ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לימוד שבועי באמונה כ"א -כ"ז תשרי תשעז ;">

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה חגי תשרי Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

כ"א -כ"ז תשרי תשע"ז

לימוד שבועי באמונה כ"א -כ"ז תשרי תשעז

כ"א -כ"ז בתשרי תשע"ז



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

קטגוריה: לימודי יומי באמונה- הושענא רבה
כותרת: נתיבות שלום חלק א'
משנה: כ"א תשרי תשע"ז

על אף שיש הבדל גדול בין האוירה בימי הדין ראש השנה ויום הכיפורים שעל אף החסדים והרחמים המתגלים בהם הרי שסוף סוף כשמם כן הם, ימי דין. ובין אווירת השמחה הגדולה של ימי חג הסוכות, הושענא רבה, ושמיני עצרת שבארץ ישראל מאוחד יחד עם שמחת תורה. עם זאת אנו מוצאים בכל ספרי המחשבה והפנימיות רצף ברור בין ימי הדין לימי השמחה.
ובתוך כל השמחה של "שמחת בית השואבה" וארבעת המינים, נשזר חוט עדין של אימת הדין בתפילת ההושענות של חג הסוכות, ובמיוחד ביום השביעי שנקרא יום הושענא רבה, ומשווה לכל ימי השמחה גוון של תשובה וטהרה.
המאמר הבא מורה לנו שבעצם תהליך התשובה מקבל את ערכו האמיתי כשהוא יורד בסופו של דבר לפסים מעשיים ואף ברי קיימא:
"שימני כחותם על לבך, כחותם על זרועך, כי עזה כמות אהבה" (שיר השירים ח) איתא (כתוב) בבית אברהם שמרמז בזה על יום הכיפורים והושענא רבה, שהם ימי חתימה. יום הכיפורים החתימה של ימים הנוראים, והושענא רבה החתימה של חג הסוכות.

"שימני כחותם על לבך" כנגד יום הכיפורים, שהחותם שלו הוא בעבודת התפילות שיהודים שופכים לבבם לפני השם יתברך. "כחותם על זרועך" הוא הושענא רבה, שהוא החותם של המצוות המעשיות בחג הסוכות - סוכה וד' מינים, שהם בחינת זרועך (הסוכה היא כעין חיבוק שה' מחבק אותנו – שתי הדפנות ועוד טפח יוצרים צורה של יד מחבקת).
ויש להוסיף בזה בהושענא רבה שהוא החותם של סוכות, אז החתימה על עניינים המעשיים, בחינת "כחותם על זרועך". כי ישיבת הסוכה וד' מינים הם כנגד כל חלקי האברים המעשיים, וכמו דאיתא (כמו שכתוב) במדרש: "לולב כנגד השדרה המקשרת את המוח עם האברים התחתונים, אתרוג כנגד הלב, הדס כנגד העיניים, וערבה כנגד השפתיים" שכולל בזה כל חלקי האדם ומרומז על טהרת האברים.
(נתיבות שלום ח"ב עמי רי)

העולה מן הדברים, שבעצם תהליך התשובה שהוא, כשמו, השיבה אל הקדושה ואל ההארה הנשמתית, אי אפשר שיופיע אך ורק בלב אלא הוא חייב להופיע בכל הליכותיו של היהודי, גם מעשיות ביותר והשיא של זה הוא במצוות סוכה שבה כלשון השלחן ערוך: "כיצד מצות ישיבה בסוכה: שיהיה אוכל ושותה (וישן ומטייל) ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום ובין בלילה כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה" הייינו שכל החיים הרגילים הופכים למצווה אחת גדולה.



