות המיוחדות שגם כל החלשים והנחשלים ביותר מקיימים אותה. "ואתה עייף ויגע" ועלול אדם להכשל בשעת חולשה. בא משה ואומר ליהושע "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק". אנשים צדיקים, בחירי עם ישראל יוצאים למלחמה זו, משה אהרן וחור על הגבעה, ובשדה הקרב יהושע ואנשיו חולשים את עמלק לפי חרב. גם בימינו כל ההולכים בשיטותיו הם הם תלמידיו וצאצאיו ומצווה לזוכרם ולהשמידם. )עיין מהר"ל אור חדש עמוד רא על הריגת כל משפחות שונאיהם של ישראל בימי מרדכי ואסתר(
מהו הכבוד האמיתי?
ישנה שאלה קשה על המשנה למלך על המן. הוא הרי שולט בפועל על ממלכה שהיא כל העולם!! מאה עשרים ושבע מדינה. יש לו הרבה בנים מאשתו ומנשים אחרות. ""נישאו המלך וישם את כסאו מעל כל השרים", יש לו עושר גדול. אסתר המלכה מזמינה אותו למשתה ורק מחמת חוסר נעימות היא מזמינה גם את המלך. "גם למחר אני קרוא לה עם המלך" אם כן למה "כל זה איננו שווה לי כשאני רואה את מרדכי היהודי". מי הוא בסך הכל מרדכי? יהודי אחד! איך יהודי אחד מצליח לקלקל להמן את כל השמחה? כמה תשובות בדבר: א(המן לא היה שמח בחלקו ואוהב כסף לא ישבע כסף ורוצה עוד ועוד, הב הב. ב(ועוד, המן ידע שכל הכבוד שיש לו - הוא שקר כבוד מדומה. הכבוד האמיתי הוא רק מה שמרדכי הצדיק יכול לתת לו. זה כבוד אמיתי "כבוד חכמים ינחלו" הוא יודע שכספו כבודו וכל עולמו שקר. הוא צריך אישור ממרדכי היהודי ואת זה הוא לא מקבל. ג(הוא היה עבדו של מרדכי ורצה אישור ממרדכי שהוא אדון ולא עבד.
מה הרגיז את המן?
כתב בעל הבא"ח ב משל שנדפס במשל ונמשל כ"א מעשה במלך שעבדיו מצאו יהלום גודל שאין שני לו ביופי והביאוהו למלך. שיבץ המלך את היהלום בכתרו ושמח בו ביותר. שמע אחד הגנבים במדינה את המעשה והחליט לגנוב את היהלום. תכנן תוכניות, התגנב לארמון המלכות בחושך ועבר כמה שומרים שאם היו מרגישים בו היו הורגים אותו מיד, נכנס בסכנת נפשות והגיע אל הכתר. גנב את היהלום, החביאו בבגדיו כי ידע שאם הוא נתפס עם היהלום - אחת דתו להמית. יצא הגנב מהארמון בשלום כשהוא נושם לרווחה ובהגיעו לפינה צדדית הוציא לרגע את היהלום להתבונן בו ולהנות מיופיו. בדיוק באותו רגע עבר במקום שונאו הגדול של הגנב חטף את היהלום מידו וברח כל עוד רוחו בו. הגנב הראשון כמובן לא יכול להתלונן במשטרה, לכן רץ אחרי שונאו אך לא הגיעו. בא הגנב לביתו בכעסו בכאב גדול ולא נרגע. אמרה לו אשתו: למה הכאב הגדול? לא כל פעם מצליחים! ואם הפסדת הרי לא את יגיעך אבדת?. אמר לה הגנב: סיכנתי את חיי! הייתי קרוב למוות נורא! הצלחתי לגנוב את היפה שביהלומים של המלך! ואת כל זה לקח שונאי הגדול בלי עמל. אם הייתי מאבד את היהלום בים לא היה כואב לי כמו העובדה ששונאי מרויח מזה שסיכנתי את חיי.
כך המן. סיכן את חייו ונכנס לארמון אחשורוש בשעה מסוכנת ביותר, בשעת בוקר, כשהמלך אולי עוד לא קם. בודאי לא התרחץ ולא התארגן. ביודעו שכל אשר יבוא אל חצר המלך הפנימית - אחת דתו להמית, לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב והוא המן מסתכן ונכנס בשעת בוקר מוקדמת אל המלך ומבקש "סוס אשר רכב עליו המלך, ואשר ניתן כתר מלכות בראשו" - סכנה!! )במיוחד כשהמלך נזכר בחלום על המן רוצה כתר מלכות, סוס ולבוש של המלך וחרה אפו(. וכל זה בשביל להנות מכבוד מלכות שעה אחת. כל הסכנה הזו כדאית להמן אם היה נהנה ממנה. לבסוף לא רק שבקשתו לא נענתה אלא שמהסתכנותו נהנה האויב הגדול שלו - מרדכי והוא יעשה את כל הכבוד שחשב לעצמו.
