ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מְגִלָּה, כַּאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות תצוה Bookmark and Share



גירסת הדפסה האזן לשעור (61 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (61 ד')

ד' אדר תשע"ח

מְגִלָּה, כַּאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה

פרשת תצווה תשע"ח



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

אסתר – ברוח הקודש נאמרה
כתבוני לדורות
אחרי נס ההצלה של היהודים, שלחו מרדכי ואסתר איגרת מבית המלוכה "אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת" (אסתר ט ל). איגרת שכתוב בה סיפור הנס והמצוות שנעשו כדי לפרסם את הנס ולזכור אותו. האיגרת הזאת נכתבה ברוח הקודש (מגילה ז ע"א), ואחת ההוכחות לכך היא מהפסוק: "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם". איך ידעו מרדכי ואסתר שחג פורים לא יישכח מעם ישראל? היום, 2,500 שנה אחרי נס פורים, הפלא הזה רק הולך ומתעצם.
על כן "שלחה להם אסתר לחכמים: כתבוני לדורות" (מגילה ז ע"א). לא רק בגלל שהאיגרת ההיא נאמרה ברוח הקודש, אלא החשיבות הגדולה היא בכך שעם ישראל יזכור את מלחמת עמלק לדורות וידע כיצד להילחם בעמלקים שבאים ומתחפשים ורוצים להשמידנו בכל דור ודור. כך למדנו מהציווי שציווה ה' את משה אחרי מלחמת עמלק הראשונה "כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ" (שמות יז יד). ומכאן למדו חכמים לדורות לכתוב את סיפורי מלחמת עמלק, לזכור את המלחמה בעמלק ולא לשכוח.
מגילה נקראת איגרת ונקראת ספר
בהסכמת חכמי ישראל שבאותו דור, האיגרת הפכה לספר. "וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר" (אסתר ט לב). וקבעו חכמינו בגמרא ואמרו: "מגילה נקראת 'ספר' ונקראת 'אגרת'. נקראת 'ספר' - שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה. ונקראת 'אגרת' - שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין - כשרה" (מגילה יט ע"א). על כן על כתיבת מגילת אסתר לדורות חלים חלק מהדינים של ספר תורה. "אמר רַבִּי תַנְחוּם, וְאָמְרֵי לָהּ אָמַר רַבִּי אַסִּי, מְלַמֵּד שֶׁ(המגילה) צְּרִיכָה שִׂרְטוּט כַּאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה" (מגילה טז:).  
מקרא מגילה גדול מעבודה במקדש
מבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה
הגמרא מלמדת, שמקרא מגילה חשוב מאוד ודוחה כמעט את כל המצוות, אפילו עבודה בבית המקדש. "אמר רבי יוסי בר חנינא: להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה". גם בית הנשיא היו מבטלים את לימודם ובאים לבית הכנסת לשמוע מקרא מגילה ברוב עם. "מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר מעבודה. ומה עבודה שהיא חמורה - מבטלינן, תלמוד תורה - לא כל שכן?" (מגילה ג ע"א).
נשאלה שאלה בגמרא מה קודם, האם מת מצווה או מקרא מגילה. "מקרא מגילה ומת מצוה הי מינייהו עדיף? מקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא, או דלמא מת מצוה עדיף - משום כבוד הבריות? בתר דבעיא הדר פשטה: מת מצוה עדיף. דאמר מר: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה" (מגילה ג ע"ב).
כך פוסק הרמב"ם וכך נפסק בשו"ע: "מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר לשאר מצות של תורה שכולם נדחים מפני מקרא מגילה, שאין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברים (כדי צרכו), שהפוגע בו קוברו תחלה ואח"כ קורא" (תרפז סעיף ב).
מגילה קודם מילה
לפי זה פסק בתרומת הדשן (רס"ו), כי אם הגיעה השקיעה ויש שהות ביום או לעשות ברית מילה או לקרוא מגילה – יקראו מגילה וידחו את ברית המילה למחר. "שכשיש שהות ביום - ימול קודם. וכשאין שהות יקרא מגילה כיון שיכול למול בתשיעי. ואע"פ שיש חשיבות למול בשמיני אין זה ביטול מצוה כמו במגילה שאי אפשר לקרוא אחרי פורים". והובאו דבריו במגן אברהם (תרפז ס"ק ה'. ועיין כה"ח ס"ק ט"ו).
הרמ"א פסק שכשיש שהות ביום - עושים את הברית לפני מקרא מגילה (תרצג). ובב"י יו"ד סוף סימן רס"ב כתב בשם או"ח שמלין אחר קריאת המגילה וסיום התפלה, וכן כתב ברדב"ז (ח"א סי' רנ"א), ובפר"ח (תרפ"ז ס"ק ב'). וכן הביא המשנה ברורה את דברי הגר"א (באו"ח סו"ס תרצ"ג), שתמה על פסק הרמ"א כאן ואומר כי קוראים מגילה קודם ברית מילה. וכן הביא הגר"מ טוקוצינסקי זצ"ל את מנהג ארץ ישראל לקרוא מגילה קודם מילה.
