ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הדלקת אש ביום טוב באמצעות גוי

דף הבית בית מדרש מדורים חמדת ימים שו"ת "במראה הבזק" Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

סיוון תשע"ז

הדלקת אש ביום טוב באמצעות גוי


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

ניו יורק, ארה"ב New York, USA
מרחשוון תשס"ח

הדלקת אש ביום טוב באמצעות גוי לצורך הכנת תה כשיש כבר אוכל חם

שאלה
מי שנוהג לומר לגוי להדליק את התנור ביום טוב (משום שנוהג כדעות המתירות זאת מטעם שבות דשבות במקום מצווה), האם מותר לומר לגוי להדליק גם כיריים בשביל תה למשל, כשהתנור כבר דולק, או שכיוון שיהיה אוכל חם בלי זה, זה לא נחשב "במקום מצווה"?

תשובה
מותר להשתמש בגוי להדלקת אש חדשה רק לצורך מצווה 1 , ונראה שדבר שאינו מעיקר הסעודה אלא תוספת, כגון תה – איננו נחשב בדרך-כלל כצורך מצווה 3 , 2 .
בדיעבד, אם מחמת שכחה לא הכינו מערב יום טוב - יש מקום להקל, אם משתמשים לצורך הרתחת המים במכשיר שהפעלתו אינה בגדר "מבעיר", הדבר מצריך בירור לגופו של מכשיר 4 . מכל מקום גם במכשיר שאין בו "מבעיר" אין לנהוג כך לכתחילה 5 .

