ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- שמות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל
על הפסוק: 'הבה נתחכמה לו' מבאר רש"י שני פירושים, וז"ל: "נתחכמה לו – לעם, נתחכמה מה לעשות לו )ש"ר(. ורבותינו דרשו, נתחכם למושיען של ישראל לדונם במים, שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם )והם לא הבינו שעל כל העולם אינו מביא אבל הוא מביא על אומה אחת ברש"י ישן(", עכ"ל. המפרשים הסבירו על מה שכותב רש"י "למושיען של ישראל", הכוונה להקב"ה. העצה היתה של בלעם, בלעם אומר לפרעה, אני אתן לך שתי עצות. עצה אחת, לא תתן להם להתפלל. אל תאפשר להם להתפלל לפני בורא עולם.
עצה שניה, נתחכם למושיען של ישראל, הקב"ה נשבע שלא יביא מבול לעולם, אבל אנחנו נמצא דרך לזרוק אותם לים )שבדרך זו נביאם ללקות במים – העורך(. אבל, הוא אמר לו, אל תשלח אותם מיד לים, ולא אתה תשלח אותם, אחר כך יעשו לך משפטים, בג"צים, איך אתה מלך עושה ככה, אתה תגיד לעם שהם יעשו את זה. תגיד לרופאים, לאחיות, לעובדים סוציאליים שהם יעשו את הדברים האלה, והם יסבירו וידברו, אתה נקי אתה צדיק, אתה בסדר...
וגם, תלך אתם שלבים שלבים – סתם להגיד לאשה להפיל את העובר שלה להרוג את הילד, היא לא תסכים, קודם כל נעשה להם צרות! לא יהיה להם אוכל, לא תהיה להם פרנסה, אנחנו נעביד אותם עבודת פרך, עבודה קשה, בחומר ובלבנים, אז בודאי כבר ימאס לה והיא לא תרצה את הילדים. אמר לו, בחכמה, מה נעשה? נשים עליהם שרי מסים. אחרי זה שיבנו ערי מסכנות לפרעה, וכאשר יענו אותו כן יפרה וכן יפרוץ, הם מענים את עם ישראל, ועם ישראל נמצאים במצב קשה, בעבודה קשה, בחומר ובלבנים, ולא יהיה להם אוכל משובח לתת להם.
ולא הספיק להם הדבר הזה, והוא המשיך הלאה, בפר"ך, וימררו את חייהם. אחרי זה, כשהמצב כל כך קשה, חיים מרים, אומר מלך מצרים למיילדות העבריות, שם אחת שפרה ושם השנית פועה. ]אומרים חז"ל – פועה זאת אפר"ת, שמעתן את ד"ר שוסהיים על כל הפעילות הנפלאה שלהם[. חז"ל אומרים, למה קוראים לה פועה? כמה פירושים: פירוש אחד, שהיא צועקת, או שרה לתינוק, אבל חז"ל אומרים עוד פירוש, היה להם הרבה עבודה ליילד, אין להם זמן, האמא יוכבד, שפרה, זקנה, מטפלת לאט לאט, אבל פועה, מרים, אין לה זמן, והיתה מזרזת את הלידה, והיתה צועקת לילד: "ילד! ילד! תצא! תצא!", והיתה מוציאה אותו מהר ממעי אמו, והיתה פועה לו, קוראה לו, והיה יוצא הילד, והיתה אומרת לאמה, את רואה? ככה עושים את הדברים האלה, מה, כמו שאת עושה לאט... אין זמן לדברים האלה!
ישמח משה במתנת חלקו
חז"ל אומרים פירוש אחד: "וַיַרְּ א בְּ סִ בְּ לֹּתָ ם" הלך וראה שהם עובדים שבעה ימים בשבוע. הולך משה שפרעה יודע שהוא יהודי, הרי אמרה לו בתיה 'ותפתח ותראהו – ותאמר מילדי העברים זה', ראתה אותו שהוא מהול, יהודי! הוא יודע שהוא יהודי, ומגדל בביתו יהודי, בא הילד ואומר לפרעה, פרעה, אתה לא בסדר! מה זה הם עובדים שבעה ימים בשבוע? ימותו! יהיו חולים! לא יעבדו לך אחר כך! אומר פרעה, שימותו! זה מה שאני רוצה, שימותו! אומר לו, לא, אני פוחד שיהיו חלשים, ויהיו נכים, יבואו לביטוח לאומי וידרשו גימלת נכות, כל האוצר שלך יהיה חסר, והם יישארו נכים ולא עובדים, ויבואו אחר כך "פרו וירבו וישרצו", ולא יישאר לך כסף! אמר לו פרעה אז מה אתה רוצה? אמר לו תן להם יום אחד חופש! ואז לא יהיו חולים, ואז אתה יכול לשלוט עליהם. אז פרעה יושב, חושב, פרעה רשע, משתעבד בבני ישראל בפרך, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, וילד קטן בן שלוש עשרה, נותן לו עצות?! לך תתייעץ עם בלעם, עם יתרו, עם איוב, אלה היועצים שלו. בא ואומר לו פרעה, בסדר, אומר לו, הילד הקטן הזה משה, אתה יודע מה?! אני מציע שמחר! אומר לו למה מחר? עוד שבוע! אמר לו: לא, לא, מחר! מחר! למחר היה יום שבת! וכתוב במדרש, זה שאנחנו אומרים בתפילה: "ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו", אותו יום שהוא נתן לעם ישראל היה יום שבת, וזה מתנת חלקו.
