ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך ויקרא

ויקרא התשע"ז מדברי הרב אליהו זצוק"ל

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אליהו זצוק"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
חיבתו של משה רבנו אצל הקב"ה
בפרשת השבוע נאמר 'וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶה וַיְדַבֵּר ה' אֵּלָיו מֵּאֹהֶל מועֵד לֵּאמֹר'. ופירש רש"י, וז"ל: "לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר וקרא זה אל זה, אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר ויקר אלהים אל בלעם". רש"י בא ללמדנו את גודל חיבתו של משה רבנו אצל הקב"ה. הנה ידוע, שכשאדם פונה לחברו וקורא לו בלשון נסתר ולא בשמו, סימן הוא, שאינו מכירו ומחבבו, אבל אם פונה אליו בשמו, בידוע שהוא אוהבו ומחבבו. הקב"ה קרא למשה רבנו ע"ה בשמו ואמר לו משה! משה! בא תעלה לשמים – והיו המלאכים שומעים ומשתוממים מי הוא זה שזוכה ליחס של חיבה מבורא עולם. וכשהגיע לשמים אמר לו 'משה חביבי שב תנוח מעמל הדרך', ושוב קרא לו בשמו בחיבה משה משה בא ואלמד אותך תורה. והיו המלאכים תמהים מדוע זכה בן אנוש זה ל'הפליה בולטת' שכזו. והיה הקב"ה עושה הפסקות בעת שהיה מלמד את משה, "ומה היו הפסקות משמשות, ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, קל וחומר להדיוט הלומד מן ההדיוט", לשון רש"י פסוק א'.

ענוותנותו של משה רבנו
את גודל ענוותנותו של משה רבנו רואים בפרשה זו, שכן הוא כתב א בתורה אל"ף זעירה במילה ויקר . וכך מובא במדרש, וז"ל: "ועוד בא וראה ענותנותו של משה וכו' ומנין שקראו הקב"ה ואמר לו כן, שנאמר ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר")אוצר המדרשים עמוד תנ(. בתחילה לא רצה משה רבנו לכתוב "ויקרא אל משה", שכן ראה בכך סממן של גאוה וכבוד, על שזכה שהקב"ה קורא לו בשמו – אלא רצה לכתוב 'ויקר' אל משה, שאז ישתמע שקרא לו באקראי; אמר לו הקב"ה אל תחסיר ולו אות אחת מהתורה, שכן אפילו קוצו של יו"ד שחסר פוסל, וכיצד אתה רוצה למחוק אות שלמה? על כן הלך משה רבנו וכתב אל"ף קטנה.

רצונו העז של משה רבנו להכנס לארץ
בגמרא מובאת מחלוקת האם את הפסוקים 'וימת שם משה' וכו' כתב משה רבנו בעצמו או יהושע, וז"ל הגמ': וימת שם משה עבד ה' - אפשר משה מת וכתב וימת שם משה? אלא, עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע, דברי ר"י, ואמרי לה ר' נחמיה. אמר לו ר"ש, אפשר ס"ת חסר אות אחת, וכתיב לקוח את ספר התורה הזה? אלא, עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר, ומשה כותב בדמע", עכ"ל )עיין ב"ב טו ע"א, מנחות ל' ע"א(. ומבאר הגאון שכתב פסוק זה בדמעות ממש, כי היה לו רצון עז לעלות לארץ ישראל. ומדוע היה רצונו כה עז לכך ? ובאמת רואים אנו, שלפירות חו"ל יש טעם תבן לעומת פירותיה של אר"י. והב"ח אומר שכשמברכים 'לאכול מפריה ולשבוע מטובה' צריך לכוון שבפירות אר"י יש מעלה מיוחדת שמקיימים בהם מצוות רבות של תרומות ומעשרות ועוד; כך משה רבנו באמת רצה לאכול מפריה ולשבוע מטובה, וזאת כדי שיוכל לומר בברכה האחרונה 'על מחיתה ועל כלכלתה', וכן 'על פרי גפנה'. אמר לו הקב"ה למשה שאם הוא רוצה להרויח את המצוות הכרוכות בהתיישבות בארץ דוקא, הוא מוכן להעניק לו את שכרם כאילו שקיימם – אלא שמשה רבנו בכל זאת רצה לקיימם בפועל, כי אינו דומה שכר הבא על המצוות שנתקיימו בפועל, לשכר שבא על מצוות שנזקפו על עושיהן כאילו שקיים אותם. וז"ל הב"ח בטור )או"ח סי' ר"ח( על מה שכתב הטור שם בשם ספר המצוות שאין לומר "ונאכל מפריה ונשבע מטובה", "שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה". וכתב על זה הב"ח "תימה, הלא קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ וכו'. ועל כן, ניחא שאנו מכניסים בברכה זו 'ונאכל מפריה ונשבע מטובה', כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה".

