ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סנהדרין
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
במסכת סנהדרין 1 מובאת מחלוקתם של אביי ורבא בגדרו של רשע שפסול לעדות:
מומר אוכל נבילות לתיאבון - דברי הכל פסול. להכעיס - אביי אמר פסול רבא אמר כשר. אביי אמר פסול דהוה ליה רשע ורחמנא אמר אל תשת רשע עד, ורבא אמר כשר, רשע דחמס בעינן.
גדר רשע דחמס
הרמב"ם בהלכות עדות 2 מבאר שיש שני סוגי רשעים: העובר עבירה שחייבים עליה מלקות, או מי שלוקח ממון שאינו שלו (רשע דחמס). וזו לשונו:
איזהו רשע? כל שעבר עבירה שחייבין עליה מלקות זהו רשע ופסול, שהרי התורה קראה למחוייב מלקות רשע שנאמר והיה אם בן הכות הרשע... ועוד יש שם רשעים שהן פסולין לעדות אע"פ שהן בני תשלומין ואינן בני מלקות הואיל ולוקחים ממון שאינו שלהם בחמס פסולין שנאמר כי יקום עד חמס באיש, כגון הגנבים והחמסנים אע"פ שהחזיר פסול לעדות מעת שגנב או גזל, וכן עד זומם אע"פ שהוזם בעדות ממון ושלם הרי זה פסול מן התורה לכל עדות...
המפרשים עמדו על כך שהרמב"ם מנה עד זומם כרשע דחמס, אף שלכאורה כלל לא ברור שיש לו רווח! מסיבה זו כתב המנחת חינוך שאכן עד זומם אינו פסול משום חמס, אלא משום שעבר על לאו שחייבים עליו מלקות. ואף שבפועל עד זומם אינו לוקה, היינו משום שכל המשלם אינו לוקה, אבל מצד הלאו - זהו לאו שיש בו מלקות.
המהרי"ק מיישב את דברי הרמב"ם, וכותב שהרמב"ם מגדיר באופן שונה מרש"י את המושג רשע דחמס. רש"י כתב שרשע דחמס הוא רשע שיש לו רווח, אך הרמב"ם סבר שרשע דחמס הוא רשע שחומס ממון של השני, ואין זה משנה אם עושה זאת לעצמו או לאחרים. על יסוד דבריו אף רצה הנודע ביהודה לחדש שאם עד זומם העיד על כהן שהוא בן גרושה לא יפסל, שהרי אינו חומס ממון; אולם האחרונים דחו דבריו, ראשית משום שמפסידו מלאכול בתרומה, ושנית כל שגורם נזק לחברו פסול, ולאו דוקא אם זה נזק ממוני.
שנינו במשנה 3 "ואלו הן הפסולים... המלוה בריבית", ובגמרא 4 ביאר רבא שגם לווה בריבית פסול. רש"י ביאר את טעם הפסול "כיון שחימוד ממון מעבירו על דת הוי ליה כרשע דחמס", וגם לגבי הלווה יש לומר שעובר משום חימוד ממון, שהרי מטרתו הסופית להרויח. בדברי רש"י אנו שומעים הגדרה חדשה לרשע דחמס - שעובר על לאו משום חימוד ממון. וכן הסביר רש"י 5 את טעם הפסול של מומר אוכל נבילות לתיאבון, שהוא עובר על לאו דנבילה משום שנבילה זולה יותר משחוטה 6 . והנה הרמב"ם מנה אף הוא את המלוה והלוה עם רשימת הרשעים דחמס, אף שהלווה אינו לוקח ממון שאינו שלו, ואם כן באופן פשוט צריך לומר שהרמב"ם מסכים גם להגדרה שכתב רש"י לרשע דחמס; אך עתה קשה, מדוע לא כתב זאת הרמב"ם ככלל, שבכל באופן שעובר על לאו דאורייתא משום חימוד ממון נחשב רשע דחמס? וזהו כלל שיש לו נפק"מ בכל עבירה, כמו אוכל נבלות, והרמב"ם כלל לא הביא את הדין של אוכל נבלות לתאבון!
שיטת רש"י
