בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שמות
לחץ להקדשת שיעור זה

ויזעקו – זעקה אל ה' או זעקה מכאב?

undefined

הרב יוסף צבי רימון

טבת תשע"ח
3 דק' קריאה
בפרשנתו מובא:
"וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה" (שמות ב', כג).

מהי כוונת הפסוק בכותבו "ויזעקו" – האם כוונתם שזעקו אל ה' בתפילה או שזעקו מכאב השעבוד? נעיין מעט בדברי הפרשנים:

1. הספורנו מסביר שעם ישראל זעקו מכאב:
ויזעקו - זעקו מכאב לב על עבודתם, כענין "הילילי שער, זעקי עיר" (ישעיהו י"ד, לא).
כך מסביר גם בעל אור החיים, שזעקו כאדם הצועק מכאבו. אולם, אם כך, לא ברור מהי הכוונה ששוועתם עלתה אל האלוקים, הרי הם לא התפללו! הספורנו (שמות ב', כ"ד) ממשיך ומסביר:
ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה - לא בשביל תשובתם ותפלתם, אבל כמקנא על אכזריות המעבידים, כאמרו "וגם ראיתי את הלחץ".
כלומר, לפי הספורנו, אכן ה' לא ענה לתפילתם. ה' ראה את אכזריות המצרים, ועל כן התערב למען עם ישראל.

2. הסבר אחר עולה מפשט הפסוק הבא: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות, ב', כ"ד). הקב"ה גאל אותם בזכות ברית האבות, ללא קשר לזעקת עם ישראל.

3. ניתן לראות הסבר נוסף בדברי הנביא יחזקאל (כ', ו'-ט'):
בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם... וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי... וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם: וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם...
הקב"ה רוצה להוציא את ישראל ממצרים, אולם עם ישראל ממשיך לעבוד עבודה זרה. למרות זאת, הקב"ה מוציאם ממצרים - "למען שמי, לבלתי החל לעיני הגויים". עם ישראל הוא עמו של הקב"ה, ועל כן, השארתו במצרים גורמת לחילול השם! זאת אומרת, הקב"ה הוציא את ישראל בגלל צרתם הרבה, בגלל זעקתם מכאב, אבל לא בזכותם, אלא בכדי למנוע חילול השם.

4. אמנם, בעל ההגדה של פסח מבאר באופן אחר. הוא מביא את הפסוק מספר שמות "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו" כביאור לנאמר בספר דברים "ונצעק אל ה' אלהי אבותינו". בספר דברים ברור שהכוונה לתפילה לה', ומכאן, להבנתו, גם הזעקה של ספר שמות היא תפילה לה'. ייתכן, שבנוסף לקישור שהוא עושה בין הפסוק כאן ובין הפסוק בספר דברים, הוא לומד זאת מהמשך הפסוק בשמות, בו נאמר "ותעל שוועתם אל האלהים", שנראה יותר כתפילה אל ה' (בדרך זו ביאר גם הרמב"ן בשמות ב', כ"ה).

5. ייתכן להציע דרך ביניים המשלבת בין ההבנות בפסוק. אפשר לומר כי אכן הייתה כאן זעקה מכאב. אולם, כאשר הבן זועק הוא עושה זאת כדי שאביו ישמע! לא תמיד פונה הבן אל אביו בבקשה, לא תמיד יודע הבן כיצד עושים זאת. על כן הוא זועק ליד אביו, כי הוא יודע שאביו ישמע זעקתו, ויעזור לו! עם ישראל זעק מכאב, אך הייתה זו זעקה אל ה'! ייתכן כי עצם הרגשת נוכחות ה', עצם היכולת לזעוק בטבעיות, מתוך אמונה שה' שומע זעקה, היא בעצמה זכות גדולה, שבעקבותיה נגאל עם ישראל, גם ללא תפילה פורמאלית ורגילה: "ותעל שוועתם אל האלקים מן העבודה. וישמע אלקים את נאקתם"!

לסיכום: ייתכן כי זעקת ישראל הייתה זעקת כאב, ולא תפילה, ובכל זאת נענו על ידי ה':
1. כיוון שה' פועל נגד האכזריות בעולם (ספורנו).
2. בזכות ברית אבות (פשט הפסוק).
3. לשם מניעת חילול השם (יחזקאל כ').
4. מאידך, ייתכן שהייתה זאת תפילה (בעל הגדה, רמב"ן)
5. ייתכן שהייתה זו זעקת כאב, אך היא נעשתה כדי שהקב"ה ישמע, כמו אב השומע את בניו, וזעקה כזו, אף אם איננה באה מראש בתורת תפילה, לעתים נחשבת כתפילה, המבטאת את הקשר המיוחד בין עם ישראל והקב"ה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il