בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • במדבר
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

במדבר שבועות התשע"ח מדברי הרב אליהו זצוק"ל

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

איר תשע"ח
9 דק' קריאה
מנו ועצרו
בדרך כלל אנו קוראין את פרשת במדבר לפני חג מתן תורה כמובא בשולחן ערוך בסי' תכ"ח: "ולעולם קורין פרשת במדבר סיי קודם עצרת...מנו ועצרו". וכתב המשנה ברורה: "מנו ועצרו – פירוש, במדבר שהוא בני ישראל קודם עצרת". והרבה טעמים נאמרו לדבר זה על הקשר בין פרשת במדבר ליום מתן תורה, ויש להוסיף ביאור בענין זה.
המדרש רבה (במדבר רבה פרשה ב' וגם בשיה"ר) כתב על תאוותם של ישראל להידמות לדגלי מעלה וז"ל חכמים: "הביאני אל בית היין - בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים שנאמר (תהלים סח) 'רכב אלקים רבותים אלפי שנאן' והיו כולם עשוים דגלים דגלים שנאמר (שיר ה) 'דגול מרבבה'. כיון שראו אותן ישראל שהם עשוים דגלים דגלים התחילו מתאוים לדגלים אמרו אלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן לכך נאמר (שם ב) 'הביאני אל בית היין' - זה סיני שנתנה בו התורה שנמשלה ביין...אמר להם הקדוש ברוך הוא מה נתאויתם לעשות דגלים חייכם שאני ממלא משאלותיכם (תהלים כ) ימלא ה' כל משאלותיך - מיד הודיע הקב"ה אותם לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו".
ואכן בני ישראל התהלכו בדגליהם כאמור בפרשת במדבר "איש עיל דגלו באותו לבית אבותם".
והסביר רש"י: "כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו. צבעו של זה לא כצבעו של זה...דבר אחר באותות לבית אבותם כאות שמסר להם יעקב אביהם". ויש להבין אם ישראל גם קבלו את הסימנים מעיקר אביהם, וכך נשאו את מיטתו כסדר שהלכו במדבר דגל יהודה במזרח, ראובן בדרום, אפרים במערב ודן בצפון, מדוע היו צריכים להתעלות להיות כמלאכי השרת? ובכלל, מהי הבקשה להיות כמותן דגלים – דגלים, הם מלאכים, הם צבא השמים, מלאכים לחוד ובני אדם לחוד?
אלא, אומנם סימני הדגלים וסדר ההתהלכות ניתנו להם על ידי יעקב אביהם, אך הם רצו לעשות זאת בציוויו של הקדוש ברוך וגדול המצווה ועושה!
ולענין הרצון להידמות למלאכים, אמרו ישראל, מדוע הקדוש ברוך הוא הראה אותנו כל זאת? מדוע הביאנו אל בית היין והראה לנו את דגלי על אהבה? כנראה שהקדוש ברוך הוא רצה ללמדנו שמלכותא דארעא תהיה כעין מלכותא דרקיעא, שגם לכם יהיו דגלים דגלים, לכן נתאוו ישראל לעשות רצונו של מקום. וכאשר ראה הקב"ה שנתאוו לעשות כסדר הזה לפניו, הביאם אל בית היין – זה הר סיני לתת להם את התורה וגם נתן להם את סדר הדגלים. כלומר, אמר להם הקדוש ברוך הוא: מלאכי השרת יש להם דגלים דגלים אבל הם כולם נשמעים לקדוש ברוך הוא ואין להם יכולת ויצר לעשות אחרת ממה שנצטוו. אבל אתם אני נותן לכם תורה ודגלים וכבר נתתי לכם יצר הרע שבאמצעות התגברותכם וניצחונכם אותו תזכו להגיע למעלות גדולות ורמות יותר ממעלת מלכי השרת, שתו יין מסכתי – זו תורתי הקדושה.

