ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- עניני החג
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסנת בת יפה
מורשת אבות לפרשת וזאת הברכה
בפרשתנו כתוב: "תורה צִוה לנו משה מורשה קהִלת יעקב" (דברים לג, ד). ופירש רש"י, שמכיוון שהתורה אשר ציווה לנו משה – מורשה היא לקהילת יעקב, על כן אנו אוחזים בה ולא נעזוב אותה.
חז"ל במסכת סוכה (מב ע"א) אומרים, שקטן שיודע לדבר – אביו מלמדו תורה וקריאת שמע. ושואלת שם הגמרא, מהם אותם דברי תורה שמלמד אב זה את בנו? עונה רב המנונא: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב".
על-פי זה פסק הרמב"ם (פ"א מהל' ת"ת הל' ו'): "מאימתי אביו חייב ללמדו תורה? משיתחיל לדבר, מלמדו 'תורה צוה לנו משה' ושמע ישראל ואחר כך מלמדו מעט מעט פסוקים פסוקים עד שיהיה בן שש או בן שבע, הכל לפי בוריו, ומוליכו אצל מלמד התינוקות". וכן פסק ה"שולחן ערוך" (סי' רמ"ה סעי' ה').
ילד שפותח את פיו ומתחיל לדבר – יש חיוב מיוחד על אביו, שהוא בעצמו ילמדו תורה. שהוא יחנוך את תחילת דיבורו של הילד, שיהיה בדברי תורה. ולא יאמר האב שממילא יגדל הילד וילך לגן ושם ילמד, אלא יש חיוב עליו דווקא ללמד אותו. וכן לא יאמר האב שבנו עדיין קטן ועדיין מוקדם ללמדו, אלא מיד כשמתחיל הילד לדבר – יש ללמדו לומר "תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב", או "שמע ישראל" וכדו'. וכך מחנכים אותו בדברי תורה כבר בעת פתיחת פיו, ומעלה זו חשובה היא עד מאוד ותניב פירות ופירי פירות יפים וחשובים.
החינוך מקטנות הוא שורשי ויסודי, ולכן טעות ללמד ילד קטן שרק התחיל לדבר, שיאמר "אבא" או "אמא", או שמות האחים בבית וכדו'. ועוד, לא יהיה האב פתי מאמין למה שכתוב בספרות המודרנית, כאילו צריך ללמד את ילדיו לומר "אבא בא, אמא באה" וכדומה, אלא ילמד אותם מיד לומר דברי קדושה. ולא יאמר שבלי זה לא יתפתחו. וכי אנחנו לא התפתחנו? וכי דורות קודמים לא התפתחו? אלא, כך יש לעשות ועל-ידי זה יראה אדם את בניו הולכים בדרך התורה.
וכתב ה"שולחן ערוך" (שם, בסעיף ח'), שאם הילד בריא – מתחיל ללמוד אצל מלמד כבר בגיל חמש. ואם הוא חלש – מתחיל מגיל שש שנים. והוסיף הרמ"א, שמיד כשמתחיל הילד להבין, מלמדים אותו את אותיות התורה. וכל אחד צריך להקפיד לדבר עם ילדיו מקטנותם רק בלשון הקודש.
ומצווה זו שייכת במיוחד בימים שבהם לא לומדים בבית-הספר או בתלמוד-תורה. בימים אלו חובה מיוחדת על האב ללמד את בנו תורה, וכן בשבתות ובימים טובים. ויהי רצון שיתקיים בנו "וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בנייך". אמן.
שכר נשים
הגמרא (ברכות יז ע"א) מפליגה על זכות הנשים שמגדלות את בניהן לתורה: "גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים" – "שטורחות על בניהן להביאן לבית הספר לקרוא מקרא ולשנות משנה" (רש"י שם). ועל כן האם מחויבת בכך, שגם לאחר שהילד או הילדה חוזרים מתלמוד-תורה או מבית-הספר, עליה לעזור להם בשיעורי-הבית ואף תסייע להם לחזור על מה שלמדו, וכך תזכה במה שנאמר בגמרא