הגעלת כלים
א. כלים שמיועדים לשימוש בפסח - כלי בישול וכלי הגשה של אוכל שהשתמש בהם בחמץ - אסור להשתמש בהם בפסח ללא הכשרה. ומה טוב שכל אדם ירכוש לעצמו כלים מיוחדים לפסח וישמרם משנה לשנה ועל ידי כך יחסוך לעצמו טירחה מרובה בהכשרת כלים כל שנה ושנה. \פסחים ל א\.
ב. כל כלי שהשתמשו בו בחמץ, אסור להשתמש בו החל מזמן שהחמץ נאסר באכילה, ואם רוצה להשתמש בו - חייב להכשירו כפי שיבואר להלן.
ג. טעה ובישל לפסח, בסיר של חמץ שלא הגעילו - יעשה שאלת חכם. \ועיין שו"ע יו"ד ק"ג סע' ה', סי' קכ"ב סעי' ב, שו"ע
ד. כלים שאינם מיועדים לשימוש בפסח - צריך לנקותם היטב ולהצניעם במקום סגור שלא יבואו להשתמש בהם. ואין צורך למוכרם במכירת חמץ ואין צורך להגעילם. והרוצה להחמיר על עצמו ימכור רק את החמץ שבהם לאחר שינקם היטב. \שו"ע תנא סע' א. כה"ח שם ס"ק ה ומש"כ השו"ע "קדירות של חרס" לאו דוקא, וגם שאר כלים לא קנסו אחר הפסח בחמץ הבלוע בהם, ועיין מ"ב ס"ק ב', כה"ח ס"ק ב'\.
ה. כלי מלוכלך - כלי שאי אפשר לנקותו מחמץ הדבוק עליו - ישפוך על החמץ הדבוק ובסדקים "חומר ניקוי" שאינו ראוי לאכילה כגון אקונומיקה וכד' על מנת לפגום את החמץ מאכילה. ויצניע את הכלי עד לאחר הפסח. \עיין שו"ע תנא סע' א\.
ו. שכח לנקות - כלי שלא ניקהו קודם הפסח ונזכר בו בחול המועד - צריך לנקותו בחול המועד, אך לא בשבת ולא ביום טוב. אם נזכר אחר הפסח - צריך לנקותו אחר הפסח כיוון שהחמץ הדבוק אסור באכילה כדין "חמץ שעבר עליו הפסח".