סמיכות הפרשה לחג השבועות
פרשת במדבר תמיד תחול לפני חג השבועות, וכן מובא בשו"ע (סי' תכ"ח, ס"ד): "ולעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת". ומבאר המג"א את הטעם לכך (שם סק"ד): "כי בעצרת ר"ה לאילנות ולכן קורים סדרה אחד אחר התוכחות כדי שתכלה השנה וקללותיה", עכ"ל.
וכתב בביאור הלכה (שם ד"ה במדבר) "ולפעמים, אף פרשת נשא קודם עצרת כגון שאותה השנה היתה מעוברת וחל ר"ה ביום ה' שקורין פרשת אחרי מות קודם חג הפסח [ובין שהשנה ההיא היו חשוון וכסלו מלאים או חסרים] ואז קורין פרשת נשא קודם עצרת. כן מבואר בפוסקים", עכ"ל. ונראה לבאר, שפרשת נשא היא הפרשה הארוכה ביותר, והקלה ביותר בפרשיות התורה (מבחינת ההכנה לקריאה בס"ת), ללמדנו שאע"פ שהתורה ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים, אם אנחנו מוכנים לקבלה במסירות נפש, תהיה לנו סייעתא דשמיא ונוכל לקבל אותה בקלות ולקיימה באופן שתהיה נחת רוח לפניו יתברך.

שבועות שחל ביום ראשון
לב. יש להכין בערב שבת שני זוגות פמוטים. אחת לערב שבת, ואחת לליל יום טוב. את נרות השבת ידליקו בערב שבת כרגיל. ואת נרות יום טוב צריכה האשה להדליק אחרי "צאת הכוכבים" ואחרי שאמרה בתפילת ערבית "ותודיענו" או שאמרה "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
לג. את נרות אלו יש להדליק לפני הקידוש. מי שנוהגת לברך "שהחיינו" על הנרות בכל יום טוב תברך גם ביום זה. אם הדליקה נרות אחרי הקידוש אינה יכולה לברך "שהחיינו". \עיין באורך בהלכות הדלקת נרות בערב יום טוב\.
לד. בתפילת ערבית אומרים "ותודיענו" והוא במקום "אתה חוננתנו". אם שכח לאומרו במקומו ונזכר לפני שאמר "ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים" אפילו לפני "ברוך אתה", יאמר "ותודיענו" ואחר כך יאמר "והשיאנו". ואם הזכיר שם ה', אינו חוזר. \עיין שו"ע תקצט. כה"ח שם ס"ק ב\
לה. אין לעשות שום מלאכה האסורה בשבת גם אם היא מותרת ביום טוב, עד שיאמר "ותודיענו" בתפילה, או אחר התפילה יאמר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
לו. אם חל שבועות ביום ראשון מברכים בקידוש שעושים במוצאי שבת חמש ברכות וסימנם יקנה"ז: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן: א\ יין - בורא פרי הגפן. ב\ קידוש - אשר בחר בנו וכו' מקדש ישראל והזמנים. ג\ נר - ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מאורי האש. \ויסתכל על הנרות שהדליקה האשה\. ד\ הבדלה - ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המבדיל וכו' ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לקודש. ה\ זמן - שהחיינו. \עיין שו"ע
לז. אם שכח וקידש קידוש רגיל ללא הבדלה - יעשה הבדלה בשעה שנזכר. וכיצד יעשה הבדלה זו? אם נזכר בתוך הסעודה ורגיל לשתות יין בסעודתו, יקח כוס בידו ויברך "מאורי האש" ו"המבדיל". ואם אינו רגיל או שנזכר אחרי האוכל - יקח כוס יין בידו ויברך ג' ברכות "הגפן" "מאורי האש" ו"המבדיל". \עיין כה"ח שם ס"ק כג, כד\.
לח. אסור לומר בשבת: "אני הולך לישון כדי שיהיה לי כוח להשאר ער בליל שבועות". אבל מותר לחשוב כך. \מ"ב רצ ס"ק ד\.
לט. אסור להוציא אוכל קפוא מהמקפיא ביום שבת בכדי שיופשר לסעודת יום טוב.
מ. ביום שבת ישתדל להתפלל מנחה מוקדם ולאכול סעודה שלישית בשעה מוקדמת לפני זמן מנחה קטנה. \שעתיים וחצי לפני השקיעה\. וכל זה בכדי שיאכל את סעודת ליל החג בתיאבון. \שו"ע תרלט סע' ג\. אם עבר הזמן הזה ולא הספיק לאכול, יאכל סעודה שלישית אך לא יאכל בה יותר מ"כביצה" לחם. \54 גרם - כשתי פרוסות - רמ"א תקכט סע' א. מ"ב רצא ס"ק יז\.
מא. אין שום היתר לערוך את השולחן ביום שבת לצורך החג, וכן אין לחתוך סלט או להכין שאר מאכלים משבת לצורך החג. \עיין כה"ח תמד
מב. במוצאי יום טוב יעשו הבדלה ובה מברכים שתי ברכות: "הגפן" ו"המבדיל". \שו"ע תצא סע' א\.
מג. הפוסקים כמשנה ברורה מברכים "ברכת הלבנה" אחרי שלשה ימים מהמולד. \משנ"ב תכו ס"ק ג' לדעת רוב האחרונים\. הספרדים והאשכנזים הפוסקים כדעת הרש"ש לא מברכים "ברכת הלבנה" אם לא עברו שבעה ימים מעת לעת מזמן המולד. \שו"ע תכו סע' ד כה"ח ס"ק סא. בא"ח ויקרא כג.\. על כן יברכו הם ברכת הלבנה במוצאי שבועות שבו אנשים שמחים ולבושים בבגדי יו"ט והוא זמן ראוי ל"ברכת לבנה".

