ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ענייני חנוכה ;">

בית מדרש חגים וזמנים חנוכה עניינו של חג Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

כסלו תשע"ח

ענייני חנוכה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

הידור בחנוכה (תשע"ו)
לשיטת התוספות (שבת כא ע"ב, ד"ה והמהדרין) מי שנוהג נר לכל אחד מבני הבית לא נוהג את ההידור של מוסיף והולך. ומסביר התוספות שהסיבה היא שהרואה לא ידע אם מדליקים לפי הימים הנכנסים והיוצאים או לפי נפשות הבית. לדוגמה אם יש בבית חמש נפשות, אנחנו לא יודעים אם מספר הנרות הוא בגלל היום או בגלל מספר הנפשות. על כן צריך לבחור אחד מהשניים. שואל רבי יצחק מוורקא, לשיטת התוספות, למה עשו שני מסלולים של הידור? איזו סיבה יש לעשות שני מסלולים מסלול של נר לכל אחד ואחד ומסלול של מוסיף והולך? והוא מתרץ שבנוסח על הניסים נאמר: "מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים", מילא רבים ביד מעטים זה נס ניכר, גיבורים ביד חלשים הוא גם כן נס ניכר, אבל מה הנס בטמאים ביד טהורים או ברשעים ביד צדיקים?
אלא שטמאים ביד טהורים, או רשעים ביד צדיקים אלו מדרגות במסירות הנפש. ישראל שלחמו ביוונים היו צריכים למסור את הנפש, כי היונים גזרו על ישראל שיכתבו על קרן השור שאין להם חלק באלוקי ישראל ושיעבדו עבודה זרה, וגזרו על השבת ועל המילה והיו מדרגות במסירות נפש. היו כאלה שמסרו את הנפש לשם שמים ממש, והיו כאלה שמסרו את הנפש גם עם שיקול של כבוד, כי ראו שכולם מוסרים את הנפש. את שתי המדרגות הללו אנו מזכירים בתפילה: טמאים ביד טהורים זו מדרגה אחת, ורשעים ביד צדיקים זו מדרגה שנייה עוד יותר גבוהה.
אלה שמסרו את הנפש במדרגה פחות גבוהה והנס שלהם היה נסתר, נעשה להם נס של גיבורים ביד חלשים, ואלה שמסרו את הנפש ממש, אלו הצדיקים, שהכול עשו לשם שמים, להם נעשה נס של רבים ביד מעטים. כל אחד לפי המדרגה שלו. הצדיקים יותר, ניצחו רבים יותר, הצדיקים פחות ניצחו פחות. יש כאן שני סוגי ניסים: כמותי ואיכותי. רבים ביד מעטים זה ניצחון כמותי, וחלשים שניצחו את הגיבורים זה ניצחון איכותי. גם בהידור במצוות יש סוגי הידורים. יש הידור כמותי, זה נר לכל אחד ואחד. ויש הידור איכותי של מוסיף והולך, ולכן צריך את שני ההידורים.
בלי התירוץ הזה, חשבתי בליבי שצריך את שני סוגי ההידורים כי אם יש רבים במשפחה אפשר להדר כנגד כל אנשי הבית. אך אם אחד נמצא לבדו איך הוא יעשה את ההידור הזה - לכן יש גם ההידור של מוסיף והולך, ולכן תיקנו את שני סוגי ההידורים האלה.


השם חנוכה
(שיעור בעולת ראיה)
אומר הרב (סידור עולת ראיה, חנוכה):
להכנסה בענין מחודש מתמיד יאמר בלשון הקודש חנוך, "חֲנֹךְ לַנַּעַר" (משלי כב, ו), וכן ראוי להאמר חנוך הבית, ולא חנוכה. אמנם ערך החינוך הוא, שהוא משפיע על יתר השנים של הגדלות, שהרי אין ידוע לנו עד כמה תגיע פעולתו של החינוך ומה יהיה משפט הנער ומעשהו, אלא שכל הרגל טוב מועיל ופועל עליו להכשירו יותר לדרכים טובים. ונמצא שהחינוך הוא כוח פועל על יתר הזמנים ולא מקבל מהם פעולה, ואין פעולת התחלתו בעלת מציאות מלאה בעצמה, אלא שהיא מכינה את ההשפעה אל העתיד, על כן יאמר חנוך בלשון זכר פועל ומשפיע.