קטגוריה: לימודי יומי באמונה- שמחת תורה

כותרת: הבעל שם טוב
משנה: כ"ב תשרי תשע"ז

לכבוד סיומה של תורה ולכבוד העובדה הלכאורה תמוהה, שעם שלם יוצא לרקוד עם ספר החוקים שלו, בהתלהבות רבתי, בחרנו להביא מספר אימרות קצרות ממייסד החסידות המגלות מעט מן המעט מהשקפתו על מושג התורה ולימודה.
יחסו של הבעל שם טוב לתורה רחוק מלהיות יחס של תוכן לימודי גרידא. התפיסה היא תפיסה שהתורה היא "חתיכת אלוהות". אם כל המציאות היא צימצום והסתרה של האלוקות הרי שבתורה יש דרך "לתפוס" את הקדוש ברוך הוא.
אפשר לומר שכברואים הפער ביננו לבין הקדוש ברוך הוא, שהוא אינסופי, בלתי ניתן לגישור. לשם כך הקדוש ברוך הוא הוריד את עצמו אלינו באמצעות התורה.
ממילא התוכן של התורה אינו משהו שאמור לגעת בשכל של האדם בלבד, אלא זה משהו שאמור לקשר את כל כוחות השכל, הנפש, והדמיון של האדם, אל האלוהות. וכאשר אדם חי את חייו המעשיים על פי תורה אזי גם גופו מתקשר לאותה מעלה רוחנית אינסופית.
משום כך היחס שלנו אל כל "טקסט" תורני הוא לא יחס לתוכן המופיע גרידא, שהוא התוכן המוגבל, אלא אל הנשמה של הדברים שזה האלוהות והרצון האלהי שבתוכם.
הנה ידוע זאת התורה אדם כמו שיש באדם רמ"ח אברם ושס"ה גידים כן יש בתורה רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה...וכמו שיש באדם חמשה בחינות (מלבד הגוף) נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. כן יש בתורה גופי התורה (גופי לא במובן של "גוף העניין" אלא במובן של חחלק פיזי גופני, היינו החלק ההלכתי והסיפורי שבתורה) ורוחניות התורה פרד"ס (פשט, רמז, דרש, סוד), (ו)רזין סתימין וכמו שאמר אדוני אבי זקני זלה"ה על אנכ"י (שזה המילה הראשונה בעשרת הדברות שדרכם השם התגלה לעם ישראל) שהוא ראשי תיבות: אנא נפשי כתבית יהבית (אני את עצמי כתבתי ונתתי).
ממילא התוכן הפנימי של התורה הוא השגת האלהות האינסופית עצמה שזה דבר שלא נעשה עדיין ויקרה רק לעתיד לבוא כאשר יתקיים הפסוק: לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִםלַיָּם מְכַסִּים:
בשם הבעש"ט תורת השם תמימה זיאאיזנאךגארגאנץ (=היא עדיין שלימה לגמרי) אשר לא נגע בה שום אדם אף בקוצו של יוד ועד הנה תמימה לגמרי.
מתוך כך ההדרכה לאופן הלימוד היא הדרכה של לימוד בדביקות שלכן יש לנו כאן עסק עם עניין אלוהי לגמרי בכל אות ואות.

"בשם הבעש"ט ז"ל האותיות שבתורה הם כלים וחדרים של השם יתברך, שעל ידי כוונת האדם ממשיך בהן את אצילות אור העליון כמו שכתוב בזוהר הקדוש הקדוש ברוך הוא ואורייתא כולא חד, ובתוכן צריך האדם לתת כל הכוונה שהוא הנשמה, וזה הדביקות הקדוש ברוך הוא ואורייתא וישראל כולא חד"
"הלומד לשמה כוונת אהבתו, לדבק את עצמו בעצמות אותיות התורה שהוא רוחניות חי החיים, ותענוג התענוגים שבתוכו, אור אין סוף, באור פני מלך חיים, וזהו ששמעתי ממורי ענין לשמה לשם האות עצמה ודו"ק ודברי פי חכם חן"
"איתא (כתוב) בגמרא:"דבר גדול ודבר קטן, דבר גדול מעשה מרכבה, דבר קטן הוויות דאביי ורבא". וקשה שיקראו חס וחלילה להוויות דאביי ורבא דבר קטן, כי זה עיקר תורתנו הנאמרה לנו בסיני, אלא הכי (כך) פירושו, באמת הן תורה הנגלית והן הנסתרות, הכל סוג אחד, כי הכל הולך אחר כוונת האדם, כי אם אין כוונתו רק לידע עניינה לבד, אינוזוכה לשום דבר, ועליו נאמר "וכל חסדו כציץ השדה". אבל אם כוונתו שחושק לדביקות השם יתברך, להיות מרכבה לו (המושג מרכבה בספרות הפנימי, הנו כינוי לאדם או דבר שהאלוהות מופיעה דרכו באופן מלא ושלם במציאות העולם, שכביכול האלוהות "רוכבת" עליו ו"ממורכבת" עליו לגמרי בהתאמה), ואין לזה דרך כי אם על ידי התורה והמצוות, אזי הן על ידי נגלות התורה והן על ידי נסתרות התורה, יזכה להיות מרכבה לו יתברך שמו. וזהו שאמרו "דבר קטן הוויות דאביי ורבא", רצה לומר מי שלומד לחידוד ולתענוג ולצורך עצמו הוא דבר קטן, פירוש, שעובד הוא את השם יתברך בדבר קטן, וכאין הוא, שהרי הוא רק כמי שחושק לדבר חכמה אחרת. אבל מי שחושק להיות מרכבה לו יתברך שמו על ידי לימוד התורה, הוא דבר גדול, וזהו דבר גדול מעשה מרכבה, רצו לומר לעשות עצמו מרכבה להשם יתברך על ידי התורה".


