בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • פורים בראי דורנו
לחץ להקדשת שיעור זה

לא נכרע ולא נשתחווה

החולשה הרוחנית שהביאה את גזירת המן; לקיחת אסתר - הקדמת רפואה למכה; מה בין קבלת תורה בסיני לקבלתה בימי אחשורוש; הגאולה באה מתוך נאמנותו של מרדכי לה' וסירובו להשתחוות; מעשה בחייל שסירב לפנות יהודים, ישב בכלא וזכה בעלייה לתורה; מי שדואג לשמח עניים שמחת הפורים שלו שלמה ואמיתית.

undefined

הרב אליעזר מלמד

אדר ב' תשס"ה
6 דק' קריאה
שמחת הפורים מבטאת את סגולת ישראל
שמחת הפורים מבטאת את הקדושה הנצחית שבישראל, שאף כי לעיתים היא נסתרת על ידי החטאים, מכל מקום אין היא זזה מקומה, וישראל אף שהם חוטאים נקראים בנים למקום ושם ישראל לא סר מהם, והקב"ה מנהיג את העולם ומסבב את האירועים לטובתם של ישראל כדי להצילם ולגואלם.

גזירת המן באה לישראל בשעתם הקשה
באותה תקופה עם ישראל היה שרוי במצב קשה מאוד. בית המקדש הראשון נחרב, ישראל גלו מארצם, האימפריה הפרסית שלטה בכיפה, והציבור היהודי הגדול שברחבי האימפריה התאמץ להתערות בגויים ולהתנהג כמותם, עד שרבים היו מוכנים להשתחוות לצלם. בשושן הבירה יהודים השתתפו בסעודת אחשוורוש, ראו בעיניהם איך מוציאים את כלי בית המקדש שנפלו בשבי האויב בעת החורבן ומשתמשים בהם לצורך חול, ובכל זאת נהנו מסעודתו של אותו רשע. נדמה היה כי החזון הגדול שלמענו נבחר עם ישראל הולך ונגוז; לא תהיה יותר תקווה לשיבת ציון; העם היהודי כבר לא יביא את דבר ה' לעולם.

אז התעורר בשמים קטרוג נורא על ישראל: אחר שה' בחר בהם מכל האומות ונתן להם את תורתו והשרה בתוכם את שכינתו, הייתכן שהם נוהגים כגויי הארץ, משתחווים לצלם ואינם עולים לארצם לבנות את בית המקדש?! וכנגד זה קם על פני האדמה המן הרשע, מזרע עמלק, והוביל את האימפריה הפרסית לגזירה נוראה שלא היה כמותה בעולם: "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד בשלושה עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר, ושללם לבוז" (אסתר ג, יג).

הקב"ה מסבב את הסיבות לטובתם של ישראל
והנה התברר שהקב"ה מסבב הסיבות, וכבר הקדים תרופה למכה בלקיחת אסתר אל אחשוורוש, וכך יכלו מרדכי ואסתר להפר את עצת המן. ונהפוך הוא: במקום ששונאי ישראל יבצעו את זממם, הרגו היהודים בשונאיהם, ואף את המן ובניו תלו על העץ אשר הכין למרדכי, ונעשתה תשועה לישראל. וקרן ישראל התרוממה בין העמים, ונתעוררו הכוחות לעלות לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש השני.

קבלת התורה מחדש
כשנתבונן יותר לעומק, נמצא כי גזירת המן הרשע עוררה את הסגולה שבישראל. על ידי הגזירה התברר כי ישראל דבקים באמונתם במסירות נפש. שהרי יכלו לנסות להיטמע בין הגויים ולהינצל מגזירת ההשמדה, ואע"פ כן לא ניסו להימלט מגורלם היהודי. ולהפך, מתוך הגזירה חזרו בתשובה, והתחזקו באמונה ובשמירת התורה והמצוות.