הרב מתבונן כאן במילה "חנוכה" שהיא לשון נקבה, לעומת חינוך שזה לשון זכר. והרב אומר שכשעוסקים בהשפעה, בלשונו: "להכנסה בענין מחודש מתמיד" נאמר לשון חינוך, לשון זכר. החינוך הוא משפיע, וזה עניינו של החינוך להשפיע השפעה מתמדת על כל השנים, שתהיה עליה של תיקון על ידי פעולות טובות ומעשים טובים ועל ידי הדרכה נכונה. החינוך פועל על כל הזמנים הבאים ולא מושפע מהם, ההווה לא מושפע מהעתיד אלא הוא משפיע עליו שהוא יהיה יותר טוב ויותר מתוקן ושלם, זה עניינו של החינוך. ממשיך הרב:
אבל בית-המקדש, אשר "לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים ב ב, ג), הלא הוא מקום אורו של עולם, וכוח הפעולה הגדולה, שעתיד הוא לעשות בעולם גם בעתיד היותר רחוק, כבר הוא גמור וערוך מראש, מן הדברים שנבראו קודם שנברא העולם, "מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ" (שם).
חז"ל אומרים (פסחים נד ע"א) שיש דברים שנבראו לפני שנברא העולם ואחד מהם הוא בית המקדש, "..מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ" (ירמיהו יז, יב). אנחנו לא עוסקים ביצירתו של בית המקדש ולא ביצירת הקדושה של בית המקדש, אלא המדרגה של קדושת בית המקדש כבר קיימת ועומדת מאז ומתמיד.
על כן בהחלת יסודו כבר הונחו והוכנו בו כל הדברים הגדולים, שהוא עתיד להתמלא בהם בזמן היותר מאוחר, אלא שאין בכוח הזמן הראשון להוציאם אל הפעל, ועל כן יבאו הזמנים הבאים וימלאו את אשר היה בכוח התחלתו הראשונה.
ואם כן אין זמן התחלתו הראשונה משפיע על הזמנים הבאים, שהרי כבר הכל ערוך ומתוקן בו מתחילתו, ומעשה ד' הוא יהיה לעולם, אלא שהזמנים הבאים משפיעים בו על הזמן הראשון כלומר ממלאים את מה שנתן בכוח בהתחלתו הראשונה, ולא היה אפשר אז לצאת אל הפעל.
בשעת בנייתו של בית המקדש, כבר הייתה טמונה בו כל הקדושה העתידה, כל התוכן העליון והנישא. אומנם היא לא התגלה מפני שהזמן עדיין חסר מצד המקבלים שהם לא יכולים לקבל את כל הקדושה שיש בבית המקדש, אבל מבחינת המקדש, מבחינת המקום, הכול נמצא בפוטנציאל כבר בשעת בנייתו, והעתיד מוציא אל הפועל את מה שטמון בו כבר מתחילה.
על כן נקראת התחלת פעולתו חנוכה, כלומר מושפעת מכוח כל העתיד הנשגב תמיד, שכל מה שיה' בדור אחרון מגילוי אור ד' וכבודו ע"י הבית הנכון והנשא, אשר ינהרו אליו כל הגויים, הוא כבר ערוך בזמן ההתחלה הראשונה, שמתוך כך נקבעת בו קדושה עליונה, "ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה" (בראשית כב, יד), "זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד" (תהלים קלב, יד).
לעומת חינוך שהוא הולך ופועל על העתיד, בבית המקדש העתיד פועל על ההווה, הוא מגלה את ההווה, את מה שטמון בבית המקדש, כבר מזמן העקידה.
ומתוך שהיא קימת בכל צביון כוח הקדושה של העתיד הרחוק השלם בתכלית, גם בעצם ימי הירידה וההעלמה, לא יוכלו זרים ורעי גויים לכבות אורה לגמרי, "כִּי אִם שָׁם אַדִּיר ה' לָנוּ" (ישעיהו לג, כא), "עִיר עָז לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל" (שם כו, א).