קטגוריה: לימודי יומי באמונה- 'אחרי החגים'
כותרת: הרבי מלובביץ'
משנה: כ"ג תשרי תשע"ז

היום נביא מדברי הרבי מלובביץ', על האופן שבו יום שמיני עצרת ושמחת תורה מעביר אותנו אל ימי החול באופן ראוי.
על שמיני עצרת נאמר שתוכנו קשה עלי פרידתכם והקרבתם עלה אשה ריח ניחח לה' פר אחד איל אחד, (במדרש רבה נאמר על כך) משל למלך שעשה סעודה שבעת ימים, וזמן כל בני אדם שבמדינה בשבעת ימי המשתה, כיון שעברו שבעת ימי המשתה, אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה, נגלגל אני ואתה במה שתמצא, לטרא בשר או של דג או ירק (זאת אומרת אפילו במשהו מועט, שכן בניגוד לריבוי הפרים שמגיעים למנין שבעים בכל ימי חג הסוכות, בשמיני עצרת ישנו פר אחד ואיל אחד) . כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: ביום השמיני עצרת תהיה לכם, גלגלו במה שאתם מוצאים, בפר אחד ואיל אחד."
לכאורה בלתי מובן כיוון שסוף סוף יהיה צורך להפרד מה החשיבות הגדולה ביום נוסף של שהות יחד?
הכרחי איפה לומר שיתרונו של שמיני עצרת הוא בכך שהיום הזה מועיל ושומר שגם אחר כך לא יהיה פירוד!
הדבר יובן לאחר הקדמת ההסבר לדיוק בביטוי "פרידתכם" והלא לכאורה היה לו לומר פרידתנו (שכן הקדוש ברוך הוא אומר שקשה לו להפרד מאתנו) והסבר הדבר:
א. מצידו של הקדוש ברוך הוא אין כל פירוד,מצידו קיים תמיד הקשר עם בני ישראל פנים בפנים. הפירוד בא רק מצידם של בני ישראל אשר "פנו עורף ולא פנים" פרידתכם הפירוש שלכם.
ב. מניין נובע הפירוד בין בני ישראל והקדוש ברוך הוא? עלי ידי הפירוד שבין בני ישראל לבין עצמם."פרידתכם" שכן כשפגום "כולנו כאחד" פגום גם "ברכינו אבינו".
וזה פירוש הדבר שאחר חג הסוכות אמר הקדוש ברוך הוא קשה עלי פרידתכם, שכן בחג הסוכות מצויה האחדות בין בני ישראל לבין עצמם, (ש)הרי זה תכנה של מצוות הד' מינים כל ארבעת המינים מן האתרוג שיש בו טעם ויש בו ריח (שמשול לצדיקים שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים) ועד הערבה שאין בה לא טעם ולא ריח (שמשול לרשעים) ומתאחדים יחד למצווה אחת, וכן גם כל בני ישראל נעשים אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם.
ברם זו אחדות משום ולשם מצווה, ואילו עם הכניסה לימי החול שלאחר סוכות עלול לחזור שוב הפירוד ח"ו. וכלפי זה אומר הקדוש ברוך הוא קשה עלי פרידתכם, והתקנה לדבר היא "בואו ונגלגל במה שתמצא" ביום שמיני העצרת דבר המביא לידי כך שתשמר האחדות גם לאחר מכן.
וכדלהלן :
הרבי מסביר את ההבדל שבין האחדות הנובעת מן הפונקציה שכל אחד ואחד ממלא בפזל השלם, שזה האופן של האחדות של המינים, שנובעת מתוך ההבנה שהציבור צריך שתהיינה בו איכויות שונות, לבין האחדות הנובעת מתוך השורש הבאמת אחדותי שבו כולם באמת שווים, דבר המתבטא באופן של ההתקשרות לתורה של שמחת תורה.
בשמחת תורה הקשר עם התורה מתבטא בריקוד ולא בלימוד ולכן אין הבדל ברמת ההשגה אלא כולם שווים, וזה מבטא את השורש האמיתי שבו כל ישראל הם נשמה אחת ממש.
יתרונה של האחדות של שמיני עצרת לגבי האחדות של סוכות הוא, אחדות ארבעת המינים אינה בעצם מציאותם, כלומר אפילו בשעת התאחדותם מהווה כל אחד מהם סוג מיוחד ונותר במציאותו, ואינם מתאחדים אלא לגבי ענין המצווה. יתר על כן, המצווה היא לקחת ארבע מינים נפרדים, ונמצא איפה שאפילו בעצם המצווה מורגש השוני שביניהם, אלא שדברים שונים אלו מתאחדים במצווה אחת.
אך האחדות של שמיני עצרת היא "פר אחד איל אחד" (כדברי המדרש) אין זה איגוד של דברים שונים כי אם בעצם יש כאן דבר אחד. כך גם בקשר לענין הריקוד בשמחת תורה שכל בני ישראל למן הגדול שבגדולים ועד הפשוט שבפשוטים רוקדים יחד, אין פירוש הדבר שכל אחד מהם רוקד באופן שונה לפי ערך השגתו, אלא שכולם משתווים ומאחדים בדבר הכולל אותם כולם. עניינו של הריקוד הוא שאין בו כל התחלקות. זו אחדות אמתית, לא רק התאגדות של פרטים שונים, כי אם שכל אחד מתבטל ממציאותו בפני עצמו. ומאחר שאין זו התקבצות של נפרדים כי אם השתוות והתאחדות אין מקום לומר שכשתבטל הסיבה תתבטל גם התוצאה, כי אם הדבר נשאר בר קיימא וגם לאחרי החג. בכל השנה שרויים בני ישראל באחדות ושלום כלי המחזיק ברכתו של הקדוש ברוך הוא.
(שמחת תורה תשט"ז, לקוטישיחות חלק ב')
זאת אומרת שהנקודה שאמורה ללוות אותנו הלאה אל תוך ימי החול, זה השייכות האחדותית של כל ישראל אל הקדושה שבאמת כל היהודים הם נשמה אחת ממש, ומתוך כך לכל יהודי יש חלק ו"זכות שווה" בתורה ותפקיד שבו הוא חשוב וחיוני לכל כלל ישראל.