קבלת התורה בימי אחשוורוש
וכל כך גדולה הייתה אותה השעה, עד שאמרו חכמים שישראל חזרו וקבלו עליהם את התורה בימי אחשוורוש, וקבלתם אז הייתה גדולה במידה מסוימת מקבלת התורה בהר סיני. כי בזמן מתן תורה, קבלו את התורה מתוך כפייה, שנאמר (שמות יט, יז): "ויתייצבו בתחתית ההר". אמרו חז"ל (שבת פח, א):
"מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא (מודעא היא הודעת ביטול, שכיוון שקיבלו את התורה בכפייה אין עליהם חובה לקיימה). "אמר רבא: אף על פי כן, הדור (חזרו) קבלוה בימי אחשוורוש. דכתיב (אסתר ט, ): 'קימו וקבלו היהודים' - קיימו מה שקיבלו כבר".

בחירה חופשית מתוך הכרה במחיר הכבד של האמונה
רבים ביארו שכפיית ההר כגיגית הייתה במובן רוחני: שאחר כל הנסים הגדולים של יציאת מצרים, קריעת ים סוף, והגילויים הנוראים שבמעמד הר סיני, לא הייתה אפשרות סבירה שישראל לא יקבלו את התורה. אולם עדיין נותרה השאלה האם גם אחר-כך, כאשר עם ישראל יתרחק מהאותות והמופתים, הוא ימשיך להיות קשור לה' ותורתו. ואכן היו עליות וירידות, עד שהגיעו ימי הפורים, שבהם התברר כי הקשר של עם ישראל לאמונה הוא מוחלט. מתוך הגזירה הנוראה היה כבר ברור כי מחיר הנאמנות לישראל ומורשתו עלול להיות כבד מנשוא, ואע"פ כן בלא שום כפייה בחרו ישראל להישאר דבוקים באמונתם, לחזור בתשובה ולהתפלל אל ה'. ולא זו בלבד שחזרו לקיים את תרי"ג המצוות, אלא שאחר שניצלו עוד הוסיפו ותקנו מצווה נוספת, את מצוות הפורים.

ומתוך כך זכינו לבניית בית המקדש השני, ונפתח הפתח להגדלת לימוד התורה שבעל פה, שהיה המפעל הרוחני העיקרי שבתקופת הבית השני.

היו שהאשימו את מרדכי באחריות לגזירה
היו יהודים שטענו כנגד מרדכי שהוא זה שגרם לגזירה בזה שעורר את חמתו של המן כנגד כל היהודים. וכפי שמסופר במגילה (אסתר ג, ב-ו):
"וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחווים להמן, כי כן ציווה לו המלך, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה... וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחווה לו ויימלא המן חמה. וייבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי, ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשוורוש, עם מרדכי".

אולם הקב"ה סיבב את הדברים שדווקא מתוך נאמנותו של מרדכי לאמונתו בה' ונחישותו שלא להשתחוות למי שעשה עצמו עבודה זרה, באה גאולה לישראל.

פירוש רבי לוי יצחק מברדיטשב
פירש רבי לוי יצחק ב'קדושת לוי' (בדרוש לפורים) שבאמת היה מרדכי פטור מלהשתחוות להמן, מפני שציווי המלך להשתחוות להמן היה מוטל על כל עבדי המלך, אבל מרדכי שהיה חשוב אצל המלך היה פטור מהציווי. אבל הוא אמר לכולם שלא מחמת הפטור אינו משתחווה, אלא אפילו אם היו מצווים עליו להשתחוות לא היה משתחווה מפני שהוא יהודי, כמו שנאמר: "כי הגיד להם אשר הוא יהודי".
ולכן מובן מדוע לא נאמר "ומרדכי לא כרע ולא השתחווה", אלא נאמר: "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה", לשון עתיד, שרצה לומר שאפילו אם יצוו עליו לא ישתחווה. עד כאן תמצית מדברי "קדושת לוי".

ישר כוח לחיילים
והדברים מבוארים לימינו, ואין צורך להאריך יותר.
ומכאן ברכת ישר כוח לחיילים שהודיעו מלכתחילה, כדברי מו"ר מרן הרב אברהם שפירא שליט"א, שלא יהיו מוכנים לקחת חלק בפשע המכונה 'התנתקות'.
ואחד החיילים, אלעד ק, חתם על העצומה שלא יציית לפקודה שכנגד מצוות התורה ליישב את הארץ. וראו אותו שוטרים צבאיים, והזהירו שלא לחתום, ואף על פי כן חתם. לאחר כמה שבועות (המתינו עד שיסיים את הקורס) לקחוהו למשפט, וגם במשפט הצהיר כי למרות שהוא מאוד רוצה לשרת את עמו כחייל קרבי (איימו עליו שיעשוהו ג'ובניק), בשום אופן לא יסכים לבצע פקודה שכנגד התורה.