בעצם היה צריך מבחינה דקדוקית לשונית לומר 'חינוך', ולא חנוכה, ולא חנוכת המזבח, חנוכת בית המקדש, אלא שחינוך זה ההווה הפועל לתקן ולהכשיר את העתיד שיהיה יותר מתוקן ושלם. זה תהליך, ולכן זה לשון פעולה, לשון זכר. חינוך הוא הולך ופועל את פעולתו על האדם ועל העולם. אבל כיוון שקדושת בית המקדש כבר נמצאת בכוח עוד לפני שנברא, נמצא שעניינו של בית המקדש הוא הפוך, הקדושה כבר קיימת, העתיד טמון כבר בהווה, והעתיד הוא מגלה את ההווה הקיים, ועל כן נכונה הלשון "חנוכה", לשון נפעל, כי המציאות כבר קיימת כי ההווה לא משפיע על העתיד אלא הוא נפעל מהעתיד. העתיד נמצא כבר והוא טמון בהווה וצריך להוציא אותו מהכוח אל הפועל. להכיר את קדושתו של בית המקדש, שקדושתו עומדת כבר מראש מקדם.


מוסיף והולך (שיעור מתוך עולת ראיה)
הרב אומר (סידור עולת ראיה, חנוכה):
הניצחון שנתן ד' ביד עבדיו הכהנים נתגבר על היונים, כשביקשו לעקור, בשנאתם הרבה מאד לתורת ישראל, לא רק את עם ישראל ממעמדם החומרי, כי אם את תכונת החיים שישראל מודיעים בעולם, שהם צריכים להיות על פי שרשי התורה, שתהיה הטהרה והצניעות היסוד הראשי בחיי המשפחה, ואחריהן ימשכו יתר המידות ודעות הישראליות, והיונים ראו בזה צרה לתרבותם הם, שבה העמידו לנס את עליצות החיים והנאותיו הגופניות והדמיוניות. הפגישה היונית והניצחון של ישראל גרמו לתעודת ההשפעה הישראלית ביחש לעמי הארץ, שתתחיל לעשות דרכה ביתר אמץ, ובזה מהלך מגמת האחרית הרוממה ראוי הוא להיות מקושר בסדר נר חנוכה.
המאבק בין ישראל ליוונים היה מאבק רוחני, מאבק על דרך. שומרי התורה בישראל מעמידים לנס את חיי המשפחה הבריאים, את הטהרה והתמימות ואת המידות הטובות. והיוונים העמידו לנס את ההנאות החומריות והדמיוניות. וניצחון ישראל גרם השפעה כללית בעולם, שהדרך של ישראל הולכת מאז ומתחזקת בדרך אל המגמה העליונה לתקן עולם. ממשיך הרב:
והנה לעומת תכלית מגמתם של ישראל לתקון עולם במלכות שדי ולהעשות כל הברואים אגודה אחת לחיי צדק באור ד', מובן הוא שרבויי הצביונות שבלאומים, וחלוקתם לעמים רבים, ילכו הלוך והתמעט, כל מה שיוסיף אור האמת וחיי הצדק להופיע, וכל שיותר יתקרבו העמים לתכונת חיי התורה האלוקית כן יתמעט פירודם הצביוני.
מבחינת הגויים, ככל שאור ישראל יופיע בעולם, אור ה' על ידי ישראל, ההופעות השונות, האופיים השונים, התכונות השונות, של האומות ילכו ויתמעטו ויתקרבו כולם לדרך האחת, דרך ה'.
אבל עומק כוונת התורה בהכנתה את ישראל למעלתם של החיים העליונים, אינה רק בשביל להיות כלי שימוש לעולם כולו,
מבחינת ההשפעה על העולם כולו, התהליך הוא שהעולם כולו, הדרך השונה, המעוותת, הולכת ומתבטלת ומצטמצמת עד שמריבוי הגוונים הכל הולך ונעשה גוון אחד. אבל, לא זה התפקיד העיקרי של ישראל להיות משפיעים על העולם.