קטגוריה: לימודי יומי באמונה- 'אחרי החגים'
כותרת: ליקוטי מוהר"ן
משנה: כ"ד תשרי תשע"ז

אחריה 'אורות' של אלול וחגי תשרי, לפעמים אנחנו מתקשים לחזור לשגרה, למציאות הפשוטה והיומיומית. היום נלמד מתוך תורתו של ר' נחמן מברסלב, שעוסק בעליות ובירידות בתהליך התשובה.
בתהליך התשובה ישנם שני מצבים – מצב של הצלחה, עליה והתרוממות. במצב כזה עבודת ה' הנדרשת היא לא להסתפק בדרגה הגבוהה שהגענו אליה אלא להמשיך לשאוף בכל זמן למדרגה גבוהה יותר. לדעת שצריך כל הזמן להתקדם.
ישנו מצב אחר – מצב של כשלון, נפילה. במצב כזה עבודת ה' הנדרשת היא לא להתייאש. להאמין שגם במצב כזה ה' מלווה אותי בכל שעל ושעל. להיאחז בכל מה שאפשר ולהצליח להתרומם, ובעיקר להאמין שאפשר להצליח.
ללא היכולת לעבוד את ה' בשני מצבים אלה, אי אפשר להתקדם בדרכי התשובה. לעולם נחווה עליות ומורדות, וצריך לדעת להתקדם ולעבוד את ה' בכל מצב – למעלה ולמטה. עבודה זו דורשת יכולת להכיל מורכבות – מצד אחד לשאוף הכי גבוה, לפתח ציפיות ולהאמין שאני יכול להגיע לשמים, אך מצד שני, הרי הציפיות מגבירות את עוצמת הנפילה כל הציפיות והחלומות אבדו, וככל שהציפייה הייתה גדולה יותר – כך גדולה האכזבה. אכן, במצב כזה אנו זקוקים לתעצומות נפש, ובעיקר לאמונה עמוקה שאפשר להתרומם ושה' נמצא איתנו לאורך כל הדרך.

שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה, צריך לחגר מתניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד, בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת: "אם אסק שמים ואציעה שאולוכו'" (תהלים קלט ח). הינו בין שיזכה לאיזה עליה, לאיזה מדרגה גדולה, אף-על-פי-כן אל יעמד שם, ולא יסתפק עצמו בזה, רק צריך שיהיה בקי בזה מאד, לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר וכו', שזהו בחינת בקי ברצוא, בבחינת עיל, שהוא בחינת: "אם אסק שמים שם אתה". וכן להפך, שאפלו אם יפל, חס ושלום, למקום שיפלאפלו בשאול תחתיות, גם כן אל יתיאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש ויבקש את השם יתברך, ויחזק עצמו בכל מקום שהוא, בכל מה שיוכל, כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך, וזה בחינת: "ואציעה שאול הנך". וזה בחינת בקי בשוב, כי אי-אפשר לילך בדרכי התשובה, כי אם כשבקי בשני הבקיאות האלו.
ודקדק רבנו, זכרונו לברכה, וקרא ענין זה בלשון בקי, כי היא בקיאות גדול מאד מאד, שיזכה לידע ליגע עצמו ולטרח בעבודת ה' תמיד, ולצפות בכל עת להגיע למדרגה גבה יותר, ואף-על-פי-כן אל יפל משום דבר, ואפלו אם יהיה איך שיהיה, חס ושלום, אף-על-פי-כן אל יפל בדעתו כלל, ויקים: "ואציעה שאול הנך", כנ"ל:
(ליקוטי מוהר"ן תורה ו' אות ז')
קטגוריה: לימודי יומי באמונה- פרשת בראשית
כותרת: ר' צדוק מלובלין חלק א'
משנה: כ"ה תשרי תשע"ז

היום נלמד מתוך תורתו של ר' צדוק מלובלין. על פרשת בראשית שואל ר' צדוק שאלה שבזכותה נעמיק בערכו של חודש תשרי – מדוע אנו מתחילים את התורה בחודש תשרי ולא בחודש ניסן? הרי ישראל מונים את השנה לפי הלבנה – החודשים, וראשון לחודשי השנה הוא חודש ניסן. אם כן – למה לא תיקנו שיתחילו ויסיימו את התורה בחודש ניסן?
היום נראה את החלק הראשון של התשובה. ר' צדוק תולה את הדבר במחלוקת בין ר' אליעזר לבין ר' יהושע מתי נברא העולם ומתי עתידין להיגאל – בתשרי או בניסן. לפי ר' אליעזר הגאולה תהיה בתשרי. גאולה כזאת תלויה בתשובתן של ישראל, וחודש תשרי של הגאולה יהיה חודש שבו ישובו בתשובה שלימה, דרך 'מסלול חגי תשרי' – ראש השנה, יום כיפור וסוכות. לעומת זאת, לפי ר' יהושע הגאולה תהיה כמו במצרים, שלא הייתה תלויה בדרגה הרוחנית של עם ישראל, אלא מצד החלטתו של ה' לגאול את עמו.
בפרשת בראשית מופיע כוחו של משיח – הפסוק 'ורוח אלהים מרחפת על פני המים' רומז לפי המדרש לרוחו של משיח. המשיח עתיד לתקן את חטא הנחש (ניתן אף למצוא רמז לדבר – נחש בגימטריא (358) שווה למשיח). תיקון פרשת בראשית בחודש תשרי נובע מהרצון הגדול של עם ישראל להיגאל, ואף שעברו החגים ולא זכינו לגאולה, עדיין בכל החודש ראויים להיגאל. מחר נעסוק בכוחה של השבת והקריאה בתורה בפרשת בראשית לעורר את כוחו של המשיח.