אין מצווה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה
הר"ן כתב כי כל מה שנאמר בגמרא כי מקרא מגילה קודם לכל המצוות שבתורה, הוא רק כשיש אפשרות לקיים את שתי המצוות, והגמרא אומרת שמקרא מגילה ברבים קודם לכל השאר. אבל כשאנו נמצאים לפני שקיעת החמה ויש שהות ביום או להקריב קרבן תמיד או לקרוא מגילה - בוודאי קרבן תמיד קודם, שהוא מצוות עשה מהתורה.
הבית יוסף הזכיר את דברי הר"ן, ובשו"ע לא הזכיר כלל את דברי הר"ן. לעומתו הזכיר הרמ"א את דברי הר"ן בפשטות וכתב: "וכל זה לא מיירי אלא בדאיכא שהות לעשות שתיהן, אבל אם אי אפשר לעשות שתיהן - אין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה. והא דמת מצוה קודם - היינו דוקא בדאפשר לו לקראה אח"כ". ולפי זה אם איחר לבית הכנסת ויש לו בפורים בבוקר זמן או לקרוא ק"ש בעונתה או לקרוא מגילת אסתר - יקרא קריאת שמע שזמנה עובר, ואח"כ מגילה שזמנה אינו עובר.
ברוב עם הדרת מלך
הט"ז (תרפז ס"ק ג) הביא את דברי חמיו הב"ח שדחה את דברי הר"ן והרמ"א, וכן כתב הרש"ל שפשט הגמרא הוא כי מקרא מגילה דוחה לגמרי את כל המצוות שבתורה וכך תמה הגר"א על דברי הר"ן שקשה להלום אותם בפשט הגמרא. והביא דבריו המשנה ברורה (ס"ק יא).
ובאמת מה הכריחו לר"ן להוציא את הגמרא מהפשט? אלא נראה שהיה קשה לו לומר שמצווה דרבנן תדחה מצוות עשה מהתורה. לכן הכריח לומר כי אינו דוחה לגמרי, אלא רק להקדים כדי לקרוא את המגילה עם הציבור ברוב עם הדרת מלך.
מגילה נאמרה ברוח הקודש ושקולה כדברי תורה
אמנם הט"ז אומר שמצוות מגילה דוחה לגמרי מצווה מהתורה. הא כיצד? מסביר הט"ז (תרפז ס"ק ב), כי קריאת מגילה היא מדברי קבלה – דהיינו דברי נביאים. ובגמרא השוו את דברי הנביאים לדברי תורה. "אמר רב אשי: (צום) גדליה בן אחיקם דברי קבלה הוא, ודברי קבלה כדברי תורה דמו" (ראש השנה יט ע"ב). וכיוון שיש פה גם פרסום נס גדול, הרי היא קודמת לכל מצווה אחרת מהתורה.
כן פסק השו"ע לגבי אונן, שחייב בשמחת פורים לאכול בשר ויין. וכך כתב: "יש מי שאומר שאונן מותר בבשר ויין, דלא אתי עשה דיחיד דאבילות ודחי עשה דרבים דאורייתא לשמוח בפורים, דדברי קבלה נינהו שהם כדברי תורה". דהיינו שמחת פורים היא מרוח הקודש, שהיא כמו דברי תורה, ולכן היא לא נדחית מפני אבלות של יחיד (עיין יעיר אזן א' צו' לחיד"א זצוק"ל, וכסא רחמים מס' סופרים פרק י"ד הלכה יח).
מגילת אסתר לאו על פי נביא נאמרה
אמנם הר"ן לא קיבל את ההסבר הזה, כי הוא סובר שיש הבדל בין דברי הנביאים לדברי הכתובים. צום גדליה נכתב בדברי הנביא זכריה, והוא במדרגה גדולה יותר ודינו כדין תורה. אבל מגילת אסתר נכתבה בין הכתובים, ואין מעלתה כדברי תורה. "משום דלא מיקרי דברי קבלה אלא מה שנאמר על פי נביא ומגילת אסתר לאו על פי נביא נאמרה " (הר"ן על הרי"ף מסכת תענית דף ז עמוד א).
ספק קרא מגילה – לא יצא
ההבנה הזאת, שחיוב מקרא מגילה הוא כמו דין תורה, מסביר מפני מה קוראים מגילה יומיים בערים המסופקות. שבגמרא (מגילה ה ע"ב) כתוב: "חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר, מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא". וכן נהג רב אסי בהוצל דבנימין. ויש שואלים למה הם קראו בשני הימים. שהרי לכאורה על פי הכללים היו צריכים להיות פטורים, שהוא ספיקא דרבנן. אך כיוון שמקרא מגילה דברי קבלה היא, לא אמרינן בה ספקא דרבנן לקולא, וצריך לחזור לקרות.
בגלל השאלה הזאת כתב הרשב"א בחידושיו (מגילה ה ב) בשם הרמב"ן "דחזקיה ורב אסי מנהג חסידות הוא דאדרבה מספיקא לא ליקרו כלל דהוה ליה ספק בשל דבריהם ודברי קבלה כשל רבנן ולקולא". אמנם הרמב"ם והשו"ע סברו שקריאה בשני הימים היא לא רק חסידות אלא הלכה לכולם. ומוכח דסבירא להו דספק בדברי קבלה לחומרא. וכן כתב בפשיטות הגאון רבי חיים בן עטר בספר פרי תאר יורה דעה (סימן קיז סק"ב), שספק בדברי קבלה לחומרא כדברי תורה.
ולכן מי שמסופק אם קרא או לא קרא, או שיש לו ספק אם התנמנם או לא, וכן כל ספק אחר בקריאת המגילה – צריך לחזור ולקרוא, שקריאת מגילה היא כדברי תורה (עיין פמ"ג תרצב מש"ז ס"ק ג ומשנ"ב תרצב ס"ק טז). וכן כתב כף החיים (תרצב ס"ק לג לט).