דרכי הכשרת כלים
ז. יש ארבע דרכים לבליעת חמץ: א\ על ידי אש בלי מים. ב\ על ידי בישול. ג\ על ידי שהייה ארוכה של החמץ בכלי. ד\ על ידי שהיית חמץ בכלי שיש בו חומץ או דבר חריף.
ח. הכלל שנתנו חז"ל בהכשרת כלים הוא: "כבולעו כך פולטו", דהיינו באותה דרך שהכלי בלע את החמץ, כך יפלוט את החמץ שבו.
ט. רוב תשמישו - שימוש הכלי האוסר ומחייב הגעלה אינו בשימוש חד פעמי אלא הוא לפי "רוב תשמישו". כך דעת השו"ע. אבל לדעת הרמ"א הכשרתו של כלי צריכה להיות לפי השימוש החם ביותר שעשו בו, אפילו אם אין זה תשמישו הרגיל, ואפילו עשו כן באופן חד פעמי.
י. בשעת הדחק גם הרמ"א מודה שהולכים לפי "רוב תשמישו". ואם השתמשו בו בשימוש חד פעמי יותר חם מהרגיל בתוך עשרים וארבע שעות לפני ההכשרה - גם השו"ע מודה שמכשירים אותו לפי השימוש החם המיוחד שעשו בו.
נט. שולחן סלון - צריך לשטוף היטב. ואם לפעמים אוכלים עליו ללא מפה - טוב להחמיר ולערות עליו מים רותחים. ואם יודע שאין דרכו להשתמש בשלחן ללא מפה, או שלא אוכלים עליו חמץ חם - אין צריך לערות עליו רותחין. ובכל מקרה טוב לכסותו במפה מנילון או לכל הפחות במפה רגילה.
ס. שולחן מטבח - יש לנקותו היטב ולערות עליו רותחין. טוב לכסותו בנוסף לכך בכסוי שיהיה הדוק עליו במשך ימי החג.
סא. שולחן לישה - שולחן שערכו עליו בצק או שבלע מרותחין, יניח עליו אבן או ברזל מלובן ויערה עליו רותחין. \עיין שו"ע תנא סע' יז ונו"כ שם\. ואם יש חשש שיתקלקל, יערה עליו רותחין מכלי ראשון ללא אבן מלובנת ויכסהו במפה כל החג.
סב. כיסוי לשולחן - יש נוהגין שלא להשתמש בשולחנות בפסח גם אחר ההכשר, אלא בפריסת מפה או דבר אחר. אמנם שולחנות שיש בהם חריצין חייב לכסותם אחרי ניקוי יסודי. \מ"ב שם ס"ק קטו. כה"ח תנא ס"ק רלה\.
סג. מפות שולחן - יש לכבס במים רותחין. מפות שאי אפשר לכבס ברותחין - יכבסו במים קרים או פושרים עם אבקת כביסה. \בא"ח צו יא\. אחר כך יפרסו מפת נילון על מפה זו. \עיין פמ"ג סי' תנ"א ס"ק ל', שו"ע יו"ד סי' קל"ה סעי' י' ועי"ש
סד. כיור חרסינה - מנקים אותו בכל החורים והסדקין, מיבשים אותו, ואחר כך מערים עליו מים רותחין. וניתן להכשירו אף על פי שהוא עשוי חרס כיוון שהוא בד"כ בולע חמץ פגום שאינו ראוי לאכילה. יש מחמירים ואחרי ההכשרה מכסים אותו במכסה פלסטיק או מתכת ותבוא עליהם ברכה.
סה. מי שרגיל להשרות את כלי החמץ במים חמים בתוך הכיור - יכשירם כנ"ל ואחר כך חייב לכסות את הכיור במכסה פלסטיק כנ"ל.
סו. טוב לכסות בגבס את חיבור הכיור לשיש. ואם יש בכיור סדקים - ימלאם בחומר איטום או בגבס שעמיד למים.
סז. כיור מתכת - מנקים בכל החורים והסדקין ואחר כך מערים עליו מים רותחין. \שו"ע תנא סע' ה\.
סח. משולשים שבכיור - אפשר להגעילם ברותחין בין אם הם עשויים מתכת ובין אם הם עשויים פלסטיק. אמנם יש לנקות היטב את כל החורים הנמצאים בהם, או אם הם מתכת - אפשר לשרוף את החורים. ונהגו להחליפם. \שם\.
סט. שיש - יש לנקות היטב את השיש ואחר כך לערות עליו מים רותחין. אם מצויים בו חורים או סדקים - יסתמום בגבס וכדו', עם כל זאת, טוב לכסותו בנייר כסף או בנילון וכד'. \שו"ע תנא סע' ח\.
ע. שיש שערכו עליו בצק או שבלע מרותחין, יניח עליו אבן או ברזל מלובן ויערה עליו רותחין. \עיין שו"ע תנא סע' יז ונו"כ שם\. ואם יש חשש שיתקלקל - יערה עליו רותחין מכלי ראשון ללא אבן מלובנת ויכסהו במפה.
עא. שיש מלאכותי - אין לו הכשר וצריך לכסותו אחר הניקוי ועירוי רותחין. \מדין כלי חרס\.
עב. תנורי אבן - תנורים וכירים הבנויים מאבנים ולבנים, אפשר ללבנם ולהכשירם לפסח. וטוב לשאול חכם כיצד לעשות זאת. \שו"ע תנא סע' ח\.
עג. תנור אפיה - אין להכשיר תנור אלא בשעת הדחק, מכיון שבתוך דפנות הדלת מתאסף חמץ בעין. וגם התנור עצמו צריך ליבון עד שינתזו ניצוצות, ובתנורים שלנו אי אפשר לעשות דבר זה, ומה גם שיש לדון על אופן ההכשרה של הזכוכית שבדלת התנור - על כן אין להכשיר לכל סוגי התנורים אלא בשעת הדחק ורק אחרי שישאלו שאלת חכם.
עד. מוסדות ומפעלים שנאלצים להשתמש בתנור בפסח - אין להכשירו אלא על דעת רב מומחה לדבר שידריך כיצד להכשיר את התנור. שלכל תנור דינים משלו. וצריך לבודקו בכל החריצים ולכסות את הדלת והחלק הפנימי בנייר כסף.