כי- אם מצד סגולתם של ישראל בעצמם שהיא נעלה על כל, ולמרות מה שלפי המראה החיצונה הדורות הולכים ודלים, ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, הרי מדת הסגולה הפנימית שבכלל ישראל אינה נמדדת לפי ערך של כל דור ודור בפרטיות, כי-אם היא סוקרת בסקירה אחת את כל הדורות מראש ועד סוף, וכל דור ודור, המחזיק בברית ד', וביותר תחת סבל עול גלות וצרה רבה, הוא מוסיף יתרון אל הסגולה הכללית של עצם מציאות האומה הנפלאה הזאת, שאין דוגמתה תחת כל השמים. ולפיכך גם ריבוי צביוני העמים, עם התכשרות כחותיהם, ראוי הוא שיהיה נערך בתור אמצעי לאותה הסגולה העליונה, שתתעטר בה המציאות באחרית הימים בהימצא הופעת העם השלם המוכן לחיי קודש ברוממותם הנשגבה, ומתקשר ערך זה בנר חנוכה, להורות שגם היסוד הכמותי הגדול, של מהלך ההשפעה הישראלית בעולם, שאמנם צעד צעדים הגונים על התחלת דרכו ע"י התגברות החשמונאים על היונים, נטפל הוא אל היסוד האיכותי של עצם סגולת קדושתם האלוקית של ישראל, ו"מחשבתם של ישראל קדמה לכל", ואור ישראל הולך ואור - ומוסיף והולך.
הרב רומז למחלוקת שיש בין בית שמאי לבית הלל (שבת כא ע"ב). בית שמאי אומרים: "פוחת והולך", ובית הלל אומרים: "מוסיף והולך". לפי בית שמאי שאומרים פוחת והולך, הסביר הרב שיש שני תהליכים שמתרחשים במציאות. מצד אחד עם ישראל משפיע על שאר האומות וגורם שכל האומות הולכים ומתקרבים לאור ה' והם הולכים ומתבטלים עם דעותיהם השונות, וזה בבחינת פוחת והולך, עד שמגיעים לנר האחד ביום השמיני, שכולם יהיו מאוחדים סביב אור האמונה שבישראל. אבל זה לא הדבר העיקרי, זה אמנם עניין חשוב ומרכזי, אבל זה רק מצטרף למה שקורה אצל עם ישראל עצמו. ככל שעם ישראל מתקיים וקיומו הולך ונמשך, הוא יותר מתעלה ומתרומם, והסגולה האלוקית הקיימת בו יותר מתחזקת ומתעצמת כתוצאה מהניסיונות וההתמודדויות, מהעמידה מול כל האתגרים הקשים - זה מחשל ומברר.
הרב אומר כאן חידוש גדול מאוד, שהגדר של מוסיף והולך הוא גדר של הסתכלות על כל הדורות יחד. מוסיף והולך מתברר רק אם מסתכלים על כל הימים כחטיבה אחת. אם מסתכלים ביום מסוים בחנוכה לא יודעים אם זה מוסיף והולך או פוחת והולך, אם זה בית שמאי או בית הלל. ומתי אפשר לדעת - כשאתה מסתכל על מספר ימים ואתה רואה שכל יום מוסיף והולך, אז אתה יודע שזו שיטת בית הלל. המוסיף והולך זה לא רק לדעת אם זה בית הלל או בית שמאי אלא לדעת מה מגלה המצווה הזו. היא מגלה תהליך שעיקרו הוא בעצם התחזקות, התעצמות והתבססות, וזה מתברר לא בהסתכלות על דור אחד. יש דורות שנראה לכאורה שכל יום קללתו מרובה משל חברו (ע"פ סוטה מט ע"א). זו הסתכלות קטנה. בהסתכלות אמיתית, פנימית, מקיפה, אם מסתכלים על כל הדורות ביחד רואים תהליך של התקדמות ועלייה. זה עניינה של הדלקת הנרות כמוסיף והולך. זה מה שאומר הרב. בנרות חנוכה בעצם מופיע המהלך הכללי של ישראל.