מתחילין בראשית אחר שמחת תורה, אף דניסן ראשון לחודשי הלבנה וישראל מונין ללבנה, כמו שאמרו בבראשית רבה (ו', ג'), ולמה לא תיקנו שיתחילו בראשית אחר פסח ויסיימו בפסח.
אך בגמרא (ראש השנה י"א.) לר' אליעזר,דבתשרי נברא העולם, בתשרי עתידיןלהגאל,ולר' יהושע דבניסן נברא, בניסן עתידיןלהגאל. והעניןדבפרשת בראשית כתיב:"ורוח אלהים מרחפת על פני המים". ובמדרש רבה (בראשית רבה ב', ד') "זה רוחו של משיח וכו'". והיינו כשנברא האדם ישר שלא יקלקל אך מכל מקום יהיה כח לנָחָש לכנוס ולגרום הקלקול. על זה נברא אז רוחו של משיח, שיבוא עת שיהיה משיח שאז יתוקן העולם שלא יוכל להתקלקל,שישחוט הקב"ה ליצר הרע כמו שאמרו בסוכה (נ"ב א).
ולר' אליעזר שבתשרי נברא העולם, הסדר הוא שיהיה הגאולה בתשרי, שבראש השנה יהיה התעוררות התשובה על ידי תקיעת שופר כמו שנאמר (עמוס ג', ו'):"אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו". ואחר כך יום הכפורים לתקן כל העבר, וכשיזכו יהיה אז היחוד. ואחר כך סוכות זמן שמחתינו ומלחמת גוג ומגוג בסוכות. ואף שעל ידי התשובה זמן הגאולה תמיד כמו שנאמר (תהלים צ"ה, ז'):"היום אם בקולו תשמעו" כמו שאמרו בסנהדרין (צ"ח א), אך בעתה (הגמרא אומרת שהגאולה יכולה לבוא בעתה – בזמנה, או מוקדם יותר – 'אחישנה', במידה ועם ישראל ישוב בתשובה. כוונתו של ר' צדוק כאן היא לגאולה שתבוא 'בעתה' – בחודש תשרי, ולא 'אחישנה', שהרי בגאולה של 'אחישנה' הגאולה יכולה לבוא בכל זמן) יהיה התעוררות התשובה מצד ה' יתברך וכמו שנאמר (יחזקאל ל"ו, כ"ו):"והסירותי את לב האבן וגו'" וכתיב (שם, כ"ז):"ועשיתי את אשר בחוקי תלכו".
ולר' יהושע שבניסן נברא העולם נברא אז רוחו של משיח, שיהיה הגאולה בניסן כשיהיה בעתה, ויהיה הסדר כמו גאולת מצרים - מצד ה' יתברך. שיהיה מכות, ויתבררו ישראל בכל העשר מדות, ויהיה הגאולה מצד ה' יתברך.
ועל כן תיקנו שיסיימו התורה בתשרי ואחר סוכות, אף שרואין שעדיין לא היה התיקון כראוי, מכל מקום כל החודש מוכן ומסוגל לתשובה וכמו שאמרנו במה שאמרו בתנחומא (האזינו ד') שעל שם זה נקרא מזלו מאזנים.
(פרי צדיק בראשית, פרשת בראשית ה')



קטגוריה: לימודי יומי באמונה- פרשת בראשית
כותרת: ר' צדוק מלובלין חלק ב'
משנה: כ"ו תשרי תשע"ז

אתמול ראינו את שאלתו של ר' צדוק – מדוע מתחילים את התורה בחודש תשרי ולא בחודש ניסן. ר' צדוק הסביר שלפי ר' אליעזר תשרי הוא זמן המוכן לגאולה מצד תשובה, ולכן תיקנו את פרשת בראשית בחודש תשרי, כיון שבפרשת בראשית מוזכר עניינו של המשיח שעתיד לתקן את היצר הרע.
היום נראה את המשך דבריו של ר' צדוק שמפרט מדוע על ידי פרשת בראשית ניתן לזכות לגאולה. ראשית – עצם כוחה המיוחד של השבת מקרב את הגאולה. שנית, לכל שבת יש קדושה מיוחדת שהיא קדושת הפרשה שקורין באותה השבת. ובשבת בראשית קוראים על רוחו של משיח, הרמוז בפסוק 'ורוח אלקים מרחפת על פני המים'. על כן קדושתה של פרשת בראשית היא שיזכו לאורו של משיח.
אנו מתפללים, שבשבת זו, למרות ששנים רבות לא זכינו לגאולה – השבת נזכה. מכוחה של השבת מתעורר כוח של תשובה, ובה ישנה גם אפשרות גדולה יותר לזכות לתורה. המדרש אומר שבזכות תשובה יזכו למשיח, ובתיקוני זוהר מובא שבזכות התורה יזכו לגאולה. אם