עה. אע"פ שאין משתמשים בתנור בפסח, חייבים לנקותו כמו כל הכלים ולכסותו או להדביק עליו נייר דבק כדי שלא יפתח.
עו. מגשי אפיה - ממתכת שמשתמשים בהם בלי מים, צריכין ליבון. והליבון צריך להיות לכתחילה ליבון חזק עד שיהיו ניצוצות ניתזין ממנו. ומגשי אפיה שיש עליהם ציפוי אמאיל אינם ניתנים להכשרה. \שו"ע תנא סע' א\.
עז. מיקרוגל - לכתחילה אין להכשירו כמו תנור. ובשעת דחק יש לבצע ארבע פעולות כדי להכשיר מיקרוגל: א\ לנקותו היטב במטלית לחה. ב\ להמתין 24 שעות ללא שימוש. ג\ להרתיח בתוכו צלוחית מים עד שיתאדו מתוכה כל המים. ד\ במשך הפסח יש לחמם בו מוצרים רק בכלים סגורים.
עח. כיריים של גז - יש לנקות את כל החלקים היטב, את החצובות יש ללבן ליבון קל. על מכסה הגאז הכפתורים ומושב הכיריים יערה מים רותחים. עם כל זה טוב לצפות את מושב הכיריים הכפתורים והחצובות בניר כסף. \שו"ע תנא סע' ד ורמ"א. שו"ת רב פעלים ד, או"ח סי' יז כה"ח
עט. קולט אדים - או ארון הנמצאים מעל הכירים, וכשמרתיח סיר עם מים על הכירים מגיע הקולט או הארון לחום שהיד סולדת בו \42 מעלות\, ישפוך עליהם מים חמים ויצפה בנייר כסף למשך הפסח. \לא תעזור צביעה במקום כיסוי\.
פ. אם לא כיסה, אך עברו 24 שעות מאז שבישל חמץ ה"ז נותן טעם לפגם והאוכל מותר בדיעבד.
פא. פלטה חשמלית - הכשרתה על ידי ניקוי ועירוי רותחין מכלי ראשון, וכמובן יעשה כן כאשר היא מנותקת מהחשמל. אחר כך יחמם את הפלטה לשעתיים ויכסה אותה בנייר כסף.
פב. פלטה שמחממים עליה חמץ ישירות וכגון שמניחים עליה חלות מערב שבת, הרי היא כמו תנור שצריכה ליבון ואי אפשר להכשירה לפסח.
פו. כלי פלסטיק - שאין בהם חריצים דינם ככלי מתכות וכפי בליעתם כך הכשרם.
פז. כלי חרס ואבן - כל כלי חרס שבישלו בו או הגישו בו חמץ, אסורים בשימוש בפסח ולא יועיל להם שום הכשר, לכן יש להצניעם כנ"ל. \שו"ע תנא
פח. כלי חרסינה - או פורצלן אין להם הכשר, לכן ישטפם ויצניעם בארון נעול עד לאחר הפסח. \שו"ע תנא סע' כג\.
פט. קערת לישה - משטח שבמשך השנה עורכים עליו בצק וכן קערה שלשים בה בצק - נוהגים שלא להשתמש בו בפסח אפילו על ידי הגעלה.
צ. מדיח כלים - יש לנקות את המסננת ואת המגשים והרשתות ורצוי להחליפם. אחר כך יש להפעיל את המדיח פ"א בלי כלים בחום המקסימלי.
צא. מקרר - צריך שטיפה וניקוי במים וסבון. ואם יש מקום שיש בו חמץ ואי אפשר לנקותו, כגון בחריצים שבדלת או בין הגומי לדלת - ישפוך שם אקונומיקה או חומר אחר בכדי שיפסל החמץ ממאכל. \רמ"א תנא סע' כז\.
ידיות המקרר צריכות ניקוי ועירוי מים חמים. \רמ"א שם. מ"ב ס"ק קסא. כה"ח שם ס"ק שיד\.
צב. המיקסר - מחולק לשני חלקים: א\ המנוע - עלול להיות בו חמץ שיכנס בו בחורים ובסדקים, ולכן צריך לנקותו היטב במברשת דקה. ואם אי אפשר - יש לעוטפו בנילון. ב\ חלקי המיקסר שבהם טוחנים - ינקה אותם היטב ויערה עליהם מים רותחים, ויש שמצריכים הגעלה ממש, וטוב לחוש לדבריהם. \שו"ע תנא סע' כא. ש"ך יו"ד קלה ס"ק לג\.
צג. מטחנת קפה - צריכה הכשרה כדלעיל.
צה. ארונות מטבח - שמניחים בהם חמץ צריכים ניקוי בלבד, וטוב לשטוף אותם במים חמים עם חומר ניקוי, בכדי שאם ישאר חמץ בפינות הוא יפגם מאכילה. אם המדפים מצופים טוב לצפות את המדפים אחרי הניקוי בניר חדש. \שו"ע תנא סע'
צו. ברזים - צריכים ניקוי ועירוי מים חמים. \רמ"א תנא סע' כז. מ"ב ס"ק קסא. כה"ח שם ס"ק שיד\.
צז. גביע קידוש - והצלחת שלו צריכים הגעלה בגלל פירורי הלחם המתערבים לפעמים ביין על השולחן. \רמ"א תנא סע' ו,
צח. בקבוק תינוק - טוב להחליף, כיוון שהוא בולע חמץ רותח, ואם רוצה להכשירו צריך הגעלה בכלי ראשון.
ק. תרמוס - צריך פירוק, ניקוי ועירוי רותחין, אמנם אם השתמשו בו בחמץ ממש, אי אפשר להכשירו כיוון שדינו כדין כלי זכוכית.
קא. שינים תותבות - ישטפם וינקם במתינות, יום לפני פסח \ולא בערב פסח\, ויערה עליהם מים חמים מכלי שני אף על פי שאין היד סולדת בהם כדי שלא יתקלקלו.
קב. מברשת שינים - טוב לקנות חדשות כיון שבין הפינות מצטברים פירורי מזון.
קג. משחת שינים - יש לקנות במשחה הכשרה לפסח. ובכל השנה גם כן יקנה משחה כשרה.