________________________________________________________

1 בהמשך דברינו (הערה 3) מבואר שיסוד ההיתר להדלקת אש חדשה ביום טוב על-ידי גוי הוא משום "צורך מצווה", ושהיתר זה שנוי במחלוקת, ולכן למעשה אין להתיר אלא בשעת הדחק.
2 בדרך-כלל אין לראות בהכנת תה וכדומה, כשכבר יש אוכל חם, "שעת הדחק", וספק גם אם יש לראות בכך "צורך מצווה" של "שמחת יום טוב". מסתבר שלא כל עשיית מאכל לצורך יום טוב, כשכבר יש מה לאכול ואין מדובר במאכל שהוא עיקר הסעודה, תיחשב כשמחת יום טוב שראוי לראותה כצורך מצווה. ועיין בדומה לזה ב"שער הציון" (סי' תקי אות כד), שכתב לגבי עשיית חמאה שאין זה נחשב לצורך שמחת יום טוב אלא אם אין לו מה לאכול.
3 אף להדלקת התנור לבישול מן הראוי להשתמש בשעון שבת, ולא להזדקק לכתחילה להיתרים השנויים במחלוקת, שלדעת חלק מפוסקי זמננו הותרו משום כך רק ב"שעת הדחק". מה גם שניתן להכין מים רותחים מערב יום טוב במיחם, ובמים – בניגוד לתבשילים שונים – אין בעיה של קלקול או הפגת הטעם במשך היום, וממים אלה יש אפשרות להכין תה ביום טוב. לחילופין אפשר להשאיר נר וממנו להדליק את הכיריים – בכירי גז, או להפעיל את הכיריים או התנור החשמליים או את הקומקום החשמלי מערב יום טוב, על-ידי שעון שבת. גם אם צריך לחמם מים כמה פעמים, והמתג של הקומקום החשמלי "קופץ" בסיום הרתיחה, כך שלא יפעל שנית כשזרם החשמל יחודש ע"י שעון השבת, ניתן ללחוץ על המתג בחזרה בשעה שהזרם מנותק ע"י השעון, וכשיחודש הזרם יפעל הקומקום ממילא. לחיצת המתג בדרך זו אינה אלא "גרמא" של הבערה, שעדיפה על פני אמירה לגוי, וראוי שגם "גרמא" זו עצמה תתבצע ע"י גוי שאז ההתר מרווח יותר (בדומה לצרוף "אמירה לגוי" ו"גרמא" לגבי הכיבוי).
הדלקת חשמל ביום טוב על ידי גוי, היא כהדלקת אש חדשה, שלא באופן של העברת אש מאש, על-ידיו, ששנויה במחלוקת, שכן לדעת הט"ז (שו"ע או"ח סי' תקב ס"ק א) הבערת אש חדשה ביום טוב אסורה מן התורה, ועיין בשו"ת "כתב סופר" (או"ח סי' סז), שסובר שכן גם דעת הרמב"ם, והביא גם ראיות מדקדוק לשון המשנה בביצה, והוכיח שגם הרשב"א סובר כך. ממילא אף על-ידי גוי אין זו "שבות דשבות" אלא "שבות" אחת של אמירה לגוי. וכן דעת שו"ת "צפנת פענח" (מהדורת הרב כשר, ירושלים תשכ"ה, סי' קו), שגם אם גדר האיסור הוא רק משום מוליד, מכל מקום איסורו הוא מן התורה. למעשה, יש להקל בכך רק בשעת הדחק ולצורך שמחת יום טוב - עיין מהרש"ם (ו סי' לג), שמתיר משום "שבות דשבות" במקום מצווה, וכן עיין בשו"ת "יביע אומר" (ב או"ח סי' כו, בעיקר באות ג ובמסקנתו), ובשו"ת "שבט הלוי" (ח סי' קכא), שנוטה להתיר במקום "צורך גדול דשמחת יו"ט". יש להדגיש שהוא איננו מתיר לסמוך על כך לכתחילה, אלא דן לגבי מי שהכין פלטה מערב יום טוב והתקלקלה ביום טוב, ורוצה לומר לגוי לחבר פלטה אחרת. עיין עוד ב"באר משה" (ו "קונטרס עלעקטריק" סי' כז אות ב), שכתב "במקום שמחת יום טוב קשה להחמיר ומסתבר להתיר". בשו"ת "אז נדברו" (יב סי' לב) דן בשאלה זו של אמירה לנכרי להדליק אש ביום טוב, אם היא נחשבת "שבות דשבות" במקום מצווה (של שמחת יום טוב) או רק "שבות" אחת (מחמת המחלוקת הנ"ל), ומסקנתו להתיר רק בשעת הדחק, ורק באמירה בדרך רמז. למעשה נראה שאם כבר אירע שלא הכינו אש (או פלטה חשמלית דלוקה או שעון שבת שידליק) ניתן לסמוך על המקלים ולהתיר אף אמירה מפורשת ולא רק רמז, אבל ראוי לכתחילה שלא להזדקק לכך אלא להכין אש וכו', מחמת דברי האוסרים וטעמם, ובפרט שגם הרבה מהמקלים – לא ברור שהתירו לסמוך על כך לכתחילה. יש להוסיף עוד שבתנור, כיריים או קומקום חשמליים לשיטת ה"חזון איש" וסיעתו, ובהם גם מרן הגר"ש ישראלי, שלפיהם יש שאלה של "בונה" או "מכה בפטיש" ביצירת מעגל חשמלי (וכנ"ל הערה 11), יש בהדלקה זו איסור תורה, ועל-ידי גוי הווי "שבות" ולא "שבות דשבות".