זכרתי לך חסד נעורייך – באור פניך
פעם עשה ר' אסף שיחיה סדר בבית הרב, ומצא קערת פח ושאל מה לעשות אתה. הרב והרבנית מסתכלים ומחייכים זה לזה, ושואל הרב את הרבנית: האם לספר לאסף את הסיפור על קערת הפח? כשהרב קיבל רשות, סיפר: כשהיו הרב והרבנית זוג צעיר, הגיע חג הפסח, קערה לליל הסדר אין, וגם כסף לקנות לא היה בנמצא. הלך הרב לפחח וקנה ממנו חתיכת פח בצורת אליפסה וישב כמה שעות בערב הפסח, חימם את הפח על אש, ועם צבת בידו עשה קמטים וריקועים על הפח סביב סביב, כדי שיהיה כלי נאה לקערת הסדר. כשמונה הרב לדיין וקיבל משכורת ראשונה, תיכף הלך לקנות קערה ראויה ומשובחת לליל הסדר.
ערב שבת-מהנהגות הרב
ביום שישי לאחר תפילת שחרית, היה הרב אומר עם הציבור כולם ביחד בפעם אחת את סדר התרת הנדרים לפי מנהג "בית-אל", והקפיד לומר "ברשות קודשא בריך הוא" ולא "בצרוף קודשא בריך הוא".
ביום שישי היה הרב לומד את פרשת השבוע, שניים מקרא ואחת תרגום עם פירוש רש"י, והיה אומר שכל שנה מתחדשים לו דברים נוספים בפירוש רש"י שלא שם אליהם לב בשנים קודמות.
והיה אומר הרב, אנשים מחפשים כל מיני סגולות וביטוחים לאריכות ימים, והנה יש לנו הבטחה מהגמרא (ברכות ח'): "כל המשלים פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחת תרגום מאריכין לו ימיו ושנותיו".
תרום ידיך על צריך
סיפר הרב, שבהיותו בבאר-שבע היה שם יהודי אחד שהיה עושה תמיד מלחמות נגד ניתוחי מתים. לדאבון לב נפטר אותו יהודי בפתע פתאום בתוך חנותו, והיות שלא היו שום סימנים לחולי או לדבר שיגרום לו למות, תבעה המשטרה לעשות ניתוח לאחר המוות כדי לברר את סיבת המוות. בעיר נוצרה מהומה, איך מי שכל ימיו נלחם נגד פשע זה יזדקק בסופו של דבר להיות בעצמו קרבן לכך. אך לא עזר כלום, המשטרה בשלה לעשות את הניתוח. הרב הגיע למקום והציע להם שהוא יהיה נוכח בניתוח ובבדיקה, שלא יעשו דבר נגד ההלכה. הסכימו הצדדים, ונכנס הרב עם השוטרים והרופא לחדר. המת שכב בצורה כזו, שכאשר השוטר ניסה לסדר אותו ולהתחיל במזימה, נשתחררה ידו של המת ונפלה וחבטה על אותו קצין משטרה. מייד אחזתהו רעדה ונמלט מהחדר כרגע, מבוהל ומבולבל איך המת הכה בו וכו', ומייד ביטל את התביעה לניתוח ושיחרר את הגופה לקבורה.
ואביו שמר את הדבר
סיפר הרב, שפעם היה חולה קשה מאוד, שכבר לא הגיב, וחי מכך שהיה מחובר למכשירים. הבן של אותו אדם אמר לרופא: די, רק סבל יש לאבא, תנתק אותו מהמכשירים, למה שיסבול סתם! הרופא היה דתי ואמר שישאל רב. בא לכבוד הרב ושאלו מה לעשות, והשיב לו הרב: תאמר לבן שהוא ינתק, לא אתה הרופא. הבן סירב, כמובן. ב"ה האב התעורר וחזר לעצמו, ואמר ששמע את כל מה שדיברו סביבו ורק לא יכול היה להגיב, וגם שמע מה שאמר הבן לרופא. לכן האב כעס מאוד על הבן ולא הסכים לראות את פניו. בא הבן לרב שיעזור לו, הרב קרא לשניהם, החזיר ביניהם את האחווה והשיב לב אבות על בנים.