האם גם בלילה חיוב מגילה הוא כדברי תורה?

חַיָּב אָדָם לִקְרוֹת הַמְּגִלָּה בַלַּיְלָה, וְלִשְׁנוֹתָהּ בַּיוֹם
הגמרא (מגילה ד ע"א) אומרת: "וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, חַיָּב אָדָם לִקְרוֹת הַמְּגִלָּה בַלַּיְלָה, וְלִשְׁנוֹתָהּ בַּיוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים כּב) אֱלֹהַי, אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹֹא תַעֲנֶה, וְלַיְלָה וְלֹֹא דוּמִיָּה לִי". ובהמשך הגמרא: "אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, אָמַר עוּלָא בִירָאָה, חַיָּב אָדָם לִקְרוֹת הַמְּגִלָּה בַּלַּיְלָה, וְלִשְׁנוֹתָהּ בַּיּוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר, (שם ל) לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָּבוֹד וְלֹֹא יִדֹּם, ה' אֱלֹהַי, לְעוֹלָם אוֹדֶךָ". ובזה מקיימים שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ, שהרי הצום היה גם הוא בלילה וביום: "וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם" (אסתר ד טז). על כן מקרא המגילה הוא בשניהם.
דעיקר פרסום הנס הוא ביום
התוס' כותב "כי אע"ג שמברך שהחיינו בלילה - חוזר ומברך אותה ביום, דעיקר פירסום הנס הוא ביום". שהרי הפסוק אומר: "אֱלֹהַי, אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹֹא תַעֲנֶה, וְלַיְלָה וְלֹֹא דוּמִיָּה לִי". משמע שהיום עיקר, כיוון שהזכירו הכתוב תחילה. וגם עיקר הסעודה הוא ביום, ובגמרא כתוב כי מי שאוכל סעודה בלילה לא יצא (מגילה ז ע"ב). וכן משמע מהפסוק (אסתר ט כח) "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים" – ואיתקש זכירה לעשייה, מה עיקר עשייה ביממא אף זכירה כן. לכן הברכה בלילה לא מספיקה למצוות הקריאה ביום שהיא העיקר, ולכן לדעת התוס' מברך שהחיינו פעם שנייה ביום לפני קריאת מגילה.
וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים
מכאן למד הנודע ביהודה כי חובת הקריאה בלילה היא לא מדברי קבלה (שו"ת מהדורא קמא - אורח חיים סימן מא). וכן כתב: "נלע"ד דקריאת הלילה לאו מצוות עשה דדברי הקבלה רק קריאת היום, דבמגילה 'ימים נזכרים ונעשים' כתיב ולא 'לילות' (ועיין בתוס' בדף ד' ע"א בד"ה חייב וכו') ומה שאמרו חייב לקרות בלילה, היינו מצווה דרבנן אבל לא נרמז במגילת אסתר" (והובאו דבריו במחזיק ברכה אות א', שערי תשובה. טורי אבן מגילה ד').
בכף החיים (ס"ק כ) הביא את המחלוקת האם המצוות נדחות בלילה מפני מקרא מגילה בגלל סברת הנודע ביהודה, וכתב בשם משבצות זהב (אות ג') "שנסתפק הא דכל מצות נדחים מפני מגילה אם הוא זה דוקא בשל יום אבל לא בשל לילה דאינו כל כך חובה. אבל הרוח חיים אות ה' כתב דהדבר תלוי בפרסומי ניסא ובלילה איכא פרסומי ניסא טפי מהיום דהקול נשמע ואיכא נרות".
שהחיינו רק בלילה
מרן הרב אליהו זצוק"ל סבר כי גם בלילה חיוב קריאת המגילה הוא מהתורה, והרב זצוק"ל מסתמך על דעת הרמב"ם (מגילה פ"א ה"ג) והשו"ע שפסקו כי רק בלילה מברכים שהחיינו: "הקורא את המגילה מברך לפניה ג' ברכות: על מקרא מגילה, ושעשה נסים, ושהחיינו; וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו" (תרצב סעיף א). משמע שהם לא פוסקים כמו תוס' שיש חיוב מיוחד ביום למקרא מגילה וחיוב מיוחד בלילה. לכן כל הדינים שנאמרו על מקרא מגילה של יום נאמרו גם על מקרא מגילה של לילה. אמנם הרמ"א שפסק "ויש אומרים דאף ביום מברך שהחיינו, וכן נוהגין בכל מדינות אלו", יסבור כנו"ב שבלילה החיוב רק מדרבנן.
דעת הגר"א (במעשה רב סימן רלו) היתה לפסוק כמו הרמב"ם שלא לברך שהחיינו ביום. וכן משמע דעתו של האדמו"ר הזקן בשו"ע שלו. אמנם הרב בעל הצמח צדק כתב לברך שהחיינו גם ביום כדעת הרמ"א (כמובא בשו"ע הרב בסוף הספר). לפי זה דעתו תהיה שחיוב הלילה הוא גם מדברי קבלה.