4 קיים "מזלג חשמלי" שאינו גוף חימום, ודרך פעולתו אינה חימום המכשיר לטמפרטורות גבוהות על-ידי חימום המים באמצעות זרם חשמלי, אלא סגירת מעגל חשמלי באמצעות שיני המזלג והמים יחד, כך שהמים מתחממים ישירות על-ידי הזרם החשמלי וה"מזלג" עצמו מתחמם לכל היותר לטמפרטורה שאליה מגיעים המים עצמם. בטמפרטורה זו לא ניכר כל שינוי בגוון המתכת, ובפשטות אין לראות בכך "מבעיר". חימום זה של המתכת גם אינו נצרך לחימום המים, ולכן אינו אלא "פסיק רישא דלא ניחא ליה". על בישול באופן זה דן הגרש"ז אויערבך ב"מנחת שלמה" (סי' יב בהערה), ונוקט בפשטות שאין זה בישול באש. משמע מהדברים שאין בכך גם משום "מבעיר", שהרי אין זו "אש". גם מדברי ה"חזון איש" שחלק על הגרש"ז לגבי בישול בשבת במכשיר זה (כמובא שם בהערה, ונדון עוד בהמשך בדבריו) עולה שהסכים שאין זו "אש", אלא שיש לבישול כזה דין "בישול בתולדת האש" – מה שאינו נוגע לאיסור "מבעיר".
כמו כן בפשטות אין "מבעיר" במכשיר שבו גוף החימום אינו מתאדם בשעת פעולתו (בתנאי שמבררים שגם חוט החשמל שבתוך גוף החימום אינו מגיע לטמפרטורה שבה הוא מתלהט ומאדים. בספר "כשרות ושבת במטבח המודרני" שבת וחג, ב פרק ט, עמ' תטו, ציין טמפרטורה של 3500
צלסיוס, שהן 6620 פרנהייט. במענה לפנייתנו הבהיר המחבר- הרב לוי יצחק הלפרין, שמטמפרטורה זו ספק אם מאדים ומעל 5000 צלסיוס ודאי מאדים, והוסיף שזה המצב במיחמים חשמליים סטנדרטיים, אף שניתן לייצר גוף חימום שיעשה אותה פעולה בלי להגיע לטמפרטורה זו).
הקביעה שבמצב זה אין "מבעיר" היא משום שמסתבר שאין לראות בהפעלת גוף חימום שאינו מתלהט ומתאדם "מבעיר" דאורייתא. כך משמע מהפוסקים שדנו על איסור מבעיר בנורת להט ובגוף חימום שמתאדם, שהדגישו את ההתלהטות וההתאדמות כסיבה להגדרת הדבר כאש; עיינו ב"משפטי עוזיאל" (א השמטות סי' ב), "מנחת שלמה" (א סי' יב; ב סי' יז ו-יט , תניינא סי' כד- כה), "בית שערים" (או"ח סי' רנז) בהבנת דברי ה"אחיעזר", ועיין עוד ב"קרן לדוד" (או"ח סי' פ), שדווקא כשהמתכת מתאדמת נחשבת גחלת. גם ביחס לפוסקים שלא אמרו זאת בפירוש, ראוי לציין שכשדנו על חשמל משום "מבעיר" התייחסו לחוט להט או לגוף חימום של תנור שמתאדם, ולא אמרו שיש "מבעיר" במכשירים חשמליים אחרים. גם מפוסקים, כגון ה"חזון איש" (או"ח סי' נ אות ט), שהגדירו את הדלקת החשמל כמבעיר כש"החוט נעשה גחלת", משמע שכוונתם שמתאדם, שזו הוראת המושג גחלת, ולא די בחימום בלבד.
אמנם האמור אינו מוסכם - עיין ב"החשמל לאור ההלכה" (סי' א פרק ט), שהאריך לטעון שבחימום מתכת יש איסור מבעיר, ובלבד שהגיע לחום כזה ש"עושה כל פעולת האש – לאפות ולבשל, ונכווים בו ומדליקים ממנו", אך מדברי רוב הפוסקים נראה כנ"ל, ולא כדבריו. עיין גם בספר "כשרות ושבת במטבח המודרני" לרב לוי יצחק הלפרין ("שבת וחג" ב, פרק ח), וכן בספרו "חימום מים בשבת" (פרק ט), שהאריך לדחות את דברי "החשמל לאור ההלכה".