.
להושענא רבה
על דרך הכלל, כשמסתיים יום-הכיפורים, יוצא האדם מבית-הכנסת עם אנחת רווחה, כמי שאומר "זהו זה, עברנו את זה". אך הנה הזוהר הקדוש (ח"ג ל"א ע"ב) אומר לנו, שלמרות שהחתימה ביום-הכיפורים נעשתה, עדיין פתקאות גזר-הדין לא נמסרו. הן נמסרות בהושענא-רבה. ואומר גאון עוזנו ותפארתנו רבנו יוסף חיים (בן איש חי הלכות, וזאת הברכה, ש"א), כי בליל הושענא-רבה בחצות הלילה, נגמר ונעשה בחינת החותם הפנימי, שהוא עיקרי יותר. ועל כן גם יש לנצל את הלילה הזה ללימוד ספר "משנה תורה", הוא ספר דברים, שבו נעשה עיקר התיקון. וכן צריך להרבות בלילה זה בתפילות ובתחנונים, שזה הוא אף סיום נ"א (51) יום שהחלו בראש חודש אלול, שניתנו לנו בחסד עליון לעשות בהם תשובה, תשובה שלא שבה ריקם. ועל כן, יום זה נקרא "הושע-נא רבה", שאנו מבקשים מה' יתברך – "הושע" את יום נ"א, שהוא "רבה", היום הגדול, שכידוע הוא שהכול הולך אחר החיתום.
ועוד כתוב בזוהר הקדוש, שעל אף מסירת הפתקים והחותם הפנימי שנעשה, נותנים לאדם עוד עשרים-וארבע שעות נוספות עד יום שמיני עצרת. כמו שאומר הבן איש חי, שזהו זמן להצלה, היינו שיש הזדמנות אחרונה להינצל מגזר הדין, ולכן צריך להתעורר בתשובה גדולה, וצריך להיות בחרדת הלב, חרדת קודש ויראת הדין, במהלך כל היממה הזאת.
ערבה
כשמגיע יום הושענא-רבה, דואג האדם שיהיו לו חמישה בדים של ערבה. אחרי שבמשך כל ימי החג התחברה הערבה לכל שאר המינים, עתה היא מיוחדת לבדה. "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". הערבה עלתה דרגה, וכבר היא חשובה יותר מצדיקים גמורים. וכבר נרמז דבר זה בפסוק (תהילים ס"ח, ה'): "סולו לרוכב בערבות בי-ה שמו ועלזו לפניו" – השמחה לפני הקב"ה היא עם ישראל הנמשלים לערבות, ואת הערבות הללו אנו אוגדים יחד ביום הזה, היום האחרון, אנו אוחזים בהן וחובטים אותן בקרקע. מעוררים אנו בכך את עצמנו, את עמנו, לאחדות, התלויה בענווה, וכל אלו יחד מסוגלות לקבלת התשובה, אף בשנייה האחרונה.
שמחה הדדית לשמחת תורה
"שמחת תורה" הוא שם חיבה ליום שמיני-עצרת. מתוך החיבה העמוקה שיש לנו לתורה הקדושה. ב"שולחן ערוך" כתוב (סי' תרס"ט סעי' א' בהגה), שמכיוון ששמחים ביום זה ועושים בו סעודה לכבוד סיום קריאת כל התורה כולה, נקרא יום זה "שמחת תורה". הגמרא (שבת פ"ח ע"א) אומרת, שיום זה הוא יום טוב לחכמים. רבנו האר"י זצ"ל (שער הכוונות דף ק"ד ע"א) שיבח את המנהג של שמחת התורה וההקפות של ספר התורה. וגאון עוזנו ותפארתנו, רבנו יוסף חיים זיע"א, כתב (בא"ח וזאת הברכה ש"ר סעי' ח"י) שמצווה לשמוח לכבוד התורה.
אך מדוע השמחה כל כך גדולה דווקא בסוף עשיית המצווה ולא בתחילתה? למה לא עושים חנוכת קריאת התורה כמו שעושים חנוכת בית בתחילת לימוד התורה?
