ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מועדי חודש איר
"לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם*, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּנְעִימִים זֶה לְזֶה בַּהֲלָכָה". (סַנְהֶדְרִין כד.)
יָמִים רַבִּים עָבְרוּ עַל הַחָכְמָה הַמֵּכָנִית*, וְהַחֹק הַמָּלֵא שְׁגִיאָה*, "שֶׁשְּׁנֵי כֹּחוֹת הַמִּתְנַגְּדִים זֶה אֶת זֶה הֵם מוֹלִידִים שְׁלִילָה* בְּהִפָּגְשָׁם", הָיָה לְקָו* לְהַתַּעֲשִׂיָּה, שֶׁהָיָה לָהּ כְּעֹל-בַּרְזֶל* עַל צַוָּארָהּ. אֲבָל בָּאוּ הַנִּסְיוֹנוֹת*, וְהִתְרַחֲבָה הַהַכָּרָה, עַד שֶׁצָּעֲדָה בְּגָאוֹן* הַהַחְלָטָה כִּי לֹא שְׁלִילָה יוֹלִידוּ שְׁנֵי כֹּחוֹת הַמִּתְנַגְּדִים בְּהִפָּגְשָׁם, כִּי-אִם "כֹּחַ חִיּוּבִי מְחֻדָּשׁ", שֶׁגַּם הוּא יִהְיֶה לְכֹחַ פּוֹעֵל לֵהָנוֹת בּוֹ בְּנֵי אָדָם כְּשֶׁיֵּדְעוּ אֵיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ.
אחדות המחשבות
הַכֹּחוֹת הָרוּחָנִיִּים, הַמִּדּוֹת וְהַמַּחְשָׁבוֹת, הֵם יוֹתֵר רְחוֹקִים מִלֵּב בְּנֵי הָאָדָם, וְיוֹתֵר מְטֻשְׁטָשִׁים בְּצִיּוּרָם מִן הַכֹּחוֹת הַמַּעֲשִׂיִּים. הַרְבֵּה צְרִיכָה עוֹד הַמַּחְשָׁבָה הָאֱנוֹשִׁית לַעֲמֹל עַד שֶׁתַּכִּיר אֶת עֶרְכָּם שֶׁל כֹּחוֹת הַמַּחְשָׁבָה וְאָפְנֵי שִׁמּוּשָׁם, בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה* שֶׁהִיא עַל כָּל פָּנִים נְכוֹנָה לְהַכִּיר אֶת הַכֹּחוֹת הַמַּעֲשִׂיִּים שֶׁבְּעוֹלָמָהּ. עַל-כֵּן אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִגִּיעָה הַיְדִיעָה הַכְּלָלִית עַד אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁל הַהֲבָנָה, שֶׁרַק בְּרָכָה מְצוּיָה הִיא בַּכֹּחוֹת הַמַּעֲשִׂיִּים כְּשֶׁהֵם נִפְגָּשִׁים בְּנִגּוּדָם, עוֹד לֹא הִתְנַשְּׂאָה* עַד כֹּה לְהָבִין גַּם-כֵּן אֶת אוֹצַר הַבְּרָכָה הַמּוּכָן מֵהִתְנַגְּשׁוּת הַכֹּחוֹת הַמַּחְשָׁבִיִּים כְּשֶׁהֵם נִפְגָּשִׁים זֶה בְּזֶה בְּמַצַּב הַנִּגּוּד, - אֵיךְ שֶׁהֵם, וְדַוְקָא הֵם, לֹא שְׁלִילָה, כִּי-אִם חִיּוּב וְכֹחַ חָדָשׁ וְנֶאֱזָר בְּעֹז הֵם מוֹלִידִים, אֹורֵח הָגוּן שֶׁרָאוּי לְקַבֵּל פָּנָיו בְּאוֹרָה וְצָהֳלָה, בְּבִרְכַּת שָׁלוֹם וְאַהֲבָה. חֹק הַתּוֹלָדָה הַחִיּוּבִית שֶׁל פְּגִישַׁת הַכֹּחוֹת הַמִּתְנַגְּדִים הִשְׁלִים אֶת הַכָּרַת אַחְדוּת הַכֹּחוֹת שֶׁבַּמְּצִיאוּת