לפי האמור, האיסור בהפעלת מכשיר כזה, לדעת רוב הפוסקים הוא רק משום "מוליד", עיין בשו"ת "בית יצחק" (יו"ד ב ב"מפתחות והגהות" על סי' לא הנ"ל), ובתשובת ה"אחיעזר" שנדפסה בקובץ "הדרום" (תשל"א חוברת לב עמ' 43), ועיין ב"מנחת יצחק" (ב סי' טז-יז ו-קיב; ג סי' לח ו-ס; ח סי' כו), וב"מנחת אלעזר" (ב סוף סי' עב) ועוד, ועיין עוד ב"מנחת שלמה" (הנ"ל סי' יב), שמפקפק אף בזה אך למעשה מסקנתו לאסור. יש להעיר כי אף שבקומקומים חשמליים רבים (וכן במכשירי חשמל נוספים) נדלקת גם נורה בשעת הפעלת המכשיר, ואם היא נורת להט יש בכך לכאורה משום "מבעיר", מכל-מקום כיוון שאין זו הכוונה בהפעלת הקומקום, אין זה אלא "פסיק רישיה", ואמירה לגוי לעשות פעולה שכתוצאה ממנה תיעשה מלאכה ב"פסיק רישיה" מותרת (עיין "תרומת הדשן" סי' סו, ועל-פי זה ברמ"א או"ח - סי' רנג סע' ה, ב"מגן אברהם" שם, ס"ק מא וב"משנה ברורה" שם, ס"ק צט).
יש לציין גם את דברי ה"חזון איש" (שם), שכתב שלדעת הראב"ד "אף אם איננו מכוין לא לצרף ולא לרכך, מ"מ לעולם אסור לחמם את הברזל משום מבשל". לכן כתב "מן האמור נלמד דהמדליק נר החשמל בשבת יש בו משום מחמם את הברזל, שיש בו משום מבשל". בישול זה לכאורה אסור גם ביום טוב, שהרי אינו "אוכל נפש" אלא רק מכשירי "אוכל נפש", ואפשר היה לעשותו מערב יום טוב, וממילא אסור לעשותו ביום טוב (שו"ע סי' תצה סע' א), ועיין דוגמה לזה שבישול שהוא רק מכשירי אוכלי נפש אסור בשו"ת הרדב"ז (סי' תתמח, ח"ג סי' תב). אלא, שבזה יש מקום להקל יותר, שהרי החזו"א עצמו כתב על זה "דהוי פס"ר דלא ניחא לי' מ"מ אסור, ואפשר דהחימום צורך בו להעברת הזרם וחשיב ניחא לי', ומיהו כל זה אם מקצת החוט מגיע ליד סולדת". ועיין ב"מנחת שלמה" (א סי' יב) הנ"ל, שכתב עליו "ודאי צורך גדול בחימום כדי שהחוט יתחמם עד שיאדים ויבשל או ילבין ויפיץ אור, וכיון... אלא שלהראב"ד העיקר הוא הריכוך, ומעתה אף אם נאמר שגם בהדלקת חשמל חשיב כמרכך את החוט שבתוך המנורה, אבל מ"מ זה ודאי לא ניחא לי', שהרי הריכוך גורם רק קלקול והפסד לחוט". על כל פנים, לדברי שניהם אין זה "מתכוון" אלא "פסיק רישיה" ולענייננו אין נפקא מינא אם "ניחא ליה" או לא, שהרי עושה על-ידי גוי, וכבר הזכרנו שבאמירה לגוי לא אכפת לן שנעשית על-ידיו מלאכה ב"פסיק רישיה". יש להוסיף שבלא"ה דברי ה"חזון איש" בזה צ"ע, כמו שכתב ה"מנחת שלמה" בהמשך: "מה שכתב 'ומיהו כל זה אם מקצת מן החוט מגיע ליד סולדת' – לא הבינותי, הרי מיירי הכא במדליק נר של חשמל, וכיון שכן איך אפשר שיהא פחות מיד סולדת? הלא פשוט הדבר שהיד ודאי נכוית וגם נשרפת מהחום. גם מה שכתב בענין השיעור של יד סולדת לענין בישול מתכת כבר כתבנו באות א' ממאמר זה, אך בנד"ד קשה טובא, דהמבשל בזרם צריך להחשב כמבשל בחמה, שמותר גם לכתחלה". נראה שה"חזון איש" לשיטתו שסובר כנ"ל וכמו שהביא הגרש"ז שם בהערה, שדין בישול על-ידי זרם כבישול באש, אבל על כל פנים יש כאן ספק נוסף, אם אכן יש לומר כדבריו או כסברת הגרש"ז. עוד ייתכן שכיום אף ה"חזון איש" יודה שאינו נחשב כבישול באש כי, נימוקו הנזכר שם בהערה הוא "דכמו שהמבשל במים חמים, שהם תולדה מאש חייב חטאת, כך גם המבשל בזרם של חשמל, הואיל ובדרך כלל הוא תהליך היוצר אש הו"ל כעין עיבור של אש, וכמו שחייבין על תולדה כך גם על עיבור, הואיל ובדרך כלל הוא עתיד להיות אש, אע"ג שלמעשה רק חימם מים ולא נוצר שום אש", ואם זרם חשמלי שאינו יוצר אור וחום של נורת להט או גוף חימום אינו נחשב אש – יש לומר שהקביעה שבדרך-כלל עתידה להיות אש היתה נכונה בחיי ה"חזון איש", כשרוב השימוש בחשמל היה לתאורה בנורות להט, מה שאין כן כיום, שרובו נצרך למכשירים שונים ולתאורה בנורות פלורוסנטיות – שוב אינו שונה מבישול בחמה עצמה, שגם על-ידי חום השמש נוצרת לפעמים אש, אבל אי אפשר לומר