קיווינו כל היום
על ציפייתו לגאולה ולביאת משיח של חכם צדקה הזקן, סיפר הרב שהודיע פעם בחג הסוכות לחכם צדקה שהוא רוצה לבוא לבקרו. חכם צדקה נפנה מביתו לסוכת בית הכנסת, ואמר לאשר על ביתו שכאשר יבוא חכם מרדכי יקרא לו מסוכת בית הכנסת. כשהגיע הרב, הלך השליח לקרוא לחכם צדקה מסוכת בית הכנסת, נכנס ואמר לו: ג'א, ג'א (הגיע, הגיע). חכם צדקה קם באושר אין קץ וכמעט בירך "שהחיינו". כשאמר לו השליח בפליאה: הגיע חכם מרדכי, הגיב חכם צדקה בתנועת ביטול ואמר לו: אה, ג'א, הייתי בטוח שזה משיח צדקנו. והרב היה מספר זאת כדי לומר כמה קיים חכם צדקה הזקן "אחכה לו בכל יום שיבוא", שסתם "הגיע" זה משיח צדקנו.


ונאכל שם מן הפסחים
באותו עניין סיפר הרב: חכם צדקה הזקן הקשה על מה שאומרים בליל הסדר בהגדה "מצה ומרור כהלל שהיה כורכן ואוכלן, לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו" – הרי פסוק זה נאמר על פסח שני ולא על פסח ראשון, אם כן מה מקומו בליל הסדר בזמן פסח ראשון? וענה חכם צדקה שיש על קושיה זו אלף תירוצים, אבל הוא עונה שהיות שאנו כבר בליל הסדר ואין לנו קרבן פסח בלילה זה, אנו מתפללים לה' שנזכה שאכן לפחות בפסח שני השנה נזכה לקיים אכילת קרבן פסח עם מצה ומרור, ולכן אומרים דווקא פסוק זה הנאמר על פסח שני. הרב השיב לו שיש שאלה גדולה לרב החיד"א בספרו "יוסף אומץ", מה הדין אם יבוא משיח בימים שבין פסח ראשון לשני, האם עושין אז פסח שני או לא? כלומר, האם דווקא כאשר היה פסח ראשון אז יש תשלומין בפסח שני למי שלא עשה, או שפסח שני עומד בפני עצמו גם ללא פסח ראשון? והחזיר חכם צדקה לרב: אז יש לך עוד קושיה, אבל זה ההסבר. והרב, מתוך ציפייתו הגדולה לגאולה, היה מזכיר בכל שנה ספק זה של החיד"א לפני פסח שני, ומסיים תמיד: בעזרת ה' יבוא המשיח לפני פסח שני ונשאל אותו מה לעשות.