ושבת מוכן לתשובה כמו שנאמר (תהלים צ"ב, ב'):"טוב להודות לה'" שכל מי שמודה ועוזב ירוחם, כמו שאמרו בפרקי דרבי אליעזר (פרק י"ט). ועל ידי שמירת שבת מיד נגאלין. וכבר אמרנו דכתיב (במדבר כ"ח, י'):"עולת שבת בשבתו" וכן ומידי" שבת בשבתו" (ישעיה ס"ו, כ"ג), שכל שבת יש לו קדושה מיוחדת לאותו שבת,והקדושה הוא קדושת הפרשה שקורין בשבת זה.
וקדושת פרשת בראשית הוא שיזכו לאור רוחו של משיח, ועל כן מתחילין בראשית בשבת אחרונה מחודש תשרי... שאף שרואין שעברו כמה יותר משמונה עשרה מאות שנה ולא זכינו להגאל עדיין. אולי בשבת זה נזכה להגאל מיד על ידי התעוררות תשובה מלעילא (מה'), וכל החודש מסוגל לזה. מה שאין כן בניסן, אחר שרואין שעבר הפסח ולא היה מכות וסדר הגאולה כיציאת מצרים אין מקום להתחיל בראשית. ואם שיהיה על ידי תשובה מצד ישראל היום אם בקולו תשמעו אין לזה זמן מיוחד כלל. ואף לר' יהושע זמן הגאולה על ידי תשובה מיוחד לתשרי שיהיה התעוררות התשובה מה' יתברך. אך לשיטתו אזיל בגמרא (סנהדרין צ"ז ב) לא בתשובה ובמעשים טובים (כמו שיתבאר במקום אחר). ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי (ר' אליעזר ור' יהושע לא חולקים, אלא ר' אליעזר דיבר על גאולה שתבוא מתוך תשובה ור' יהושע דיבר על גאולה שתבוא מצידו של ה' ללא תשובתן של ישראל).
ועל כן תיקנו שיסיימו התורה בשמחת תורה ויתחילו בשבת אחרונה מתשרי פרשת בראשית, שקדושת הפרשה שיזכו לאור רוחו של משיח, כמו שנאמר:"ורוח אלהים מרחפת על פני המים".
ובמדרש רבה (בראשית רבה ח', א'):"בזכות התשובה שנמשלה למים". ובתיקונים (תיקון ל"ו):"על פני המים ולית מים אלא אורייתא (ואין מים אלא תורה)" ושבת מסוגל לתשובה כאמור. וכן שבת הזמן לזכות לתורה, דכולי עלמא בשבת ניתנה תורה, וכן התורה שבעל פה כמו שמובא בזוהר הקדוש (ח"א מ"ז ב):"יום השביעי - דא תורה שבעל פה דאיהו יום שביעי (זו תורה שבעל פה, שהיא יום השביעי)" והיינו מלכותפה תורה שבעל פה קרינן לה(המידה השביעית היא מידת המלכות, ותורה שבעל פה מבטאת את מידת המלכות).ואולי נזכה בשבת זה לרוחו של משיח בזכות התורה ובזכות התשובה:
(פרי צדיק בראשית, פרשת בראשית ה')



קטגוריה: לימודי יומי באמונה- פרשת בראשית
כותרת: ר' אלימלך מליז'נסק
משנה: כ"ז תשרי תשע"ז