תפילת ליל שבועות
א. מאחרין להתפלל ערבית של ליל שבועות בכדי שיהיו ימי הספירה "תמימות", ומי שאינו יכול לאחר את התפילה - יתפלל מוקדם אבל לא יקדש עד שיהיה לילה ודאי. \כה"ח תצד ס"ק א. משנ"ב ס"ק א'\.
ב. אומרים בחג השבועות "זמן מתן תורתנו", \שו"ע תצד סע' א\. אף על פי שבתורה הוזכר בו רק ענין ה"מנחה החדשה", כיוון שכך זימן הקב"ה שבו ביום קיבלנו את התורה. \מהראנ"ח פ' אמור קכז. שו"ת הריב"ש סי' צו. מחזיק ברכה תצד. מג"א שם. פר"ח שם ס"ק א\.
ג. מי שלא אמר "יעלה ויבא", ואמר "ותתן לנו", או אמר "יעלה ויבא" ולא אמר "ותתן לנו" אם סיים תפילתו - אינו צריך לחזור. ואם לא אמר גם שניהם - חוזר. \עיין כה"ח תפז ס"ק כו, כז. משנ"ב ס"ק יא יב\.
ד. אם מסופק אם אמר "יעלה ויבא" ביום טוב ויודע בברור שהתפלל כסדר התפילה של יום טוב, דהיינו שאמר: "אתה בחרתנו מכל העמים" יש להניח שהמשיך על הסדר ואינו חוזר. \עיין כה"ח תפז ס"ק ל\.

קידוש של שבועות
ה. צריך לברך על חג השבועות ברכת "שהחיינו", ומברכים אותה בקידוש הלילה, ונשים שבירכו "שהחיינו" בהדלקת נרות אינן יכולות לברך "שהחיינו" אם מקדשות לעצמן. אמנם אם שומעות קידוש ממישהו אחר יכולות לענות אמן על ברכתו. \בא"ח במדבר א\.
ו. אין לאכול ולקדש עד צאת הכוכבים ממש, משום דכתיב: "תמימת" – שלמות. \כה"ח תצד ס"ק א. משנ"ב ס"ק ס"ק א\.
ז. יזהר שלא ימלא את כריסו בליל שבועות, כי המאכל גורם לשינה, ו"צדיק אכל לשבע נפשו".