הגומל לחיילים טובות
חייל מקיים מחיית עמלק בהידור
חייל שנמצא על משמרתו מקיים את מצוות פורים ומחיית עמלק ביתר הידור מאזרח, שהרי כל מצוות קריאת מגילה נסמכת על מצוות זכור וכתיבת סיפור עמלק. וכל תכלית המצווה לזכור את עמלק ואיבתו נועדה לעורר על קיום המצווה למחות את עמלק. כל חייל שנלחם ושומר על מדינת ישראל מקיים מצווה זו בפועל ממש. ואפילו אם בפועל לא הרג במשמרתו אויב שבא להשמידנו, עצם הנוכחות שלו מטילה מורא על כל אויבינו ושונאינו והם מתייראים להשמיד להרוג ולאבד את כולנו כמחשבתם הרעה.
זכור עדיף
חייל שנמצא במקום שאין מניין וספר תורה או מגילה לקרוא, והצבא מתיר לו לקבל חופשה או בפורים או בשבת זכור, איזה מהם יעדיף? האם קריאת זכור חשובה יותר, או קריאת מגילה? בספר תרומת הדשן (סימן ק"ח) כתב, שכיוון שמגילה היא מדברי קבלה וקריאת זכור היא מהתורה, הרי שאם יש לאדם אפשרות לקרוא במניין רק אחד מהשניים, יעדיף קריאת זכור במניין על מקרא מגילה. ואע"פ ש"מבטלים תלמוד תורה למקרא מגילה" – "זכור" עדיף.
זכור בתוך המגילה בציבור
המגן אברהם (סימן תרפ"ה) חולק עליו ואומר שטוב יותר לבא למקום שקורין המגילה בצבור, ויצא ידי חובת "זכור" במה שישמע בפורים את הקריאה בתורה בפרשת "ויבוא עמלק". המשנה ברורה (סימן תרפה ס"ק טז) חולק על המגן אברהם כי צריך "תמחה" שנמצא רק בפרשת זכור ולא בפרשת ויבוא עמלק. ופסק מרן הרב אליהו זצוק"ל כי מי שלא יכול לשמוע פרשת זכור בציבור - יקרא ביחיד בספר תורה או אפילו בחומש. וישתדל לשמוע קריאת "ויבוא עמלק" בפורים וכן קריאת "זכור" בפרשת כי תצא.
מערבין שמחה בשמחה?
קיבלו עליהם להתחתן
אע"פ שפורים הוא מדברי קבלה, הוא לא ממש כמו חג מהתורה, ודבר זה מתברר בשאלה האם מותר להתחתן בפורים, או שאסור כמו שאסור בחול המועד. בדרכי משה (תרצו ס"ק ה) הביא ספק של "הכל בו", שאסור לעשות חתונה בפורים. לפי שאין מערבין שמחה בשמחה כמו בחגים (מועד קטן ח ב), והוא מסתפק אולי "לא אסרו אלא ברגלים שהוא דאורייתא אבל לא בשמחת פורים שהיא מדברי קבלה, או נאמר שרבנן עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה" (עירובין עז א).
פורים דוחה פדיון הבן
ובדרכי משה הביא את תשובת מהר"י ברי"ן (סי' קכא ד"ה וצ"ע), שכתב במפורש לאסור לעשות נישואין בפורים ביום ארבעה עשר וביום חמשה עשר בין ביום בין בלילה ואף בשלשה עשר שהוא תענית אסתר נראה לאסור דאז סעודת הנישואין הראשונה בליל פורים ואסור משום עירוב שמחה בשמחה. ויש עדות על המהר"י ווייל ז"ל שאסר לעשות פדיון הבן בשושן פורים משום עירוב שמחה בשמחה אלא היה דוחהו עד ליום ל"א.
לא שייך עירוב שמחה בשמחה בפורים
