בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

חנוכייה בלי פחד

אורלי ניסתה לשמור על יהדותה באופן בסיסי, שמירת שבת וכשרות, אך נתקלה בהתנגדות עזה של בעלה המוסלמי, שהתבטאה באלימות קשה ובזריקת חפצים ברחבי הבית, השפלות ועלבונות.

undefined

עודד מזרחי

כסלו תשע"ח
3 דק' קריאה
אורלי (שם בדוי) נולדה באזור קווקז לאב מוסלמי ולאם יהודייה. משפחתה חיה שם עד שהייתה בת 11, ואז עלו לישראל.

הם גרו באזור נתניה וניסו להשתלב בחיים הישראליים.
כשבגרה מעט, אמה הודיעה לה שאביה ייקח אותה לקווקז כדי להשיאה למוסלמי. אורלי ניסתה להתנגד, בכתה והתחננה שהיא צעירה, בסך הכול בת 17, וברצונה להינשא ליהודי כאן בארץ ישראל, אבל חטפה מכות על חוצפתה.
היא נסעה לקווקז עם אביה בניגוד לרצונה. כאשר ראתה לראשונה את בעלה לעתיד, נבהלה מפניו. הוריה הודיעו לה שזה סופי מבחינתם, ואם תתנגד לחתונה הם יזרקו אותה לרחוב, ואז עלולים לתפוס אותה זרים.
אורלי התחתנה עם המוסלמי בקווקז, ומהרגע הראשון הבינה שנקלעה לצרה צרורה. חודשיים לאחר החתונה עלתה עם בעלה ארצה, כי הוא רצה לקבל בזכותה אזרחות ישראלית, והתברר שזו הייתה כל מטרתו בנישואים.
מהיום שנישאה לא היה לה יום טוב אחד. בעלה הציק לה והשפיל אותה, והיכה אותה על כל דבר שלא מצא חן בעיניו.
אורלי ניסתה לשמור על יהדותה באופן בסיסי, שמירת שבת וכשרות, אך נתקלה בהתנגדות עזה, שהתבטאה באלימות קשה ובזריקת חפצים ברחבי הבית, השפלות ועלבונות. בתוך כל הסבל הזה נולדו לה שלושה ילדים, שנאלצו להיות עדים להתנהגותו האלימה של אביהם כלפי אמם.
בשנת 2013 התגלה גידול קשה במוחה של אורלי, והיא חויבה לעבור ניתוח מסובך מאוד. מיד כשנודע לבעל על המחלה הקשה שפקדה אותה הוא קם ועזב את הארץ, והשאיר אותה עם הילדים לאנחות.
כשהחלימה ממחלתה קלטה את מצבה העגום, והחליטה שהגיעה העת להתגרש מהמוסלמי ולנצל את ההזדמנות לחיות ולגדל את ילדיה כיהודים כפי שתמיד רצתה.
כשהחלה לברר כיצד תוכל להתגרש, הבינה שניתן לקבל גט אך ורק בארץ נישואיה, ולכן נסעה עם ילדיה בחזרה לקווקז לזמן מועט כדי לקבל את הגט ולחזור לארץ ישראל.
הזמן המועט הפך לשלוש שנות גיהינום. כאשר הבעל הבין מה מטרת בואה, הוא החל ב"סדרת חינוך" של אלימות קשה, שהתבטאה במכות לה ולילדיה, בניסיון לרצח ושריפת הבית שבו התגוררו. פעם אחת, כאשר הבחין בשרשרת מגן-דוד שענדה, קרע אותה מעליה והתייחס אליה כאל שפחה חרופה. הוא השאיר את המשפחה בלי אוכל וכסף ודרש שהילדים ילמדו בבתי ספר מוסלמיים. אורלי מנעה זאת ממנו במסירות נפש.
בעוצם מצוקתה התוודעה לאנשי חב"ד שעזרו לה, תמכו בה, והכניסו את ילדיה לבית ספר יהודי, שבו למדו הילדים והתחזקו ביהדותם.
הימים עברו על אורלי בבכי ובכעס. היא התלוננה במשטרה כמה פעמים על האלימות שחוותה, ובית המשפט המקומי הסכים לשחררה והכריח את הבעל לתת לה גט.
היא הצליחה לחזור לארץ בתקווה לחזור לעמה ולחיות עם ילדיה ברוח היהדות. אורלי חזרה ענייה מרודה, בודדה מאוד, עם זיכרונות מרים של מכות וחבורות בגוף ובנפש. היא לא נרדמה בלילות והטראומות ליוו אותה גם במשך היום.
אישה טובה שהכירה את מצבה העגום, פרסמה בעיתון מקומי באזור מגוריה את סיפור חייה כדי לנסות לגייס בעבורה עזרה.
בוקר אחד, קשה ובודד במיוחד, קיבלה שיחת טלפון. על הקו הייתה אישה מעמותת 'יד לאחים', ששאלה לשלומה. במשך שנים לא זכתה שיתקשרו אליה לשאול מה איתה ואיך היא מסתדרת. שיחת טלפון אחת שינתה את חייה. מאז פעילה בשם יונה מטעם 'יד לאחים', שמסייעת לנשים שנפגעו מקשר זוגי עם לא יהודי, נפגשת עמה באופן קבוע, מסייעת לה להתמודד עם החוויות הקשות שעברה, ונותנת לה תקווה לחיים חדשים וטובים.
בפגישתה האחרונה עם יונה, קיבלה אורלי שי מ'יד לאחים', הכולל ערכה להדלקת נרות חנוכה. כשקיבלה את החנוכייה לידיה זלגו דמעותיה. היא סיפרה ליונה כי השנה לראשונה תוכל להדליק את הנרות ליד החלון הפונה לחזית הבניין ולא בסתר ובחשש. מבעד לדמעותיה סיפרה איך בשנים שהייתה בקווקז הדליקה נרות חנוכה בסתר, מרוב פחד שאיש לא יראה. בעזרת משפחתה החדשה, משפחת 'יד לאחים', תזכה השנה להדליק את הנרות על אדן החלון, מוקפת בילדיה, ותהיה גאה בכך שהיא זוכה להפיץ ברשות הרבים את אור יהדותם.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:orchozer@gmail.com

מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il