במסכת ראש השנה 7 מבואר, שהפסולים המנויים במשנה הם פסולים מדרבנן. ביחס למלוה בריבית, הסבירו התוספות בסוגייתנו שמדובר על ריבית דרבנן, או אפילו בריבית באורייתא, אלא שכיון שהעד אינו סבור שעבירתו חמורה עד כדי שיפסל על ידה לעדות - אינו נפסל מהתורה. אולם רש"י בסוגיא בראש השנה 8 כתב שמלוה בריבית "לאו גזלן דאורייתא הוא למפסליה משום אל תשת עד חמס, דהא מנפשיה יהיב". כלומר כיון שהלוה נותן את הריבית מרצונו אין המלוה נחשב רשע דחמס. ושואלים הריטב"א והר"ן, הרי לפי אביי, שהלכה כמותו, כלל אין צריך רשע דחמס כדי לפסול?
אפשר לבאר את שיטת רש"י על פי דברי הגר"א. כפי שראינו, הרמב"ם כתב שאדם העובר על לאו שיש בו מלקות - פסול מהתורה. הגר"א הביא לכך מקור משאלת הגמרא 9 'ארבעים וכתפיה, וכשר?' כלומר מכך שהגמרא מקשה כיצד יתכן שהחשוד על העריות כשר לעדות, והרי הוא לוקה, מוכח שכל שלוקה פסול לעדות.
והנה הרמ"א בסימן ל"ד פסק בשם רבינו ירוחם, שגם מי שעבר עבירה שאין בה מלקות פסול, מדרבנן. וכתב הגר"א מקור לכך מהגמרא בראש השנה הנ"ל, שמלוה בריבית פסול מדרבנן בלבד, ולפי הרמ"א טעם הדבר הוא שאין בעבירה זו מלקות, וא"כ מוכח שכדי להיפסל מדאורייתא צריך שיעבור עבירה שיש בה מלקות, וכן מוכח שגם כשאין מלקות - פסול מדרבנן.
ויש להתבונן בדבריו, הרי הרמב"ם כתב שמלוה בריבית הוא רשע דחמס, ואם כן אינו יכול להסביר כדברי הגר"א - שהרי רשע דחמס פסול אף ללא מלקות - אלא הרמב"ם ודאי יעמיד את המשנה בריבית דרבנן! צריך לומר, שראיית הגר"א היא לפי רש"י, שכתב שהלואה בריבית אינה לאו דחמס משום שנותן מרצון, ומכך שאינו פסול מצד 'רשע' לפי אביי, גם אם אינו חמס, מוכח שכשאין מלקות אין פסול. ובכך מיושבת שיטת רש"י.
ועדיין קשה על עצם דברי רש"י, הרי כבר ראינו שלפי רש"י רשע דחמס הוא כל אדם שעובר על לאו משום חימוד ממון, כמו האוכל נבלות לתאבון, ובמה שונים ממנו מלוה ולוה בריבית? מה בכך שהלוה נותן את הכסף מדעתו? סוף סוף הריהם עוברים על לאו משום חימוד ממון!
השאלה מקבלת משנה תוקף, שכן הגמרא בסוגייתנו מביאה ברייתא מפורשת שמלוה בריבית פסול מהתורה: "אל תשת רשע עד אל תשת חמס עד אלו גזלנין ומלוי ריביות"! וא"כ כיצד יסביר רש"י את הברייתא?
סיכום השאלות
נסכם את השאלות עד כה.
א. מדוע הרמב"ם, שכתב שלוה בריבית הוא רשע דחמס, כתב שהגדרת רשע דחמס הוא שלוקח ממון שאינו שלו, ולא כתב גם שכל מי שעובר עבירה משום חימוד ממון נחשב רשע דחמס, ואף השמיט דין מומר האוכל נבילות לתיאבון?
ב. רש"י כתב שהמלוה בריבית אינו פסול מהתורה משום שהלוה נותן מרצונו - והרי לפי רש"י כל שעובר עבירה משום חימוד ממון פסול מהתורה, כמו האוכל נבילות לתיאבון?
ג. כיצד אומר רש"י שהמלוה בריבית אינו פסול מהתורה, והרי יש ברייתא מפורשת שאומרת שפסול מהתורה?
חקירה בשיטת אביי