חכמי המוסר הסבירו, שקבלת התורה הייתה בתחילה בכפייה – "כפה עליהם הר כגיגית" (שבת פ"ח ע"א), אבל לאחר שבני-ישראל מסיימים ללמוד את התורה הקדושה, כשהתורה הקדושה כולה נמצאת לנגד עיניהם, הם רואים שדבריה "נחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים" (תהלים י"ט, ח'), ואז הם עושים שמחה על הסיום הזה, על הגילוי מחדש של הודה ותפארתה של תורתנו הקדושה.
אף התורה שמחה בזמן שלומדים והוגים בה ומקיימים את מצוותיה והנהגותיה. התורה שמחה כשעם ישראל משתמש בה, ולא כאשר היא מונחת בקרן זווית, כאבן שאין לה הופכין. כשעם ישראל מסיימים את לימוד התורה, יודעים את המצוות ומקיימים אותן, התורה עצמה שמחה בריבוי בני ישראל המקיימים את מצוותיה, וכן עם ישראל שמח בשמחתה של התורה. שמחה הדדית.
כצאת משה יקומו כל העם – באור פניך
כשעלה הרב להקביל פני חכם סלמאן חוג'י עבודי בחג הסוכות, ישב שם בצילא דמהימנותא הזקן חכם כנוש. כשנכנס הרב לסוכה והידר חכם סלמאן לכבוד הרב, העיר חכם כנוש לחכם סלמאן: הדא ו'לאדי, זה ילד, מה אתה קם לכבודו? הסביר חכם סלמאן לחכם כנוש מי הרב ומי אביו, ומייד ציווה חכם כנוש לרב לצאת מהסוכה. הרב יצא, ותיכף קראו חכם כנוש להיכנס בחזרה ואז קם לפניו מלוא קומתו ואמר שקם הוא לכבוד אביו חכם סלמאן אליהו והחל לספר לו עליו.
ויעשו כולם אגודה אחת
על ההלכה שאסור להפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אמר הרב בשם דודו: תפילין של ראש זה כנגד אנשי הרוח, תלמידי חכמים, ותפילין של יד זה כנגד אנשי המעשה, הבעלי-בתים, ואסור להפסיק ביניהם. אסור לתלמיד חכם להתגאות ולהתנשא, ואנשי המעשה יבואו וישמעו לתלמידי החכמים שילמדום תורה ויראה ויהא חיבור ביניהם בלא הפסק.
ונפלאים הדברים עם מה שהיה דורש הרב מדי שנה בחג הסוכות בעניין ארבעת המינים, שמרמזים למדרגות שיש בעם ישראל, והאתרוג רומז לתלמיד חכם בעל מעשים, והערבה רומזת לעמי-הארץ, ולפי כל הדעות והמנהגים בשעת הנטילה האתרוג צמוד לערבה, ללמדך שתיקון הערבה הוא בהידבקות לתלמידי חכמים, והאתרוג מצווה לא לפרוש מהערבה אלא להתחבר וללמד את עמי-הארץ תורה, ולכן מרמזים "אמרתי אעל"ה בתמר" דווקא בסדר הזה (אעל"ה – אתרוג, ערבה, לולב, הדס), כי האתרוג עם הערבה היא העלייה והמעלה החשובה. ומי כמוהו נאה דורש ונאה מקיים.
ונגד זקניו כבוד
הרב היה דיין בבית הדין הגדול עוד לפני שהרב שפירא זצ"ל עלה לשם, וכשהרב שפירא בא לבית הדין הגדול היה הרב אב בית דין, והרב לא הסכים בשום אופן לשבת כך בדין עם הרב שפירא, שהרב יהא אב בית דין והרב שפירא לצדו. הרב פינה את מקומו וישב בצד כדי שהרב שפירא יהיה אב בית הדין.
טובים השניים