הַמַּעֲשִׂית, הַפּוֹעֶלֶת בָּחֳמָרִים. וְנוֹשְׂאֵי דֶּגֶל הָאַחְדוּת הָעֶלְיוֹנָה, הַמְּאִירָה אֶת כָּל מַחֲשַׁכֵּי הָעוֹלָם עֲדֵי-עַד, חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֲבוֹת-הַתְּעוּדָה* אָמְרוּ לָנוּ זֶה כְּבָר: "הַלָּלוּ מְטַמְּאִים וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִים, הַלָּלוּ אוֹסְרִים וְהַלָּלוּ מַתִּירִין, ... אֵל אֶחָד נְתָנָן, פַּרְנָס אֶחָד אֲמָרָן, מִפִּי אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים בָּרוּךְ הוּא" (חֲגִיגָה ג:). "וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים" (עֵרוּבִין יג:). זֶהוּ הַחוֹתָם הַגָּדוֹל שֶׁל אַחְדוּת הַמַּחְשָׁבָה, שֶׁמְּתַמֵּם* אֶת הַחֶזְיוֹנוֹת הַמִּתְנַגְּדִים בְּהִפָּגְשָׁם עַל פְּנֵי אֹפֶק* הַמַּחְשָׁבָה וְהָרוּחַ, שֶׁמַּכִּיר אֵיךְ שֶׁהֵם מְבִיאִים בְּרָכָה לָעוֹלָם. אֵין לָנוּ רְטִיָּה* יוֹתֵר גְּדוֹלָה לְהַמַּחֲלָה שֶׁל הִתְפּוֹצְצוּת הַכֹּחוֹת*, וּבְיוֹתֵר הַכֹּחוֹת הָרוּחָנִיִּים שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּהַחֹק הַנִּשְׂגָּב הַזֶּה, הַחוֹבֵק בִּזְרֹעַ-עֻזּוֹ עוֹלְמֵי עַד. אָמְנָם הַמָּקוֹם הַמְבֻצָּר, שֶׁבּוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּתְגַּלֶּה הַחִזָּיוֹן הָאֲמִתִּי הַזֶּה אֶצְלֵנוּ, הוּא מְיֻחָד לְהַמַּחְשָׁבָה הַיִּשְׂרְאֵלִית, לְעֻמַּת מַה שֶּׁהַמַּעֲשֶׂה עוֹמֵד עַל צִבְיוֹן* אֶחָד וּמְקַבֵּל בְּתוֹכוֹ אֶת כָּל הַגְּוָנִים בָּאַסְפַּקְלַרְיָא* שֶׁלּוֹ.
(אֶדֶר הַיְקָר, מְעַט צֳרִי חלק א')
______________________
לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם – הנביא זכריה מנבא על שני מקלות (מנהיגים), אחד מהם נקרא 'נועם'. הַמֵּכָנִית – המעשית, החכמה שבעולם המעשה הטכני. שְׁגִיאָה – טעות. שְׁלִילָה – חיסרון, הרס. לְקָו – עיקרון מקובל. כְּעֹל-בַּרְזֶל – דבר מכביד, מעכב גדול להתפתחות התעשייה. הַנִּסְיוֹנוֹת – ניסויים שגילו הבנה חדשה. בְּגָאוֹן – בבירור. בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה – לפחות באותו שיעור. הִתְנַשְּׂאָה – התרוממה, התקדמה. אֲבוֹת-הַתְּעוּדָה – מוסרי התורה. שֶׁמְּתַמֵּם – משלים. אֹפֶק – מרחב. רְטִיָּה – תחבושת, תרופה. הִתְפּוֹצְצוּת הַכֹּחוֹת – ריבוי השיטות, והניגודים שביניהן. צִבְיוֹן – צורה. בָּאַסְפַּקְלַרְיָא – במבט.
