ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- התורה
המאמר הראשון שיובא בחוברת 'מעט צרי' עוסק בחילוקי הדעות שיש בתורה. ענין הניגודים המופיעים בעולם המחשבה נידון כבר בחז"ל.
עם החלשות כוח הנבואה המבררת את האמת בכוח אלוקי, והעברת הבכורה לכוח השכלי, החלו להופיע בתורה מגוון דעות. עובדה זו, אשר לנו היא כל כך פשוטה, הייתה בגדר חידוש מביך בתחילת תקופתה של החכמה (תקופת בית שני שבתחילתו פסקה הנבואה ובסופו כבר הייתה משנה מגובשת יחסית של דרישת התורה בדרכי השכל), שכן לכאורה האמת אחת היא ואם כן כאשר מופיעה מחלוקת, מן הסתם אחת הדעות היא שקרית.
על כך אומרת הגמרא:
אמר שמואל שלש שנים נחלקו ב''ש וב''ה. הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: "אלו ואלו דברי אלהים חיים"
(עירובין דף י"ג ע"ב)
וכן מצינו בגמרא:
"בעלי אסופות" אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה, תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד, אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב (שמות כ-א): "וידבר אלהים את כל הדברים האלה". אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.
(מסכת חגיגה דף ג, ע"ב)
ניתן להבין את האמירות הללו בכמה אופנים: באופן פשוט ניתן לומר שכל גישה נכונה במקום אחר או בזמן אחר. זאת אומרת שאין כאן באמת מחלוקת אמיתית אלא כל אחד אומר את דבריו בתנאים שונים, במקרה זה אין בכלל מחלוקת אלא יש פה הוספה והשלמה. כך למשל רואים בסוגיא ההלכתית שבגמרא הבאה:
שתיתא - רב אמר שהכל נהיה בדברו, ושמואל אמר בורא מיני מזונות. אמר רב חסדא: ולא פליגי, הא בעבה הא בְּרָכָּה, עבה לאכילה עבדי לה רכה לרפואה קא עבדי [תרגום: שתיתא (מן מאכל העשוי מקמח קליות), רב אמר (מברכים עליו) שהכל נהיה בדברו, ושמואל אמר (מברכים עליו) בורא מיני מזונות, אמר רב חסדא ולא חולקים, זה בסמיך וזה בְּרָך, סמיך לאכילה עושים אותו (ולכן ברכתו מזונות), רך לרפואה עושים אותו (ולכן מברכים עליו שהכל שמאבד מחשיבותו כמאפה)]
(מסכת ברכות דף לח, ע"א)
אם כן, אין פה בכלל מחלוקת אלא רק השלמה של אופנים נוספים.
מחר נראה אי"ה סוג נוסף של מחלוקות, שהן אינן השלמה בעלמא אלא נקודת מבט שונה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