תיקון ליל שבועות
י. טעם הלימוד - מספר טעמים נאמרו ללימוד בליל שבועות: ע"פ הפשט לימוד הלילה הוא כיוון שישראל שבאותו הדור ישנו בלילה שקודם מתן תורה והיה צריך משה להעירם ולזרזם לקראת מתן תורה כדכתיב "ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה". \שמות יט יז\, ולתקן מה שפגמו אנו נעורים כל ליל שבועות. \מג"א תצד\.
יא. ע"פ הדרש \מדרש תנחומא נח סי' ג\ אמרו ישראל "נעשה ונשמע" על תורה שבכתב, והוכרחו לקבל תורה שבעל־פה על ידי כפית הר כגיגית. ועיקר זמן לימוד תורה שבעל־פה הוא בלילה שהרי בכל לילות החול אין לומדים תורה שבכתב כלל. ומכיון שאנו רוצים לקבל ביתר תוקף את התורה שבעל־פה ביום מתן תורה, אנו לומדים בעיקר בלילה שהוא זמן לימוד תורה שבעל־פה.
יב. ע"פ הרמז יש שלוש רגלים בשנה כנגד ג' האבות. פסח כנגד אברהם שארח את שלושת המלאכים בחג הפסח. שבועות כנגד יצחק שנעקד על גבי המזבח ואיל הוקרב תמורתו, ובשבועות חג מתן תורה שמענו קול שופר אילו של יצחק. סוכות כנגד יעקב שכתוב בו "ולמקנהו עשה סכת". ומידתו של יצחק היא מידת הגבורה לכן בשבועות לומדים בלילה למתק את הגבורות של יצחק.
יג. ע"פ הסוד טעם הלימוד מובא בזוהר הקדוש שהוא כדי לעטר את השכינה ה"כלה" בלימוד התורה, בכ"ד קישוטין לקראת יום המחרת יום מתן תורה. \עיין לכל הנ"ל כה"ח ס"ק ו. משנ"ב ס"ק א\.
יד. מנין - ישתדלו ללמוד בלילה זה במניין, כיוון ש"כל בי עשרה שכינתא שריא". \השל"ה הקדוש מסכת שבועות\.
טו. לימוד נשים - נשים אינן חייבות בתיקון ליל שבועות, ואם הן באות ולומדות תנ"ך וכד' תבוא עליהן ברכה. \שו"ת רב פעלים א
טז. סדר הלימוד - טוב ללמוד סדר התיקון בלילה זה, ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע כי הוא נתקן על דרך האמת. והוא מתוקן ומקובל מפי המהרח"ו הקדוש ז"ל מספר "עץ חיים" שע"פ האר"י ז"ל וסודו רם ונשא מאוד. \כה"ח שם\.
יז. סדר הלימוד בלילה זה: תחילה תנ"ך ואחר כך תרי"ג מצוות ואחר כך מדרש ואחר כך האידרא רבא וקטעים מהזוהר הקדוש, כי כן מפורש בזוהר הקדוש "למלעי באוריתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובדרשות דקראי וברזי דחכמתא", וקוראים קטעים מכל פרשה תחילה וסוף כמסודר בספרי התיקון. \עיין בא"ח במדבר ד\.
יח. כבר נודע מנהגו של רבינו החיד"א ז"ל ללמוד בלילה זו שתי האידרות מעומד גם בעת זיקנתו, אשריו ואשרי חלקו. \בא"ח שם\.
יט. אין ללמוד משניות בלילה זו. ומי שיש לו מנהג קבוע ללמוד י"ח פרקי משנה בכל יום, מותר ללמוד הי"ח פרקי משנה ביום דוקא ולא בלילה, ואין מניעה ללמוד המשנה אלא בליל שבועות בלבד. אבל בשאר לילות של שבתות וימים טובים אין מניעה כלל, ויכול ללמוד משניות כאשר ירצה. \
כ. בחורי ישיבה שרוצים ללמוד גמרא או מי שאינו יכול להיות ער כל הלילה, לפחות ילמדו את התנ"ך המסודר בספרי התיקון, וכן קטע מהמדרש וקטע מהזוהר. מעט מתרי"ג מצות.
כא. מי שהקדים ובא לבית הכנסת ועדיין לא נתקבצו לשם בני החבורה, יתחיל ללמוד את מנין המצוות לרמב"ם או את האדרא זוטא או תהילים וכאשר יבואו בני החבורה, יתחיל בסדר הלימוד בלא הפסק. \כף אחת כב ב\.
כב. מעלת הלימוד - יזהרו ללמוד כל סדר הלימוד של הלילה הזה בחשק גדול ובשמחה פנימית רבה ובהתלהבות הלב. כי הלימוד המתוקן ללילה הזה עושה פרי למעלה וממשיך לנפש האדם קדושה וטהרה. ואיתא בזוהר הקדוש בפרשת אמור וז"ל: חסידי קדמאי לא הוו ניימי בהאי ליליא והוו לעאן באורייתא ואמרי ניתי לאחסנא ירותא קדישא לן ולבנן בתרין עלמין".