אבל הרמ"א לא מקבל את דעתם ואומר: "ואני אומר אף על פי שאיני כדאי לחלוק עליהם מכל מקום אכתוב מה שנראה לי ואף כי שמעתי מזקנים שאמרו שראו מעשה שהיו נישואין בפורים ואומר כי לא שייך עירוב שמחה בשמחה בפורים". ועוד הביא את דעת הבית יוסף בשם תשובת הרשב"א בהדיא דשרי, ולכך אין למחות במקום שמקילין. וכן כתב בשולחן ערוך (תרצו ח): "מותר לישא אשה בפורים. הגה: בין בי"ד בין בט"ו, וכל שכן שמותר לעשות פדיון הבן".
מת לו מת קודם פורים, ופגע בו פורים
אין אבלות נוהג בו, אלא דברים שבצינעא
נושא נוסף שקשור לשאלה האם פורים הוא ממש כמו חג או לא נדון בהלכות אבלות. בשולחן ערוך יורה דעה הלכות אבלות (סימן תא סעיף ז) כתב שפורים הוא כמו שבת וחג ליושבים שבעה. "מת לו מת קודם פורים, ופגע בו פורים, אינו מפסיק האבילות; ומכל מקום אין אבלות נוהג בו, לא בי"ד ולא בט"ו, אלא דברים שבצינעא נוהג, וחייב לשלוח מנות. ואף על פי שאינו מתאבל בהם, עולים לו ממנין השבעה, כמו שבת". לעומת זאת בשולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים (סימן תרצו סעיף ד) פסק ש"כל דברי אבילות נוהגים בחנוכה ופורים".
וברמ"א הביא את דעת השו"ע מהלכות אבלות שכתב שנוהגים בו כמו בשבת. "ויש אומרים שאין אבילות נוהג בפורים, לא בי"ד ולא בט"ו וכן נוהגין; ואפי' אבילות יום ראשון נדחה מפני פורים; אבל דברים שבצנעה, נוהג; ואף על פי שאין נוהג אבילות בפורים, עולה לו למנין שבעה ימי אבילות כמו שבת, וכן פסק הרב בעצמו בטור י"ד סי' ת"א".
"שבעה" בפורים – כמו שבת
החיד"א כתב בברכי יוסף דלענין הלכה נקטינן כמו שפסק מרן בבית יוסף יורה דעה ובשלחן ערוך שם שלא להתאבל בפורים, דהלכה כדברי המיקל באבל. וכן פסק מרן הרה"ג אליהו זצוק"ל. אמנם דברים של אבלות בצנעא נוהג כמו שנוהג בשבת. וגם מי שמחמיר כדעת השו"ע באו"ח לא יחמיר בנעילת הסנדל ובישיבה על גבי קרקע מפני כבוד הבריות.
אין שולחין לאבל כל י"ב חודש
על אבל בתוך ה"שבעה" או בתוך י"ב חודש כתב בשולחן ערוך (תרצו ו): "יש מי שאומר שהאבל חייב לשלוח מנות". והוסיף הרמ"א לגבי אבל של י"ב חודש: "אבל אין שולחין לאבל כל י"ב חדש. ואם אין בעיר אלא האבל עם אחר, חייב לשלוח לאבל כדי לקיים לשלוח מנות, אא"כ מחל האבל על מנתו". וכן נוהגים באבלות של שנה שהאבל שולח רק למשפחה אחת. ואחרים לא שולחים לו דהוא כמו "שאלת שלום". ומותר לשלוח מנות לאשתו, ואשתו יכולה לשלוח לכל מי שרוצה. וכן הוא – אם שלחו לו, לא ישיב פני השולחים ריקם.
ואם אבל ל"ע הוא גם אביון, בוודאי שחובה יתירה לתת לו מתנות לאביונים אפילו תוך "שבעה" (משנה ברורה סימן תרצו ס"ק יט). וכתב עוד בכף החיים (ס"ק כו): "ומותר לאבל אחר שבעה על שאר קרובים או לאחר שלשים על אביו ואמו לנגן בפורים לשמח אחרים, וכל שכן אם ילך לנגן לשמחת מצוה דיאה ויאה" (זקן אהרן ריג, עיקרי הד"ט סימן ל"ו אות כ"ב, פתחי תשובה).