הקדמה
אחד הנושאים המרכזיים שבהם עסק הרב קוק רבות הוא לימוד אמונה. לימוד אמונה כולל בתוכו את כל תחומי התורה שאינם עוסקים בהלכות מעשיות, אלא מנווטים את עולם האמונות והדעות ואת חוויית עבודת ה'. ישנה טעות נפוצה הסוברת שאת לימוד האמונה צריך ללמוד אדם שאינו מאמין בקב"ה או בתורה מן השמים – ואם הוא יודע את אמיתות יסוד אלו, אינו צריך להמשיך ללמוד אמונה, אלא רק לעסוק בחלקים ההלכתיים והמעשיים של התורה, בש"ס ובפוסקים. אך זו טעות קשה. בלימוד אמונה אין אנו רוצים רק להקיף ידיעות אמוניות, אלא גם להגיע למציאות שבה אנו חיים חיי אמונה . לחיות אמונה זה להיות מחובר לקב"ה, ולתת ביטוי לכל הכוחות והשאיפות הקיימים בתוכנו. לימוד אמונה בונה עושר תודעתי של עבודת ה', ונותן מענה אמוני אמתי לתביעות האידיאליסטיות של האדם. הוא מגלה איך התורה באמת מתקנת עולם במלכות שדי, ואיך קיום המצוות של האדם הוא תהליך מתמיד של התקרבות לד' ושל עומק בלתי פוסקים. הוא מכוון את הצמיחה הרגשית של האדם ואת עריגתו לאלוהיו. תביעה זו מתגברת במיוחד על רקע שתי תופעות שהתרחשו במאות השנים האחרונות: הכפירה והחילוניות הנוראיות שפשו בעם ישראל מחד, וחזרת עם ישראל לארצו, מאידך. שתי תופעות אלו תובעות מלומדי התורה לגלות איך התורה מחוברת לחיים, ואיך היא נותנת להם משמעות ותוכן. לימוד הפרטים ההלכתיים הקטנים לבדו אינו מספיק כדי לתת מענה לנפש הצמאה לאידיאלים נישאים, אלא אם נחשוף את החזון הגדול של התורה ונראה איך הוא מתגשם דווקא באמצעות פרטים אלו. דבר זה יכול להתרחש רק על ידי לימוד אמונה מעמיק ויסודי. על תביעה זו מדבר המאמר שלפנינו.
ביאורים
'מעט צרי' הנו מאמר שהרב קוק כתב במהלך השנתיים הראשונות שלו בארץ ישראל. מטרת מאמר זה היא לקרוא לכל לומדי התורה ללמוד ספרי פנימיות התורה והאמונה באופן מעמיק ויסודי, וזאת דווקא בארץ ישראל.
יש הבדל בין תלמידי החכמים שבארץ ישראל לבין תלמידי החכמים שבחו"ל. תלמידי החכמים שבחו"ל נקראים 'חובלים', שמקשים זה לזה, ומנסים להראות עד כמה דעת האחד צודקת ואילו האחר טועה. לעומת זאת, תלמידי חכמים שבארץ ישראל מנעימים זה לזה בהלכה. הם "מעיינין יחד, ומתקן זה את דברי זה, והשמועה יוצאה לאור" (רש"י). הוויכוח ביניהם יוצר דבר חדש. בעלי הדעות השונות לא באים לבטל אחד את דברי האחר, אלא להוליד מהן אמת חדשה וגדולה יותר.
תופעה זו קיימת גם בעולם המעשי והפיסיקלי. הייתה טעות נפוצה בעבר: אנשים סברו ששני כוחות ששונים זה מזה לא יכולים ליצור דבר חיובי כאשר הם נפגשים. תפיסת עולם זו השאירה את עולם התעשייה פרימיטיבי ומיושן. השתמשו בכל כוח בפני עצמו ולא חיברו ביניהם. רק כאשר גילו שדווקא חיבור של כוחות מנוגדים יוצר עצמה חזקה יותר, התקדם העולם. נעשו הרכבות מרובות בין הכוחות השונים, ונעשה ניצול של היתרונות של כל אחד מהם – וכך השתכלל העולם ונוצרו חומרים חדשים. הדוגמה המובהקת לכך היא תחום החשמל. דווקא קישור שני הקטבים המנוגדים למעגל אחד יוצר זרימה חשמלית. תופעה זו היא אחד הבסיסים שעליו נשענת כל ההתקדמות הטכנולוגית במאות השנים האחרונות.
דבר זה נכון גם בעולם הרוחני. חיבור של שתי תפיסות עולם מנוגדות יכול להוביל להבנה עמוקה ושלמה יותר של המציאות. הרעיון הזה עמוק יותר וקשה יותר ליישום, מכיוון שתפיסת עולם זהו דבר מופשט שקשה להגדירו באופן מדויק, ואף קשה לעשות את החיבור בין שתי תפיסות העולם. אך היהדות תמיד סברה שיש מקום לכל אחת מהדעות, ושהן יכולות וצריכות להשלים זו את זו.
להצלחת ישראל בן אליהו חיים הי"ו
אוי ויי!
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך נראית נקמה יהודית?
רמב"ם וכוזרי
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
חידוש כוחות העולם
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך מותר להכין קפה בשבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