כדי ליישב שאלות אלו, נחזור לסוגייתנו. רבא סובר שהפסול של עד הוא אם הוא חמס, ולפי אביי גם אם אינו חמס. וגם רבא מסכים שעד האוכל נבילות לתיאבון פסול, כפי שמפרש רש"י שמחמת חימוד ממון עובר על לאו. ויש לדון בשיטתו של אביי, שהלכה כמותו: אפשר להבין שאביי מודה לגדר הפסול שאומר רבא, עד חמס , אלא שמוסיף סוג נוסף של פסול - רשע . אך אפשר להבין באופן אחר, שאביי כלל אינו מקבל את המושג 'עד חמס', אלא יש הגדרה אחת לכל הפסולים - כל מי שמוגדר כרשע פסול לעדות, ויש שני סוגי רשעים - רשע דחמס ורשע שלוקה. לסיכום, השאלה היא האם עד חמס פסול מצד ה'חמס' או מצד ה'רשע'.
והנה מדברי הרמב"ם ניתן לדייק כהבנה השניה, שלפי אביי יש סוג פסול אחד - רשע, ועד חמס הוא סוג של רשע. הרמב"ם כותב 'הרשעים פסולים לעדות מן התורה, שנאמר אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס... ועוד יש שם רשעים שהן פסולים לעדות'. הרמב"ם לא כתב 'ועוד פסלה התורה עדי חמס', ומלשונו מבואר שגם עד חמס פסול משום היותו רשע.
מעתה נראה לומר, שרש"י נצרך להסביר את פסולו של רשע האוכל נבילות לתיאבון בכך שעובר על לאו משום חימוד ממון - רק כדי לבאר את הגמרא שאומרת שאפילו רבא מודה שאדם זה פסול; אבל לפי אביי שהלכה כמותו אין צורך להגיע לכך, אלא טעם הפסול הוא פשוט - על עבירה זו יש מלקות. וכיון שלפי אביי אין צורך להגיע לחידושו של רבא בהגדרת 'חמס', הוא אכן אינו סובר אותה, אלא לפיו ההגדרה היא ההגדרה הפשוטה - שחומס ממון שלא מדעת. ומובן מדוע לא כתב הרמב"ם שכל העובר על לאו משום חימוד ממון הריהו פסול, וגם מתורצת קושיית הריטב"א והר"ן על רש"י מדוע במה גרע המלוה בריבית שפסול מדרבנן מאוכל נבילות לתיאבון, שכן לפי אביי אוכל נבילות לתיאבון פסול משום היותו רשע שעובר עבירה שיש בה מלקות, ולא משום רשע דחמס, ובהלוואה בריבית אין מלקות.
וגם הברייתא אינה קשה לשיטת רש"י, שהרי הגמרא עצמה הקשתה בהמשך מברייתא זו על אביי, והסיקה שאכן מחלוקת אביי ורבא נתונה במחלוקת תנאים, וברייתא זו היא כשיטתו של רבא שמי שנפסל לקל לא נפסל לחמור, ולפי רבא אכן מלוה בריבית פסול מהתורה - שלשיטתו כל שעובר על לאו משום חימוד ממון הריהו רשע דחמס.
בתחילת דברינו הבאנו את דברי הרמב"ם שעד זומם פסול מצד עד חמס, האחרונים ביארוהו מצד שעושה זאת כדי להרוויח, אך לפי דברינו עתה הדבר מובן, שכן יש שני סוגי רשעות - חיוב מלקות, והחומס ממון של השני (ואף מזיק לשני). הפסול אינו נובע מצד היותו עד חמס אלא מצד היותו רשע.
הקושי שנשאר ליישב הוא הבנת ראיית הגר"א מהמשנה בראש השנה לשיטת רבינו ירוחם. לפי דברינו, רש"י ביאר את המשנה שמלוה בריבית פסול מדרבנן משום שהלוה נותן מרצונו - רק לשיטת אביי, והוסיף הגר"א שאין פסול של רשע משום שאין מלקות; אולם רבא יהיה חייב להסביר את המשנה כתוספות, שאינו סבור שאינו עושה איסור - וא"כ אין ראיה לרבינו ירוחם מהמשנה, שהרי ניתן להסביר אותה באופן אחר!

מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?

"בזאת התורה" - איזו תורה?

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

מי צריך את הערבה?

מי חייב לצום בתשעה באב נדחה?

השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל

אנחנו קודש למענך

שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל

איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?

הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת

האם מותר לפנות למקובלים?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

נדרים מצוות לאו להנות נתנו
נדרים דף ט"ז:
השיעור מעמיק בכלל "מצוות לאו ליהנות ניתנו", ובוחן את גדרי ההנאה ממצוות דרך סוגיות הגמרא ומחלוקות הראשונים, כדוגמת הרשב"א והר"ן. כמו כן, הדיון מבחין באופן מהותי בין פעולת קיום המצווה עצמה שאינה נחשבת להנאה גשמית אסורה, לבין הנאות צדדיות ונלוות (כגון שכר כספי או תועלת פיזית גרידא) אשר נידונות תחת כללים הלכתיים אחרים.

יסודות התורה והאמונה סגולת ישראל
למדנו תחילה על מרכזיותו וחשיבותו של יסוד הבחירה בישראל וסגולתם כקותב התורה ממש, וביארנו את מקומו גם בתוך עיקרי האמונה של הרמב''ם. אחר, למדנו על שתי דעות במהות הסגולה ובסדר התגלות הבחירה בישראל, שייצגו אותן הכוזרי והרמב''ם, ומצאנו להן יסודות בחז''ל והרחבה אצל חכמים נוספים. חתמנו בהשלכות של ההסברות השונות, ובהדגשת ההסכמה הרחבה על היסוד העיקרי המוסכם, ובגישה כיום ליסוד הסגולה לאור הקושי לקבלו ע''י חוגים שונים.

לנתיבות ישראל שלבי הגאולה ותהליך התשובה
לנתיבות ישראל א' , מאמר 'המדינה וחזון הגאולה'
השיעור עוסק בקשר העמוק שבין תהליך הגאולה הלאומי לבין מצוות התשובה, ומסביר מתוך מגוון מקורות תורניים ודברי חז"ל כיצד ההתעוררות הפיזית ויישוב הארץ מקדימים לעיתים את ההתעוררות הרוחנית. בנוסף, מובהר כי הגאולה היא תהליך הדרגתי המובטח לעם ישראל, אשר אינו מותנה לחלוטין בתשובה מוקדמת ומושלמת של כלל הציבור, אלא שזור בה לאורכו ומוביל בסופו לקרבה שלמה לבורא.

חקת מבלעם הרשע ועד שלבי הגאולה
שיחת מוצ"ש פרשת בלק
השיעור עוסק במידותיו של בלעם הרשע שהטעה את עצמו לחשוב שהוא פועל לשם שמיים, תוך פירוט המדרגות השונות של לומדי התורה והשלבים השונים בתהליך הגאולה של עם ישראל. בנוסף, מוסבר כי השורש של חטא בעל פעור והעבודה הזרה נובע משאיפה לפריקת עול מוחלטת, והתגברות על משברים רוחניים אלו מהווה שלב הכרחי ובונה בדרך אל הגאולה השלמה.

חקת מקללת בלעם לברכה נצחית
הרב בוחן את ההבדל המהותי בין נבואת משה לנבואת בלעם, תוך הדגשת קדושתו הפנימית והנצחית של עם ישראל מול כוחות אומות העולם. בנוסף, מוסבר כיצד ניסיונות הקללה וההכשלה הופכים בסופו של דבר לברכות מוחלטות, מהלך המרמז על הגאולה העתידית והפיכת ימי בין המצרים לימי ששון ושמחה.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א נטייה ותשוקה לעבודה עליונה
דרך הקודש ג' פסקה ז-ט
עבודה "שלא על מנת לקבל פרס" היא עבודה מהאהבה, והצד המשלים שלה זה "ויהי מורא שמים עליכם". אדם שמרגיש נטייה לדבקות אלוקית צריך לשמוח במעלתו ולממש את הכישרון הזה. מאידך, הוא צריך להזהר שלא לבוז לאחרים. גם מי שיש לו נטיה כזו במדה מועטת - עליו להתנהג בהתאם ולהתעלות בדרך הקודש.