ועדיף יומא דפוריא כיום שנתנה בו תורה
כִּפּוּרִים כְּפוּרִים
עוד הסבר למה פורים הוא כמו דין תורה נמצא בשאילתות (ויקהל שאילתא ב') "שאילתא. דמחייבין דבית ישראל למיכל ולמשתא בפורים ואודיי ושבוחי קמיה שמיא על כל ניסיא דעביד להון קב"ה, דכתיב 'לעשות אותם ימי משתה ושמחה', ועדיף יומא דפוריא כיום שנתנה בו תורה. כי הא דמר בריה דרבינא הוה יתיב בתעניתא כולה שתא, לבר מן תרי יומא דעצרתא יום שנתנה בו תורה, ולבר מן תרי יומא דפורייא משום ניסא".
שחייבים בית ישראל לאכול ולשתות בפורים ולהודות ולשבח לפני הקב"ה על כל הנסים שעשה להם, דכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה. ועדיף יום פורים כמו שניתנה בו תורה, כמו שמר בריה דרבינא היה יושב בתענית כל השנה, חוץ משני ימים, חג השבועות שניתנה בו תורה ושני ימי פורים – משום הנס.
דברי השאילתות מתבארים יותר לפי הגמרא שאומרת כי בפורים קיבלו ישראל את התורה מחדש, ולא הסתפקו במעמד הר סיני ששם היה צריך הקב"ה לכפות עליהם הר כגיגית. והיה בקבלתם רעותא. ועל כן מעלת פורים גדולה מאוד מאוד. ואולי זה הטעם שאמרו "כִּפּוּרִים כְּפוּרִים". שביום הכיפורים קיבלו ישראל את הלוחות השניים אחרי שחטאו ונשתברו בחטא העגל. כן בפורים חזרו וקיבלו את התורה ברצון אחרי שקיבלו אותה בכפייה בהר סיני.
ויהי רצון שיתקיימו בנו דברי הנביא (ירמיהו לא): "כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם ה' נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה' כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד". אמן ואמן.