מפקד הגדוד שלו בשריון, שהיה דתי והתקלקל, שפט אותו לעשרים ואחד יום במחבוש.
בשבת האחרונה, שבת 'זכור', הבחור הגיע לישיבה, וקיבל עלייה מכובדת, שלישי. ומכוח שמחת פורים המתקרב הכינו לו "יעמוד" חגיגי. וכיוון שיש בזה תועלת למקומות אחרים, אזכרנו בלשונו:
"יעמוד החייל הנאמן / כצנצנת המן / אשר לא הלך אחר צו / ולעבור על תורת ה' סרב / את אחיו מביתם לעקור מאן בתכלית / ואת מעלת ארץ ישראל הבליט / ברוך אשר הקים את התורה / ואל חוצפת המפקד לא שעה / העלה קרן ישראל בצבא / ושכרו מובטח בזה ובבא / יעמוד וכו'".

שמחה מתוך מחיית עמלק
אומרים שיום הכיפורים כמוהו כפורים, שבשניהם עושים תשובה, ובשניהם מתגלית סגולת ישראל במדרגה הגבוהה ביותר. אולם את כל ההשגות שאנו משיגים ביום הכיפורים על ידי תעניות וסליחות, אנו משיגים בפורים על ידי משתה ושמחה ודיבוק חברים במשלוח מנות ומתנות לאביונים.
אכן, כמה טוב ונפלא לשמוח, לשתות ואף להשתכר, ותוך כך לזכות לתשובה עילאה. אין כמו פורים!
אולם רגע, עוד לא להתחיל לשתות. ישנו תנאי אחד, שרק לאחר שנקיים אותו נזכה לשמחת פורים.
צריכים למחות את עמלק. אם לא, אין זוכים לכל המעלות הגדולות של פורים. ומחיית עמלק דורשת מסירות נפש, כי לעמלק יש כוח גדול בעולם. כל שונאי ישראל נשענים עליו, וכידוע כוחם גדול.
כדי למחות את עמלק צריכים מסירות נפש. לעיתים המסירות מתבטאת בכך שאיננו מוכנים לכרוע ולהשתחוות לעמדות של שקר, ולפעמים צריכים ממש למסור את הנפש.
אח"כ אפשר מתוך משתה ושמחה לזכות למחילת עוונות ולדבקות שאין כמותה.

שמחה באהבת ישראל
שמחת הפורים חייבת להיות בהוספת אהבה ואחדות בין ישראל. זו השמחה האמיתית, שמבטאת את התרחבות החיים והתפשטותם באהבת הבריות. אבל אדם שאוכל ושותה לעצמו, הוא אדם מצומצם ומוגבל שטרוד בסיפוק תאוותיו בלבד, ולעולם לא יגיע לשמחה של ממש. כדי שהשמחה תהיה אמיתית נצטווינו לשלוח מנות איש לרעהו.

ואין להסתפק בהוספת אהבה בין החברים, אלא צריכים לדאוג גם לעניים שאין להן יכולת לשמוח, ולכן נצטוונו לתת מתנות לאביונים כדי שאף הם ישתתפו בשמחת הפורים. וכל המתעלם מצער העניים, גם אם ידמה לעצמו שהוא שמח עם חבריו, באמת אינו אלא הולל, שבורח מהחיים האמיתיים. הוא בורח מהמחשבות על הצער שבעולם, ורק כך הוא מצליח לעשות עצמו שמח לזמן מה. אבל המציאות הקשה הרי לא תיעלם בעת שישתה יין וישתכר, ולכן בתוכו פנימה הוא יודע שלא מגיע לו להיות שמח, והוא נותר עצוב. אבל מי שדואג לשמח את העניים והמסכנים, יש ערך לחייו והוא יכול לשמוח באמת ובצדק. ואם הוא גם גיבור שאינו כורע ומשתחווה לשום דבר מלבד ה', אזי אהבתו את ישראל היא עמוקה, אמיתית ומוחלטת, ובזכותו תבוא גאולה במהרה בימינו.

------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il