יסודות הש"ס דבר האסור ודבר הנדור
ביאור הגדר של דבר האסור ודבר הנדור | ביאור הטעם בחטאת ואשם בכור תרומה ומעשר בהמה ויישוב דברי הרמב"ם.

כשרות אתגרי כשרות: בשר, חלב ותעשייה
השיעור עוסק באתגרים מעשיים בהלכות כשרות, בדגש על האיסור לשנות ייעוד של כלים מבשרי לחלבי כדי למנוע טעויות, והחשיבות של סימון ועיצוב ברור של מאפים כמו בורקסים למניעת מכשול. בנוסף, הדיון מציג תקלות נפוצות בתעשיית המזון וברשתות השיווק, כגון הכנה שגויה של כבד ואתגרי הפיקוח על חלב המיובא מחוץ לארץ.

אורות ישראל ותחייתו משמעות האושר, גאולת ישראל ואורו של משיח
השיעור מסביר כי אושר אמיתי ומשמעות עמוקה מושגים רק כאשר חיי המעשה מחוברים לאידיאלים האלוהיים העליונים, וכי ניתוק מחזון זה מותיר את האדם ללא תוחלת אמיתית.

אור החיים על הפרשה נבואת העתיד של בלק
אור החיים על פרשת בלק חלק ב'
הנבואה השנייה של בלק היא על זמן הגעתו של המשיח, שאם לא זכו המשיח יגיע בעוד זמן רב.

אור החיים על הפרשה חיבור ישראל לתורה
אור החיים על פרשת בלק חלק א'
הבדל בנמשל בין 'אהליך יעקב' ל'משכנותיך ישראל'. 4 משלים כנגד 4 כתות בישראל, שלכל כת לומדים תורה בצורה אחרת. לעתיד לבוא מלך המשיח יגלה עומק חדש וגדול בתורה.

רביבים מחיר המחלוקת והפרדת הקהילות
רעיון הפרדת הקהילות הועלה לראשונה בגרמניה, בקהילות שבהן הרוב הרפורמי קיפח את זכויות המיעוט הדתי | הנצי"ב שלל את רעיון הפרדת הקהילות, שכן "עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה" | לפני כשש שנים הבעתי עמדה זו, שלפיה אסור להחרים מנהיגי קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות | עתה יצא הספר שמבאר ביסודיות כי אכן עמדתו של הנצי"ב הייתה נגד פגיעה באחווה עם קבוצות שאינן נוהגות כהלכה, ובכללם רפורמים | כיום אפשר להיווכח כי אכן שיטת החרמות והפרדת הקהילות הובילה לאיסורים חמורים

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת בלק
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל - כּוּלָּם חָזְרוּ לִקְלָלָה, חוּץ מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מה הטעם שבחר הקב"ה דווקא בברכה זו שתישאר לעד ולא בשאר הברכות. ועוד מניין לו דדווקא ברכה זו לא חזרה לעולם ולא אחרת | כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי - מה הטעם דכתיב גַּם מה בא לרבות, מה הטעם דכתיב אֹתְכָה בה' הול"ל אוֹתְךָ, מה הטעם דכתיב וְאוֹתָהּ בכתיב מלא ו' | אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם - מדוע הכתוב קורא לבלעם אַנְשֵׁי דָמִים בלשון רבים, ולא 'איש דמים' דבר נוסף הטעון ביאור היכן מצאנו שבלעם היה גם 'איש מרמה'. ועוד !

אחדות ומחלוקות להיות עמוד שדרה
משנתו של הראי"ה קוק קוראת לציונות הדתית לחדול מתפקיד המקף המחבר האנמי ולתפוס את מקומה כעמוד התמך האמיתי של החברה. תפקיד היסטורי זה דורש ממנה לחבק את הציבור החרדי בשעתו הקשה ולחבר את כל קצוות האומה מתוך אחריות מנהיגותית

