שאלות בעניין תפילת שחרית
. א: האם ההיתר לתפילת השחר לאחר עמוד השחר וקודם הנץ החמה מתייחס רק לעובדים שממהרים ומייד בגמר התפילה רצים הם לעבודתם, או גם לעובד שמתחיל בשעה מאוחרת יותר ויכול להתפלל מאוחר יותר, האם יכול להצטרף לכתחילה למניין זה?
ב: מאחר וישנו ספק אם יוצאים ידי חובת קריאת שמע מדי יום ביומו, אנו נוהגים להגיד שנית קריאת שמע, האם להמשיך במנהג זה ומה בעניין סמיכת גאולה לתפילה?
ג: יש אומרים שעדיף להתפלל יחיד אם אין מניין בנמצא מאשר להתפלל במניין משכימי קום, האם אין עדיפות לתפילה בציבור מאשר תפילה ביחיד?
תשובות מרן הראשל"צ זצוק"ל
אנחנו ננסה להסביר את השאלות ונענה עליהם בקיצור. הגמרא אומרת שתפילת שחרית כותיקין היא המצוה הגדולה ביותר. ואם לא, אם אדם לא התפלל כותיקין, כמה שיכול יותר קרוב לותיקין שיתפלל. אבל מהדין אדם יכול להתפלל מזמן שמכיר את חברו שרגיל עמו קצת מארבע אמות יכירנו, בערך שעה לפני הנץ החמה. אז שעה לפני הנץ החמה אדם יכול להתחיל להתפלל וזה נקרא, לא נקרא בדיעבד, רק דיעבד זה נקרא אחרי עמוד השחר. שעה לפני הנץ החמה אדם יכול להתחיל להתפלל. היום, אני מדבר בירושלים, הנץ החמה בערץ ב-35 - ?5:36! הגבאי אומר ככה. היום, משעה 5:35 יכולים להתחיל להתפלל. דהיינו, להניח תפילין. וזה קשה. ועל כן אמרנו לכולם שאם זה קשה להם, יכולים להתחיל להתפלל ויגיעו ל"ישתבח", יאמרו "ישתבח", ולפני קדיש של "ישתבח" יניחו תפילין, אם יגיע שעה 6:35. יש מחלוקת אם תפילת הנץ החמה או תפילה בציבור עדיף. אם זה חד- פעמי, אז ברור שתפילה עם הנץ החמה עדיף. אבל אם זה קבוע, אז מנין בציבור עדיף מכיון שהקהל יתחיל ללעוז עליו שלא מתפלל. זמן הנץ החמה מה שאנשים היום רגילים על סמך הלוחות, יש הבדל דקה או 1 דקות בין לוח ללוח. אבל לפי סברתו של הרב בית דוד, שעה לפני כן שלנו זה נץ החמה. שעה לפני כן. ועל סמך זה מקילים אנשים שצריכים ללכת לעבודה. אנחנו לא סומכים על זה, אבל אנחנו סומכים על הדעה של שעה לפני הנץ החמה בכדי להניח תפילין. מצוה לאדם "ואהבת לרעך כמוך". יש ישוב, יש שמה עשרה מתפללים בבוקר, ושבעה מהם הם פקידים – בשעה 8 הם צריכים להגיע לעבודה, בשעה 7:37 הם מגיעים לעבודה. שלושה מהם צריכים מוקדם ולרוץ לעבודה ב5:37. אז קמים אלה של השעה... שלושה אלה קמים מוקדם ואין להם מניין, מתפללים יחיד והולכים הביתה. הולכים לעבודה. באים אלה של הפקידים, שבעה! אין מניין! גם כן מתפללים והולכים. עכשו, אלה העובדים לא יכולים להגיד להם לא, תחכו אחרי זה, הבעל הבית יזרוק אותנו מהעבודה. אז להם, מותר להם להתפלל. אלה שלהם לא שעת הדחק, מותר להם להתפלל עם אלה של שעת הדחק מדין "ואהבת לרעך כמוך", חסד עושים אתם, ואם הם עושים אתם חסד גם הקב"ה עושה אתם חסד ויקבל את התפילה כאילו זה נץ החמה. למה? משום שהם עושים חסד עם האחרים
מנהיגות לא נקבעת אלא בציווי עליון