לחתונת בנו של רבי נתן נתנזון שיחיה, הוזמנו הרב והרב שפירא ע"ה לחופה שנקבעה לזמן שהוא לפני השקיעה. הרב שפירא הגיע מבעוד יום לחתונה, הדקות חולפות, הרב עדיין לא מגיע והשקיעה מתקרבת. כשהרב הגיע פנה ואמר לרב שפירא: לא נורא, יש זמן, ואם נצטרך נעצור את השמש! וקמו לחופה. לאחר כמה ימים, בחתונת נכדו של הרב, בנו של הרב שמואל, שאף היא נקבעה לזמן שהוא לפני השקיעה, הרב הגיע לחתונה, אחריו הגיע החתן, אך אבי הבן בושש מלהגיע. הרב החל לזרז את העניינים, הדקות עוברות והשקיעה מתקרבת. פנה רבי נתנזון לרב ואמר לו: הרב, מחילה, נכון הזמן עובר, אבל אצלנו אמרת: אם נצטרך, נעצור את השמש! ענה לו הרב על אתר: שם היינו עם הרב שפירא שנינו ביחד, אבל עכשיו אני לבד... אכן, כשהרב שפירא נפטר בסוכות התשס"ח, לא עלתה בלב איש מה עוד יקרה באותה שנה, בשביעי של פסח ואילך עם הרב – עכשיו אני לבד...
שני מלכים בכתר אחד
בזמן כהונתם יחדיו כרבנים הראשיים, ידעה הרבנות הראשית שנים של כבוד ושיתוף פעולה, קודמו עניינים רבים בתחום ההלכה, הכשרות ומשמרת התורה, לתועלת עמך בית ישראל בארץ ובעולם. אמר הרב על אותם ימים: אם יביאו את כל הניירות שבעולם, לא נספיק לכתוב מה שהיה לנו יחד באותן שנים. יחדיו המשיכו הרבנים הראשיים גם אחרי תום כהונתם לשאת בעול הנהגת הציבור ולהשמיע ברמה את קול התורה, בעיקר בענייני שלמות ארצנו הקדושה, שלא נעזבנה לזולתנו מהאומות. כשעלו ענייני הציבור לפניהם, היו נפגשים יחד ומדריכים את אישי הציבור, ביחד היו נושאים תפילה בעצרות התפילה ההמוניות שהיה הרב מארגן בכותל המערבי לשלמות הארץ, להכנעת האויבים ולהחשת הגאולה, והמוני בית ישראל חוסים בצילם ומחכים למוצא פיהם.
וכסא כבוד ינחילם
במשרדו של הרב ברבנות הראשית היה מוכן בחדרו כיסא מיוחד לרב שפירא זצ"ל, וכן להיפך, מרוב אהבה ואחווה שהייתה ביניהם. ופעמים רבות כשהיו צריכים לברר ולהחליט דברים ביחד, קרה שכל אחד יצא לכבד את חברו ולשבת בלשכתו, ובדרכם זה לזה נפגשו במסדרונות הרבנות. כשהיה יודע הרב שעוד רגע ייכנס הרב שפירא לחדר, היה מאיץ בכל הנמצאים: בואו ונשב מהר על מנת שנזכה לקום לכבוד הרב שפירא.
אמן ואמן
מפורסם מה שסיפר הרב, כי בזמן שהגיעו כרבנים ראשיים לביקור באמריקה, כשנכנסו לקבלת פנים באחד מבתי הכנסת, עמדו מחצית הקהל ובירכו "שחלק מחכמתו ליראיו", והמחצית השנייה ענתה "אמן", ואח"כ נתחלפו והעונים קמו ובירכו, והאחרים ענו "אמן". כשעלה הרב שפירא זצ"ל לדבר, הוכיחם בשבט מוסר שלא מברכים ברכה זו בימינו, וזו ברכה לבטלה! כשהרב עלה לדבר אמר שהוא ענה אמן על שתי הברכות: בברכה על הרב שפירא עניתי אמן מלשון אמת ויציב ונכון, ועל הברכה שבירכו עלי עניתי אמן במשמעות של הלוואי ויהי רצון שכך יהיה. והוסיף הרב בחיוך, שפגש אחר כך את רבני אמריקה ואמרו לו: "אה, אתה זה האמן ואמן".
כשהרב סיים את תפקידו כרב ראשי, הקפיד שבדפי הלשכה שלו יוסיפו ליד התואר "הרב הראשי" את המילה "לשעבר", ואילו בנוגע לכבודו של הרב שפירא, היה מקפיד בהגיעו לישיבה לומר על הרב שפירא "הרב הראשי לישראל", ומדגיש "עדיין! גם עכשיו!".
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