מוקפות מימות יהושע כי יהושע נלחם בעמלק
"כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר" )מגילה ב, א( ולמה קבעו את יהושע? כי בימי מרדכי ואסתר היתה הארץ חרבה ולא היו בה עיירות מוקפות חומה. רצו לחלוק כבוד לארץ ישראל )עיין ברמב"ם פ"א ה"ה ועיין בר"ן ד"ה ויש( לכן קבעו מוקפות חומה מימות יהושע שבזמנו היו רוב ערי הארץ מוקפות חומה. והזכירו את יהושע בנס זה כיון שבימי מרדכי ואסתר חזרו בני ישראל לארץ ישראל ובנו את הבית השני. "עליה שניה" זו אחרי העליה הראשונה בימי יהושע. יהושע היה גם הראשון שנלחם בעמלק כמותם. לזכרון זה הזכירו את יהושע בנצחונם. )אם תראו היום אנשים שמדברים נגד לימוד ספר יהושע זה דוקא בגלל אותם מעלות שמצאו בו מרדכי ואסתר והזכירוהו - כבש את הארץ והנחיל תורה לעם.(
מתנות לאביונים - מדי שנה בשיעור בהלכות פורים, בדין מתנות לאביונים שההלכה היא ליתן לכל אביון כסף לפחות בשווי של סעודה, היה מזכיר הרב שפעם אמר לו אחד ממשתתפי השיעור בבית הכנסת "אוהל רחל": יאמר הרב שייתן כפי שעולה מנה של פלאפל, שזה חשוב בימינו לסעודה. והיה הרב כל שנה מזכיר הלכה זאת בשם אומרה, שצריך לתת לפי סכום זה לפחות, והמרבה הרי זה משובח.
מחצית השקל - בכל שנה לפני השיעור בהלכות הפורים, היה הרב מברר כמה שווה בבנק ישראל גרם של כסף טהור, על מנת ללמד כמה כסף יש ליתן זכר למחצית השקל, חצי מסלע של תורה שמשקלו תשע-עשרה גרם כסף טהור. (השנה סביבות 24 שח)
תיקוני נשמות - באחד השיעורים בימי חמישי, כשלימד הרב את הלכות בורר, הביאו לפניו אפרסק. הרב פתח אותו באמצעו וביאר עליו את מחלוקת האחרונים, שלדעת הבן איש חי (פרשת בשלח) מותר להוציא ממנו את הגרעין בכל צורה, שאין כאן דין בורר, ולדעת החזון איש (סימן נד) מותר להחזיק את הגרעין חזק ולמשוך ממנו את הפרי, דהווי אוכל מתוך פסולת. בסיום הלימוד אמר הרב: האפרסק הזה – התגלגלה בו נשמה שלא שמרה הלכות בורר, ועכשיו שלמדנו עליה הלכות בורר באה הנשמה על תיקונה.
כשהרב ישב "שבעה" על אחותו, הביאו לברכות מלפפון מסוג "פקוס" והורה הרב לברך "שהחיינו" על מלפפון חדש ונדיר זה. חילקו את המלפפון לחתיכות קטנות וכל אחד קיבל חתיכה אחת לברך עליה. כשסיימו לברך אמר הרב: מעניין איזו נשמה הייתה מגולגלת במלפפון זה שבירכו עליה כל כך הרבה ברכות.
חלה בפורים - בהלכות חלה נפסק ב"שולחן ערוך" יו"ד סימן שכ"ה על שני מיני מאפה שיש להם ביחד שיעור חלה, הסל מצרפן וחייבים בהפרשת חלה. מכאן היה הרב מזהיר, שבפורים מקבלים הרבה עוגות קטנות שלא היה בהכנתן שיעור חלה, ועכשיו כשמניחן ביחד במקפיא יש שם שיעור חלה וצריך להפריש חלה ללא ברכה.
חלב עכו"ם - הזהיר הרב פעמים רבות על איסור חלב עכו"ם וכן על איסור אכילת אבקת חלב נוכרי, ואפילו לתינוק בין יומו אסור לתת. ומה שהיו רבנים שהתירו באופן מסוים, זה היה בזמנם שלא היה חלב ישראל בנמצא ולא היום. והוסיף שאכילת דברים אלו מכניסה כפירה בלב האדם, ה' ישמור (ועיין בספרו שו"ת מאמר מרדכי ח"א יו"ד סימן ד').
הורני ה' דרכיך - ר' יונתן לופס שאל את הרב איך זוכים למידות טובות, והשיב לו הרב: תתפלל על זה ב"שומע תפילה". המשיך ר' יונתן לשאול איך זוכים למידות טובות כמו של הרב, ואמר לו הרב: כן, אני התפללתי ב"שומע תפילה". והוסיף ואמר: כל ספרי המוסר טובים, אבל יש שני ספרים שמלמדים מוסר הלכה למעשה, "שערי תשובה" לרבנו יונה ו"פלא יועץ".
ביום שלישי אחה"צ, ערב תענית אסתר, תפילת רבים בכותל המערבי. נקרא לבורא עולם לרחם על עם ישראל ולמנוע משחית וצר מעלינו. בהשתתפות רבנים מכל הזרמים ועם ישראל על גווניו
איך ללמוד גמרא?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
למה ללמוד גמרא?
דיני קדימה בברכות
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
אנחנו קודש למענך
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מהו פרוזבול וכיצד הוא שומר לנו על הכסף?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