סיפורים
צדיק גוזר
סיפרה רחל בזק, נכדתו של הרב זצ"ל: פורים היה יום מיוחד מאוד אצל סבא זצ"ל. אנשים היו יוצאים ונכנסים, כולם מבקשים את קרבת הרב ואת ברכותיו. והרב, במאור פנים מיוחד, היה מברך את כולם, פיו מלא צחוק וברכות.
באחד מימי הפורים הגעתי אל סבא עם חמש חברות רווקות. ביקשתי ממנו שיגזור שיתחתנו, שהרי בפורים כל הפושט יד נותנים לו. סבא הניף את ידו ואמר: אני גוזר שתתחתנו כולכן כבר השנה. ואכן, במהלך השנה ראינו פלא גדול, החברות התחתנו בזו אחר זו, אבל לא כולן. אחת מהן עדיין ציפתה לישועתה.
בשנה שלאחר מכן, ביום הפורים, הגעתי אל הרב עם אותה חברה ואמרתי לסבא: בשנה שעברה גזרת על החברות שלי, אבל יש כאן אחת שהגזרה לא התקיימה בה. סבא הסתכל עלי וחייך, ואחר פנה אל חברתי: מה, את עושה לי בושות? תוך שנה את חייבת להתחתן! בפורים הבא כבר הגענו אל סבא להודות. כי במוצאי פורים התקיימה מסיבת האירוסין שלה עם בחיר לבה.

