ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

יין המשומר ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים חסידים מספרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

סיוון תשס"ה

יין המשומר


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

חסידים מספרים כי פעם אחת ישבו החסידים בליל שבועות סביב שולחנו של הרבי ר' אלימלך מליז'נסק ושמחו בשמחת החג. הרבי נסתכל במסובים ונענע בראשו לכל אחד מהם, ושמח יחד עמהם. אמר ר' אלימלך בחיוך: "ראו, הנה יש לנו הכל לשמחתנו, ומה אנו חסרים עוד?"
אחד החסידים שזחה עליו דעתו קרא אליו: "אמת הוא שאין אנו חסרים כלום, חוץ משתייה מן היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית".
ציווה עליו רבי אלימלך: "קח את האסל על כתפיך, תלה בו שני דליים ולך אל שער בית העולם. הורד שם את הדליים, ואמור: אלימלך שלח אותי להביא יין. אחר-כך פנה שוב והרם את הדליים המלאים ותלה אותם במוט והביאם לנו הנה. אבל הישמר לך, וכל מי שידבר עליך יהי מי שיהיה אל תענה לו".
קם האיש מתוך רעד ועשה כמצווה עליו, לקח את היין בשער בית הקברות ונשאו ברעדה הביתה. מסביב לו רחש הלילה האפל קולות שביקשו ממנו טיפה, קולות של זקנים ונערים, וכולם אנחה אחת. אחרי האיש הממהר ללכת בדומיה השתקשקו רגלי יצורים לאין מספר שלא מעלמא הדין.
כמעט שעמד לפני מפתן בית הצדיק והנה באים מהם לקראתו. קרא החסיד לקראתם בקול גדול: "עתה לא תוכלו לי עוד!" מיד נשבר האסל לשנים, הדליים נפלו ונתפקקו חוליותיהם, מימין ומשמאל טפחו לו על פניו, והוא נפל נדהם בעד הדלת הפתוחה למחצה. בחוץ היתה דומית מוות. בפנים אמר הצדיק: "גש הנה, שוטה, שב אל שולחננו".

הלילה שבו מתרחש הסיפור שלנו הוא ליל שבועות. החסידים יושבים עם רבם במעמד המזכיר במעט את מעמד הר סיני. השמחה היא שמחה של מלאות. אשרינו שיש לנו את התורה ואנו כה שמחים בה. הרבי רוצה להדגיש לחסידיו את התחושה הזו, ופונה אליהם בקריאה המעוררת אותם לחוש את הטוב, השפע הגדול שזכו לו. דבר אינו חסר להם.

רק חסיד אחד מכל החבורה מזכיר את שחסר עדיין: היין המשומר. היין המשומר הוא מושג, הוא סמל. היין המשומר הוא האור הגדול, הוא החוויה החזקה, שכרון החושים שבקרבת האלוקים. יין זה משומר לצדיקים עוד מששת ימי בראשית. בסעודת ליל שבועות נזכר החסיד ביין המשומר.
על הפסוק "הביאני אל בית היין" דורשים חז"ל: "זה מרתף של סיני". מעמד הר סיני היה בו משתיית היין המשומר. מעמד הר סיני היה חוויה בלתי אמצעית של התקשרות עם בורא עולם, קשר משכר. מאז מעמד הר סיני מצפים אנו למעמד העתידי, להתגלות נוספת שיש עמה סיום של המסע הארוך שהחל ביציאת מצרים ובמעמד הר סיני.

ר' אלימלך מרים את הכפפה: הוא שולח את החסיד אל שער בית הקברות, אל מקום הקץ, אל נקודת המפגש של העבר עם העתיד. שם נפגשים גם המתים עם התחייה העתידית. שם יתנו לו יין משומר, והוא יביא אותו אל שולחנו של ר' אלימלך.

ר' אלימלך מזהיר את החסיד שלא לדבר עם אף אחד לאורך הדרך מבית העלמין לבית הרבי; הצעידה אל העתיד המשומר עוברת בדרך ההווה. התהליך איננו קל: קולות ויצורים מפחידים עומדים בדרכו של החסיד הנושא על גבו את היין המשומר. חזקה עליו מצוות רבו שלא לשים לב לקולות הצדדיים. עליו להתרכז במשימתו. עליו להשמר מסטייה לדרכים עקלקלות. אסור לו להתפעל ממי שרוצה לעכב אותו בדרכו. אילו היה חורק שיניים עד סוף המסלול, היה זוכה להביא את היין המשומר אל שולחנו של הרבי.

זאת ועוד, היין חייב להיות משומר. זהו יין שכוחו בשימורו. יין זה לא נחשף לכוחות זרים. אחת היא מגמתו: סעודת העתיד. ברגע האחרון מאבד החסיד את סבלנותו ופונה אל הקולות שסביבו בקריאה: "עתה לא תוכלו לי עוד". הוא מתייחס לצדדים. הוא נותן להם מקום בתוך המסע הארוך שלו. בכך הוא מאבד את מטרתו לרגע קט, ושם לב אל הכוחות המעכבים עליו. כאן הטעות. כאן הנפילה.
סיומו של הסיפור אומר אף הוא דרשני. ר' אלימלך מכנה אותו בשם שוטה, אולם מאפשר לו לשוב אל השולחן. כך היא דרכו של שוטה, שהוא מאבד את מה שנותנים לו. יין משומר היה בידו, ייתכן שהיה מצליח להביא את התהליך אל סיומו, לו רק היה מתמסר כולו אל התהליך ואל המטרה. אך קולות צדדיים בלבלו את דעתו והוא הפסיד. אולם עם זאת מזמין אותו ר' אלימלך להסב שוב אל שולחנו הטהור.

המסע נמשך. הכישלונות והנפילות הן חלק ממנו. מדי פעם החסיד כבר טוען את היין המשומר על גבו, אך אז באה הנפילה והמסע נמשך - מסע הקושר בין היין של סיני ליין של העתיד.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il