שזה מה שקורה בדרך-כלל. אלא שעדיין יש להעיר שיש הסוברים שבישול בחשמל אסור מהתורה מטעמים אחרים: עיין למשל ב"אגרות משה" (או"ח ג סי' נב), ומכל מקום מידי ספק לא יצא, וגם עדיין קיימת ההערה שאין כאן כוונה לרכך את המתכת, ועיי"ש עוד ב"מנחת שלמה", שצידד שאין זה קרוי כלל בישול והוא לא רק פסיק רישיה דלא ניחא ליה, באמת מה שכתב ה"חזון איש" שכשמתחמם לחום שהיד סולדת בו – ומשמע לכאורה אף שעדיין לא התרככה המתכת כלל – יש בו משום בישול לדעת הראב"ד – צע"ג, שלפי זה גם מי שמניח מתכת כגון סיר על אש בשבת – באופן שמותר מצד דיני שהיה וכו' – עדיין יהיה אסור מצד חימום המתכת עצמה, שוודאי מגיעה לחום שהיד סולדת בו. נעיר עוד שאין דיון זה זה נוגע ל"מזלג החשמלי" מהסוג שתיארנו בתחילת ההערה, שבו חימום המתכת אינו נצרך כלל.
עיין עוד ב"משפטי עוזיאל" (או"ח סי' יט פרק ג סע' ג), שהרגיש בשאלה זו של מבשל, והעיר שאם נבוא לאסור נצטרך לאסור גם הדלקת נר שעווה, שגם הוא נמס על-ידי ההדלקה והמסתו גם היא תולדת מבשל. יש להוסיף שהמסה זו אף נצרכת כדי שידלק היטב, שהשעווה הניתכת היא הנשאבת על-ידי הפתילה ובוערת, ואם כן הווי פסיק רישיה דניחא ליה. אמנם הוא תירץ שגם בדבר שאינו "אוכל נפש" ממש, אלא שיש בו הנאה ישירה לגוף, מותר לעשותו ביום טוב לדברי הכל, ותירוץ זה שייך בתאורה (שעליה דן שם) ולא בנדון דידן, שאינו הנאה ישירה אלא "מכשירין", ואפשר גם לעשותם מערב יום טוב, שזה ודאי אסור (אף שה"משפטי עוזיאל" דן בדבריו גם על "מכשירין", אבל כוונתו כנראה על "מכשירין שאי אפשר לעשות מערב יום טוב").
עיין עוד בדבריו בסוף הסימן, בתשובתו המופנית למוה"ר שמואל משה זילברמן. שם הביא את דברי ספר "מאור החשמל", שנקט גם הוא שבישול בזרם החשמל דין בישול בחמה יש לו, והסכים עמו. משמע שם שהוא מסתפק שמא מכל מקום יש לזה דין כמו "תולדת חמה", שאסור מכל מקום מדרבנן, ולענייננו גם אם אסור מדרבנן לא אכפת לן – אף אם היה נעשה על-ידי ישראל, כיוון שהוא "פסיק רישיה" דלא ניחא ליה באיסור דרבנן, שהרבה פוסקים מתירים, וכן אם נעשה על-ידי הגוי במתכוון היה מכל מקום "שבות דשבות", ולא חמור יותר ממה שיש כאן "שבות דשבות" מצד "נולד", וכל שכן כשהוא על-ידי גוי וב"פסיק רישיה", שבלאו הכי מותר.
5 שהרי גם אם מדובר בוודאי ב"שבות דשבות", ואין כאן חשש שמא רק "שבות" אחת היא (לשיטת הט"ז וסיעתו), ויש לומר שבמקרה כזה כולם יודו שיש להתיר לצורך שמחת יום טוב, אף בלא "שעת הדחק", מכל מקום ספק אם ניתן לראות בהכנת התה "צורך שמחת יום טוב" וכנ"ל (הערה 22). ועוד שכנ"ל (בהערות 11 ו-23) לשיטת ה"חזון איש" וסיעתו, ובהם גם מרן הגר"ש ישראלי יש כאן שאלה של "בונה" או "מכה בפטיש" ביצירת מעגל חשמלי (וכפי שהוסבר בהערה 11), ואם כן גם בהדלקה זו יש איסור תורה, ועל-ידי גוי הווי "שבות" ולא "שבות דשבות".
כמו כן דעת שו"ת "צפנת פענח" (הנ"ל הערה 23), שגם "מוליד" זה שביצירת הזרם החשמלי אסור מן התורה. ועוד שכנ"ל בהערה הקודמת, יש גם מי שסובר שאף באופן כזה נחשב מבעיר. ואף שיש צדדים להתיר, כיוון שניתן בקלות ובהוצאה מועטת להיערך מראש על-ידי הכנת מים חמים מערב יום טוב או על-ידי שעון שבת – ראוי לנהוג כך ולצאת ידי כל הדעות.


בשם צוות המשיבים ובברכת התורה,


הרב משה ארנרייך הרב יוסף כרמל
ראשי הכולל
חברי הועדה המייעצת:
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב נחום אליעזר רבינוביץ
הרב ישראל רוזן
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il