הגבורה בדורנו – להשפיע (מסיבת חנוכה תשע"ה)
המכבים לימדו אותנו שמעטים יכולים לנצח את הרבים וחלשים את הגיבורים. המכבי של דורנו הוא בעיני מורנו ורבינו הרב צבי יהודה. הוא לימד אותנו גבורה מסוג חדש ומיוחד. הוא לימד שיכולים להיות מעטים ועם זאת להיות בטוחים שננצח ונוביל. לפני קום המדינה שאלו את הרב: 'מי מבטיח לנו שהמנהיגים של המדינה יהיו מנהיגים ששומרים תורה ומצוות, והמדינה תתנהל על פי התורה?' ענה להם הרב צבי יהודה: 'מי צריך להבטיח לנו? הרחוקים? הגויים? אנחנו צריכים להבטיח לעצמנו, ואנחנו מבטיחים לעצמנו שהמדינה תהיה על פי התורה'. הביטחון שלנו הוא שלא להישען על אחרים אלא לסמוך על עצמנו.
אני אומר את הדברים כי בימים האחרונים היו דיונים האם לפרוש מהבית היהודי או להישאר מאוחדים, ואני חושב שנקודת המוצא היא מידת הביטחון ומידת האמונה שלנו. מי שמאמין שהוא חזק ושהוא ישפיע, הוא לא מפחד להיות עם הרבים, הוא מצטרף לרבים ואומר: 'למרות שאנחנו רק מעטים, אנחנו נשענים על ריבונו של עולם, ויש לנו על מי להישען על אבינו שבשמים, ואנחנו נשפיע על הרבים'. לא צריכים לפחד ולברוח, לא צריכים לחרוג, לא צריכים להיות חרדים, צריך להיות אמיצים, צריך להיות בעלי אמונה. נקודת המוצא היא אמונה, יש אמונה גדולה בריבונו של עולם, ביטחון גדול בריבונו של עולם שאנחנו הולכים בדרך הנכונה וממילא ובוודאי ריבונו של עולם יעזור לנו, ואם הקב"ה יעזור לנו, אז מי יכול לעכב אותנו ולהפריע לנו? מי יכול לעצור בעדנו? הרי אנחנו הולכים בדרך של ריבונו של עולם.
לכן אני נקטתי בעמדה שאנחנו צריכים להישאר ביחד. זה שהבית היהודי רוצה להתפשט ורוצה לפרוס את חסותו גם על יהודים מסורתיים שעדיין אינם שומרי תורה ומצוות ורק מחבבים את הדת, זו רק מעלה, ככל שכוחנו יגדל כך השפעתנו על הציבור תהיה יותר גדולה. כשהוקם ערוץ 7 היה דיון על לימודים ביום שישי, ועלתה הצעה שבתי הספר שלא ילמדו ביום שישי יהיה להם יום חופשי. באחת הפינות (של "יש שואלים") שבחתי את הדבר הזה. כתב לי רב חשוב, שאם לא ילמדו ביום שישי אז הילדים יושפעו מאחרים יושפעו מהסביבה כי לא תהייה להם מסגרת מסודרת ומגוננת ואוי ואבוי. אמרתי לו: להיפך, אם בימי שישי לא ילמדו בבתי ספר, נוכל לבנות חוגים בבתי הספר שלנו ובבתי הספר החילוניים ולמשוך את ציבור התלמידים לתורה. למה תמיד לפחד? למה תמיד לחשוב שכל תופעה היא נגדנו? אנחנו נפעל ונשפיע, אנחנו נצליח.
אנחנו לא בתהליך של מגננה אלא בתהליך של 'התקפה' על אחרים. אני רוצה לבקש מתלמידי הישיבה להיות אמיצים וגיבורים ולא לפחד, להיות מאמינים גדולים. ועם זאת אני רוצה שתבינו אותי היטב, אנחנו בעד אחדות גם עם אלה שנגד האחדות, גם אם אלה שנראה להם שאי אפשר להתאחד עם קבוצות גדולות שמא הרוח תחלש, גם איתם אנחנו רוצים להתאחד. המטרה הכללית צריכה להיות שכל הציבור הדתי, החרדי, השומר תורה ומצוות, וכל הציבור המסורתי יהיו מחוברים ויעשו לגוש אחד גדול שרוצה שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית עם אופי מיוחד משלה. יש חילוקי דעות בפרטים אבל המטרה הכללית העיקרית משותפת. בעזרת ה' שנזכה לגאולה שלמה.
֎ ֎ ֎
לקבל השיחה כל שבוע במייל או בווצאפ,
שלחו הודעה לכתובת bogrim@yeshiva.org.il , או למספר 0547881227
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il