בית המדרש
  • מדורים
  • סיפורים ותולדות צדיקים
  • סיפורים נוספים
קטגוריה משנית
undefined
3 דק' קריאה
ערב אחד, טייל ה'אהבת ישראל' רבי ישראל מויז'ניץ (ההילולא שלו ב- ב' סיוון) עם משמשו לשכונת וילות מפוארת, שמרבית תושביה סרו מדרך התורה והמצוות.
הרבי עצר ליד ביתו המפואר של מנהל בנק ידוע, דפק על הדלת, הוזמן פנימה, התיישב בסלון במשך דקות ארוכות ושתק. כשהתארכה השתיקה, לחש מנהל הבנק למשמש - מדוע בא הרבי לביתי? אך המשמש לא ידע להשיב.
לאחר מספר דקות, קם הרבי בשתיקה ויצא מהבית. ליווה מנהל הבנק את הרבי בדרכו חזרה אל ביתו, ולבסוף פקעה סבלנותו ושאל - מה הסיבה לביקורו של הרבי בביתי?
לראשונה, שבר הרבי את שתיקתו והשיב - באתי לביתך לקיים מצווה, ובעזרת ה' זכיתי לקיימה.
התפלא הבנקאי ושאל - מהי המצווה שהרבי קיים?
הסביר הרבי – ישנו דבר חשוב שעלי לבקש ממך. אולם חכמינו אמרו: "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע - כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע" (יבמות סה:). אם אשב בביתי וכבודו ישב בביתו, לא אקיים מצווה זו. לכן באתי לביתך, ישבתי אצלך ושתקתי ולא אמרתי את הדבר שאינו נשמע, ובזה קיימתי את המצווה.
הבנקאי הסתקרן מאד בעקות התשובה, וביקש מהרבי שיספר לו על בקשתו המסתורית, ואולי ישמע לה. הרבי סירב בנימוק שהבנקאי בוודאי לא ישמע לדבריו, ואילו הבנקאי הפציר ברבי שוב ושוב. לאחר הפצרות רבות, נענה הרבי וביקש – אלמנה אחת יש בעירנו, ענייה מרודה, החייבת לבנק כסף רב. כעת, מתכוון הבנק לעכל את ביתה, ולהשליך אותה ואת ילדיה לרחוב. בקשתי היא, שהבנק ימחל לה על חובה.
התפלא הבנקאי ואמר – הרי זה חוב לבנק, ואני רק מנכ"ל הבנק ולא הבעלים, ואין ביכולתי לוותר על החוב. ענה הרבי – אכן צדקתי כשאמרתי, שלא תשמע לדברי, והרי הם בכלל מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע... ומיד נכנס לביתו.
הבנקאי נותר בחוץ תפוס בהרהוריו ו...האלמנה נותרה בביתה.
סיפור זה מלמדנו תובנות חשובות על מצוות תוכחה. כידוע נצטווינו – "הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא" (ויקרא יט יז). אך אמרו על כך חז"ל, שחיוב התוכחה מותנה בכך שיש סיכוי אפילו קלוש שהתוכחה תתקבל על לב השומע, ותחולל שינוי אמיתי.
בהקשר לכך מובא בגמרא (ערכין טז:) – "תניא אמר רבי טרפון: תמיה אני, אם יש בדור הזה (מי) שמקבל תוכחה. אם אמר לו – טול קיסם מבין שיניך, אמר לו – טול קורה מבין עיניך. אמר רבי אלעזר בן עזריה: תמיהני אם יש בדור הזה (מי) שיודע להוכיח".
התנאים מעלים שתי בעיות בתוכחה – יכולת להוכיח ויכולת לקבל תוכחה. מבחינה פסיכולוגית -האדם מסרב לקבל תוכחה, כי התוכחה מאיימת עליו, ומראה שאינו טוב. הוא חש מותקף ונוקט במגננה. כידוע, ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה.
לכן, תגובתו הפשוטה ביותר של מקבל התוכחה היא להאשים את המוכיח – לי יש בעיה של 'קיסם', אצלך הבעיה גדולה יותר – 'קורה'. זו כוונת רבי טרפון, שאין כיום מקבלי תוכחה. תגובה זו היא אולי גם הסיבה לדברי ראב"ע שכיום אין מוכיחים, כי כיוון שכולנו לא מושלמים, הרי בכולנו אפשר להטיח שהבעיה קיימת אצלנו עוצמה כפולה, ולכן איננו ראויים להוכיח.
ה'אהבת ישראל' פותר בעיות אלו בדרך מבריקה במיוחד. הוא לא מתיימר להיות היחיד בדור שראוי להוכיח. להיפך, הוא שותק ולא מוכיח. בשתיקתו, מעורר רבי ישראל את סקרנותו של הבנקאי ומוכנותו לקבל את דבריו. בדרך זו הוא הופך את הבנקאי למי שראוי/ רוצה לקבל תוכחה. כעת, הבנקאי מתוך תוכו שואף לתקן את דרכיו, וכלל לא יטיל את האשמה על המוכיח.
יותר מזה – רבי ישראל כלל לא מוכיח, הוא לא 'צד' בסיפור, שהרי אין בדור מי שראוי להוכיח. רבי ישראל רק בא לקיים מצווה, מצוות ה'. ה' הוא המצווה, ועל הבנקאי לשמוע לדבריו ולעשות חסד. כך מצליח רבי ישראל בשתיקתו ובביטולו לדבר ה' להוביל את הבנקאי לעשיית המצווה.
שנזכה להיות מהלוקחים אחריות על מעשינו ומתקנים דרכינו.
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il