יסודות הש"ס פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.

אור החיים על הפרשה סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.

סליחות ימי הסליחות
השיעור עוסק בשורשם של ימי הרחמים והסליחות, מבריאת העולם וארבעים הימים של משה רבנו ועד למנהגי העדות השונות. כמו כן, מובהר מעמדם הייחודי של סדרי הסליחות ו-י"ג מידות כדבר שבקדושה וכעבודת ציבור המעוררת את רחמי הבורא.

מאמר שלישי עבודת השם מתוך שמחה וחיבור
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור מדגיש את חשיבות קיום המצוות מתוך שמחה, כוונה והכרת הטוב, ולא רק מתוך כניעה, יראה או חובה. דרך מקורות שונים מובהר כי השמחה במצווה יוצרת חיבור ודבקות ישירה בבורא, ומעלה את האדם לדרגות רוחניות גבוהות אפילו יותר מסיגופים ותעניות.

אורות התשובה - הרב הראל כהן קדושת האמצעים
אורות התשובה פרק ו פסקה ו' -ז'
מה היחס בין הנשמה לפעולות שלנו? כיצד זדונות נהפכות לזכויות? ומה הכוונה שלעתיד לבוא יהיה טעם העץ כטעם הפרי?

כי תצא פרשת כי תצא – סבלנות אחי
משה ומרים דוד המלך וגם אור החיים הקדוש ניסו להאיץ תהליכי גאולה וגילו לכולנו את עקרון היסוד של שילוב חריצות עם סבלנות

יומא חמשת העינויים ביום הכיפורים
הרב מביא את מקורם ההלכתי של חמשת העינויים ביום הכיפורים ודן במחלוקת הראשונים האם תוקפם הוא מדאורייתא או מדרבנן. דרך ניתוח הסוגיות מתבאר כי מהות העינוי אינה גרימת סבל פיזי, אלא שביתה מתענוגות הגוף והתעלות רוחנית.

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תצא
בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת, וְלָמָּה נִכְתַּב? דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. מדוע אם כן לא נכתבו עוד עשרות דינים והלכות למטרה זו. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ. לכאורה די היה לכתוב וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח, מדוע נכתב תִּקַּח לָךְ ? מה הטעם שלא נזכרה אריכות ימים בכל התורה כי אם בשני מצוות אלו, כיבוד אב ואם ושילוח הקן. מה הטעם שאסרה תורה ללבוש שעטנז צמר ופשתן.

אורות התשובה - הרב ש. יוסף וייצן התעלות ההכרה והתשובה המעשית
פרק י"ג פסקה ו'
הרב מבאר את הפער שבין הארת התשובה הפנימית וההתעלות הרוחנית לבין קצב התיקון המעשי בחיי היום-יום. הרב מדגיש את הצורך להתקדם בהדרגה ובסבלנות במישור המעשי, כדי למנוע ייאוש ותסכול הנובעים מציפייה לשינוי מיידי ומוחלט.

לימוד תנ"ך מגמת לימוד התנ"ך ועולמות האמונה
השיעור עוסק בבירור היחס הנכון ללימוד התנ"ך, מתוך הדגשה כי העיסוק בו דורש בסיס תורני עמוק של לימוד הלכה ועיון תלמודי כפי שמבאר הנצי"ב מוולוז'ין. בנוסף, מוסבר כי התנ"ך הוא ספר אמונה והדרכה לדורות שנועד לעצב את מבטנו על המציאות, ולכן יש לגשת אל פשוטו ועומק מדרשיו מתוך קומתם של חז"ל.

אורות המלחמה צמיחת ישראל מתוך חורבן המלחמות
פסקה ז' - ט'
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לגבי המלחמות העולמיות כמנוע אלוקי להריסת הרוע ולקידום תהליך הגאולה ותיקון העולם. מתוך משברי האומות, מודגשת החובה של עם ישראל להכיר בכוחותיו הפנימיים, לבנות את קומתו הרוחנית ולהוביל את האנושות אל יעודה.

שופטים סוד התשובה מתוך אהבה ושמחה
שיחת מוצ"ש פרשת שופטים
הרב עוסק במהותה של התשובה מתוך מבט פנימי ומרומם, המתמקד בקרבת ה', בביטחון ובשמחה במקום בפחד וחרדת הדין. דרך תורתו של הרב קוק ופרשות השבוע, מבאר הרב את תהליך ההתקדמות הכללי של עם ישראל בדורנו ואת הפיכת התשובה לכוח של גאולה ובניין.

מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק גדולת מרן הרב: תורה לשמה
מתוך אזכרת הראי"ה קוק תשפ"ו
הרב עוסק בדמותו המרוממת של הראי"ה קוק זצ"ל ובשאיפה לגדלות בתורה וברוחב דעת כהכנה לתיקון האומה והקמת הסנהדרין. מתוך התבוננות בעוצמת לימוד התורה לשמה ובאירועים ההיסטוריים שחווה הרב, מתבאר כיצד דווקא מתוך הקשיים והמצר צומחת הישועה הגדולה.