זהירות בכבוד התלמידים
הייתי תושב חו"ל, הגעתי לארץ ואיכשהו התגלגלתי לישיבת "מכון מאיר". אלא שבשלב כלשהו נקלעתי למצב כלכלי קשה, ועלו בי מחשבות לחזור לחוץ לארץ, למקום שממנו באתי, לעבוד קצת, להתפרנס, ואז לחזור. אבל המחשבה על עזיבה הייתה לי לא פשוטה. הגעתי אל הרב זצ"ל ואמרתי לו: כבוד הרב, באמת שאני לא רוצה לעזוב את הארץ, אבל האם מותר לי לעזוב על מנת לעבוד ואז לחזור?
הרב, שקלט מיד את המקום הרוחני שלי, הבין שאני צריך לקחת אחריות על עצמי ולהתעורר מחדש ואמר לי: מותר לך לעזוב את הארץ. הייתי המום. ידעתי שהרב אומר לאנשים לא לעזוב את הארץ, ולא הבנתי מדוע הוא עונה לי כך. ניסיתי את מזלי שנית ושאלתי: ומה אם אחליט לא לנסוע ולהישאר בארץ וללמוד תורה, האם זה גם טוב? הרב חייך ואמר לי שכן. עכשיו הייתי נבוך לגמרי. רציתי שהרב יגיד לי דברים ברורים, ושאלתי שאלה הכי פשוטה. הרב לא קיבל שום החלטה בשבילי, והוא ידע למה. הוא השיב לי: אתה תחליט. אחרי לבטים קשים החלטתי. אני קובע את חיי בארץ ישראל.
הגיע יום פורים, והישיבה כולה, ובראשה הרב ביגון, הגיעה לביתו של הרב. הרב ישב על כיסא ונראה ממש כמו מלך, והכיסא על ידו היה פנוי. אני עמדתי מאחור, והנה הרב הסתובב וסימן למישהו לגשת לשבת. לי היה ברור שהרב מתכוון לראש הישיבה, אבל איכשהו זה לא קרה ודחפו אותי לשבת ליד הרב. כאשר התיישבתי הרב סימן לי שבדיוק לזה הוא התכוון, שאני אשב לידו. הייתי נבוך מאוד, הרגשתי שיש כאן סוג של "ונהפוך הוא" – כולם עומדים מסביבי, כולל ראש הישיבה, ואני יושב ליד כבוד הרב. כשישבתי ליד הרב הבנתי שהרב רצה שאני אקבל את ההחלטה בעצמי, כי רק כך אני אקיים אותה, וקיבלתי כוח גדול. הבנתי שהוא נתן לי את הכבוד הזה כי בחרתי להישאר בארץ ולא לעזוב. מאז אני כאן ב"ה, ושמח על ההחלטה הזאת שהגעתי אליה בזכות הכוח שהרב נתן לי.


תשובה כהלכה
אישה נעלה.פעם שמעתי שגבר נעלה על אישה בגלל לימוד התורה. אם כך, האם גם גבר שלא לומד תורה הוא נעלה על אישה? האם אי השוויון הוא רק מצד השוני או גם מצד המעלה?
הגבר לא נעלה על האישה. לכל אחד מהם יש ייעוד מיוחד בחיים, והגמרא אומרת שגדולה ההבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים יותר מאנשים. בחטא אדם הראשון נתקללה חווה שהגבר ימשול בה. תפקידנו לתקן את העולם ולבטל את הקללה, כמו שעשה נח שביטל מעט את הקללה של בזיעת אפך תאכל לחם. ואלה שבאו אחריו המשיכו את מפעלו. גם בנושא קללת חוה העולם הולך ונתקן, והתפקיד של הנשים הוא להביא לידי ביטוי את הכוחות הנשיים החזקים ביותר. להביא אמונה. גאולה. חיים. התחדשות. ראיית העתיד. כל אלה הן תכונות שהנשים מביאות לעולם, וכל העולם מתקדם בזכותן.

עשה לך רב. לפי מה לבחור בין רבנים?
בהלכה, לפי מסורת בית אבא שלך. בהשקפה צריך רב שרואה את המציאות בעין טובה ונכונה ויש לו ראייה גדולה להנהיג את עם ישראל לרשת את כלל ארצו ולהאיר את אור התורה בכל עם ישראל. החשוב ביותר הוא לזכור שרב הוא דמות ענקית שמכוונת אותך כמו תמרור בנהיגה, אבל אתה הוא הנהג שצריך לעשות את השיקול הנכון ואת המעשה הנכון לפי המציאות שלך ולפי הכוונת התורה.



חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il