וצדיקים ישמחו יעלצו וישישו בשמחה – באור פניך
בין השמשות שבין חג השבועות לשבת קודש דרש הרב על הפסוק "וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלוקים וישישו בשמחה" על מעלת שמחת המצוות, שבעולם הבא צדיקים יקבלו שכר על מעשיהם הטובים ועוד שכר מיוחד על השמחה שהייתה להם במצוות, וזהו "ישמחו" בשכר המצוות, "וישישו בשמחה" על שכר שמחת המצוות.
וסיפר על זה, שבאחד מביקוריו באמריקה ביקש מקווה לטבול בו לכבוד שבת. בני הקהילה אשר זכו שהרב התארח במעונם, הלכו לחסידי... ושכרו מהם את המקווה לשעה בבוקר יום שישי בעבור הרב. בהגיע הרב לאותו המקווה בא גבאי המקווה, ובראותו את הרב וכי הוא הרב הראשי למדינת ישראל, עיקם את אפו ונתן לרב את המפתח בפנים נפולות. הרב תמה בינו לבין עצמו, למה לי זאת "לחם רע עין". נכנס הרב למקווה וראה איך הכול נקי, מבריק, מצוחצח ומצופה שיש לתפארת. כשהביט הרב אל מקווה המים, קלט בעינו החדה והקדושה סדק בקיר המקווה. מייד יצא והודיע לאותו גבאי: המקווה שלכם פסול! יש בו סדק, בריחת מים, זה זוחלין ופסול. הרב פנה והלך משם, והם הלכו למומחה גדול למקוואות, אמרו לו את אשר אמר הרב והמומחה אמר להם: אם הרב אליהו אמר שזה פסול, אז זה בוודאי פסול, ואני לא אכשיר עד שהוא בעצמו יכשיר. עכשיו הם היו צריכים את הרב! היה להם לחץ גדול, גם יום שישי, גם לתקן ולחזור ולבקש מהרב שיבוא להכשיר את המקווה (הרב לא חזר לבדוק את המקווה ואמר להם שהוא סומך על רב פלוני, ואם הוא מכשיר אז זה בסדר). בינתיים חיפש לו הרב מקווה אחר, והגיע למקווה של חסידים שכבר בירידתו במדרגות לפני שנכנס למקווה, עלה ריח המקווה באפו, הסיד מתקלף, הספסלים מתנדנדים. אבל בפתח המקווה עומד חסיד שמח ומחייך ומלווה את הרב למקווה, ובפיו רק בקשה ותנאי אחד, שהרב יואיל להשתמש במגבת חדשה זו שקנאה עכשיו לכבודו של הרב. על זה היה אומר הרב "וישישו בשמחה", וההפך מזה, העצבות של אותו אחד, סדקה לו את המקווה.

מלוא קומת
סיפר רבי חיים סוויסה שיחיה, מעוזריו המסורים של הרב, שבמשך כל השנים שבהן היה במחיצת הרב, היו דברים שצריך היה להעיר עליהם, כל מיני טעויות בניהול הלשכה וסדר היום, ואף פעם לא שמע מהרב הערה, לבד מפעם אחת, כשאמו עליה השלום באה לישב לידו על יד השולחן לפני הרב, קם לפניה קימת הידור בלבד. כשהלכו כולם אמר לו הרב: "חיים, מלא קומתו". הערה יחידה, לעובד שנים רבות! לזרזו בכבוד אמו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il