הקב"ה שולח את משה רבנו לפרעה כדי להודיע לו את דברו לשלח את עם ישראל ממצרים, ובעקבות כך מקשה פרעה את לבו ומגביר את שעבודו על העם. אומר לו משה רבנו להקב"ה: ששם ה, כב כג( "וַיָּשָּ ב מֹשֶ ה אֶ ל ה' וַיֹאמַ ר אֲ ד-ֹנָּי לָּ מָּ ה הֲ רֵ עֹתָּ ה לָּ עָּ ם הַ זֶה לָּ מָּ ה זֶה שְ לַ חְ תָּ נִי. ּומֵ ָאז בָּ אתִ י אֶ ל פַ רְ עֹה לְ דַ בֵ ר בִ שְ מֶ ךָּ הֵ רַ ע לָּ עָּ ם הַ זֶ ה וְ הַ צֵ ל לֹא הִ צַ לְ תָּ אֶ ת עַ מֶ ךָּ ". אומר מרע"ה, רבש"ע, הלוא מתחילה לא רציתי ללכת בכלל, ואני העדפתי לשבת וללמוד תורה בישיבה, אבל אתה הקב"ה שלחת אותי למצרים להיות מנהיג. ]צאו וראו את ההבדל בינו לבין אלו הרוצים להיות מנהיגים בימינו, כמה הם מתקוטטים ונוקטים בכל אמצעי אפשרי כדי להגיע לכס המנהיגות, ואפילו שוחד מחלקים בשביל זה[. וכמו שחז"ל אומרים שש"ר פ"ג( "אמרו חכמים ז' ימים קודם, היה הקב"ה מפתה למשה שילך בשליחותו, ולא היה רוצה לילך עד מעשה הסנה הה"ד לא איש דברים אנכי חד, מתמול שנים, גם ג', משלשום ד', גם ה', מאז ו', דברך ז' ". מכאן אנו למדים שמנהיגות אינה נקבעת על פי שיטות בחירות אלו או אחרות, אלא על פי ציווי וגזירת עליון דוקא ובשליחותו.
בעיתה או אחישנה
הזכרנו כמה פעמים את דברי האור החיים הקדוש שכותב שעם ישראל היו צריכים להיות במצרים ארבע מאות שנה כמו החשבון המקורי, אלא שהקדוש ברוך הוא הקדים להם את יציאתם מפני שהיה מצבם גרוע מאוד, והגיעו לקצה גבול היכולת וכמעט הגיעו למ"ט שערי טומאה. ועל זה אומר שיש בגאולה את שתי הבחינות הידועות, יש 'בעתה', ויש 'אחישנה'. ואנחנו צריכים להתפלל, שכשם שאבותינו נגאלו ממצרים בבחינת 'אחישנה', כך גם אנחנו, שסובלים סבל רב מבית ומחוץ, נזכה להגאל בבחינת 'אחישנה', ואת ה"בעיתה" יחיש. וקביעת עתים לתורה מועילה לכלל ולפרט, שהגאולה תהיה בבחינת אחישנה. ונרמז "בעיתה" – על ידי קביעת עיתים לתורה, אז אחיש את הגאולה.
זעקה אמיתית מושיעה מכל צרה
התפלה היא האמצעי היעיל ביותר שמעורר רחמים כדי להנצל מכל המצב. וזהו שכתוב בפרשה שב,כד( "וַיִ שְ מַ ע אֱ לֹקִ ים אֶ ת נַאֲ קָּ תָּ ם וַיִזְ כֹר אֱ לֹקִ ים אֶ ת בְ רִ יתֹו אֶ ת ַאבְ רָּ הָּ ם אֶ ת יִצְ חָּ ק וְ אֶ ת יַעֲקֹב. וַיַרְ א אֱ לֹקִ ים אֶ ת בְ נֵי יִ שְ רָּ אֵ ל וַיֵדַ ע אֱ לֹקִ ים". כשמת מלך מצרים באו בני ישראל לשר ההסברה שאו התקשורת( ואמרו לו שגם הם רוצים לקיים עצרות אבל ובכי על מותו של המלך. בא בלעם הרשע ואמר לו שלא יתן להם, כי כלפי חוץ זה ייראה כאילו שהם בוכים ומתאבלים, אבל באמת אין להם שום אכפתיות גם אם ימותו כמה מלכים אחריו, ולמעשה הם מקיימים עצרות תפילה וסליחות להוושע מצרותיהם, רק שעושים את זה בהסוואה. והקב"ה בוחן לבות וכליות ויודע האם דמעות של תפלה הן אמיתיות או מופנות לעניינים אישיים. ועל כן, הם יבכו כלפי חוץ על המלך שמת, וכוונתם על צרת השעבוד, והקב"ה חנון ורחום ישמע תפילתם ויושיעם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