היום נלמד מתורתו של ר' אלימלך מליז'נסק מתוך ספרו 'נועם אלימלך'. ראשית הוא מסביר את הפסוק 'כי צדיק ה', צדקות אהב'. לפי הפירוש הראשון כוונת המילים צדיק ה' היא שה' נותן צדקה לכל, ולמרות זאת הוא תאב שנעשה צדקות. בדרך כלל כאשר יש לאדם משהו הוא כבר פחות רוצה בו. דווקא החסרון מוליד השתוקקות עזה. אך אצל ה' אין הדבר כך – ולמרות שיש לו כל מה שירצה, והוא עושה צדקה אין סופית – לכל יצור באשר הוא חי, בכל חייו וצרכיו, למרות זאת – הוא חפץ בצדקותינו, והכל למעננו – כדי שנזכה לטוב בעתיד.
לפי הפירוש השני, כוונת המילים צדיק ה' – שכל מעשיו מושלמים, ועל כן הם כולם בדרכה אחת – שלימות מוחלטת ואין-סופית. לעומת זאת, בעם ישראל יש דרגות שונות של צדקות. למרות זאת, ה' אוהב גם את המעשים הנמוכים כמו המעשים הגבוהים.
הסיבה לכך נעוצה אף היא בפסוק בפרשה – 'ורוח אלהים מרחפת על פני המים'. כפי שראינו גם אתמול – פסוק זה רומז לרוחו של משיח. המשיח עתיד לתקן את העולם כולו, ואף את המעשים שאינם מושלמים – הוא יתקן כך שיגיעו לשלמות. בכל מעשה, גם שפל ונמוך, טמון אור גדול שהמשיח עתיד לגלות. אם כן, גם מעשה קטן טומן בחובו צדקה גדולה, ועל כן ה' אוהב אותו.

"ברא אלהים את השמים ואת הארץ כו'" (א, א). יבואר על דרך זה. ונקדים לפרש הפסוק (תהלים יא, ז) "כי צדיק ה' צדקות אהב". הפירוש כך הוא: דהנה (שהנה) עינינו רואין דרך בני אדם הדבר שיש להם כבר אינו חביב בעיניהם אלא משתוקקים תמיד לדבר שחוץ להם, אבל הבורא ברוך הוא אינו כן. אף על פי שצדיק ה' בכל דרכיו ונותן צדקה לכל בשר, אף על פי כן מתאוה ומשתוקק בצדקות אדם. ואף אם צדקנו מה נתן לו רק להטיב לנו באחריתינו.
לזה אמר הכתוב "כי צדיק ה' צדקות אהב", אף על פי שצדיק ה' בעצמו ואינו חסר במדותיו כלום, אף על פי כן צדקות אהב, וזה שבח גדול להבורא יתברך שמו ויתעלה שמקבל תענוג ואינו צריך לנו.
או יאמר "כי צדיק ה' כו'", דהנה הבורא ברוך הוא יחיד במדותיו, שכל מדותיו הוא אצלו יתברך אחדות גמור. ואנחנו עמו ישראל כל אחד חלוק במדותיו ועובד שמו יתברך לפי בחינתו. וזה פירוש הפסוק "כי צדיק ה'", לומר אף על פי שהבורא יתברך הוא יחיד בצדקתו והכל אחדות גמור אצלו יתברך, אף על פי כן צדקות אהב. רצה לומר כל מיני צדקות אוהב ומקבל מאתנו, אף על פי שכל אחד נותן צדקה בבחינתו - יש שכוונתו לשמים לבד למען שמו יתברך, ויש מכוונים לטובתם, אף על פי כן מקבל מהם כי "מתוך שלא לשמה כו'".
וזהו "צדקות אהב", לשון רבים, שאוהב מאתנו הכל - כל מיני צדקות. וזהו "בראשית כו' את השמים ואת הארץ", שזה העובד לשם שמים הוא בבחינת שמים והעובד שלא לשמה הוא בבחינת הארץ. את הכל ברא יתברך שמו ובכל רצונו יתברך. וזה שמפרש הכתוב "והארץ היתה תוהו כו'". פירוש אף על פי שהעובד שלא לשמה היא מדרגה שפילה, אף על פי כן חפץ בו יתברך גם כן. והטעם אמר הכתוב "ורוח אלקים מרחפת על פני מים", על דרך דאיתא במדרש (בראשית רבה ב, ד) רוחו של משיח, ורצה לומר כשיבא משיח יהיה הכל מתוקן.




חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il