חכמת נשים
אמר הרב, שהשאלה בספר רב פעלים חלק ג' סימן ל', האם מותר לאשה שאינה אוכלת אורז בפסח לבשל לבעלה אורז ביום טוב, נשאלה על-ידי הרבנית שמחה, והבן איש חי מביא בספרו את התשובה שענה לה.
הייתה בקיאה כל כך בהלכות מראות דמים, על-פי מה שקיבלה ולמדה מפי קודשו של הבן איש חי בעצמו, עד שבעל "כף החיים" היה שולח לשאול אותה בשאלות שהסתפק בהן בנושא זה, וממנה למד הרב הרבה מחכמתו בהלכות טהרה.
עוד סיפר הרב, ששאלה בחסידותה את הבן איש חי בענייני תיקוני נשמות, וביקשה לברר האם בכך שתברך בכוונה על תפוח אחד לפני כל התפוחים שבחנות, יועיל הדבר לתקן את הבירורים והנשמות שבכל התפוחים שבחנות. ענה לה הבן איש חי, שדווקא ניצוצות הפרי שאוכלים מתבררים, ולא תועיל הברכה לכולם.
בלילה, לפני שתפסו את הרב למעצר, חלמה שמכים את הרב ומצערים אותו, וכאשר באה מבוהלת בבוקר לשמוע מה אתו, שמעה שנעצר.

לע"נ מרים בת רבקה ויחזקאל ז' ניסן
עוד בנושא ויקרא

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il